בית שערים אורח חיים רס

ביו"ט ובשו"ע או"ח סי' תצ"ח ס"ח פסקי' האיבעי' לקולא וכתב פר"ח הטעם משום דמה"ת מותר לשוחטה אפי' הוא טריפה מטעם מתוך והוי סד"ר ולקולא ובהכי ניחא לך דש"א סי' ס"ד תמה אמאי לא פשיט בביצה הנ"ל ממתני' דביצה כ"ה דשוחט מסוכנת ביו"ט אע"ג דצריכה פרכוס אח"ש ותי' דהתם לא מיירי במסוכנת שצריכה פרכוס אח"ש ופמ"ג יו"ד סי' ט"ו בשפ"ד סק"ג תמה דבאו"ח סי' תצ"ח משמע דמותר לשחוט אפי' במסוכנת הצריכה פרכוס וניחא לך דלמה דפסקי' האיבעי' לקולא משום דאין כאן סד"א דמה"ת אמרינן מתוך אם כן גם במסוכנת מותר אפי' צריכה פרכוס מה"ט. אלא דק"ל למ"ש ישוע"י או"ח סי' תקכ"ז בדעת מהרש"ל דאוסר לשחוט מיו"ט לשבת ע"י ע"ת דטעמו משום דע"ת לא מהני רק על ידי הואיל כמ"ש טו"ז שם סק"א בשם הר"ן וכיון דשחיטה אפי' ליו"ט עצמו לא שרי אלא מטעם מתוך דהא יש חשש שמא ימצא טריפה אם כן אפשר דהואיל ומתוך ביחד לא אמרי' כמ"ש תוס' פסחים מ"ו דל"א תרי הואיל רק ע"ז פקפקת דבשחיטה ליו"ט עצמו א"צ מתוך דסמכינן ארובא אבל גבי מסוכנת דאיתרע רובא וע"כ שרי משום מתוך כנ"ל קשי' אמאי שרי' בסי' תצ"ח ביש שהות לאכול כזית מבעו"י אפילו לא גמר בלבו לאכול משום הא בזה צריכים למתוך והואיל ביחד והא לא אמרינן וע"ז יישבת דבמסוכנת התירו משום הפסד ממונו כמ"ש הפנ"י

אהובי חתני הגם כי אינני נכנס ברצון לפלפול כזה מ"מ לאהבתך אעוררך באיזה דברים מן המאוחר אל המוקדם. מ"ש דבמסוכנת שרי משום הפסד ממון נעלם ממך סוגיא דפסחים מ"ו דמבואר בהדי' דמשום הפסד ממון לא שרי' איסור דאורייתא רק משום דאמרינן הואיל ושרי מה"ת שרי' איסור דרבנן משום הפסד ממון או אי לא אמרינן הואיל שרי משום הפסד ממון גמר בלבו לאכול כזית ע"ש. ואם כן לפי קושיתך בלא גמר בלבו לאכול כזית והואיל ומתוך ביחד לא אמרינן הוי אי' מה"ת ולא. שרי' משום הפסד ממון

אבל באמת אינני מוצא מקום לקושיתך אם על השו"ע סי' תצ"ח וב"י הלא הם מתירים לשחוט מיו"ט לשבת וכמ"ש המג"א סי' תקכ"ז סקכ"א ואם כן ס"ל דאמרינן הואיל ומתוך ביחד ואם קושיתך על מהרש"ל מש"ס דפסחים מ"ו דלמאן דאי"ל הואיל שרי אפילו לא גמר בלבו לאכול כזית או על דברי רש"ל עצמו ביש"ש פ"ג דביצה דין י"ב שכתב כן הלא אפשר לומר כמ"ש טו"א דלא מיירי כלל במסוכנת הצריך פרכוס ואין אנו צריכים למתוך רק ליישב דעת השו"ע בסי' תצ"ח כמ"ש פמ"ג

אמנם כן לו יהיבנא דצריכי' להואיל ומתוך ביחד מ"מ נ"ל דלק"מ דבפסחים ל"ח בעי' לן אי אמרינן תרי הואיל וכתב שם רש"י וא"ת בחלת מעשר גופא נמי הרי הואיל איכא הואיל ואי לא קרא עני' שם והואיל ואי מטמא פריק לה וכו' הכא לא קרי' הואיל דבר שיש בידו לעשות לגרום לה טומאה מיד ופריק ע"ש. ומעתה תוס' כתבו שפיר דלא אמרינן תרי הואיל הואיל ואי בעי מיתשיל דזה אין בידו שמא לא מזדקק לי' חכם וכן ישוע"י כתב שפיר הואיל ואי מקלעי לי' אורחים דזה אין בידו לא אמרינן ביחד עם מתוך אבל במסוכנת דאמרינן הואיל ואי בעי למיכל מצי אכול שהוא הואיל שבידו לגמור בדעתו לאכול כזית שפיר אמרינן הואיל ומתוך ביחד כמו דאמרינן בכה"ג תרי הואיל וכרש"י הנ"ל וא"ש

ומה שפקפקת על ישוע"י דבשחיטה ליו"ט עצמו א"צ משום מתוך רק דסמכינן ארובא הנה הס' ישוע"י אין לי לעיין בו אבל כמדומה שקאי לפמ"ש מהרש"ל ביש"ש פ"ד דביצה דין י"ט בשם הג"א דבמקום שטריפות מצויין כמו כשרות אסור לשחוט הביאו מג"א סי' תצ"ח סקט"ו ובזה"ז דמחמת חומרת האחרונים בטריפות הריאה יש פלגא שאנו מטריפי' ואינן ראוי' לאכילה ואם כן אסור לשחוט רק משום מתוך והוי סד"ר וכמ"ש שאגת ארי' סי' ס"ד. אבל מה שיש לפקפק בדבריו דאם טעמו משום מתוך כמ"ש ישועי' אם כן אמאי התיר מהרש"ל באומר בהדי' לשחוט כמ"ש מג"א בשמו סי' תקכ"ז סקכ"א. אבל אין משיבין את הארי בלי בדיקת פנים בספרו

ומ"ש לתרץ קושי' פמ"ג דלמאי דפסקינן לקולא בעוף הנדרס ה"ה במסוכנת דלא הוי סד"א משום מתוך לא נ"ל דבאמת קשה לשיטת תוס' ורוב הפוסקים דהיכי דליכא צורך היום קצת לא אמרינן מתוך מה"ת אם כן אם יהי' טריפה ליכא צורך היום כלל והו' סד"א ואמאי אזלינן לקולא. אך כבר כתבו אחרונים דס' זה שמא יהי' כשר ויאכלנו שהרי לכך שוחט מקרי צורך היום קצת וכ"ז בעוף הנדרס אבל במסוכנת בלא גמר בלבו לאכול כזית אם כן אין כאן צורך היום כלל ואין כאן היתר משום מתוך ושוב הוי סד"א דלא שריא משום הפסד ממונו

אבל גוף דברי פר"ח תמוהים בעיני דבאס"ז ביצה י"ב הק' וא"ת אם כן דלמאן דאית ליה מתוך הותר כל דבר ואעפ"י שאין בו צורך כלל לכם ולא לנכרי' דאמר רחמנא היכי משכחת לה ותי' דאעפ"י שהתורה התירה שלא לצורך כלל אפ"ה אסרה לצורך נכרי' וא"צ לתת טעם בדבר הואיל וגלי בי' קרא וגזה"כ הוא ע"ש ועיי' בתוס' ד"ה השוחט ולפ"ז איך אפשר לומר בעוף הנדרס אפילו יהי' טריפה מותר לשחוט מה"ת משום מתוך הא כיון דלא חזי לישראל רק לנכרי' אסור מה"ת משום לכם ולא לנכרי'. ואולי שרי משום דהוי דשא"מ ומותר דהא אינו מתכוין לשחוט לנכרי' רק שמא יהיה כשר לישראל. אמנם לכאורה הוי פ"ר דאם הוא טריפה ודאי יהי' לנכרי' ולא לישראל ושוב סד"א. אבל גם הא ליתא דהא הוי פ"ר דלא ניחא ליה ולא אכפת ליה שבשביל הגוי לא היה שוחט היום. ולפ"ז במסוכנת דירא פן תמות יש לדון דאם לא תפרכס אינו ראוי' רק לנכרי' ול"ש מתוך משום לכם ולא לנכרי' ואי דהוי דשא"מ הא הוי פ"ר ובזה אפשר דניחא ליה דעינינו רואות שגם הגוים מקפידים שלא לאכול המתה מאילי' רק נתנבלה בידי אדם ואם כן הוא גם כן נדחה מ"ש וצ"ע

ואחרון חביב מה שהקשית לר"ע דחייש למיעוטא בספ"ק דמכות אם כן איך מותר לשחוט שום בהמה ביו"ט שמא תמצא טריפה וא"ל דסמכינן ארובא דהא חייש למיעוטא ואי דמה"ת מותר משום מתוך והוי סד"ר הא ר"ע ל"ל מתוך בפסחים ה' וכ"ת אה"נ דלר"ע אסור לשחוט הא בריש ביצה משמע דלכ"ע ע מותר לשחוט ביו"ט. והוצרכת לזה ול"ק לך ממה דמתיר ר"ע להדיא בביצה כ"ה לשחוט אפי' מסוכנת דשאני התם משום הפסד ממונו התירו ואזלת לשיטתך וכבר דחיתי זה לעיל. אבל לפענ"ד לק"מ דגם מאן דחייש למיעוטא היכי דאפשר אבל היכי דלא אפשר לא חייש כדאמרינן בחולין י"ב ואם כן לענין שחיטה ביו"ט דאי אפשר לשחוט ביו"ט בלי סמיכה על הרוב שפיר לא חיישינן למיעוטא. מה אמרת אפשר לשחוט מאתמול זה לא מקרי אפשר דדוקא בקטן וקטנה שאין מצות חליצה או ייבום רק פ"א ואותו פעולה אפשר להעשות כשיגדילו בלי סמיכה על הרוב אז חיישי' למיעוטא אבל כאן אותו פעולה של שחיטת יו"ט א"א להעשות בלי סמיכה על הרוב דאותו שחיטה ששוחט היום אינו שוחט אתמול דיכול לשחוט אתמול והיום לא מקרי אפשר במה ששוחט עיו"ט ואיני שוחט ביו"ט וכמ"ש צל"ח דלענין טלטול ל"ש דשיל"מ משום דיכול לטלטל היום ומחר וכבר כתובה מסברא זו בכת"י זקני הגאון הקדוש מאוה"ג זצ"ל מוהר"ע חסידא בהגהת תשו' יד אלי' סי' צ"א [עיי' לעיל סוף תשו' י"ח]

ועונ"ל דדוקא בעוף הנדרס דלא סמכינן ארוב לענין טריפות וצריך בדיקה מיבע"ל בגמ' אי מחזקי' ריעותא גם לענין יו"ט אבל בכל בהמות כיון דע"כ אנו סומכים על הרוב זה דרוב בהמות כשרות בפסח וקדשים ולא חיישינן שמא במקום נקב קשחיט אם כן כבר החזקנו רוב זה במקום דלא אפשר ושוב סמכינן עליה אפילו היכי דאפשר ולא חיישינן למיעוטא וכמ"ש הפלאה ספ"ק דכתובות דאף דאין הולכין בממון בת"ר מ"מ רוב שהחזקנו לענין אי' מהני אח"כ גם בממון וה"נ דכוותי' ושפיר מותר לשחוט ביו"ט דסמכי' ארובא כיון שהחזקנו לענין איסור נבילה וטריפה דלא אפשר ולא חיישינן קן למיעוט משא"כ בקטן וקטנה שלא החזקנו הרוב לשום דבר דלא אפשר שפיר חיישינן למיעוט כיון דאפשר וא"ש. ולדעתי הפי' בגמ' חולין אלא היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר וכיון דפסח וקדשים ע"כ סמוך ארובא והחזקנו אותו רוב שוב לא חייש למיעוט ואכיל נמי בישרא והה"נ דאפילו לר"מ א"צ לבדוק אחר ח"י טריפות כיון דהחזקנו רוב בהמות כשרות שוב לא חיישינן למיעוט. ולסברא שכתבתי בסמוך דהא שלא יהיה הפעולה נעשית לא מקרי אפשר א"כ שלא ישחוט ולא יאכל בשר נמי לא מקרי אפשר ואם כן ע"כ ה"פ. אלא היכי דאפשר ואכיל נמי בישרא. שוב מצאתי כזה בחי' רשב"א חולין דף ט' ע"ש ד"ה ואפי'

ושלישים על כולו נ"ל לפ"מ שחידש בתשו' אבני מילואי' סי' ב' דבעושה מלאכה ביו"ט לנכרי נמי ליכא רק לאו הבא מכלל עשה דהא כתיב התירא בקרא בהדיא אך אשר יאכל לכל נפש ואפי' נפש נכרי בכלל וכדכתי' נפש אדם אלא משום דכתיב לכם ולא לנכרי' ואם כן למאי דאהדרי' אהדרי' ואינו אלא בעשה אפי' לב"ש דלית להו מתוך ע"ש בד"ה ואינו. ולפ"ז לשיטת הסוברים דעשה דחי ללאו הבא מכלל עשה אם כן הה"נ דספק עשה דוחה לספק לאו הבא מכלל עשה וכבר האריכו בזה אחרונים ומעתה אפי' ספק טריפה מה"ת שיש לה בדיקה היה מותר לשחוט ביו"ט דאפי' יהיה טריפה אינו רק להמכ"ע לכם ולא לנכרים וכיון שהוא ספק אתי ספק עשה דושמחת יו"ט שהוא מה"ת כמ"ש הרמב"ם פ"ו מיו"ט ועיי' רשב"א שבת קל"ג ד"ה לבדו. דשמא יהיה כשירה ויקיים עשה דשמחת יו"ט ודחי לי'. אלא אפילו לשיטת הסוברים דאין עשה דוחה להבמכ"ע דהוי עשה מ"מ הלא הטעם משום מה אולמא האי עשה מהאי עשה ואם כן בכל בהמות שפיר מותר לשחוט ביו"ט דעשה דשמחת יו"ט הוא מכח רוב ולהבמכ"ע דלכם ולא לנכרי' הוא מכח מיעוט ואפי' מאן דחייש למיעוט מ"מ רוב עדיף ממיעוט ושפיר אלים עשה דשמחת יו"ט ודחי ליה ושפיר מותר לשחוט לכ"ע וא"ש

אבל באמת מעיקרא לק"מ דר"ע ס"ל בביצה כ"א ע"ב אפי' נפש בהמה במשמע ומותר לשחוט לכלבים ולכם להוציא נכרי' וא"כ