בית שערים אורח חיים רסב

מ"מ אמרינן ומה או"נ שלא נכרתו עלי' י"ג בריתות ועיין רשב"א שבת קל"ג ד"ה לבדו ואולי ראית כן באיזה אחרון שפי' כן כדי שיהי' חידודו עולה יפה הודיעני אי' מקומו

ואשר השבתי עמ"ש דמסוכנת שרי לשחוט משום הפסד ממונו הא בפסחים מבואר דאי' דאו' לא שרי' משום הפסד ממונו כתבת שתלונתי גם על פנ"י ביצה ל"ד שכתב כן אבל חת"ס יו"ד סי' כ' מסביר דברי פנ"י וא"ש הכל. הנה הסברת חת"ס רחוק בעיני אבל דברי פנ"י פשוטי' דמה"ת שרי משום מתוך וכמ"ש פר"ח וליכא רק אי' דרבנן ושרי משום הפסד ממון אבל לדידך דקשי' דהואיל ומתוך ביחד לא אמרי' מה"ת שפיר כתבתי דלא שרי' אי' דאורייתא משום הפסד ממון

ומ"ש על מה שהארכתי בענין מקלקל כבר קדמנו חת"ס שם הנה לשני תי' ראשוני' אין זכר למו שם רק לתי' הג' נמצא שמץ מנהו אבל דברי חת"ס אינן מחוורי' [וגם מ"ש חת"ס שם דהוי מקלקל בשחיטתו משום הפסד עור אינו נראה כיון דבגוף ועצם מלאכת נטילת נשמה אינו מקלקל רק מצד אחר לא מקרי מקלקל וכן מוכח מרש"י ב"ק ל"ד ע"ב ד"ה בצריך לכלבו דאם חיובו משום צובע ל"ש מקלקל כיון דבמלאכת צבועה ליכא קלקול] דגם אם לא תפרכס הרי תיקן שיצאה זמן מה קודם מאי' אמ"ה ובלי שחיטה ל"ה מתה עדיין והיתה אסורה משום אמ"ה ולכן הבאתי אני גמ' דשבת כיון דלא נתכווין להוציא מידי אמ"ה לא נתקיימה מחשבתו ושרי והבן. ואל תחשוב שכל הניגוני' הם ניגון א' רק הפוך בה ותעמיק בהם אז תבין כי דבריי נכוני' תל"י. חמיך הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רנ"ז

שיל"ת ב' אויפאלו ב' פקודי תרמ"ו לפ"ק

ישאו הרים שלום לידידי הנגיד הרבני החו"ש. שמו ינון כמו"ה יעקב מרדכי נ"י ראטה בק"ק פאלדעש

יקרת מכתבו הגיעני ביום ה' שבוע העברה לעת ערב ויען כי אני טרוד מאוד בימים אלו לא הי' פנאי להשיב. רק בש"ק פניתי מעט לעיין בדבריו ולהשיב מפני הכבוד כאשר יחונני החונן לאדם דעת

נפשו היפה בשאלתו למה שהעלה בכת"ס או"ח סי' ס"ז דאסור להדליק רייבהאלצעל ביו"ט ע"י חיכוך בכותל או באפר חם או בברזל חם מלובן כמו בשפארהערד ע"ש. ונסתפק מעלתו אם מותר להדליק בפעטראלעאום לאמפע בחום אויר השלהבת והאריך בפלפולו ויבואר לפנינו בעזהי"ת

פתח דבריי יאירו במ"ש כת"ס שם להביא ראי' לדעת הרמב"ם פ"ד מיו"ט שכ' אין מוציאי' את האש וכו' שלא הותר ביו"ט אלא להבעיר מאש מצוי. אבל להמציא אש אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב ע"ש. והביא ראי' לדבריו מירושלמי פ"א דמגילה על מתני' אין בין יו"ט לשבת וז"ל. תני בשם ר"י אף מכשירי או"נ התירו מה ביניהון ר"ח אמר לחדד ראשו של שפוד ביניהון. ר"ה ברי' דר"א הוציא אש מאבני' ביניהון הרי מפורש דהוצאת אש מאבנים הוא משום מלאכה והוא מכשירי או"נ ותלי' בפלוגתא דר"י ורבנן גבי מכשירי' וכרמב"ם ומכח זה תמה על הראב"ד בהשגות שם

והנה לא הי' צריך להביא ממרחק לחמו ירושלמי דמגילה כי הירושלמי הזה איתא ג"כ בביצה פ' משילין על מתני' דשם ל"ו והוא בירושלמי דף י"א ע"א וכבר הביא הירושלמי הזה בס' בינה לעתים פ"ד מיו"ט

אבל לפענ"ד אינו ראי' דזה סיום ירושלמי. תני ר"י בר פזי דברזילה הוא הדבר [ופי' המפרש. בתמי' וכי זהו הדבר דפליגי בי' חכמי' ור"י] מהו הוא הדבר [פי' המפרש. על איזה מן האמוראי' הוא מתמי'] לחדד ראשו של שפוד הוא הדבר או להוציא אש מן האבנים הוא הדבר. לית לך אלא כהדא וכו' [ופי' המפרש. ומשני לית לך וכו' כלומר על שניהם הוא מתמי' דאף ר"י אינו מתיר מלאכה גמורה. ואין לך לומר דא"ב אלא הך מתני' עכ"ל. פי' מתני' דאין משחיזי' וכו' שמביא שם בירושלמי] הרי להדי' דבמסקנא לא קאי ירושלמי בהך אקומתא דהוציא אש מאבני' ביניהון. אלא שהמפרש פי' הטעם דמשו"ה נאוד מזה משום דהוי מלאכה גמורה. ובזה אין ר"י מתיר במכשרו. אבל אין פירושו מוכרח וי"ל להיפך דמשו"ה ק"ל דאין לומר הוציא אש מאבני' ביניהון משום דזה אינו בגדר מלאכה כלל ואפי' מדרבנן רק אסור כביצה שנולדה ביו"ט משום מוקצה ונולד ופי' הראב"ד וא"כ אין לו ענין כלל למחלוקת ר"י ורבנן וא"כ אין מדברי ירושלמי סתירה לראב"ד ולא ראי' לרמב"ם רק המפרש בעל קרבן העדה פי' לפי שיטת הרמב"ם

ועונ"ל דאינו ראי' דהכי אמרי' בפסחים מ"ז ע"ב אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ומוקצה דאורייתא הוא וכו' ואזהרתי' מהכא מלא תעשה כל מלאכה וכו' אלא דהתם דחי לי' דמוקצה לאו דאורייתא אבל עכ"פ אי מוקצה דאו' עובר המבשל בעצי מוקצה ביו"ט בלאו דל"ת כל מלאכה. ולפ"ז ה"נ מי שמוציא אש מן האבנים דהוי נולד נמי אית ב' משום מלאכה אלא דלצורך או"נ שרי מה"ת ועיין מג"א סי' תצ"ח סקל"א וסי' תק"ט סקט"ו דאסור להשתמש ולבשל בעצי מוקצה היינו מדרבנן. אמנם אי הוצאת אש מן האבנים מקרי רק מכשירין א"כ באנו למחלוקת ר"י ורבנן אי מכשירי או"נ שרי ביו"ט ומעתה י"ל דגם ירושלמי ס"ל דהוצאת אש מאבנים הוא רק משום נולד רק מוקצה דאורייתא וכס"ד דפסחים הנ"ל ושפיר הוי מלאכה מה"ת וכיון דל"ה רק מכשירי' שפיר קאמר ירושלמי דתלי' בפלוגתא דר"י ורבנן. אבל לדידן דמוקצה ונולד דרבנן אין ראי' לרמב"ם ולא קושי' לראב"ד ועיי' פמ"ג בפתיחה להל' יו"ט אות ט"ז ואות כ"ג

ומה שנתקשה שם עוד לדעת הרמב"ם דהוי כמכשירין שאפשר לעשותם מעיו"ט איך תלה ירושלמי זה בפלוגתא דר"י ורבנן הא במכשירין שאפשר לעשותם מעיו"ט מודה ר"י דאסור כמבואר ביצה כ"ח. כבר קדמו בקושי' זו בינה לעתים רפ"ד מהל' יו"ט ולפענ"ד נראה ליישב לפמ"ש המ"מ פ"א מיו"ט ה"ד דהבערה כיון שאינו באו"נ עצמו הוי רק כמכשירי או"נ והי' ראוי להיות אסור ביו"ט אלא משום דכתי' לא תבערו וכו' ביום השבת והוא מיותר לכן דרשי' בשבת הוא דאסור אבל ביו"ט שרי ועיין בשעה"מ שם ד"ה ומעתה. ולפ"ז תקשי לר"י דכל מכשירי או"נ שא"א לעשותם מעיו"ט שר' ביו"ט א"כ ל"ל קרא ביום השבת למשרי הבערה ביו"ט הא הבערה א"א לעשות מעיו"ט כמ"ש טו"ז רס"י תק"ב וא"כ נהי דהוי מכשירין מותר ביו"ט ול"ל ביום השבת יתירא אך לק"מ דלר"י באמת איצטריך קרא דביום השבת דמותר להמציא אש ולהוציא מן האבנים ביו"ט דזה הוי מכשירין שאפשר לעשות מעיו"ט כמ"ש הרמב"ם והי' אסור ביו"ט ואשמעי' קרא דביום השבת דשרי ביו"ט. וכ"ז לר"י דמכשירין שא"א לעשות מעיו"ט מותר ביו"ט. אבל לרבנן דאפי' א"א לעשותן מעיו"ט אסור ביו"ט וכ"נ דעת הרמב"ם פ"א ופ"ד מיו"ט ועיין בפמג"ד בפתיחה אות כ"ד א"כ צריך קרא דביום השבה להבערה גופא שא"א לעשות מעיו"ט אבל להמציא אש מן האבנים דאפשר מעיו"ט שפיר כתב הרמב"ם דאסור. אבל הירושלמי שפיר תלה זה בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י שרי אף דאפשר לעשות מעיו"ט מקרא דביום השבת וכנ"ל וא"ש

מיהו בלאה"נ לא ידענא מה קושי' הלא סכין שנפגמה ביו"ט ושפוד שנרצם חשיב בביצה כ"ח א"א לעשות מעיו"ט אף דשפוד וסכין אפשר לעשות מעיו"ט מ"מ כיון שבאמת עשה מעיו"ט וע"י סיבה נתקלקל ביו"ט מקרי א"א לעשות מעיו"ט אם כן גם בהוצאת אש מן האבנים אף דכתב רמב"ם שאפשר להמציא אש מעיו"ט מ"מ משכחת שבאמת המציא אש והכין מעיו"ט ועל ידי סיבה נכבה ביו"ט ואם כן מקרי א"א לעשות מעיו"ט ובכה"ג מיירי ירושלמי דקאמר הוציא אש מן האבנים ביניהון

ושוב הביא שם ראי' דאין מוציאין את האור הוא מלאכה מה"ת מדתני שם תחילה פלוגתא דר"א וחכמים בנוטל אדם קיסם והדר תני אין מוציאין את האור ובמשנה שלאחריו תני אר"א משמע דבהך דינא דאין מוציאין את האור מודה ר"א ואמאי הא ר"א ס"ל בשבת קל"ז ע"ב דאפי' מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט נמי מותר ביו"ט אע"כ דמלאכה דאורייתא הוא ור"א לא התיר מכשירין שאפשר לעשות מעיו"ט אלא במלאכה דרבנן כמ"ש תוס' בשבת שם כבר קדמו פנ"י במקומו בקושי' זו לר"א והעלה דלא כוותי' ע"ש. אבל לפענ"ד לק"מ דר"א נמי לא התיר מכשירין אלא לצורך או"נ ושפיר ס"ל הך דאין מוציאי' את האור שלא לצורך או"נ ואי דנימא מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. ז"א דלא אמרינן מתוך אלא באו"נ גופא אבל במכשירי' לא אמרינן מתוך וכמ"ש פנ"י ספ"ב דביצה ע"ש. ותיתי לי דקיימתי מסברא דנפשאי. ופמ"ג בפתיחה לה' יו"ט פ"ב אות ב' מיאן בסברא זו דמנלן לחלק בכך. אבל לפענ"ד הדבר פשוט לפמ"ש מג"ש בביצה י"ב בטעמא דאמרינן מתוך משום דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש ונקט קרא המלאכה ולא כתיב אך אוכל לכל נפש יעשה לכם ש"מ דכונת התורה להתיר המלאכה לגמרי אפי' בלא אכיל' ע"ש. ולפ"ז התינח באו"נ גופא דילפינן מאשר יאכל אבל מכשירין דילפינן בביצה כ"ח מלכם לכל צרכיכם וצרכיכם דוקא שיהיה באמת צורך או"נ ולא אמרינן מתוך וא"ש

ועוד נ"ל דבר חדש דהרי לדידן גם מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט אסורים ביו"ט ואם כן אין חילוק בין אפשר מעיו"ט לא"א מעיו"ט רק מדרבנן יש חילוק באו"נ עצמו ולא במכשירין. ועיי' ברמב"ם פ"א מיו"ט הלכה ה' ובמ"מ שם ואפ"ה התירה תורה הבערה ביו"ט בפי' מקרא דביום השבת אף דהוי רק מכשירין וא"כ הו"ל למימר דגם להמציא אש מותר ביו"ט אף דאפשר מעיו"ט דמנ"ל לחלק בזה. והרי לר"י צריך קרא לחלק בזה הוא ולכם כדאמרינן בביצה כ"ח ולדידן דליכא קרא מנ"ל לחלק. אך נכון לפמ"ש לח"מ רפ"ד מיו"ט ומבואר יותר במחה"ש רס"י תק"ב דבמוציא אש מן האבנים אינו נהנה מאותו אש עצמו שהוציא אלא שמבערים בהם עצים אחרים ונהנה ומבשל בהם ע"ש. ואם כן א"ש נהי דבהבערה התירה תורה מכשירין