בית שערים אורח חיים רעג

מוקצה גדר להוצאה מ"מ דבריי נכונים דגם אני לא אמרתי דהוי כעין ס"ס אלא אם הגזירה היתה שמא על ידי שדבר זה מותר יבא לידי אי' דאורייתא ואם כן הוא ספק שמא גם אם הוא מותר לא יבא לידי אי' דאו' אבל במוקצה אין היתר טלטול מוקצה גורם שיבא לידי הוצאה אלא שחשו חכמים שאדם אפשר לבא לידי הוצאה יעשו גדר ואסרו טלטול מוקצה כדי שיהי בטוח ודאי שלא יבא לידי הוצאה ואם כן אין לומר בזה ספק שמא גם אם יטלטל המוקצה לא יבא לידי הוצאה שהרי ספק זה עשאו כודאי ודמי למ"ש מ"מ פ"ב מחמץ ה"י כיון שבדיקת חמץ תחילתה על הספק החמירו בספיקו וכו' פי' כיון שהתקנה היה כדי שודאי לא יהיה חמץ בביתו וה"נ הגזירה היה כדי שודאי לא יוציא הפוך בי' כי הוא סברא ישרה,. ועתה אני אומר שדברי תוס' דייקי כוותי' דמה להם להזכיר כל אי' דרבנן לא היה להם לומר אלא כיון דעיקר אי' מוקצה הוא גזירה אטו דאו' רק משום דכל אי' דרבנן הם גזירה אטו דאו' נקט האי לישנא וא"ש. ובזה הנני אביך דו"ש וטובך כל הימים

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רס"ג

שיל"ת ב' אויפאלו א' בהעלותך תרס"ג לפ"ק

שוכ"ט לידידי הרב המופלג. מלא עתיק החו"ש. איש לבית אבות דאורייתא כש"ת מו"ה שלום נ"י יונג הרב דק"ק ווערבאץ

מכתבו הנעים מלאי' ד"ת הגיעני בזמנו ולא הרשני עתי ועטי להשיב לפלפולא בעלמא וכעת לקחתי מועד להשיב מפני הכבוד אבל בקוצר ולא על כל פרט ופרט. ומה שכתב ליישב קושי' תוס' ביצה ח"י ד"ה נגזור שהקשו לפרוך נגזור שמא יעבירנו ד"א ברה"ר להשיקן ותי' כ"מ דיש להקשות איך גזרי' כלל שמא יעבירנו כיון דצריך לטבילת כלים שיש בו שיעור מקוה א"כ מסתמא הבור עמוק י' ורחב ד' והוי רה"י לעצמו וא"כ לא יעלה על דעתו כלל לעבור ולהוציא כליו דרך רה"ר להטביל בבור שהוא רה"י דקא מעייל מרה"ר לרה"י ואיך יטעה להעביר ד"א ברה"ר ותי' דאמרי' בשבת ה' אגוז ע"ג מים לאו היינו הנחתן וא"כ גם כלי' לאו היינו הנחתן ושפי' ילך להטביל וחיישי' שמא יעבירנו ד"א ברה"ר אבל בהשקה דהוי מים ע"ג מים דא"א שלא יצאו מעט מים מן הכלי לתוך הבור דהוי הנחתן לא ילך להשיק כלל בשבת ברה"ר ול"ש שמא יעבירנו

הרבה תשובות בדבר חדא מה דפשיטא לי' שאם הבור שמבטבילי' בו עמוק י' ורחב ד' הוי רה"י מספקא לי טובא ונהי דקי"ל באו"ח סי' שמ"ה סי"א דגומא ברה"ר אם היא עמוקה י' ורחבה ד' הוי רה"י וכתב מג"א שם סק"י ואפי' הוא מלאה מים מ"מ הא כתב שם וה"ה דברי' שאדם מסתכל ורואה בתוכו ונראי' המחיצות אבל מלאה פירות אינן רה"י דאין המחיצות ניכרות וכו' ולפ"ז במים עכורים בטיט שאין המחיצות ניכרות לא הוי רה"י רק כרמלית וכן כתב הרמב"ם פי"ד מה' שבת הכ"ד רקק מים שהוא עובר ברה"ר אם יש בעומקו י' או יתר הרי הוא ככרמלית כשאר הימים והוא שיש ברוחבו ד"ט או יותר וכו' ועיין א"ר סי' שמ"ה אות כ' ופמ"ג שם בא"א אות י"א והרי קי"ל באו"ח סי' ק"ס ס"ט דמים אם הם עכורי' מחמת טיט שנתערב בהם אם הכלב יכול לשתות מהם כשרי' בין לנט"י בין למקוה והרי מבואר ביו"ד רס"י ר' דאשה הטובלת יכולה לברך לאחר שתכנס עד צוארה במים ואם הם צלולי' עוכרתן ברגלי' ומברכת אלמא דבמים מכורי' שאין ערותה נראה יכולה לטבול וכן הוא באו"ח סי' ע"ד ס"ב דבמים עכורי' אין איבריו נראי' בהם וה"ה דאין המחיצות נראי' וא"כ ל"ה רה"י. וכן הוא ביו"ד סי' ר"א סל"ב מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט כך שהפרה שותה ושותה ממנו אם המי' צפי' ע"ג הטיט יכולי' לטבול אפי' בטיט וכו' ע"ש ובמקום הטיט ודאי אין המחיצות נראות ומסתברא שצריכו' להיות נראי' עמוק י' ורחב ד' ובלא"ה ל"ה רה"י ואפ"ה יכולי' להטביל ולהשיק במי' שצפי' ע"ג

וגם מ"ש כיון דצרי' לטבילת כלים לבור שיש בו שיעור מי מקוה א"כ מסתמא הוי הבור עמוק י' ורחב ד' אינו כן דהא רביעית סגי מה"ת לטבילת כלים אם כל גופן עולה בהם בב"א וכדאמרי' בפסחים י"ז ע"ב רביעית דחזי להטביל בהם מחטי' וצינורות ועיין ב"י רס"י ר"א ואפי' בתר דבטלוה רביעית דמקוה כדאמרי' בנזיר ל"ח מ"מ כ"ש מעין לא בטלו וכמו"ש תוס' פסחים הנ"ל וב"י הנ"ל ובארות שלנו דין מעין יש לו כמבואר לכל מעיין בדיני מקוואות ומטהרי' כלים ברביעית וא"כ שפי' משכחת בור דהיינו באר ברה"ר לטבילת כלי' שאינו גבוה י' ורחב ד'

וזאת שנית הלא גזירה דשמא יעבירנו הוא שיטול הכלי בידו לטובלו ברה"י ואח"כ כשלא ימצא מקוה כשירה מתוך שהוא בהול למצותו ח וילך לטובלו ברה"ר ויעבירנו ד"א ברה"ר וכמ"ש פנ"י ועיין בש"מ שהק' מה קאמר התינח בור ברה"ר הא ברה"ר מדינא אסור מה"ת ותי' בשם הריטב"א תינח כשהבור שהוא מטביל כלי' כל השנה הוא ברה"ר דבהא איכא למיגזר אפי' להטביל בבור שבחצירו אבל אם הבור בחצירו וליכא בור ברה"ר מא"ל וכו' ע"ש נמי משמע דהחשש שמא ירצה לטבול בבור בחצירו ומתוך בהילו' ישכח וילך לטבול בבור שברה"ר שרגיל בו כל השנה ויעבירנו ד"א וא"כ אין התחלה לדבריו כלל כמבואר לכל מבין

ובלאה"נ הפשוט דחשש שמא יעבירנו הוא ע"י שישכח שהוא שבת או שהמלאכה אסור ובשניהם יש שפיר חשש שילך להטביל בבור שברה"ר אף שהבור הוא רה"י. ובימי חרפי נתקשתי בדברי תוס' שהק' אמאי לא קאמר שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר ותי' שיש הכירא בפתח ובגיפופי החצר ויש להתבונן אם החשש הוא שישכח שהוא שבת או שהמלאכה זו אסורה מה היכר יש לו בפתח ובגיפופי החצר שיזכור שהוא שבת ושהמלאכה אסורה וע"כ דס"ל לתוס' דזה אין חשש כלל שישכח שהוא שבת או שהמלאכה אסורה רק שהחשש הוא שירצה להעביר פחות פחות מד"א ומתוך בהילות יעבור ד"א ויסבור שעדיין אינו ד"א ולפ"ז ק"ל למ"ש תוס' שבת י"א ד"ה שמא ישכח ויצא אליבא דרבא דאמר לא גזרי' גזלג"ז אין לפרש שמא ישכח המחט דאפי' יצא ליכא אי' דאו' כדאמרי' פ"ב דב"ק הכיר בה ושכחה לענין שבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה אלא שמא ישכח את המחט להצניעו עד שיהי' שבת ולבסוף כשיזכור את המחט ישכח שהוא שבת ויצא ע"ש מבואר דאם הוא סבור שאינו עושה מלאכה אעפ"י שבאמת עושה מלאכה ליכא אי' דאו' משום דל"ה מלאכת מחשבת והוי רק מתעסק בעלמא ועיין תוס' שבועות י"ט ד"ה פרט למתעסק וע"כ ה"נ אם הוא סבור שאינו ד"א ואינו עושה מלאכה אעפ"י שהוא ד"א ליכא איסו' דאו' דהוי רק מתעסק בעלמא וא"כ לרבא דלא גזיר גזלג"ז אמאי גזרי' כלל שמא יעבירנו וצ"ע

וכעת אשכחנא פתרי בחי' רשב"א לביצה ח"י שכ' והא דלא קאמר גזירה שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר משום דמרשות לרשות דאיכא מחיצות לא שכיח דמשתלי ונ"ל כוונתו לפמ"ש תוס' חולי' י"ד דלא חיישי' שמא יתלוש אלא בפירות האילן שהם קלי' להשיר וכן במשקה שמא יסחוט שקל לסחוט אבל בדבר דבעי מרא וחצינא לא וכו' משום דבתוך כך יהא נזכר ועיי' תוס' שם ע"ב ד"ה מודה וה"נ לעולם חשש הוא שמא ישכח שהוא שבת או שהמלאבה אסורה אלא דבהעברת ד"א ברה"ר שהוא קל להעביר ואינו אלא פסיעה אחת מתוך ד"א חוץ לד"א ואינו שוהה רק רגע כמימרא חיישינן שמא ישכח אבל מרה"י לרה"ר כיון דאיכא מחיצות ובתוך המחיצות מותר להעביר אפי' כמה אמות ואיכא פתח וגיפופי בעוד שהולך ברה"י ופותח הדלת בתוך כך יהא נזכר שהוא שבת ושהמלאכה אסורה ולא שכיח דמישתלי וא"ש

ועל ארבעה לו אשיב למ"ש תוס' עירובין ל"ג ד"ה והא דהמעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר אינו חייב כיון דלא עשה עקירה או הנחה ברה"ר ואינו חייב עד שיעבירנו ד"א ברה"ר וכן היא בריטב"א שם דכי אמרי' בשבת בפ' הזורק שהמעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר חייב היינו לר"ע דס"ל מהלך כעומד דמי אבל לרבנן פטור וכן כ' רשב"א להדי' בשבת צ"ז ד"ה ובמאי ע"ש וא"כ אפי' הוי הבור ברה"ר רה"י כיון דמסתמא כליו הם ברה"י יכול להעבירם להטבילם בבור שהוא רה"י דהוי מרה"י לרה"י דרך רה"ר דמותר כיון שאינו עושה לא עקירה ולא הנחה ברה"ר

ומ"ש דבהשקה כיון שמשיק מימיו ע"ג מי הבור ודאי יוצא מעט מים מן הכלי והיינו הנחתן יש להשיב דנהי דיוצא מעט מים מ"מ הר' אינו חייב משום הוצאה אלא בכשיעור כדי לשוף בהם את הקילור כדקתני בשבת ע"ז ע"ב וכן פסק הרמב"ם פח"י משבת ה"ב ואינו מוכח שיצא כשיעור ושפיר יש חשש שיצא להשיק בשבת ויעבירנו ד"א ברה"ר

וזאת שנית דהא אינו מתכווין שיצא מים מכלי לבור ודשא"מ מותר ואי דהוי פ"ר ז"א דכיון שיש רק שום מציאות בעולם שלא יצאו המים לא הוי פ"ר וכמ"ש שיטה מקובצת בכתובות ו' והוא בספרו דף ל"ג ע"ב והלכך ה"ק לא כהללו בבליים שאין יודעי' בענין הטי' אלא דע לך שיש הטי' וכיון שכן לאו פ"ר הוא שאפשר שתזדמן להם הטי' ע"ש והבין דאפי' מי שאינו בקי בהטי' ומתכווין לבעול בעילה גמורה ועפ"י הרוב מוציא דם מ"מ כיון דאפשר להזדמן הטי' שוב אינו פ"ר וה"נ דכוותי'. ועוד אפי' הוי פ"ר מ"מ הא לא ניחא לי' ביציאת המים והוי פ"ר דלא ניחא לי' דשרי לדעת הערוך שבתוס' שם ד"ה האי: ועד השלישי אני בא דנהי דכשיוצא מן המים שבכלי למים שבבור הוי הנחה ברה"י מ"מ עקירה לא הוי במים רק בכלי ושוב אין כאן איסו' תורה לא בכלי ולא במים דבכלי עביד עקירה בלא הנחה ובמים עביד הנחה בלא עקירה

ומה שכתב והאריך עוד באופן השנ' עפ"י דברי מהרש"ל הנה אין פנאי להאריך רק אכתוב כונת מהרש"ל לפענ"ד ומתוכו ימצא תשובה לדבריו והוא עפ"י מ"ש תוס' בשבת מ"ג ד"ה בעודן שהקשו ר' יוסף דמפרש מהני' משום דאסור לבטל כלי מהיכנו לא אתי' מתני' כר"ש דלדידי' לא מבטל כלי מהיכנו כיון דשרי לאחר שכבה כי היכי