בית שערים אורח חיים רנט

קכ"א שיש עצמות שמטמאי' טומאת אוכלין וכן שם קכ"ב בעור הראש של עגל הרך ועיי' פסחי' דף פ"ד, ומ"מ לא מצינו בשום מקום שיהי' עצמות ראוי לאכילה אפי' בעוף הדק שבדקי' יעיי' לשון תוס' פסחי' הנ"ל ד"ה גידין משמע דעצמות בשום אופן אינו ראוי לאכילה וליתא לדחייתו

אמנם כל זה לסלסל ולפלפל בפלפולא דאורייתא. אבל האמת יורה דרכו דריהטא דלישנא של כל הרשאשונ' ופוסקי' בביצה י"ז גבי' ממלאה אשה כל הקדירה בשר ובטוש"ע סי' תק"ג ובב"י שם וכן בביצה כ"א גבי בהמה חצי' של נכרי וכו' ובטוש"ע סי' תצ"ח סי"א וכן בביצה כ"ה גבי מסוכנת וטוש"ע סי' תצ"ח ס"ו משמע דבעי' כזית דחשיב והוי או"נ דמותר לעשות בשבילו ביו"ט אבל פחות מכזית לא חשיב או"נ ואסור לעשות מלאכה בשבילו ביו"ט וכדאמרי' בשבועות כ"ז אי שייר כזית חשיב לאיתשולי עלי' ואי לא לא חשיב לאיתשולי עלי' וע"ש בתוס' ד"ה אם ובמסוכנת משנה שלימה שנינו לא ישחוט אא"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי וכן היא בטוש"ע ושם אי אפשר לפרש פי' אחר רק כזית דוקא ואי ליכא שהות לאכול כזית אעפ"י שיש שהות לאכול פחות מכזית אסור לשחוט וע"ז אמרי' בפסחי' מ"ו משום הפסד ממונו גמור בלבו לאכול כזית וא"א לכזית בשר בלא שחיטה אלמא דוקא משום כזית שרי ולא בפחות מכזית. אבל מ"מ נ"ל להתיר לשחוט בנדון דידן מתרי ותלת טעמי

א) לפי"מ שהעלה מג"א רס"י תקי"ח דבבישול נמי אמרי' מתוך וכפשטות הסוגי' ביצה י"ב וכתב מחה"ש שם דה"ה באפיי' ושחיטה דברי' הנעשי' באוכל עצמן לתקנו רק דבעי' צורך היום קצת לרש"י שם מדרבנן ולתוס' מה"ת וא"כ פשיטא דאפי' צריך רק לח"ז בשר נמי מותר לשחוט דהוי עכ"פ צורך היום קצת ועכ"פ הנאה מקרי כנ"ל והרי ברס"י תקי"ח פסק רמ"א דמותר להוציא מפתח של תיבתו דהא דמתירא שלא יגנובו ויצטער ע"ז מקרי צורך היום קצת וכן טיול מקרי צורך היום קצת ע"ש בתוס' ד"ה דילמא ומכ"ש בצריך לאכול חצי זית דמקרי צורך היום קצת והא דבעי' בסי' תק"ג כזית דוקא, היינו משום דשאר כל הקדירה אין בה צורך היום כלל. ול"ש בי' מתוך דהא בעי' עכ"פ צורך היום קצת לתוס' מה"ת ולרש"י עכ"פ מדרבנן ולא שרי' שאר התבשיל אלא מחמת חתיכת זו שאוכל דהוי חדא טרחא או שניתקן חתיכה זו ביותר ע"ש בטור וב"י ולהכי דוקא כזית דחשוב מועיל להתיר השאר ולא חצי' זית דלא חשוב ובטיל לגבי השאר עיי' פסחי' מ"ח וחולין קכ"ד וכן בהמה חצי' של נכרי ל"ש מתוך על החצי של נכרי דהא דרשי' שם לכם ולא לנכרי' ומיעטי' קרא בהדי' דלא אמרי' בזה מתוך ועיי' פנ"י שם בתוס' ד"ה עיסה ותוס' ביצה י"ב ד"ה השוחט ולא שרי' חלק הנכרי רק משום חלק ישראל לכן בעי' בחלק ישראל כזית דוקא שהוא חשיב וצורך או"נ גמור ולא סגי בחצי זית שהוא רק צורך קצת ולא שרי גם חלק ישראל רק מטעם מתוך וטעם מתוך אינו מועיל לחלק הנכרי דהא גלי קרא דלשל נכרי' לא מהני מתוך. וה"נ במסוכנת נ"ל סברא ישרה דל"ש מתוך אא"כ יש שהות לאכול כזית דוקא דלא אמרי' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אלא באם אפשר לו לעשות לצורך אז מותר נמי לעשות שלא לצורך אבל אם א"א לו לעשות לצורך כלל אסור שלא לצורך ועיי' מ"ש מג"ש ביצה י"ב ליישב קושי' תוס' על רש"י מאופה מיו"ט לחול ולפ"ז באין שהות ביום לאכול כזית רק ח"ז דלא מקרי צורך גמור רק צורך קצת א"כ א"א לו לעשות ולשחוט לצורך גמור וממילא ל"ש מתוך ואסור לשחוט שלא לצורך אפי' באיכא צורך קצת דהיינו ח"ז ומשו"ה בעי' גמר בלבו לאכול כזית דוקא משום הפסד ממונו ואז יכול לעשות לצורך ומתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והפסד ממונו מקרי צורך קצת כמו במפתח תיבתו הנ"ל או משום הואיל ושרי אי' דרבנן משום הפסד ממון. אבל בנ"ד כיון דאפשר לשחוט לצורך כזית מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אלא דבעי' צורך קצת וא"כ אפי' אינו צריך רק לח"ז נמי מקרי צורך היום קצת ושפיר מותר לשחוט בשביל זה

ובמ"ש נתיישב מה שהק' פמ"ג בפתיחה להל' יו"ט אות ח' אי אמרי' בשחיטה ובישול וכל מלאכת או"נ מתוך א"כ בשוחט מסוכנת לת"ק נמי בעי' שיש שהות לאכול כזית אעפ"י שאינו אוכל מטעם הואיל ולמה לי שהות ת"ל משום מתוך דהא מפתח של כלי' וממון חשיב צורך היום שלא יגנוב ממונו כמ"ש באו"ח סי' תקי"ח ה"ה מסוכנת הפסד ממון הו' צורך קצת ע"ש. ולפמ"ש לק"מ דאי ליכא שהות כיון דא"א לשחוט לצורך או"נ ל"ש מתוך כלל וא"ש

עוד הק' שם מהא דמיבע"ל ביצה ל"ד עוף שנדרס ברגלים אם מותר לשוחטה ביו"ט ולא איפשטא. ומאי קמיבעי' לי' כלל אפי' יהי' טריפה ושלא לצורך הא מותר לשחוט משום מתוך. ואי דבעי' צורך קצת הא ספק זה שמא יהי' כשר לאכול לי' ביו"ט הוי צורך היום קצת ולפמ"ש גם זה לק"מ רק צריך להוסיף קצת דלא אמרי' מתוך אלא אם יכול לעשות מלאכה זו לצורך או"נ אבל כאן דאם הי' טריפה א"י לשחוט עוף זה לצורך או"נ וממילא לא שרי משום מתוך כלל. אבל בשוחט עולת נדבה בביצה י"ב שפיר אמרי' מתוך דאפשר לשחוט בהמה זו לצורך או"נ דאי בעי מתשיל על הקדישו והוי חולין ויכול לשוחטו לצורך או"נ וא"ש

ב') נ"ל דאפי' אי לא אמרי' מתוך רק בהוצאה והבערה עיי' ברמב"ם פ"א מהל' יו"ט ומ"מ שם מ"מ מותר לשחוט אם צריך לאכול חצי זית והא דבעי' בסי' תק"ג כזית דוקא היינו משום דאפשר למפלגא ולא יבשל יותר ממה שצריך ובהמה חצי' של נכרי משום דאין רשות בידו לאכול או זה או זה ועיי' תוס' ביצה כ"א ד"ה עיסה. ובמסוככת כיון דבאמת א"צ לאכול ואינו רוצה לשחוט רק משום הפסד ממונו והוא רק דרך הערמה וחצי זית כיון שאינו דרך אכילה וכמ"ש מהרש"ל בשבועות כ"ג בתוס' ד"ה דמוקי וא"כ אם שוחט רק בשביל ח"ז הוי הערמה דמוכחת עיי' תב"ש בחי' לפסחי' דף כ"א. אבל בשחיטת בהמה שלו והוא צריך באמת לאכול ח"ז מותר לשחוט כיון דא"א גם לחצי זית בלא שחיטה ורשות בידו לאכול איזה ח"ז שירצה והוא צריך באמת לאכול אותו חצי זית בלא הערמה. וחילא דילי מדברי פמ"ג בפתיחה לה"ש שהבאתי לעיל שכתב דגם בח"ש יש אי' עשה דאינו זבוח משום דכתי' וזבחת ולא כתי' בי' אכילה ואי דכתי' וזבחת ואכלת האי ואכלת אכילת רשות הוא ודוקא היכי דכתיב אכילה בלשון מניעה מאי' או בציווי מ"ע הוי בכזית משא"כ באכילת רשות ע"ש. ונראה דס"ל כדעת הרא"ם שהביא מל"מ פ"א מחמץ ה"ז דסתם אכילה הוא בכ"ש רק דאתי הל"מ ואגמרי' דאכילת אי' או מ"ע היא בכזית ולפ"ז באכילת רשות נשאר במשמעותי' דאכילה בכ"ש. ולפ"ז במלאכת יו"ט דכתי' אך אשר יאכל לכל נפש וכו' והיינו אכילת רשות שפיר מקרי אכילה אפי' בכ"ש ומותר לעשות מלאכה בשביל ח"ז שרוצה לאכול באמת

ועוד שהרי כתב הרמב"ם בפ"א מחמץ ה"ז האוכל מן החמץ עצמו בפסח כ"ש ה"ז מה"ת שנ' לא יאכל ועיי' בכ"מ שם וה"נ כתי' אך אשר יאכל לכל נפש א"כ גם בשביל כ"ש שצריך לאכול מותר לו לעשות מלאכה

ומצאתי און לי בפמ"ג בפתיחה להל' יו"ט אות וי"ו שכתב שם שיש נ"מ במה שחקר אם הא דמלאכת או"נ מותר ביו"ט הוא משום שאינו כלל בכלל מלאכת עבודה או שהוא בכלל הלאו רק שהותרה מקרא דאך אשר יאכל וכו' שבישל ח"ז אי' ואכלו דלר"ל דח"ש מדרבנן אינו לוקה על בישולו ולר"י דח"ש אסור מה"ת לוקה על בישולו כיון שהוא בכלל הלאו ולא התירה התורה רק מה שמותר לאכול ע"ש באריכות עכ"פ מבואר דאפי' בישל ח"ז מותר לר"ל כיון דהיתר הוא

ג') נ"ל כ' לפי לשון השאלה שצוה הרופא לשחוט בן עוף ולעשות לו מטעמי' ומן הבשר לא יאכל רק מיעוט מזעיר נראה שעשו לו מן העוף מרק או רוטב ומזה אכל יותר מכזית רק מן הבשר עצמו לא אכל רק כזית וכיון שהי' צריך לבן עוף לכזית ויותר כדי לעשות מרק ורוטב כזית א"כ לא גרע הבשר ממכשירי או"נ שלא הי' אפשר לעשותם מאתמול דשרי לעשות ביו"ט כמבואר ברס"י תצ"ה ועיי' ברמב"ם פ"א מיו"ט ה"ח שכתב וכן מכשירי אוכל נפש שיש בהם חסרון אם נעשה מבערב עושי' ביו"ט כגון שחיקת תבלי' וכיוצא בהם הרי שקורא לתבלי' מכשירי או"נ וה"נ הבשר למרק או רוטב הוי מכשירו עכ"פ ועיי' מ"מ שם הלכה ה' ובלח"מ פ"ג הי"ב ופ"ד ה"א להראב"ד בפ"ד הי"ב שכ' דאפי' לחכמי' דר"י דס"ל בביצה כ"ח וכמה דוכתי דאפי' מכשירי' שא"א לעשותן מעיו"ט נמי אסור לעשות ביו"ט מ"מ תבלי' ומלח שהם מכשירי' שנכנסי' באוכל עצמו מותר זה כדרכו וזה ע"י שינוי וזה טעם לביקוע עצים שמותר ע"י שינוי ע"ש וע"י במג"א וטו"ז סי' תק"א סק"ג בשם הר"ן במדורה להתחמם שנינו מהמכשירי' עצמם שרי טפי ופשיטא דבמלח ופלפלי' ותבלין אין בהם כזית בכא"פ ואי נימא דבעי' כזית מהמכשירי' שנכנסי' באוכל פשיטא דבעי' דוקא בכבכא"פ וליכא. אע"כ כיון דאיכא כזית באוכל גופא אף דליכא כזית בכא"פ במכשירי' הנכנסי' תוך האוכל מ"מ מותר לעשות מלאכה במכשירי' הנ"ל לדוך ולשחוק ומכ"ש בעוף דאיכא כבא"פ במרק או ברוטב שמותר לשחוט העוף כדי לאכול כזית מרק או רוטב. סיומא דפסקא בנידון שאלתינו שפיר מותר לשחוט לו בן עוף לעשות לו מרק או רוטב אעפ"י שאינו אוכל מן הבשר עצמו רק חצי זית. והי' זה שלום מנאי רבך הדושו"ט

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רנ"ה

שיל"ת ב' אויפאלו ד' כי ברוך הוא ותרם כראם קרנו לפ"ק

רוב שלום. לאוצר בלום. אהובי חתני הרב המאוה"ג כמו"ה גרשון נ"י שטערן אבדק"ק מ' לודאש

מכתבך קבלתי בזמנו עם בנ' ח"ת ילידי שכלך והיה לי כביש"ת האר"ש מאפס הפנאי והיום יצאתי והיום באתי להשיב לך על מה שפלפלת בסוגי' דביצה ל"ד דבעי בעוף הנדרס מהו לשוחטה