בית שערים אורח חיים רסח

מותר משום נטילת נשמה ומשום צובע וליכא אלא משום מפרק כיון דאם א"צ לדם זריקה אינו מלאכת מפרק כלל אלא משום דצריך לזריקה אם כן אמרינן דעל"מ משום דהוי מהב"ע והקרבן פסול וממילא א"צ לדם זריקה ולא עבר אמימרא דרחמנא כלל דניתקן העבירה דהא לא אמרה תורה לא תשחוט רק לא תפרק והרי לא פירק ואם כן אינו לוקה משום מפרק רק דהקרבן פסול ואין אמר השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה אע"כ ב"ש הוא דל"ל מתוך ושפיר לוקה משום מלאכת נ"נ או צובע דא"א לתקן העבירה שהרי עבר אמימרא דרחמנא שנטל נשמה וצבע ולק"מ קושי' פנ"י

וחמישיתו אוסיף עליו דודאי מלאכת מפרק בשחיטה שהוא באו"נ אלא דלא משכחת בשחיטה לצורך או"נ שפיר אמרי' מתוך שהותרה מלאכת מפרק באו"נ לצורך או"נ בחולב הותרה נמי באו"נ שא"א לצורך או"נ שהרי שחיטה באו"נ הוא בעולת נדבה שבהמה או"נ הוא אלא שאינה לצורך או"נ רק לגבוה אבל שנאמר מתוך שהותרה בנין במגבן שהוא באו"נ לצורך או"נ הותרה נמי שלא לצורך או"נ בבנין אבנים ועץ וכדומה שאינו או"נ הא לא אמרי' ועוד דמשכחת, מלאכת מפרק בשחיטה שהוא או"נ גמור בשלמי נדבה שיש בו אכילת אדם אלא שאין עיקרו לצורך אכילת אדם רק לצורך גבוה ושפיר שייך בי' מתוך כנ"ל ועיי' במ"מ פ"א מיו"ט ה"ד שכתב ופירש מלאכה שהיא שלא לצורך אכילה נתבאר בדברי רבינו שכולל כל מלאכה שאינו נעשית באכילה ושתיי' וא"כ הי' מן הדין שיהיו הבערה והוצאה נאסרי' כמו כתיבה ואריגה וכו' וסיים עוד אבל שאר מלאכות שאינן לצורך אכילה כגון הכתיבה וההריסה והאריגה והבנין אפי' עשאן לאכילה לוקה ושאר המלאכות שהן באכילה כגון שחיטה ואפיי' אפי' עשאן שלא לאוכלן אינו לוקה ע"ש מבואר מדבריו שיש חילוק בין אם עושה המלאכה בדבר שהוא או"נ דהיינו אוכלי' ומשקי' וכמו"ש שם לעיל בסמוך והבערה אעפ"י שאינו באוכלי' ומשקי' וכו' ובין עשה המלאכה בדבר שאינו אוכלי' ומשקי' וזה סיוע לחילוק שכתבתי

ומדבריו למדתי עוד שיש חילוק בין אם עיקר ושורש המלאכה אינה בדבר שהוא או"נ ולא לצורך או"נ כמו כתיבה ואריגה ובנין אלא שבמקרה יש אופן שהוא באו"נ ולצורך או"נ ובין אם עיקר ושורש המלאכה הוא באו"נ ולצורך או"נ רק שבמקרה יש אופן שאינו לצורך או"נ ועיי' במחה"ש סי' רע"ה סק"ה ועיי' ש"מ כתובות ז' שכתב לחלק בין חבורה דשחיטה דעיקרה עשוי' ורגילה לצורך או"נ ובין שאר חבורה שאינה לצורך או"נ ובזה מיושבי' דברי רמב"ם הנ"ל דאע"ג דפסק דמגבן חייב משום בונה מ"מ פסק דבונה ביו"ט לוקה ולא אמרי' מתוך משום דמלאכת בונה אין עיקרה במגבן שהוא באו"נ ולצורך או"נ ולכן לא אמרי' בזה מתוך משום דעיקר המלאכה אינו באו"נ ולצורך או"נ ולא אמרי' מתוך אלא במלאכה שעיקרה באו"נ ולצורך או"נ וא"ש

ובהנ"ל מתישב קושי' תוס' אמאי לא קאמר ר"ע היא דל"ל מתוך משום די"ל דר"ע דוקא בהבערה שאין עיקרה באו"נ רק בעצים וכדומה אף כששורף החמץ הוא באו"נ מ"מ אין עיקרה באו"נ ועוד דגם כששורף החמץ אין המלאכה באו"נ דכששימש מעשה עץ שימש כדאמרי' בחולין קכ"ט אבל בעושה מלאכה באו"נ כמו בשוחט עולת נדבה כמוש"ל רק שאינו לצורך או"נ שפיר אית לי' מתוך ולהכי קאמר ב"ש היא דגם בהוצאה אע"פ שהיא באו"נ רק שאינה לצורך או"נ לא אמרי' מתוך ולהכי גם בשוחט עולת נדבה לא אמרי' מתוך ולוקה

ובמק"א כתבתי ליישב קושי' תוס' דהרי לפי המבואר בסוגי' דשבת ק"ו הוי מלאכת הבערה או מלשאצל"ג רק דלר"י חייב במשאצ"ל ולר"ש דפוטר במשאצ"ל הוי הבערה מקלקל אלא דמקלקל בהבערה חייב ולפי"ז י"ל דדוקא בהבערה ל"ל לר"ע מתוך דאם עושה הבערה לצורך או"נ הרי הוא משאצ"ל עיי' ברש"י שבת דף ק"ו והא דחייב בשבת לר"ש היינו משום דמקלקל בהבערה חייב ולר"י משום דמשאצ"ל חייב וא"כ כשהותר ביו"ט לצורך או"נ לא הותר רק משאצ"ל לר"י ומקלקל לר"ש וא"כ אין ראי' שהותר גם שלא לצורך או"נ דהיינו שריפת חמץ ביו"ט דהוי המלאכה צריכה לגופה דהא תיקון מצוה נהי דלא חשיב מתקן לר"י מ"מ צריכה לגופה מקרי כמבואר בראשונים שם בשבת ולר"ש נהי דהותרה מקלקל בהבערה ביו"ט מ"מ בשריפת חמץ דאסור בהנאה ומחויב לשרפו אין כאן קלקול שפיר י"ל דחייב ואף דכתבו תוס' בשבת שם ד"ה בחובל דאפי' במקלקל גמור משכחת לה דהוי צריכה לגופה כגון בחובל ומבעיר באיה"נ שסבר שיכול ליתן לכלבו ולבשל בו קדירה וכו' דאלמא אפי' מבעיר באיה"נ חשיב מקלקל י"ל דהיינו דוקא במבעיר לבשל ולא לקיים בו מצות שריפה דאז באמת לא קיים מצות שריפה ואז אפשר דגם בנשרפי' אפרן אסור כיון דלא נעשית מצותו או במבעיר עם הנקברי' דאפרו אסור עיי' תוס' סוף תמורה אז הוי מקלקל אפי' באיה"נ ומכ"ש בנשרפי' דביטל מצות שריפה אבל חמץ לר"ע דהוא מן הנשרפי' ואפרו מותר וכיון דאסבה"נ וא"י להיות בעיני' וכששרפו מקיים מצות שריפה ויוכל להנות באפרו שפיר לא הוי מקלקל ולכן לא אמרי' מתוך שהותרה לצורך או"נ דאז הוי מקלקל או משאצ"ל הותרה נמי שלא לצורך או"נ רק לקיים שריפה דאז הוי מתקן וצריכה לגופא דחמיר אבל בעלמא שפיר י"ל דס"ל לר"ע מתוך ולהכי לא קאמר ר"ע היא רק ב"ש היא וא"ש

ועיי' מהרש"א בשבת שם שכתב דמשו"ה נקטי תוס' לבשל ממקום שסבר ליהנות מאפרו משום דבנשרפי' באמת אפרן מותר אבל לבשל אסור והוי שפיר מקלקל ע"ש ולפמ"ש באמת אם שרף כדי לבשל אסור ליהנות מאפרו ואז הוי מקלקל גם בנשרפי' ומכ"ש בנקברי' אבל בשורף כדי לקיים מצות שריפה ולהנות באפרן באמת לא הוי מקלקל כלל באיה"נ לר"ע

אבל קושטא דמילתא קאמינא שאני תמה על הגאוני' שבתשו' אמרי אש שהקשו לתוס' שבת הנ"ל דבנין ביהמ"ק מותר ביו"ט הלא תוס' ביצה י"ב הקשו והא אפי' ב"ה מודה דלוקה דס"ל לקמן נדונ"ד אין קרבין ביו"ט ואמאי מוקי לה אליבא דב"ש ותי' דמהיכי אית לי' דנו"נ אין קרבין ביו"ט מלכם ולא לגבוה ואם כן הוי לאו הבא מכלל עשה דאין לוקין עליו, ע"ש ואם כן נהי דבנין מותר ביו"ט מה"ת משום מתוך אבל בנין ביהמ"ק אסור משום לכם ולא לגבוה ושפיר קאמר אין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט ולק"מ חדא ועוד קאמינא דרש"י כתב שם בשבועות אין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט כדאמרינן ביבמות יכול יהא בנין ביהמ"ק דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ד' כולכם חייבים בכבודי אתם והמקדש חייבים בכבודי שהזהרתי על השבת ויו"ט נמי שבתותי אקרי ע"ש ונראה כוונתו משום דכתיב שבתותי לשון רבים גם יו"ט בכלל דנמי אקרי שבת ואם כן גלי קרא בהדיא דאין בנין ביהמ"ק ביו"ט ובטלו כל הקושיות וא"ש

ומ"ש ליישב קושי' פנ"י שהקשה הא ברייתא דהשוחט עולת נדבה אתי' נמי כב"ה דס"ל מתוך רק דחייב משום מפרק ומשום מפרק ל"ש מתוך כנ"ל ע"ד פלפול טבא חדא פלפלא חריפתא אך יסוד הסברא אשר בנית דהיכי דאין העבירה אלא ע"י המצוה ל"ש מהב"ע מודינא די"ל סברא זו היכי דעבירה בא רק על ידי מעשה המצוה וא"א לתקן העבירה על ידי שנאמר שלא יי"ח מצוה אבל באוכל מצה של טבל שלכד"א לפי דבריך אם נאמר שלא יצא א"כ ניתקן העבירה של אכילת טבל דהוי שלכד"א כיון דלא הוי אכילה לענין מצוה ול"ש מיגו דהוי אכילה לענין מצוה הוי נמי אכילה לענין אי' וכן בשוחט עולת נדבה אם נאמר דהקרבן פסול אם כן אין כאן לאו דמפרק בזה אדרבה לכ"ע אמרינן דהוי מהב"ע ופסול וכמוש"ל

ומה שהבאת קושי' בשם הגהות כסא דהרסנא שבתשו' בשמים ראש שהק' לשיטת ריב"א שבתוס' חולין קמ"א דאף דאין עדל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחה ולא עבר רק עשה ואינו לוקה וא"כ שוחט עולת נדבה ביו"ט אמאי לוקה אפי' ל"ל מתוך מ"מ ליתי עשה דהקרבת קרבן וידחה ל"ת דיו"ט ואי דיו"ט עשה ול"ת מ"מ הל"ת נדחה וליכא אלא עשה ואמאי לוקה. ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא הרי כתבו תוס' פסחים פ"ד ד"ה ולא דר' לא פליג אדרבא וס"ל נמי דמצוה שאין זמנו קבוע היום אינו דוחה יו"ט ע"ש. ועוד לא ידענו מה עשה יש בהקרבת הקרבן רק באקדשי' קודם הרגל איכא עשה דובאת שמה והבאת שמה ברגל אבל באקדשי' ברגל ליכא עשה אפי' עבר כל הרגל ועד שיבא רגל אחר ועיי' תוס' ר"ה וי"ו ע"ב ד"ה שנה ושם ז' ע"ב ד"ה והרי ואם כן משכחת שפיר דלוקה באקדשי' ברגל דליכא עשה דליתי ולידחי ל"ת. ואולי משו"ה לא נקט השוחט ביו"ט עולת נדבה לוקה משום דהאי לישנא משמע אפי' אקדשי' קודם הרגל ואז באמת אינו לוקה כקושי' הנ"ל ולהכי תני השוחט עולת נדבה ביו"ט שגם הנדבה היה ביו"ט דאז שפיר לוקה כתי' הנ"ל

ומה שנ"ל עוד בזה דכבר נתחבטו מג"ש ופנ"י מנא הא מילתא דאמר רבנן מתוך שהותרה לצורך או"נ הותרה נמי שלא לצורך ועיי' ש"מ כתובות ז' שעמד בזה ותי' משום דכתיב לכם ומשמע לכל צרכיכם מותר בדבר שהוא יאכל לכל נפש. ולפענ"ד נראה למ"ש האשר"י ביומא פ"ג בשם ר"מ דאו"נ ביו"ט הותרה ולא הודחה ומשו"ה שוחטי' ביו"ט אף דאיכא עשה ול"ת באי' מלאכה ומאכל נבלה אין בה אלא לאו או נאמר לנכרי לנחור עופות דליכא רק אי' דרבנן דאין שחיטה לעוף מה"ת אלא כיון דהתורה התירה לנו או"נ ביו"ט הוי לדידן כל או"נ ביו"ט כמו בחול ע"ש. וזה מוכרח דא"ל דלצורך או"נ מותר מטעם דבאו"נ מ"ע דשמחת יו"ט דוחה אי' יו"ט דהא יו"ט עשה ול"ת הוא ואין עדל"ת ועשה אע"כ דהותרה. ועוד דהא קי"ל באו"ח בסי' תצ"ה כר"י בביצה כ"ח ע"ב דס"ל דמכשירי או"נ שא"א לעשות מעיו"ט מותר לעשותן ביו"ט ובאפשר לעשות מעיו"ט אסור ביו"ט וטעמי' מפורש התם מדכתיב הוא ולא מכשיריו וכתיב לכם לכל צרכיכם כאן באפשר לעשותן מעיו"ט כאן בא"א לעשותן מעיו"ט ואם כן מוכח דאו"נ מותר אפי' באפשר מעיו"ט ואי רק הודחה אמאי מותר באפשר לעשות מעיו"ט אע"כ הותרה והרי הוא לגבי או"נ כחול אם כן כיון דלאו משום צורך או"נ ושמחת יו"ט נדחה אלא הותרה באו"נ על כן מלאכה זו באו"נ היתר הוא ומ"ל באו"נ אם הוא לצורך או"נ או שלא לצורך או"נ כיון דמלאכה זו ע"כ הותרה וא"ש: