בית שערים אורח חיים רסז

המקשן בנה איצטבא ביו"ט הו"ל למימר בנה איצטבא סתם. ועוד דלמאי דמשני התם בנין קבע אסרה נאיד מתי' הא' וס"ל דאפי' היכי דלא עביד אהלא אסור והו"ל למימר אלא. ועוד דקאמר התם בנין קבע אסרה תורה בנין עראי לא אסרה תורה וכו' הלא התם דאסור לא צריך לטעמא דבנין עראי לא אסרה תורה דכ"ש אם גם בנין עראי אסרה תורה דאסור אלא הוא תי' אדהכא משום שהוא רק מדרבנן משום כבודו לא גזרו וא"כ הכי הו"ל למימר בנין קבע אסרה תורה בנין עראי לא אסרה ורבנן הוא דגזור וכו' והא משום כבודו לא גזרו ולפמ"ש כך הוא הצעה של שמועה דמשני שאני התם דקעביד אהלא ובבנין של אוהל ל"ש מתוך כנ"ל ולכן אסור אבל הכא דאינו בנין של אוהל שרי משום מתוך דמגבן אבל בשבת פשיטא לי' דאסור אפי' לא עביד אהלא הוי בנין דבשבת ל"ש מתוך ולהכי פריך דוקא מבנה איצטבא ביו"ט דבבונה כזה שייך מתוך ולכן לא קאמר אלא בהאי דאין מקיפין שתי חביות ושאר התי' דקעביד אהלא ול"ש מתוך רק הפי' התם בבנה איצטבא ביו"ט דשייך מתוך וא"כ ודאי אם גם בנין עראי שאינו להתקיים אסרה תורה וא"כ משכחת בנין לצורך או"נ ביו"ט דמגבן הוי שרי משום מתוך אבל בנין קבע אסרה תורה בנין עראי לא אסרה תורה וא"כ לא משכחת בנין באו"נ לצורך יו"ט במגבן דאם מגבן לצורך יו"ט א"כ אינו להתקיים והוי רק בנין עראי ואינו אסור מהות ול"ש מתוך ועיי' פנ"י בביצה י"ב שכתב כעין זה וא"כ שפיר גזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע אלא תקשי בביה"כ אף דלא עביד אהלא ויתסר מדרבנן אף דהוי בנין עראי כיון דל"ש בבונה מתוך כלל ומשו"ה הוצרך לומר והכא משום כבודו לא גזרי בי' רבנן וממילא לפי פי' זה קושיתך משם לק"מ

ועוד דנ"ל לקיים סברת פנ"י הנ"ל בדעת הרמב"ם דדוקא אותה מלאכה גופא דשייך באו"נ הותרה נמי שלא לצורך כמו שחיטה ואפיי' אבל בנין אחר דל"ש באו"נ אסור אף דהותר בנין במגבן לצורך או"נ וממילא ל"ק כל הקושיות הנ"ל. ועיי' ש"מ כתובות זי"ן דשחיטה הותרה אפי' שלא לצורך כלל כיון דעיקר שחיטה עשוי' ורגילה לצורך או"נ אבל שאר חבורה כגון האי דבעילה שם לא תותרה משום מתוך אלא לצורך הנאה ע"ש וזה סיוע לחילוק הנ"ל ומה שהק' פנ"י ע"ז מהא דפסק הרמב"ם פ"ח משבת ה"ז דחובל חייב משום מפרק וא"כ הא דאינו חייב בשחיטה משום מפרק כדמוכח בחולין מ"א ובשבת ע"ה היינו משום דא"צ לדם והוי לגבי מפרק מקלקל ומשאצל"ג וא"כ בקדשים דצריך לדם לזריקה שפיר חייב משום מפרק וא"כ אמאי מוקי ברייתא דשוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה כב"ש הא אפי' כב"ה אתי' וחייב משום מפרק דבזה ל"ש מתוך דהוא תולדה דדישה ודישה לא הותרה לצורך או"נ דהוא קודם לישה כמבואר בירושלמי וע"כ צ"ל דמה"ת גם קודם לישה הותרה או משום דחולב דחייב משום מפרק הוא תולדה דדש ועיי' תוס' שבת ע"ג ע"ב ד"ה מפרק והותרה ביו"ט לצורך הותרה נמי מפרק דשחיטה שלא לצורך אלמא דאמרינן מתוך מדישה וחולב לשחיטה ע"ש. ולפענ"ד לק"מ מכמה פנים חדא לפמ"ש תוס' שבת ע"ג ד"ה וצריך דהא דאמרינן כבשי' שסחטן לגופן מותר למימהן חייב חטאת הא דשרי לגופן אינו מטעם משאצל"ג דא"כ פטור אבל אסור אלא לפי שאין דרך דישה בכך ע"ש וה"נ כיון דמפרק תולדה דדש אינו מלאכה אלא אם מפרק האוכל לאכילה מן הקליפה ועיי' במגן אבות במלאכת דש דאפי' נוטל הקליפה מן האוכל אינו דישה אלא במפרק האוכל מן הקליפה ולפ"ז בשחיטת קדשים ס"ל לרמב"ם כיון דאינו מפרק הדם לאכילה רק לזריקה הוי כמו סחטן לגופן דאין דרך דישה בכך ומשו"ה קאמר בשבת ק"ו חובל בצריך לכלבו מבעיר בצריך לאפרו. והוא תמוה דכמו דאמר מבעיר בצריך לאפרו ולא פי' לאיזה צורך הו"ל למימר נמי חובל בצריך לדמן ומאי נפ"מ לאיזה צורך הא אפשר דצריך לזבל עיי' פסחים כ"ב ונמכרי' לגנים לזבל ועיי' גיטין נ"ז ז' שנים בצרו או"ה כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל אלא הוא הדבר אשר דברנו דבחובל דחייב משום משום מפרק לדעת הרמב"ם צריך דוקא שמפרק לאכילת כלבו דהוי אוכל אבל לזבל לא מקרי מפרק דאין דרך מפרק בכך, והא דאמרינן בכתובות ה' דאי דם חבורי מיחבר ולדם הוא צריך אסור אע"ג דאין צריך הדם לאכילה רק שלא יתלכלך פעם אחרת או לראות שהיא בתולה כמ"ש תוס' שם היינו משום דהתם באדם איירי ובחובל באדם פסק הרמב"ם פ"ח משבת ה"ת דחייב בנתכווין להזיק מפני נחת רוחו שהרי נתקררה דעתו ושככה חמתו והוי כמתקן ואע"פ שאינו צריך לדם וע"כ אינו משום מפרק דא"כ ודאי הי' פטור דגרע מסחטן לגופן רק משום נטילת נשמה שהדם הוא נפש ושם בכתובות שלא שככה חמתו כי לא עשה בחמתו לכן דוקא אי לדם צריך הוי מתקן אבל אי להנאת עצמו צריך אינו מתקן ופטור אבל בשחיטת בהמת קדשים ל"ש מפרק משום דא"צ הדם לאכילה רק לזריקה ואינו דומה לדש. ויש להוסיף עוד דהרי דם אינו אוכל כמ"ש הר"ן במשנה חולין ע"ד דמשו"ה דם שליל לא הותר מכל הבהמה תאכלו לפי שאינו אוכל רק משקה ודם קדשים אינו משקה לענין הכשר כדאמרי' פסחים כ"ב דם שאינו נשפך כמים אינו מכשיר וא"כ אינו לא אוכל ולא משקה ע"ד שאמרו בתוספתא שהביא תוס' שבועות כ"ב ד"ה והא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה וא"כ אין כאן מפרק תולדה דדישה שהוא להוציא או משקה או אוכל מקליפתן וזה אינו מוציא לא אוכל ולא משקה

ושנית נ"ל דתוס' שבת כ"ד ע"ב ד"ה לפי הקשו אמאי נדרי' ונדבות אין קרבין ביו"ט לחד מ"ד בביצה י"ט הא יש בהם אכילת אדם והוי לצורך או"נ ותי' משום דעיקרו לצורך גבוה ועיין נוב"י קמא או"ח סימן כ"ט. ונ"ל בכוונתם דאם רוצה לשחוט לצורך הדיוט א"צ להקדישו וישחטנו בעודו חולין אע"כ עיקרו לגבוה. ולפ"ז נ"ל דלר"י חולין ט"ז דבמדבר נאסר להם בשר תאוה ולא היו יכולין לאכול רק בשר שלמים אז באמת נו"נ קרבים ביו"ט דהוי עיקרו לאכילת אדם שא"י לאכול באופן אחר וכיון דבשחיטת קדשים יש בו משום מפרק: לדעת פנ"י אם כן מצינו איסור מפרק שהותר לצורך יו"ט בשחיטה גופא במדבר ושוב אמרינן כיון שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך או"נ ואינו חייב משום מפרק למאן דאי"ל מתוך ולהכי מוקי לה כב"ש דל"ל מתוך דאי כב"ה דס"ל מתוך אם כן לא אתי' כר"י אבל לעולם דלא אמרינן מתוך אלא כשהותרה לצורך או"נ באותה מלאכה דוקא ובזה י"ל קושי' תוס' שם ד"ה השוחט אמאי לא קאמר ר"ע הוא דל"ל מתוך ולפמ"ש ניחא דלא קאמר הכי משום דכר"ע אתי' אפי' אית לי' מתוך דלוקה משום מפרק כקושי' פנ"י דל"ל כתי' הנ"ל דהא ר"ע ס"ל בחולין הנ"ל דבשר תאוה לא איתסר להו כלל

ושלישית נ"ל דהרי תוס' בשבת ק"ו ד"ה חוץ הקשו איך חייב בשוחט הא מקלקל הוא ותי' אע"ג דלגבי שוחט בסכין של ע"ז חשיב מקלקל כיון דקלקולו יתר על תיקונו לא חשיב נהנה אבל לגבי שבת מודה דחייב ולא חשיב מקלקל ובחולין ח' ביארו יותר דבשבת כיון דמלאכת מחשבת אסרה תורה כיון שיש תיקון פורתא חשיב מלאכת מחשבת שלכך נתכווין אעפ"י שקלקולו יתר על תיקונו ע"ש. והתינח מלאכת נטילת נשמה מתקן מידי אבמה"ח ולרב בשבת ע"ה דחייב נמי משום מלאכת מתקן פורתא דליתווס בית השחיטה דמא כדאמרינן בשבת שם אבל מלאכת מפרק שהמפרק המשקה מגידולה אינו מתקן מידי אלא שיהי' לו דם לזריקה וס"ל לרמב"ם דתיקון מצוה לא חשיב תיקון אפי' לר"י בשבת ק"ו דפסק רמב"ם כוותי' בפ"א משבת ה"ז דמשאצל"ג חייב עלי' ומקלקל פטור אפילו בחובל ומבעיר וכמ"ש שם בהי"ז דלא כשיטת התוס' וחי' רמב"ן שם דלר"י תיקון מצוה חשיב תיקון אלא כשיטת רשב"א שם דאפילו לר"י תיקון מצוה לא חשיב תיקון והא דקאמר מ"ל לתקן מילה מ"ל לתקן כלי מ"ל לבשל פתילה מ"ל סממנים שתיקון מילה הוא שמתקנו לתרומה ולקדשים ולאכילת פסחים ותיקון פתילה שמתקן האבר שמצרפו ובשאר מיתות ב"ד שמתבערי' מתוך העדה והו"ל כהוצאת כזית מן המת וכו' דחשיב תיקון הרחקת הטומאה סילוק המין ע"ש ואי שמתקן שהקרבן כשר וא"צ להביא קרבן אחר הא בעולת נדבה איירי דהיינו הרי זו שא"צ להביא אחרת ואי שקשה בעיניו שלא הקריב קרבנו שהרי להביא דורן היה מבקש כמ"ש רש"י גיטין דנ"ג זה רק תיקון מצוה ולא חשיב תיקון ומכ"ש לדעת ר"ת שבתוס' שבת ק"ו שם דבעי' התיקון בשעת הקלקול ודאי י"ל אפי' אי תיקון מצוה חשיב תיקון היינו כשעושה מצוה בשעת הקלקול ועם מלאכת הקלקול כמו במילה שבשעה שמל עשה מצוה ובהבערת בת כהן בשעת נטילת נשמה עושה מצוה ועם החבורה ונ"נ שמקלקל אבל במפרק שמוציא דם לזריקה בשעה שמפרק ושוחט ועושה הקלקול עדיין אינו עושה שום מצוה וגם עדיין צריך קבלת הדם כדינו שיהיה כשר לזריקה שפיר הוי מקלקל ופטור ולק"מ קושי' פנ"י

ועל רבעים נ"ל דכבר תמהו האחרונים אהא דאמרינן בביצה כ' למ"ד נונ"ד אין קרבים ביו"ט עבר ושחט וכו' הא הוי מהב"ע והקרבן פסול עיי' חי' רמב"ן גיטי' נ"ה וגם אני עמדתי בזה זה יותר מעשרי' שנים ותלי"ת העלתי תירוצי' רבי' נכונים וישרי' [ע"ל סי' שמ"ז שמ"ח ושמ"ט] ובס' יריעו' שלמה סי' י"א אות ה' כתב בזה תי' שונים ובסי' כ"ח אות טי"ת תי' עפ"י ירושלמי פ' האורג הובא בטור יו"ד סי' ש"מ ועיי' ש"ך שם סקמ"ב שכתב במצה גזולה תמן היא גופא עבירה ברם הכא בקורע בשבת הוא עשה עבירה ע"ש וגם הא קשי' נימא אעל"מ ונאמרו בזה תי' עיי' בחו"מ סי' ר"ח ובאחרונים שם וכבר התירוצי' מבדרין בעלמא ואמנם כבר מבואר בחי' רמב"ן ורשב"א יבמות ק"ג דהא דחלצה בסנדל של ע"ז חליצתה כשרה היינו משום דמצות לאו להינות אבל אי להינות ניתנו חליצתה פסולה משום דודאי אי אמרה תורת לא תחלוץ בסנדל של ע"ז דאז אפי' נימא דחליצה פסולה ואעל"מ מ"מ א"א לתקן העבירה ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא כדס"ל למ"ד בתמורה ה ד' אעל"מ בזה איכא למ"ד דבאמת עביד מהני אבל התורה לא אמרה שלא תהנה מע"ז ואי נימא דחליצה פסולה הרי לא נהנה ולא עבר אמימרא דרחמנא כלל וניתקן העבירה בזה לכ"ע לא מהני ולא עביד איסורא ולא לקי ע"ש ועיי' היטב סברא זו בטו"א ר"ה כ"ח וחי' חת"ס סוכה ל"א. ומעתה אני אומר דלב"ה דס"ל מתוך ושוחט עולת נדבה ביו"ט