בית שערים אורח חיים רסט

ובהכי יש ליישב קושי' מהרש"א בכתובות ז' בתוס' סד"ה מתוך אמאי לא התירו נמי בתחומי' מתוך שהותרה לצורך או"נ הותרה נמי שלא לצורך או"נ ע"ש ולפמ"ש ניחא דבשלמא שאר מלאכות דאיכא עשה ול"ת ביו"ט ול"ל הודחה רק הותרה שפיר אמרי' מתוך כנ"ל אבל תחומין דאפי' לר"ע בסוטה כ"ז דתחומי דאו' אינו אלא לאו כדאמרינן בעירובין י"ז ע"ב ועיי' חת"ס או"ח סי' קמ"ט שפיר י"ל דלצורך או"נ עשה דשמחת יו"ט דוחה ל"ת דתחומי' ולא הותרה כלל ואם כן שלא לצורך או"נ דליכא עשה לדחות ל"ת אסור ול"ש מתוך. ועיי' תוס' ביצה י"ב שהקשו בשוחט עולת נדבה ביו"ט לב"ה דס"ל מתוך אמאי אינו לוקה הא כיון דכתיב לכם ולא לגבוה נימא דאהדרי' לאיסורא קמא ותי' דאו"נ הותר דכתיב אשר יאכל וכו' וה"ה בנו"נ מתוך שהותרה וכו' ואם כן אשכחנא דהותרו בהדיא לא אמרינן אהדרי' לאי' קמא וכו' והתינח אי הותרה אבל מה הי' קושי' כסא דהרסנא דנימא עדל"ת ז"א כיון דלא הותרו בהדי' וכתיב לכם ולא לגבוה שוב אמרינן דתורה גילתה דכאן אין עדל"ת ושוב אהדרי' לאיסורא קמא ושפיר לוקה וא"ש

ושוב כתבת לתרץ קושי' פנ"י הנ"ל דביצה ל' אמרינן אין נוטלים עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה ופריך בגמ' הא קסתר אהלא והק' פנ"י מה בכך הא מקלקל הוא ותי' דמקלקל פטור אבל אסור והק' דאכתי קשה הא הוי תרי דרבנן דהא הוי נמי משאצ"ל והוי כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרא דשרי לעיל ח' משום שמחת יו"ט אפי' לכתחילה ע"ש וכתבת ליישב דמחה"ש רס"י רע"ח הק' למ"ש כ"מ דהפרש בין פס"ר למלשאצ"ל דפ"ר אינו מכווין כלל למלאכה אבל משאצ"ל מכווין למלאכה רק לא לתכליתה אם כן אמאי פסק הטור דפ"ר חייב ובמשאצ"ל פטור וכן ס"ל לר"ש איפכא מסתברא ותי' דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה אם כן משאצ"ל דמתכווין למלאכה ולא לתכליתה מחשבתו מיציאה מכלל מלאכה אבל בפ"ר דלא נתכווין כלל לא הוציאה מחשבתו מכלל מלאכה ע"ש ולפי"ז התינח בשבת דכתיב מלאכת מחשבת אבל ביו"ט דלא כתיב מלאכת מחשבת גם משאצ"ל חייב כקושי' מחה"ש ואם כן לא הוי אלא חד דרבנן ושפיר אסור. ולפי"ז שוחט עו"נ גם במלאכת מפרק שייך מתוך דגם בחולי' שייך משום מפרק בי"ט אע"ג דא"צ לדם דהא ביו"ט שייך במשאצ"ל. הנה מ"ש ליישב קושי' פנ"י ביצה ל' אינו מיושב דאם כן אמאי שרי' בביצה ח' חופר גומא וא"צ לעפרא משום שמחת יו"ט דהוי תרי דרבנן מקלקל ומשאצ"ל הא ביו"ט משאצ"ל חייב עלי'. ומ"ש ליישב קושי' פנ"י דלמא לוקה משום מפרק דל"ש מתוך משום דבחולי' נמי איכא משום מפרק ביו"ט אע"ג דא"צ לדם דיו"ט גם משאצ"ל חייב נמי ליתא כיון דא"צ לדם אין כאן מלאכת מפרק כלל כמוש"ל מתוס' שבת ע"ג ד"ה וצריך שאין דרך דישה בכך

ובגוף הדבר שכתבת דביו"ט גם משאצ"ל חייב עלי' א"א לומר כן דא"כ מה תענה למשנה שלימה במגילה ז' אין בין יו"ט לשבת אלא או"נ בלבד ודייק מינה בגמ' הא לענין מכשירי או"נ שוין מתני' דלא כר"י ואם איתא לדבריך הא איכא משאצ"ל דפטור בשבת וחייב ביו"ט ועיין רמב"ם פ"א מיו"ט כל מלאכה שחייבים עלי' בשבת אם עשה אותו ביו"ט וכו' לוקה משמע הא כל שפטור בשבת כ"ש שפטור ביו"ט וכן לשון השו"ע רסי' תצ"ה כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביו"ט כו ועלה בדעתי להצדיק דבריך עפמ"ש פנ"י בשבת מ"ו בתוס' ד"ה דכל דהא דפוטר ר"ש בשבת משאצ"ל היינו מסקילה וכרת וחטאת משום דמלאכת מחשבת במשכן כתי' וקרא דכל העושה בו מלאכה יומת נסמכה למלאכת המשכן אבל מ"מ איכא לאו דלא תעשה כל מלאכה שנאמרה בסיני קודם מלאכת המשכן וכו' ע"ש באריכות וא"כ גם בשבת מלשאצ"ל אסור מה"ת בלאו ול"ק קושית הנ"ל אבל כבר דחי לה פנ"י שם ויפה דחה לה ע"ש ועוד גמר' ערוכה בביצה ח"י אמר רבא מי איכא מידי דבשבת שרי וביו"כ אסור וכ"ש דליכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור וא"כ ליתא למ"ש

ומה שנ"ל ביישוב קושי' מחה"ש הוא לפמ"ש תוס' שבועות כ"ה ד"ה גמר דהיכי דדברים שבלב סותרי' למה שבפה אז דברים שבלב אינן דברים אבל אם אינם סותרי' אז דברים שבלב הוויין דברים ע"ש ולפי"ז בפ"ר כיון דדברים שבלבו סותרי' מעשיו כיון דודאי עושה מלאכה דהוי פ"ר לכן דברים שבלב אינם דברי' וחייב אבל במשאצ"ל שאין דברים שבלב סותרי' מעשיו דאפשר שעושה לתכלית מה שבלב שפיר הוויין דברים שאינו עושה לתכליתה ולכן פטור. או כלך לדרך זה דעיין ברע"ב ותויו"ט רפ"ק דפסחים דמשו"ה צריך בדיקה ולא סגי בביטול שמא ימצא גלוסקא יפיפי' וימלך על ביטולו ומחשבה מבטלת מחשבה ועיין בקידושין נ"ט דמחשבה אינו מוציא מידי מעשה אבל מוציא מידי מחשבה רק במחשבה דטומאה אינו מוציא משום דכי מעשה דמי דרחמנא קרי' מעשה ע"ש ולפי"ז בפ"ר שייך חייב דלא ניתי מחשבה שאינו מכווין ומוציא מידי מעשה אבל משאצ"ל דהוי רק מחשבה אם מכווין לתכליתה אתי מחשבה שאינו מכווין לתכליתה ומוציא מידי מחשבה ולכן פטור וא"ש. וה' יאיר עינינו בתורתו ויטע בלבינו אהבתו ויראתו כנפשך ונפש אביך הנאמן הדו"ש וטובך באהבה כל הימים

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ר"ס

שיל"ת ב' אויפאלו א' נשא א"ח שבועות תרס"א לפ"ק

אלפי שלומים. מגבהי מרומים. לכבוד אהובי מחו' הרב החריף ובקי. חכם חרש. שוקד על דלתי בית המדרש. הנגיד כמו"ה משה שמואל נ"י שטערן

מכתבו היקר בברכת מז"ט הגיע עדי ביו"ט הקדוש זמן מתן תוה"ק וכו' וע"ד היישוב על תמיהת רע"א בתוס' ביצה כ"א ע"ב ד"ה לא יחם שהקשו מאיזה טעם שרו ב"ש ואפי' ראוי' הא ל"ל מתוך וע"ז תמה הנ"ל הא הכא שרי מטעם הואיל. הנה לפמ"ש בעל חוו"ד בספרו נחלת יעקב בסוגי' דמתוך דפלוגתא דר"ח ורבה בהואיל הוא רק אליבא דב"ה דס"ל מתוך רק דבעי' צורך היום קצת וס"ל לרבה דע"י הואיל מקרי צורך היום קצת ור"ח ל"ל האי סברא פשוט דלק"מ דלב"ש דל"ל מתוך ל"ש הואיל כלל

אבל מה שתי' מעלתו עפ"י כת"ס או"ח סי' ע"ח שכתב הגם שכתבו תוס' פסחים מ"ו דהיכי דאפשר בלא הואיל לא סמכי' על הואיל מ"מ היכי דשייך מתוך אלא דליכא צורך קצת וע"י הואיל מקרי צורך קצת סמכי' על הואיל אפי' לכתחילה ולפ"ז לא סגי כאן בטעם דהואיל לכתחילה רק משום דשייך מתוך כמ"ש כ"ס והקשו תוס' שפיר דב"ש ל"ל מתוך. לפענ"ד אין לו מובן כלל דתוס' לא כתבו רק היכי דאפשר בלא הואיל לא סמכי' על הואיל וכאן א"א בלי הואיל שהרי צריך לרחוץ רגליו וא"א בלי הואיל ושפי' סמכי' על הואיל, וגם גוף דברי כ"ס אינם מובני' דודאי אם אפשר בלי הואיל דהיינו שיהי' לצורך או"נ ודאי אפי' שייך מתוך וע"י הואיל הוי צורך קצת מ"מ אם צריך לאכלו ביו"ט ויהי' צורך או"נ ממש ודאי עדיף טפי ומהיכי תיתי לסמוך על הואיל ובהמה מסוכנת דמותר לשחוט משום הואיל ה"ט נמי משום דא"א בלי הואיל משום דא"צ לאכול אא"כ יאנס עצמו יע"ש ברש"י פסחים מ"ו וכן דעת רמב"ם פ"א מיו"ט הי"ב ועיין במ"מ שם שכתב אבל בריאה לא ישחטנה אא"כ צריך לאכול ממנה כזית והיינו דאם א"צ לאכול אעפ"י שיכול לאנס עצמו ולאכול מ"מ אסור דהא אפשר בלא הואיל שלא ישחוט ולכן אינני יודע כלל לפתור מ"ש על הרמב"ם

ושוב הראני בני הבחו' החו"ש כ"ה בן ציון נ"י ברשב"א שבת דף ט"ל שהוכיח דב"ש בביצה הנ"ל בשהוחמו לשתות מיירי והביא ראי' לדבר וכתב ועוד דב"ש ל"ל מתוך וכו' וכ"ש דלית להו הואיל ע"ש וא"כ לק"מ קושי' רע"א

ולהסביר קצת איך תלוי זב"ז אפשר לומר דפלוגתא דב"ש וב"ה במתוך הוא דב"ה ס"ל דאו"נ הותר ביו"ט. וכמ"ש ר"ן ביצה י"ז ושייך מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אבל ב"ש ס"ל דאו"נ הוי רק דחוי' משום שמחת יו"ט וכמו שנראה קצת מר"מ שבאשר"י יומא פ"ג ול"ש מתוך וא"כ כ"ש דלא אמר' הואיל אלו הי' עשה דשמחת יו"ט הוי דחי השתא נמי דליכא עשה לידחי. והא דהקשו תוס' פסחים מ"ה ד"ה הואיל א"כ ביטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה אף דשבת רק דחוי' אצל פ"נ כמ"ש מ"מ פ"ב משבת ובדחוי' לא אמרי' הואיל אפשר דקושי' תוס' רק לר"י דס"ל ביומא ז' בטומאה הותרה בציבור ולדידי' שבת נמי הותרה בפ"נ. והא דפריך בפסחים מ"ז וא"א הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור אף דכיסוי דם הוא רק משום עשה דל"ת ובדחוי' ל"ש הואיל אפשר דס"ל דאפי' בחרישה שייך מתוך אלא דבעי' צורך היום וא"א הואיל הוי צורך היום קצת משום דחזי לכיסוי דם ציפור וצ"ע הרבה בזה ואכ"מ

ומה שנ"ל עוד ביישוב קושי' רע"א דתוס' מנחות ס"ד ד"ה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב כתבו ל"ד לאופה מיו"ט לחול דפ' א"ע מ"ו דפטרי' מטעם הואיל ומקלעי לי' אורחי' ונימא ה"נ הואיל ופטר לי' אתינוק פטר נמי אדגים דהתם הוא דאפייתו חזי' לצורך יו"ט אבל הכא צידת דגים לא חזי' בשבת ומבלי האריך בדקדוקי' נ"ל בכונת תוס' דהא קאמר טעמא דרבא משום זיל בתר מחשבתו וס"ל הא דאמרי' הואיל היינו משום דאי מקלעי לי' אורחי' חזי' לי' וא"כ המעשה לא הוי מעשה אי' רק מחשבתו הי' לאי' שאפה לחול ואמחשבה לא מיחייבים לי' ועיין ברש"י גיטין נ"ג ד"ה וחידוש וה"נ כיון דאמעשיו לא מיחייב כיון שהעלה תינוק ליפטר נמי אדגי' אף שהי' מחשבתו לאיסור וע"ז תי' דהתם אפייתו חזי' לצורך יו"ט ואין אי' במעשה רק במחשבה לצורך חול ושפיר פטור אבל הכא צידת דגי' לא חזי' בשבת והוי מחשבתו באי' וגם עשה מעשה שהוא אי' רק שיהי' פטור על מעשה אי' משום שהעלה תינוק והי' מותר משום פ"נ לכן אמרינן כיון שמחשבתו הי' לאי' ועשה מעשה אי' חייב כיון שנתקיימה