בית שערים אורח חיים רעו

לכן מוקי לה כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים ואז גם לעצמו אסור כשהגדיל וא"ש

וע"ז השיב לי הגנ"י דאיך אפרנס רישא דברייתא לענין זדון שבועה דאחרים פטורים כמו"ש תוס' שם ואחר הרבה תשובות שכתבתי לו ע"ז השבתי לו דאפי' נימא דשבועה לא משכחת רק באיסור גברא ולא באיסור חפצא כשאר תירוצי' שבתוס' שבועות כ"ד ד"ה משא"כ ולא משכחת לה באחרים וכסברת התוס' בנדה בקושיתם נמי לק"מ דנ"ל דל"ש סברת כיון דאישתרי אישתרי רק באיסור חפצא כיון שלא הי' חל שם איסור על החפץ עד הזמן לא חייל ג"כ מכאן ולהבא אבל באיסור גברא כשבועה ל"ש כלל כיון דאישתרי וא"כ בזדון שבועה ל"ש כלל סברא כיון דאשתרי אבל בהקדש דהוא איסור חפצא שפיר י"ל כמו"ש ע"כ ולפי"ז כאן נמי אין האיסור על החפץ דאין הבשר אסור רק האיסור על הגברא שאסור לאכלו ל"ש כלל לומר כיון דאישתרי אישתרי והרא"ש קאי באדם שאסר עצמו אחד מן המיני' דהיינו בקונם שפיר שייך לומר כיון דאישתרי. ובזה יבא שלום ינוח על ראשך כנפשך ונפש רבך הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רס"ח

שיל"ת אויפאלו א' לסדר בא תרמ"ג לפ"ק

רב ברכות. והצלחות לידינ"פ הרב הגדול. מעוז ומגדול. השם חכמה בטוחות. חריף ובקי. כעמר נקי כש"ת מה"ו ישעי' זילבערשטיין נ"י בק"ק וואיטצען יע"א

יקרת מכתבו בשאלת חכם הגיעני בעש"ק העבר והנה יש לי אריכות דברים בענין זה והזמן קצר כי בקש תשו' קודם יום ג' הבע"ל לכן נקיטנא נפשאי בקצרה ואי"ה עוד אבוא בארוכה ואשיב גם על מכתבו הקדום בסוגיא דחוץ כי עד הנה היה לי יסורים שיש בהם דיטול תורה בעוה"ר. ואמת כי אינני יודע מה מצא בי כי דפק על דלתי הלא עמו הכרתי והפלתי מר אביו ידידי הרב הגאון נ"י אבל רצונו של אדם זהו כבודו ואשיב כיד ה' הטובה עלי מה שנלפענ"ד

וזה תוכן שאלתו במי שמתה אמו בר"ח שבט והקבורה היתה ביום שלאחריו ובשנה ראשונה הי' היאצ"ט ביום שאחר ר"ח לפי המנהג כדעת מ"ב שהביא הטו"ז וש"ך יו"ד סי' ת"ב מיום הקבור' ולא כדעתם שם והתענה ביום היאצ"ט ונפשו בשאלתו כיון שבשאר השנים שאח"כ היאצ"ט הוא בר"ח אם מחויב לתתענות מצד קבלתו והאריך בפלפול רב

תשובה: לפענ"ד נראה לפי"מ שמבואר בש"ך יו"ד סי' רט"ו סק"ד וסק"ט דאפילו במקום שחל נדר התענית על ר"ח מ"מ מצוה להתיר לו והתענית בר"ח עבירה היא בידו אם כן נהי דאם מקבל עליו בלשון נדר לצום בר"ח או בזמן ידוע ופגע בו ר"ח חל הנדר ולא אמרינן דלא היתה כוונתו על ר"ח אבל בהך דינא של סי' רי"ד דהתחיל לנהוג פ"א צריך לנהוג כן לעולם כיון שדין זה אינו בדבר רשות אלא בדבר שהוא משום סייג וגדר ופרישות כמבואר שם אם כן הנהגתו פעם אחת אינו קבלה לנהוג כן לעולם אלא לעשות פרישות לעולם ולא לעשות דבר עבירה לעולם כי הנהגה אינה קבלה ונדר רק למצוה אבל לעבירה אין הנהגתו קבלה ונדר ולא מיבעי אם אם מה שנהג פ"א היה בהיתר ולא בביטול מצוה ודאי אינו מועיל אח"כ בביטול מצוה כנידון דידן אלא אפילו אם בפ"א התענה יאצ"ט בר"ח נמי לא הוי קבלה לנהוג כן לעולם. ואף דאפי' לדעת טו"ז בסי' רמ"ט דחולק על רש"ל שאם השלים פ"א בחול א"צ להשלי' בע"ש מ"מ מודה דאם נהג פ"א להשלים בע"ש חייב אח"כ להשלים גם בע"ש כמ"ש בפ"ת סי' ת"ב אות ח' בשם תשו' נ"ש ועיי"ש אות ד' מ"מ היינו דוקא שם אף שמצוה יותר שאינו מתענה אבל אם מתענה אין עבירה בידו דהא קי"ל בעירובי' מ"א מתענה ומשלים ועי' ב"י סי' רמ"ט אבל בר"ח דאסור להתענות ולשיטת הרמב"ם הוא מה"ת וודאי דאין כאן לא נדר ולא קבלה כלל כנ"ל

ומה"ט פלא בעיני על קושי' טו"ז בסי' רמ"ט שהקשה מ"ש שבת גופא מהשלמת ע"ש והלא בשבת אסור תענית מה"ת משא"כ שב"ש קי"ל מתענה ומשלים. ובזה יובן היטב כונת מהרש"ל בתשו' סי' א דבשלמא בשבת אין כאן קבלה ונדר כיון שאינו סייג ופרישות רק עבירה אבל ע"ש עכ"פ מהני קבלה דצריך להתענות אלא שאנו דנין אם הי' הנדר להשלים בע"ש וע"ז כתב דאפי' מי שמקבל סתם שיתענה ע"ש מחויב להשלים א"כ כש"כ כאן כיון דעכ"פ הוי קבלה ונדר שיתענה בע"ש צריך להשלים ומכש"כ בזה דהוי כאלו פירש שישלים

ומה שהאריך מעלתו לפי דברי מהרש"ל דאם התענה פ"א בחול משלים גם בע"ש ה"נ דכוותי' יש לחלק בלא"ה דשם הוא רק מקרה שהשלים בע"ש דלאו בכל פעם יהי' היאצ"ט בע"ש אבל בנידון דידן אכל עמם היאצ"ט בר"ח ומעקרא ד"ת לעולם בזה ודאי לא כיון להתענות בר"ח וסברא זו איתא בש"ך סי' רט"ו סקי"א עיי"ש

ומה שחקר אם להתענות ביום שאחר ר"ח הנה כן דעת מהרי"ק בסי' ל"א ורש"ל סי' ט' חולק ולפענ"ד למאי דקיי"ל סי' תקס"ח דאם שכח ואכל בתענית של יום מיתת אביו משלים תעניתו וא"צ להתענות יום אחר כיון שהוא יום ידוע לו משמע כדעת מהרש"ל דאין לו תשלומין ואין לומר דשאני בנידון דידן כיון שיום שלאחריו הוא יום קבורה דהרי בשאר שנים אין ליום קבורה ענין בזה אפי' לדעת מ"ב ולדעת טו"ז וש"ך אפי' בשנה ראשונה נמי ובהגהות יד שאול סי' ת"ב הביא בקיאות מסוטה י"ב דיום הקבורה הוי כיום המיתה וכבר קדמו בראי' זו בתה"ד סי' רצ"ג ודחי לה

וגם נ"ל דאף מהרי"ק לא אמרה אלא באירע יאצ"ט בשבת כיון שעכ"פ הנדר חל עליו לצום כשהיא בחול ורק בשבת אינו יכול להתענות מפני כבוד שבת דאז הוי יום שלאחרי' תשלומין של תענית ביום המיתה אבל כשהיא תמיד בר"ח ואינו מחויב להתענות ביום המיתה בשום פעם ואין הנדר חל כלל אין כאן תשלומין ועיין חגיגה כולם תשלומין דראשון וכיון שפטור בראשון פטור בשני דאין כאן תשלומי' כיון שלא הי' חייב כלל לכן לפענ"ד א"צ להתענות כלל לא בר"ח ולא ביום שלאחרי' רק יאכלו ענווים וישבעו שובע שמחות וישביע מעלתו עצמו בדברי תורה. ונפש אמו בצרור החיים תהי' צרורה. ותחזינה עינינו בשכלול היכל אולם והבירה. כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רס"ט

שיל"ת ב' אויפאלו ג' לס' לתרומת הקדשים לא תאכל תרס"ב לפ"ק

שוכ"ט לאהובי תלמידי הרבני החריף ובקי מו"ה פ' בק"ק פ'

מכתבך קבלתי וכו' ואשיב על שאלתך שקבלת עליך להתענות בה"ב ויש שוטים או קלים ופוחזי' האומרי' כי הוא חסרון מבפנים שאינך מתקן המאכלי'. הנה על הקבלה ידעת מאחז"ל הרגיל בנדרים וכו' אבל אחר שקבלת לא תישאל עליו ובפרט שהוא נדר לדבר מצוה ועל גוף התענית ודאי אם התענית אינו מזיק לך ואין בו ביטול תורה מי שמקיים מנהג הכתוב בשולחן הערוך. יהי' מקורו ברוך. כי מנהגי' אלו נובעי' ממעין היוצא מבית קדשי הקדשים ואם מפני תיקון המאכלים זה נאמר לקדושים אשר בשמים המה ולא לקדושים אשר בארץ נטבעי' בטיט היון ובמצולי' יום חמדת הימים והבלי הזמן אשר קלקולתם יתר על תיקונם והמבשלת מתקן המאכלי' לאותן אנשים לא האוכל ומלי' כרסי' זוני' בושא לכן תקיים קבלתך כנ"ל ותלך לבטח דרכיך וד' יהי' עמך ויצליחך בדרך תלך

ומקרא אני דורש בפ' אמור דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחלל את שם קדשי אשר הם מקדישים לי אני ה' ונראה הכוונה עפ"מ שאחכז"ל תענית י"א כל היושב בתענית נקרא חוטא ועמדו תוס' שם דבמקום אחר קראו היושב בתענית קדוש ונ"ל פשר דבר עפ"מ דאמרי' חולין פ"ד כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך למדה תורה ד"א שלא יאכל אדם בשר וכו' כי כל המון בית ישראל אשר אכלו למעדנים להנאת עצמן ולהשביע מטוב הארץ ואוכלי' ושותי' להשמן גופם ולהרבות בשרם וכבר אחכז"ל מלי' כריסי' וכו' כי עי"כ מרעה אל רעה יצאו וכמו"ש הטור או"ח סי' תכ"ט שהם ימי משתה ושמחה ושמא מתוך כך באו לידי עבירה ע"ש [וע"ל סי' קמ"ו] ודאי נתקדשו יותר בעינוי ותענית כדי להכניעם לבל יבעטו בד' ועיין שלה"ק בדרך חיים ותוכחת מוסר ועיין חוה"ב שער הפרישה פ"ה שכ' ואח"כ תתנהג בתענית וכו' אפי' יום אחד בשבוע וכל אשר תוכל להטביע נפשך שלא להרגיש על ענין המאכל והמשתה כדי ליסרה עשה ע"ש אבל למי שתורתו אומנתו לשמה לשם גירוסי' ולשם קידושי' לעשות נחת רוח ליוצרו ואוכל ושותה להיות כוחו וחילו לאורייתא ולעבוד את ד' באמת ובתמים נקרא קדוש כשמעדן את גופו אם כונתו לרפואה ולא למזון כמ"ש הרמב"ם פ"ג מדיעות אלא ישים אל לבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו בלבד ועיין חוה"ב הנ"ל שכ' ושים כונתך בו לרפואה יותר מלמזון ואיש כזה אם מסגף עצמו בתעניתים נקרא חוטא וכאשר אחכז"ל שם בתענית האי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירתא. והנה כהנים משיחי ה' שלוחא דרחמנא אשר עליהם נאמר ואכל אשר כופר בהם כהנים אוכלים ובעלי' מתכפרי' בודאי א"צ לנהוג אופן הקדושה אשר נוהג בכל בית ישראל וזה דבר אל אהרן ואל בניו קדושי ה' וינזרו שיפרשו מקדשי בני ישראל מה שהוא קדושה אצל הפשוטי' ואעפ"כ ולא יחללו את שם קדשי יען אשר הם מה שעושי' לעצמן ג"כ מקדישי' לי יש בו קדושה כיון אני ה' שכוונתם לש"ש. ולא תבוש מפני ב"א המלעיגי' עליך בעבודת ה' ועכ"פ לא תתקוטט עמהם כמ"ש רמ"א ומג"א סי' א' וברכת ה' על ראשך כנפשך רבך

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.