בית שערים אורח חיים רסה

גדול והיסקו רב וגדול ויש לחוש שעל ידי היסק הגדול תפחת וכמ"ש הב"ח סי' תק"ז אות ט' בכונת תוס' אם כן אי אפשר לומר דודאי חוסמן דהרי אדרבה חיישינן שמא תפחת וא"כ מותר להסיק בשביל לאפות משום אי' חיסום כמ"ש תוס' גבי משקי' דמותר מה"ט משום דאינו ודאי חוסמן אי' ההיסק ביו"ט תלוי רק באין אופי' ולכן תני רק אין אופין ולעולם דלא מיירי בהוסק מעיו"ט ולהכי לא ניחא לי' לאשר"י לוקמי גם ברייתא קמייתא בהוסק מעיו"ט מלבד שכבר יישבתי בסמוך. ומה שהביא מדברי מג"א רס"י תק"ז שכתב תנורים שלנו ודאי אסור להסיק היסק א' ביו"ט משום חיסום ופורנא היינו תנורא שלנו כלשון המחבר ואם כן עכ"ח ברייתא דפורנא מיירי בהיסק מעיו"ט. לא עיין יפה. דמחבר מפרש דפורני היינו תנורי' שלנו שהם גדולים ופיהם בצדם ומ"מ הוא עשוי כקדירה של חרס מגוף א' ובזה שייך שמא תפחת ול"ש חיסום כמ"ש וגם אין נגמרים בהיסק לדעת הרא"ש עד שיפיגנו בצונן ומג"א קאי על תנורים שלנו שמחוברים מן הרבה חתיכות או לבני' ע"י ט"ט ובזה שייך בהיסק ראשון חיסום שהטיט המחבר מתיבש ומתחזק כמבואר בדברי מג"א ועיי' מחה"ש שם ואין זה ענין כלל לפורנא

ובזה נסתלק גם כן מה שתמה על הב"ח ברס"י תק"ז שכ' דלרמב"ם דחשש שמא תפחת ותפסיד הלחם וימנע משמחת יו"ט אסור לאפות אפי' הוסק מעיו"ט דגם אחר ההיסק יש לחוש שמא תפחת משא"כ לרש"י אם הוסק מעיו"ט מותר לאפות דאחר ההיסק אין חשש שמא תפחת רק בשעת ההיסק ע"ש וק"ל הא ברייתא איירי עכ"ח בהוסק מאתמול דביו"ט אסור משום חיסום ואפ"ה אסור לאפות. ולפמ"ש ז"א דברייתא שפיר מיירי בהוסק ביו"ט ולית ביה משום חיסום וכמ"ש. מיהו בלאה"נ אין זה קושי' דב"ח לא כתב אלא אם גמר ההיסק היה מעיו"ט שוב ל"ש שמא תפחת ומותר לאפות ביו"ט אבל אם הצית האור מעיו"ט והולך ודולק ביו"ט אסור ללוש ולעשות עיסה כדי לאפות משום טרחא שלא לצורך שמא יפחת התנור מחמת ההיסק הגדול כשיבער היטב אבל משום חיסום גם בכה"ג שרי הואיל והצית האור מעיו"ט והולך ומתחסם ממילא כמו שמותר לשפות קדירה אצל האש בע"ש סמוך לחשיכה והולכת ומתבשלת בשבת ועיי' בזה בנמ"י ב"ק כ"ג גבי אשו משום חיצו ותבין

וגם מה שהשיג על בעל ישועות יעקב סי' תק"ז שהק' לדעת הב"ח לשיטת רש"י מנ"ל לחלק בין פורנא גדולה ותנור קטן דבתנור קטן אין חוששין שמא תפחת דילמא ברייתא מיירי שכבר הוסק מעיו"ט ותי' דתוס' הק' איך מותר בשביל לאפות הא לעיל אסרינן חיסום אפי' כדי לצלות ותי' דע"י משקי' אינו ודאי חוסמן ושרי ואי נימא דבתנור קטן נמי שייך שמא תפחת אם כן קודם הפגה בצונן אסור לאפות בו כיון שאינו מחוסם יש חשש שמא תפחת ולאחר הפגה בצונן מותר לאפות בו אף שאינו חוסמן ודאי ואם כן עכ"פ ודאי מתקן מנא ואמאי מותר א"וו בתנור קטן לא חיישינן שמא תפחת. וע"ז השיג דילמא באמת אינו מותר להפיגו אלא בהוסק מעיו"ט ואז בלי הפגת צונן לא חיישינן לשמא תפחת שכבר נתחסם ע"י היסק ראשון. אינו השגה כלל דכבר כתב הרא"ש דתנור אינו נתחסם בלי הפגה בצונן ואם יש חשש שמא תפחת חיישי' לי' כ"ז שלא נתחסם ובשביל שהוא הק' על הרא"ש לא נדחו דברי הרא"ש וכל קושי' יש לה תי' וכבר יישבנות שפיר וגם ממקומו הוא מוכרע דהתני ואין מפיגי' אותן בצונן כדי לחסמן אלמא דחסימת תנור ע"י הפגת צונן ולא ע"י היסק

ומה שתמה על ישועיי שכתב בסי' תק"ח דמותר ללבן רעפי' ישני' לצורך או"נ כיון דלרמב"ם גם בישנים שייך ליבון וחיסום א"כ הוי מכשירים שא"א לעשות מעיו"ט שהוא נגד דברי הרה"מ. לק"מ דהוא כתב כן לדעת רמ"א בסי' תק"ט ס"א דפסק כר"י דמכשירין שא"א לעשות מעיו"ט מותר ביו"ט והרה"מ כתב כן לדעת הרמב"ם דפסק כרבנן דאפי' מכשירין שא"א לעשות מעיו"ט אסור ביו"ט וזה פשוט. וגם כונת מג"א בסי' תק"ז סקי"א הוא כן דהיכי דליכא חיסום ודאי יש לסמוך על טעם המרדכי דמותר משום דהוי מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט ופסק כר"י אבל ליבון אבנים הוי חיסום ודאי אין לסמוך ע"ז כיון שרי"ף ורמב"ם פסקו כרבנן דאפי' מכשירין שא"א לעשות מעיו"ט נמי אסורים ביו"ט. וא"ש. והנה ס' ישוע"י על הלכות יו"ט אין בידי לעיין בו וגם אין דרכי לפלפל להקשות ולפרק בדברי אחרונים אך לכבודו ולהראות חיבה שמתי עיני עליו והיה עוד להאריך הרבה אך טרידנא טובא לכן תהי' בזה שביתת קולמסי בדברי שלום ע"ע כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רנ"ח

שיל"ת ב' אויפאלו ד' פקודי

ד' קרנו ירים. וישמח בשמחת פורים. ידידי הרב המופלג בתורה. מעוטר בתפארה חריף ושנון שמו ינון. כמוהר"ש נ"י האבדק"ק וו"ב

מכתבו קבלתי בזמנו אבל לא הי' אפשר להשיב מפני הכבד כמשא כבד כבדו עלי ענינים שונים והיום אני משיב מפני הכבוד. מה שנתקשה לדעת הר"ן ר"פ אין צדי' ביצה כ"ד דהא דאמרינן בשבת קל"ד דאסור לגבן ביו"ט משום דאפשר מעיו"ט היינו מדרבנן דמה"ת אין חילוק באו"נ גופא בין אפשר לעשות מעיו"ט או לא ע"ש אם כן תקשי הא דאמרינן בשבועות ט"ו ע"ב דא"א לקדש העזרה בשתי לחם וקאמר נבניי' ביו"ט ונקדשי' ביו"ט אין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט ואמאי הא מגבן חייב משום בונה כדאמרינן שבת צ"ה וכן פסק הרמב"ם פ"י משבת הי"ג אם כן מותר לבנות ביו"ט משום מתוך שהותרה לבנות לצורך או"נ דהיינו מגבן הותרה נמי שלא לצורך [עיין חת"ס חאו"ח ק"נ ואמרי אש או" סימן מ"א ועיין לקמן סי' רנ"ט]

ובשלמא לשיטת הסוברים דמדאורייתא בעי' צורך היום קצת מ"מ כבר כתב מג"א סי' תמ"ו סק"ג דהיינו לס"ד דתשביתו היינו ביו"ט אבל לפי המסקנא דתשביתו היינו מעיו"ט נהי דהוי צורך קצת אבל אינו צורך היום דאפשר למחר אם כן ה"נ לא הוי צורך היום קצת ואסור וכן משמע בתוס' שבת כ"ד דד"א לפי דצורך מצוה לא הוי צורך קצת אבל למ"ש תוס' כתובות ז' ד"ה מתוך דצורך מצוה הוי צורך קצת קשי'. וכ"ש דקשי' דהר"ן כתב כן בדעת רש"י ורש"י ס"ל דמה"ת לא בעי' כלל צורך היום קצת עיי' ביצה י"ב

וטרם אענה אני אומר דבשתים לא עלתה לו חדא מה שהבין שיש בתוס' שני דיעות חלוקות בזה אי צורך מצוה הו' צורך קצת ולא כן הוא דבתוס' אין בזה שני דיעות אלא ס"ל דצורך מצוה הוי צורך קצת ועיי' תוס' ביצה י"ב רק לענין ביעור חמץ כתב מג"א דדוקא לפי הס"ד דס"ל דתשביתו הוא ביו"ט הוי מצוה צורך היום אבל למסקנא דתשביתו הוא מעיו"ט נהי דמקרי צורך קצת אבל אינו צורך היום דאפשר למחר ותוס' בכתובות ס"ל דהוי צורך היום כיון דמדרבנן צריך לבערו אפי' ביטל דילמא אתי למיכל משום דלא בדילי מיני' ואם כן הוי חובת וצורך היום ומכ"ש בלא ביטל דהוי צורך היום שלא יעבור בכל רגע על ב"י אבל שריפת קדשים דבדילי מיניה מצוה לשורפה אבל יכול לשורפו בכל עת שירצה ולאו דוקא ביומי' ולכן ס"ל בשבת כ"ד דלא הוי צורך היום רק הכ"מ פ"ג מחמץ ה"ח ס"ל דצורך מצוה לא הוי צורך קצת כיון שאין הנאה לגוף ע"ש

וזאת שנית מה דפשיטא ליה דבנין ביהמ"ק לא הוי צורך היום גם הא ליתא כיון דא"א לקדש העזרה במנחת חמץ כלחמי תודה רק בשתי לחם בעצרת וזה א"א אלא כשבוני', קצת ביו"ט א"כ הוי צורך היום דא"א רק היום ושפיר הרי מצות צורך היום קצת

אבל גוף הקושי' לק"מ דכעין זה הק' פנ"י בביצה י"ב על הרמב"ם דפסק פ"י משבת הי"ג דמגבן חייב משום בונה ופסק פ"א מיו"ט ה"ב דבונה ביו"ט לוקה ואמאי נימא מתוך וכו' ותי' שני תירוצי' חדא דלא אמרינן מתוך אלא דוקא אותה מלאכה גופא דשייך באו"נ מותר לעשות אותה אף שלא לצורך אבל בונה בנין שאינו מין או"נ ל"ש מתוך ע"ש ועיי' ש"מ כתובות ז' ועוד תי' דהא דמגבן חייב משום בונה היינו דוקא במגבן לאוצר לייבש ולהצניע לימים רבים דהוי כבנין והא דמותר לגבן ביו"ט היינו לאכול בו ביום ובזה ל"ש בנין כלל ולא גרוע מבונה ע"מ לסתור דפטור ולפ"ז לא מצינו כלל שהותר בנין לצורך או"נ ע"ש

ולפענ"ד נראה עוד סברא ישרה דלא אמרינן מתוך אלא אם האב מלאכה הוא באו"נ אמרינן מתוך שהותרה לצורך ואין כאן אב לא הוי כלל בכלל לא תעשה כל מלאכה ועיי' ש"מ כתובות ז' וממילא אין כאן תולדה והותרה נמי אפי' במין שאינו לצורך או"נ כמו שחיטה ואפיי' ובישול אבל אם האב אינו באוכל נפש כמו בנין והוי בכלל לא תעשה כל מלאכה רק התולדה דידיה הוא באו"נ כמו מגבן כמ"ש רמב"ם פ"י משבת הי"ג דמגבן תולדה דבונה נהי דתולדה מותר ביו"ט לצורך או"נ אבל ל"ש בזה מתוך שהותרה התולדה לצורך או"נ הותר גם האב שלא לצורך או"נ כי אפשר לאב גם בלא תולדה זו

אמנם תוס' בשבת צ"ח ד"ה הרודה לית להו כל הני תי' הנ"ל שהרי הקשו שיהא מותר לבנות ביתו ביו"ט דמתוך שהותר בנין לצורך דמגבן הו' משום בונה הותר נמי שלא לצורך ובלבד שיהא צורך היום לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש ותי' דאסור מדרבנן וכו' ולדעתם ודאי קשי' גמ' דשבועות ומ"ש דלא הוי צורך היום קצת כבר דחיתי לעיל בדיחוי דמעיקרא. אבל לפענ"ד בלאה"נ לק"מ דרש"י בשבועות שם פי' אין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט כדאמרי' ביבמות פ"ק יכול יהא בנין ביהמ"ק דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ד' כולכם חייבים בכבודי אתם והמקדש חייבים בכבודי שהזהרתי על השבת וימים טובים נמי שבתות איקרי א"כ גלי רחמנא להדיא דאין בנין ביהמ"ק ביו"ט. ובזה ניחא דלכאורה מ"ש רש"י ויו"ט נמי שבתות איקרי הוא שפת יתר דבלאה"נ כיון דגלי רחמנא שאינו דוחה שבת משום כולכם חייבים בכבודי פשיטא דגם יו"ט אינו דוחה דביו"ט נמי שייך ה"ט ולפמ"ש א"ש דנהי דכולכם חייבים בכבודי מ"מ י"ל דביו"ט אין כאן משום כבוד ד' כלל דלא הזהיר