בית שערים אורח חיים כו

במצות רק שהם אנוסי' שאינם יכולי' לקיים לפי שאינם בני דיעה מקרי בר קשירה ויכולי' לכתוב סת"ם אם גדול עע"ג מחסירם שיכתבו לשמה או למ"ד דלא בעי כתיבה לשמה דלא כרשב"ג בגיטין הנ"ל ע"ש בראשוני' ופנ"י ומדמי לה למ"ש מג"א סי' ל"ט סק"ה דמי שנקטעה ידו וא"י להניח תפילי' דאפ"ה כשר לכתיבה ומקרי בר קשירה דגברא בר חיובא ופומא הוא דכאיב לי' עיי"ש

והנה מה שהביא ראי' מדברי מג"א יש לפקפק דמי שאין לו יד משו"ה מקרי איתא בקשירה משום דמחויב בשל ראש והוי עכ"פ בתורת חיוב תפילין וכמו"ש בשג"א סוף סי' ל"ז מדברי ש"ג בה"ת עיי"ש אבל שוטה שפטור גם בשל ראש לא מקרי בר קשיר' אם לא שנ' כיון דמהיקש וקשרתם וכתבתם ילפי' וקשרתם בשל יד הוא דכתי' עיי' רפ"ק דעירוכין ג' ע"ב לא תלי' בר קשירה בשל ראש כלל אלא בשל יד. עוד יש להעיר בפמג"ד שם שכתב ול"ד נקטעה ה"ה אם נולד כך נראה שבא ליישב דילמא מג"א מיירי בלא נולד כך אבל שוטה שנולד כך פסול לכתוב והוא תמוה דהרי הוכיח בתבו"ש סי' א' סקנ"א דשוטה היינו שלא נולד כך ופתי נקרא מי שנולד כך מן הבטן והוא בר דעת יותר משוטה כדמשמע בחו"מ סי' ל"ה וא"כ דברי פמג"ד הם אך למותר וי"ל דכוונתו אולי המג"א אינו מכשיר רק בנקטעה ידו אחר שנעשה בר חיובא שהי' לו שעת הכושר אבל בשוטה קודם שנעשה בר מצוה שלא הי' לו שעת הכושר פסול לכן הוסיף אפי' נולד בלא יד שלא הי' לו שעת הכושר נמי כשר לכתיבה וה"נ בשוטה קודם שנעשה ב"מ וא"ש

] ועיין בפמ"ג שם אות א' מה שהביא בשם תבו"ש סי' א' אות מ"ט שהביא תשו' מהרי"ל סי' קצ"ד ואני מצאתי כן להדי' בב"י אהע"ז סי' א' בשם מ"כ דלהכי ביש לו בן שוטה קיים פ"ו משום דאיכא שבת ויכול לישא אשה ולהוליד בן חכם ואי משום דר' אסי דאמר עד שיכלו נשמות שבגוף האי נמי נשמה יש לו ובר מצוה הוא ופקחי' מוזהרי' עליו דאי הוי כבהמה יחשב שחיטתו אפי' א' עע"ג כשחיטת גוי וקוף עכ"ל ומבואר דשוטה בר חיוב מצוה הוא רק שאינו בר דעת אבל פקחי' מוזהרי' עליו אלא דהפמג"ד שם קשי' לי' מחגיגה ב' ע"ב דאמרי' בחש"ו הואיל ופטורי' מכל המצות וכו' ומר"ה כ"ט דקתני חש"ו אין מוציאי' רבי' י"ח וכו'

ולפענ"ד לק"מ לא מיבעי' למ"ד מצות צריכות כונה ודאי פטורי' מן המצות כיון שאינם בר דעת לכוין אלא אפי' למ"ד אצ"כ מ"מ כאן דלכתחילה מצוה שיכוון וכמ"ש הראשוני' שם בסוגי' א"כ נהי דמי שהוא בר כונה יוצא בדיעבד אפי' בלי כונה היינו משום דראוי לבילה אבל חש"ו שאינם ראוי' לכונה אפי' בדיעבד לא עשו ולא כלום כיון שאינם ראוי' לבילה ועיי' כעין זה בטו"ז או"ח סי' תרפ"ט ולהכי בעתי' חלים ועתי' שוטה אינו יי"ח במה שעשה בעת שטותו עיי' ר"ה כ"ח ומשו"ה אינם מוציאי' רבי' י"ח ופטורי' מכל המצות דשייך בהו כונה ואין פקחי' מוזהרי' עליהם לתת לולב בידם או להושיבם בסוכה לאכול כזית בלילה ראשונה או להאכילם מצה וכדומה

ואמנם נ"ל דבר חדש למ"ש בס' מקור חיים סי' תל"א דבהשהה חמץ בשוגג בפסח עובר אף דדשא"מ מותר מ"מ כונה ל"ש רק במעשה ולא במידי דממילא ע"ש א"כ ה"נ במצוה שהוא במידי דממילא ל"ש בי' כונה ופקחי' מוזהרי' על חרש ושוטה לעשות מצוה זו כמו שמוזהרי' עליהם לאפרושי מאיסורא כיון שהם בני חיוב רק שאין להם דעת ואמנם במקום דל"ש כונה וליתא לטעם הנ"ל שפיר גברא בר חיובא ועד"מ בציצית אין העטיפה מצוה רק שיהא מעוטף בהם דהא אם התעטף בלילה ומעוטף בהם ביום נמי יי"ח אף שהעטיפה הי' בזמן פטור דלילה לאו זמן ציצית כמבואר או"ח סי' ח' סט"ז וכן בתפילין אין העיקר המצוה המעשה שמניחן רק מצוה שעל גופו שמונחין עליו ועיי' קצוה"ח סי' קפ"ב ואם הניחן בהשכמה בזמן פטור דלילה לאו ז"ת והם עליו ביום יי"ח כמבואר באו"ח סי' ל' ס"ג וכן במזוזה אם קבע מזוזה קודם שדר בו שעדיין אינו בר חיובא דמזוזה חובת הדר מ"מ אם נכנס לדור בה יי"ח במה שיש מזוזה בפתחו ועיי' מג"א סי' י"ט סק"א ואפיי' קבען אחר בלי דעתו יי"ח ועיי' ביו"ד סי' רצ"א וכן בס"ת אינו יי"ח במה שכתב או קנה ס"ת אם נאבד אח"כ רק צריך להיות ס"ת בכל עת ובכל שעה עיי' תו"ח סנהדרי' כ"א ועיי' ברכי יוסף יו"ד סי' ע"ב אות י"א וא"כ כיון דהוי מצוה דממילא ול"ש בי' כונה פקחי' מוזהרי' על חרש ושוטה שיהי' לו ציצית בבגדו ומזוזה בפתחו ותפילין בזרועו אם לא משום חשש שא"י לשמור גופו וליזהר בהם שלא יסיח דעתו וכן בס"ת מוזהרי' עליו שיכתוב לו ס"ת דנהי דמצות כתיבה אינו מקיים דזו מעשה וצריך כונה אבל יש לו שכר מצוה במה שיש לו אח"כ ס"ת וכמו אילו כתב ס"ת בפקחותו שהיו פקחי' מוזהרי' עליו שלא לאבדו בשטיותו, ולפי"ז חרש ושוטה שפיר מקרי בר קשירה. עכ"פ לענין תפילין ומזוזה ואולי גם לענין ס"ת וממילא כשרי' בכתיבה ושפיר לא תני להו בברייתא כסמ"ג הנ"ל משא"כ קנון ודאי אינו בר קשירה שאינו איש וא"ש

ועוד נ"ל ביישוב קושי' תבו"ש דהנה לכאורה יפלא בכל הני דתני ברייתא דפסולי' לכתוב סת"ם משום דמי שאינו בקשירה אינו בכתיבה התינח תפילי' דכתי' בהו וקשרתם וכתבתם ומזוזה נמי כתיב בהאי וכתבתם ודרשי' מי שאינו בקשירת תפילין אינו בהאי וכתבתם לא בתפילין ולא במזוזה אבל ס"ת דלא כתיב בהאי וכתבתם עכ"ל דהני פסילי הא בס"ת לא כתי' היקישא ועיי' בש"ך יו"ד סי' רפ"א סק"ו בשם הדרישה ואולי אפשר לומר דבס"ת נמי ילפי' מי שאינו בולמדה את בנ"י אינו בועתה כתבו וכו' ועיי' שג"א סי' ל"ד ל"ה ול"ו (ועיי' רא"ש בשמעתין וק"נ שם), ואמנם הדבר מבואר בר"ן גיטין מ"ה הנ"ל שכ' וכל הני הואיל וליתניהו בקשירה ליתנהו נמי בכתיבת תפילין ומזוזות דמישתעי בהו קרא וכ"ש בס"ת דהא קדוש טפי מנייהו עיי"ש מבואר דכיון דמי שאינו בקשירה אינו בכתיבת ת"מ להכי פסול גם בס"ת ולפי"ז נ"ל דבר חדש דמי שישנו בקשירת תפילין אף שאינו בר מצות לימוד וכתיבת ס"ת כשר לכתוב ס"ת דהרי בס"ת ליכא קרא רק תלוי דבר קשירת תפילין והה"נ להיפך אף שהוא בר מצות כתיבת ס"ת ואינו בר קשירת תפילין פסול לכתוב ס"ת כיון שפסול לכתיבת ת"מ וס"ת קדיש טפי מנייהו

והנה כ' הסמ"ע חו"מ סי' ל"ה סקכ"א שהשוטה בשאר דברי' הוא חכם כשאר בנ"א ותבו"ש סי' א' אות נ"א תמה עליו מתוס' חגיגה ג' ד"ה דרך דמשמע שא"א שיהי' שוטה באחת וחכם בשאר דבריו ואמנם לק"מ לפי המבואר בתשו' חת"ס אה"ע ח"ב סי' ב' דבהני שמנו אכז"ל בחגיגה ג' אפי' עשה כן פעם אחת הוי שוטה לכל מילי וכתוס' שם ואמנם השוטה בשאר דברים אם הוחזק ג"פ הוא שוטה לכל מילי אבל אם לא עשה כן רק פ"א אז ל"ה כשוטה רק באותו דבר אבל בשאר דברים הוי כפקח וכסמ"ע, ומעתה מי שנהג שטות פ"א בענין קשירת תפילין אף שהוא כפקח לענין שאר דברים מ"מ לא"ד ה"ה כשוטה ואינו בקשירה ופסול לכתוב ס"ת ומי שנהג שטות פ"א בענין כתיבת ס"א והוא שוטה בזה מ"מ כיון שהוא פקח בקשירת תפילין וכשר לכתוב תו"מ כשר לכתוב גם ס"ת ומשו"ה לא תני שוטה דבעלמא הפי' מי שהוא שוטה בענין זה פסול לזה אבל כאן לא יכול למיתני שוטה דהו"א שוטה לענין זה ובאמת אינו פסול אלא אם הוא שוטה לתפילין אבל שוטה לס"ת כשר והיו צריך להאריך ולפרש משו"ה לא תני לי' ועיי' תוס' שבת כ"ב ד"ה נר כנלענ"ד

ואמנם י"ל טעם אחר בהא דהני פסילי לכתיבת ס"ת דנהי דהיקישא דוקשרתם וכתבתם לא כתיב רק בתו"מ מ"מ כיון דגלי קרא בהני דמי שאינו בתורת אותו דבר פסול לכתיבה ילפי' בכה"ת דמי שאינו במצוה זו פסול להכשר מצוה זו וכיון דהני ליתנייהו במצות כתיבת ס"ת ולימוד התורה וקיום המצות פסולי' לכתוב ס"ת אלא דז"א דא"כ ל"ל קרא במנחות מ"ב דעשיית ציצית פסול בנכרי ת"ל משום שאינו בתורת א"ד וכקושי' תוס' שם לר"ת מיהו לדברי רשב"א מנחות שהבאתי לעיל לק"מ דודאי בכתיבת ס"ת שהוא קדושה ומצוה שפיר י"ל דילפינן כה"ת מתו"מ דמי שאינו בתורת א"ד אינו יכול לעשות ההכשר שהוא מצוה אבל עשיית ציצית שאינו מצוה וקדושה לא ילפינן דצריך שיהי' בתורת א"ד ולכן צריך קרא דנכרי פסול, אמנם למאי דקיי"ל כר"נ שם דציצית חובת גברא ועיי' או"ח סי' י"ט וא"כ אין בעשייתה מצוה ואפי"ה פסול בנכרי כדאיתא באו"ח סי' י"ד ועכ"ח דס"ל דגם בהכשר שאינו מצוה וקדושה צריך להיות בתורת א"ד היכי דגלי קרא דאל"כ נילוף דחובת מנא מדפסול קרא בנכרי ואפי"ה אשה כשירה בעשיית ציצית כפסק המחבר בסי' הנ"ל ועכ"ח דלא ילפינן בעלמא דצריך שיהי' בתורת א"ד רק היכי דגלי קרא וא"כ ליכא למימר טעם שכתבנו וע"כ הא דהני פסילי בכתיבת ס"ת הוא משום דאינם בקשירת תפילין וכר"ן הנ"ל, איברא דזה דוקא לר"נ אבל לר"ח דס"ל חובת מנא שפיר י"ל כנ"ל דילפינן בכה"ת היכי דההכשר הוא קדושה ומצוה דמי שאינו בתורת א"ד פסול והא דצריך קרא בנכרי היינו משום דמהא ילפינן דחובת טלית ובאמת לבתר דגלי קרא דחובת טלית גם אשה פסולה לעשות ציצית כמו"ש לעיל

ואחרי הודיע לי אלקי' את כל זאת נ"ל ליישב קושי' חמורה אשר הרעיש עלינו בתשו' כתר כהונה סי' ב' על המחבר בסי' רפ"א ס"ב דגר שחזר לסורו מחמת יראה כשר לכתוב ס"ת ובס"ג פסק דס"ת שכתבו מסור ועבד ואשה וקטן פסול והטעם דגם בס"ת בעינן ישנו בקשירה עיי' טו"ז שם וא"כ עכ"ח דגר שחזר לסורו מיקרי ישנו בקשירה וא"כ מה משני רב אשי בגיטין דרשב"ג מיירי בגר שחזר לסורו מחמת יראה הלא א"כ הוי בר קשירה ואינו מוכח דרשב"ג לא הוצרך להיות ישנו בקשירה בס"ת והאיך מוקי ברייתא דקורין בו דמיירי בנכרי שאינו בר קשירה כרשב"ג והאריך בזה והניחו בצ"ע

ולפי הנ"ל יש ליישב דכבר תמה בס' ב' יונה סי' זה אמאי לא יהי' גר שחזר לסורו מחמת יראה נפש ישנו בקשירה שירא פן יהרגוהו כפירש"י ואולי בצנעה כל מה דיכול למיעבד עבד ואפי' עע"ז בפרהסי' אף דהוא ביהרג ואי"ע מ"מ לא מקרי משומד להכעיס דלא יהא בקשירה והא לא עבר רק על עשה דונקדשתי ול"ת דולא תחללו וכמ"ש ברמב"ם פ"ה מיסה"ת ה"ד ע"ש אמנם זה ל"ק רק א"א דמי