בית שערים אורח חיים רסא

שפיר מותר לשחוט ביו"ט אם יהיה כשר יאכל לישראל ואם ימצא טריפה ישליכנו לכלבים דמותר לשחוט לכלבים ור"ע לשיטתו לק"מ

ובגוף קושי' שאג"א מהא דמסוכנת סבור הייתי לומר למ"ש הש"ך ביו"ד רס"י י"ז דמשו"ה בלא פרכסה הוי נבילה דכל שלא פרכסה בידוע שנשמתה נטולה הימנה קודם שחיטה ע"ש ולפ"ז מותר לשחוט ממנ"פ אם תפרכס הרי הוא לצורך אונ"פ ואם לא תפרכס דהוי נבילה הרי ליכא מלאכה מה"ת דלא תיקן כלום דהרי אסורה משום נבלה ואי דתיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ הלא היה נשמתה נטולה ממנה קודם שחיטה ול"ש בה אי' אמ"ה בשעה ששחט ואם כן לא תיקן כלום. אלא דהדרנא בי דנהי שנשמתה נטולה ממנה קודם שחיטה מ"מ היתה עדיין מפרכסת ומפרכסת אסורה משום אמ"ה רק בשחיטה ומפרכסת מותרת לישראל משום דבשחיטה תליא מילתא ש וממילא מותרת לב"נ משום מי איכא מידי אבל כאן קודם שחיטה היתה אסורה במפרכסת בין לישראל בין לב"נ ושפיר תיקן בשחיטתו שהוציא מידי אמ"ה לב"נ. אבל מ"מ נ"ל דלק"מ דהרי קי"ל כשמואל בשבת ע"ה דשוחט חייב משום נטילת נשמה ואם כן באינה מפרכסת כיון שכבר נטולה נשמתה ממנה קודם שחיטה אם כן לא עשה מלאכת נטילת נשמה כלל ואין כאן איסור ושפיר יכול לשחוט ממנ"פ אי תפרכס הוי מלאכת או"נ ושרי ואי לא תפרכס אם כן אין כאן מלאכה כלל וא"ש

אך גם בזה יש לפקפק כנ"ל דאם עדיין היתה מפרכסת קודם שחיטה הרי אמרינן בחולין קכ"א דמפרכסת הרי היא כח' לכל דברי' ועיי' תוס' חולין ב' ד"ה ובמוקדשי' ותוס' חולין פ"ד ד"ה בעי' וא"כ שפיר איכא נטילת נשמה. אבל אחר העיון נ"ל לקיים מ"ש דודאי אם היתה קודם שחיטה מפרכסת שהיא כחי' לכל דברי' היה מועיל לה שחיטה דקי"ל כר"י בחולין קכ"א הנ"ל דלאו מתה הוא ודלא כחזקי' דאמר יצתה מכלל חי' ולכלל מתה לא באת דלדידיה שפיר לא מהני שחיטה לחצי חיות אבל לר"י לא יצאה מכלל חי' כלל ואם כן שפיר היה מהני בה שחיטה אע"כ דאמרינן שכבר נטולה נשמתה ממנה קודם שחיטה ומה שהיתה מפרכסת לא היה אלא כזנב הלטאה שמפרכסת כדתנן במשנה וי"ו פ"א דאהלות גבי הותזו ראשיהן ואם כן היתה מטמאה טומאת נבילות עוד קודם שחיטה וממילא לא הי' בה משום אמ"ה ולא תיקן כלום וגם אין בו משום מלאכת נ"נ וא"ש כל מ"ש

ואמנם לדעת טו"ז שם שכתב ה"ז נבלה דקי"ל לרבנן דזו נטילה נשמתה קודם גמר שחיטה לא שייכי תירוצי' הנ"ל כיון דקודם שחיטה היה בה חיות שפיר תיקן בשחיטתו שמתה וליכא אי' אמ"ה וגם עשה מלאכת נטילת נשמה. אבל נלפענ"ד לחדש דבר דאמרי' בשבת צ"ז ע"ב נתכווין לזרוק ד' וזרוק ח' פטור אם לא אמר כ"מ שתרצה תנוח ומשום דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דלא נתקיימת מחשבתו פטור ועיי' בתוס' שבת רע"ב ע"ב ד"ה נתכווין ולפ"ז נ"ל ודאי בשוחט בהמה בריאה אע"פ שנתנבלה בשחיטה מ"מ שפיר תיקן להוציא מידי אמ"ה דאף דאיהו נתכווין להוציא מידי נבלה גם כן לא נתקיימה מחשבתו אבל נתכווין להוציא גם מידי אמ"ה ובזה נתקיימה מחשבתו במקצת ודמי לנתכוין לזרוק ח' וזרק ד' בשבת צ"ז שם דחייב או לכתב שם משמעון ע"ש אבל מסוכנת שרוצה שירא פן תמות הלא אין כוונתו לתקן אי' אמ"ה דגם אם תמות לא יהיה אי' אמ"ה רק נתכווין לתקן איסור נבלה וכיון שלא פרכסה והוי נבלה לא נתקיימה מחשבתו אף שתיקן איסור אמ"ה מ"מ לא נתכווין לזה ולא הוי מלאכת מחשבת ומותר ואפילו נאמר דאסור מדרבנן מ"מ ס' איסור דרבנן שפיר התירו משום הפסד ממונו ושפיר מותר לשחוט ממנ"פ אי תפרכס שפיר קשחיט דהוי מלאכת או"נ ואי לא תפרכס הרי היא נבלה ול"ה מלאכת מחשבת ומותר עכ"פ מה"ת וכיון שיש ס' אם תפרכס אי לא הו"ל סד"ר ושרי משום הפסד ממונו וא"ש נכון. והחונן לאדם דעת. יחננו דעה בינה והשכל ויראנו מתורתו נפלאות. בתורת אמת ויעשה עמנו לטובה אות ללמוד וללמד לשמור ולעשות תורתו הקדושה לשמה. מתוך הרוחה. וברכה והצלחה. כנפש חמיך הדוש"ת וחותם בברכה שלימה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רנ"ו עוד לרב הנ"ל

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' מסעי תרמ"ו לפ"ק

מכתבך מיום ה' שבוע העברה קבלתי ותשובתך בצד. ועל דבר קושיתך לר"ע איך שוחטין ביו"ט הא ל"ל מתוך וחייש למיעוט ושמא ימצא טריפה כתבתי דלר"ע מותר לשחוט גם לצורך כלבים כמבואר ביצה כ"א. וק"ל א"כ בביצה כ"ה דאמר ר"ע אפי' כזית חי מבית טביחתה והלא לר"ע אפי' בלא"ה מותר לשחוט לצורך כלבי' וא"ל דאה"נ ה"פ אפי' יש שהות שיאכלו כלבים כזית חי מבית טביחתה דא"כ אמאי קאמר בגמ' שם והאנן תנן מתני' כדר"ה וכו' הא ר"ע מיירי לכלבים אע"כ משום דמוכן לאדם אינו מוכן לכלבים ואסור ליתן לכלבים משום מוקצה ודוקא בטריפות ידוע מבעו"י דלא חזי לאדם ומוכן לכלבים מותר לשחוט לר"ע לצורך כלבים עכ"ד. והנה קושיתך אינו מיושב בזה דנהי דלר"ע אסור לשחוט לכלבי' ביו"ט משום מוקצה מ"מ אינו רק אי' דרבנן ואם כן שרי במסוכנת משום הפסד ממונו ואכתי תקשי איך מוכח ממתני' כר"ה. ועוד דודאי אין איסור על הכלבים לאכול מוקצה וכמ"ש מהרש"א חולין גבי מעשה דר"פ בן יאיר אלא ע"כ כונתך דאסור לטלטל מוקצה כדי להאכילו לכלבים וזה שיבוש דהרי כתבו תוס' ביצה ח' ד"ה אר"י דמוקצה אינו אסור לטלטל ביו"ט בשביל או"נ ושמחת יו"ט ע"ש דלא עדיף ממלאכה גמורה דשרי לצורך או"נ וכיון דלר"ע שרי מלאכה גמורה לצורך כלבים ה"נ שרי טלטול מוקצה וא"כ הדק"ל

וגם מה שדחית במכתבך השנית עפ"י רמב"ן במלחמות ביצה כ"א דלר"ע דאך אשר יאכל לכל נפש אפי' נפש בהמה במשמע מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים שהר' עונני' הן לאו"נ ע"ש יפה דחית. אבל מעיקרא לק"מ דודאי בהמה בריאה מותר לשחוט לר"ע ממנ"פ אם תהיה כשירה שפיר קשחיט לאדם ואם תהיה טריפה שפיר קשחיט לכלבים. אבל במסוכנת שרוצה לשחוט שירא פן תמות ולא תהי' ראוי' לאדם רק לכלבים אסור לשחוט בשביל כלבים דהוי מלאכה שלא לצורך כלל דבלא"ה תהיה ראוי לכלבים גם אם תמות מאילי'. ולא מיבעיא לדעת בעה"מ שם ביצה כ"א כיון דאפשר לכלבים בעיסה אסור לאפות להם ודאי גם כאן אסור לשחוט בשביל כלבים אלא אפי' לדעת רמב"ן במלחמות ור"ן שם דמותר לאפות להם כיון דאפי' נפש בהמה במשמע כל מה דשרי' לאדם איכא למשרי לבהמה שהרי בתיבה אחת הוציאן הכתוב מ"מ הרי סיים רמב"ן שם והרי דרכן בפת יותר מן העיסה אלמא דוקא בכה"ג הוא דשרי כיון דעכ"פ יש צורך לכלבים באפיי' ובישול שהוא טוב יותר אלא דאפשר לאכלן חי אבל בליכא צורך כלל במלאכה ודאי אסור דאפי' לאדם אסור בליכא צורך היום כלל וכן בשחיטה אף שאפשר להורגו על ידי עכו"ם לכלבים מ"מ עכ"פ יש צורך לכלבים למלאכת נ"נ אלא שאפשר שנוטלה עכו"ם וכיון שיש צורך למלאכה לצורך נפש בהמה הותר לישראל לעשות אבל באין צורך למלאכה כלל ודאי אסור וכמ"ש וזה ישר בסברא

ועונ"ל דהוא שיבוש דודאי אם הכלבים צריכי' לכל הבהמה מותר לשחטה לצורך כלבי' אבל במסוכנת דאין שהות רק לאכול כזית אפי' לאדם אינו מותר לשחטה רק משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה כדאמרי' פסחים מ"ו אבל לכלבים אסור שא"צ שחיטה ויכול לחתוך להם ממנה כזית בשר בלי שחיטה וא"כ אסור לשחוט משום דמרבי בשיעור כדאמרינן במנחות ס"ד ונהי דמה"ת שרי ביו"ט כמ"ש הר"ן ביצה י"ז משום דאו"נ הותרה מ"מ מדרבנן אסור לשחוט ואף דמשום הפסד ממון התירו אי' דרבנן מ"מ אפשר דתרי איסורי דרבנן לא התירו דגם אם נותן באמת לכלבים כזית איכא אי' דרבנן כנ"ל וכאן אינו נותן להם כלל רק דשרי משום הואיל והוי נמי אי' כולי האי לא שרי' משום הפסד ממונו. ולפי' סברא זו ליתא לדחיי קמייתא שכתבתי לעיל. ועוד דלר"ע דל"ל מתוך אפשר דאו"נ לא הותרה רק הודחה ור"ן הנ"ל לא כתב אלא למאי דקי"ל מתוך וא"כ לר"ע אסור לשחוט לכלבים בשביל כזית בשר מה"ת רק בשביל ישראל שרי משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה

ומה שכתבתי לתרץ דאתי ס' עשה דשמחת יו"ט ודחי ס' דלהבמכ"ע לכם ולא לנכרים ופקפקת דתוס' פסחים פ"ד ד"ה ולא הביאו שיטת ר"ח דאו"נ דוחה ל"ת דיו"ט ככל עדל"ת וכבר הרעישו הא או"נ הותרה והראי' דהא אמרי' מתוך וניחא לך דכאן אזלי' אליבא דר"ע דל"ל מתוך. ואני אומר אפי' למאן דאית לי' מתוך דליתא לדר"ח מ"מ נהי דאו"נ הותרה מ"מ היכי דל"ש מתוך כגון אם יהי' טריפה דאסור משום לכם ולא לנכרי איכא משום עשה דוחה להבמכ"ע וכי בשביל שהותרה פקע מיני' דין עדל"ת ודבריי נכוני' אליבא דכ"ע

ומה שתמהת על הר"ח מה יענה לר"א דסובר יו"ט עול"ת אינני יודע ומה תענה אתה למילה שלא בזמנה דדחי צרעת אף דצרעת עשה ול"ת ומילה בזמנה דדחי שבת אף שהוא עול"ת שיש בה כרת עיין שבת קל"ב אלא דאין למדין מזה בעלמא משום דעשה דמילה חמורה שנכרתו עלי' י"ג בריתות וה"נ אעשה דשמחת יו"ט איכא למיפרך מה להאי שכן נוהגת גם בנשים עיין חגיגה דף ו' ובר"ה ו' ע"ב ורמב"ם פי"ד ממעה"ק הי"ד ופ"א מחגיגה ואולי מקרי מצוה דרבים דצריך להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים כמ"ש רמב"ם פ"ו מיו"ט הח"י ע"ש

אבל באמת אינני רואה שום הוכחה בתוס' שם דהא דאו"נ הותר ביו"ט היינו מטעם עדל"ת אלא דאיהו נמי ס"ל הותרה והוי סד"א דנילף מיני' מילה שלא בזמנה דנכרתו עלי' י"ג בריתות דודאי הותרה בשבת משו"ה צריך קרא לבדו ולא מילה שלא בזמנה ומ"ש תוס' ומה או"נ שלא נכרתו עלי' י"ג בריתות דוחה יו"ט היינו אפי' למאן דל"ל מתוך וא"כ או"נ נמי מצוה היא וא"כ ל"ל ומה או"נ שאינה מצוה