בית שערים אורח חיים רנח

באפרוח שנולד ביו"ט דפליגי רב ושמואל אי אסרי' משום מוקצה אבל אי לאו משום אי' מוקצה לכ"ע מותר לשחטו ביו"ט אף שאין בכל אפרוח כזית בשר וכשנגדך דחה דשם חזי לאכול הכל ביחד עם העצמות משום דרכיך עכ"ד

הנה כדי לעשות לך קורת רוח אפלפל תחילה קצת בדבריכם ואח"כ אשיב כיד ד' הטובה עלי מה שנ"ל לדינא, ומה שהביא הא' מרבנן מהא דא"א לכזית בשר בלא שחיטה הי' אפשר לומר לפמ"ש הר"ן בפסחים ל' בטעמי' דחמץ בפסח במשהו משום דהוי דשיל"מ ואף דגם אחה"פ אסור מדרבנן דר"ש קנסא קניס מ"מ לא בא להקל עליו אלא להחמיר עליו ע"ש, ולפ"ז לרשב"ל דח"ש מותר מה"ת אסור מה"ת לשחוט ביו"ט בשביל ח"ש דהא יכול לנחור ע"י נכרי ולאכול ח"ש דאין בו איסור מה"ת וא"כ אף דחכמי' אסרו ח"ש מ"מ לא באו להקל רק להחמיר וא"כ משו"ה נקט בגמ' א"א לכזית בשר בלא שחיטה כדי שיהי' ניחא גם לר"ל אבל לדידן דקי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת שפיר מותר לשחוט גם בשביל ח"ש

אמנם זה שיבוש מכמה טעמי'. חדא כיון דאוכל נפש ביו"ט הותרה ולא הודחה וכמ"ש הר"ן ביצה י"ז וא"כ אי' ח"ש מקרי אונ"פ מותר מה"ת לשחוט בעבורו ואפי' לר"ל אף דאפשר בהיתר לנחור ע"י נכרי כמבואר ביומא וי"ו דאי טומאה הותרה אפי' אפשר בטהורי' עבדי' בטמאים ע"ש. ועוד דבשלמא בנידון דר"ן הנ"ל כיון דהא דאסור אחה"פ אינו אלא משום קנסא שפיר לא אמרו להקל שלא יהי' חוטא נשכר ואדרבה קנסה לי' אבל כאן כיון דמ"מ ח"ש אסור מדרבנן והוא אינו רוצה לעבור אי' דרבנן שפיר הוי השחיטה לצורך או"נ אי ח"ש מקרי או"נ ועיי' פמ"ג בפתיחה להל' יו"ט אות י"ט. ושלישית נ"ל לפמ"ש פמ"ג בפתיחה להל' שחיטה שורש ב' דאף לפמ"ש תוס' שבועות דף כ"ב ודף כ"ג ע"ב דאף לר"י דח"ש אסור מה"ת מ"מ חל עלי' שבועה דאינו אפי' אי' עשה מ"מ באי' דאינו זבוח אין שבועה חל על ח"ש דגם בח"ש איכא אי' עשה ע"ש בטעמי' דמילתא א"כ מה"ט נמי אפי' לר"ל דח"ש מותר מה"ת מ"מ באי' אינו זבוח מודה ר"ל דח"ש אסור מה"ת וא"כ גם לר"ל א"א אפי' לחצי זית בשר בלא שחיטה משום אי' דאינו זבוח

אלא דכבר הקשו עליו מהא דמוקי ר"ל בשבועות כ"ב מתני' שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וכו' במפרש ח"ש וכו' והלא אפי' בח"ש אינו חל על נבלה משום דאית בי' איסור עשה דשאינו זבוח, אבל לפענ"ד נראה דלק"מ דהרי ר"ל ס"ל בנזיר כ"ט אין שחיטה לעוף מה"ת ומ"מ כתבו תוס' בחולין כ' דנחירה בסימני' מיהא בעי ומתה מאילי' אסור משום נבלה וא"כ משכחת לה בנבילות עוף טהור דליכא משום אי' שאינו זבוח רק משום איסור נבילה ושפיר חל על ח"ש דמותר מה"ת ונמדומה שכבר נזכר זה באחרוני' אלא שהוא דוחק דהאי ואכל נבילות מיירי דוקא בנבלות עוף ולא בנבלות בהמה, ועוד דא"כ אמאי לא קאמר דמשו"ה ר"י לא קאמר כר"ל משום דס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת לכן נ"ל דבר חדש דאפי' למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת מ"מ איסור דאינו זבוח ליכא רק גבי בהמה דוזבחת מבקרך כתי' אבל בעוף ילפי' שחיטה מה"ת בחולין כ"ח מן כאשר צוותיך מלמד שנצטווה משה בע"פ וכו' ועל רוב א' בעוף וכו' והיינו רק לסלק אי' אמ"ה או נבלה עיי' תוס' שבועות כ"ג ד"ה האוכל אבל עשה דוזבחת אין בו וכיון דליכא אי' דאינו זבוח אין אי' עשה בח"ש ושפיר הי' יכול ר"י לומר כר"ל. ובזה מיושב מה שהק' פמ"ג שם על דברי עצמו מיו"ד סי' רל"ח ס"ד דשבועה שלא אוכל ח"ש נבלה חלה השבועה ואיך חל על אי' עשה דאינו זבוח. ולפמ"ש א"ש כיון דחל על ח"ש נבלה דעוף דלית בי' משום אי' דאינו זבוח חל נמי בכולל על ח"ש נבלת בהמה אף דאית בי' איסור עשה דאינו זבוח. ומעתה נ"ל לחדש עוד דאפי' לר"ל נמי חל בכה"ג בכולל דאף דלית לי' כולל באי' הבא ע"י עצמו היינו דוקא לפי מה דקיימא שם סיפא במפרש שלא אוכל שחיטות ונבילות דפלגי' דיבורו שלא אוכל שחיטות קיים ומה שאמר ונבילות בטל ואינו חל דיבורו ועיי' תוס' רי"ד קידושין דף נ"ו מ"ש לענין כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו, אבל באומר שבועה שלא אוכל ח"ש נבלו' כיון דדיבורו קיים לענין ח"ש נבילות עוף חל נמי אח"כ על נבלת בהמה בכולל וכמו שמחלק רשב"א בתשובה סי' אלף רל"ז הובא בד"מ חו"מ סי' ל"ד וסמ"ע שם דוקא באשתך זנתה עמי פ"ד לפי שאפשר לסלק תיבת עמי אבל באני זניתי עם אשתך לא פלגי' דיבורו דאם תסלק תיבת זניתי לא נשאר בעדותו שום טעם ע"ש דאין מחלקים הכונה וה"נ דכוותי' ולק"מ. ואל תשיבנו אם כן למסקנא דמוקמינן בשלא אוכל סתם נמי נבילות בכלל ולפי דברינו בכה"ג גם ר"ל מודה דאמרי' כולל אפי' באי' הבא על ידי עצמו ואם כן ר"ל מ"ט לא אמר כר"י. דז"א דלמסקנא י"ל דס"ל לר"ל דל"ה נבלה בכלל שלא אוכל סתם אלא במפרש שלא אוכל ח"ש נבלה הו' בכלל גם נבלת בהמה ועיי' בתוס' שם ד"ה אלא כעין סברא זו וא"ש

ועל רבעי' לו אשיב לפמ"ש במק"א [ע"ל סי' קל"ט] עפ"י דברי תוס' יומא פ"א ע"א ד"ה כל וגמ' חולין ק"ח ע"ב דאף לר"י דח"ש אסור מה"ת היינו דוקא בח"ש הבא משיעור שלם אבל אין אי' חל מתחילה על ח"ש. אם כן למ"ש תוס' חולין ק"ב ע"ב ד"ה שאין דאפי' למ"ד בהמה בחיי' לאיברי' עומדת מ"מ לאו לחתיכת בשר עומדת אם כן אין אי' בשר מה"ח חל עד שחתכו מן הבהמה ואם כן אם חותך רק ח"ש אין אי' חל מתחילה על ח"ש. ולפ"ז גם לדידן דקי"ל כר"י נמי א"צ לשחוט בשביל חצי כזית בשר רק יכול לחתוך על ידי נכרי ואם כן אסור לשחוט ביו"ט בשביל, ח"ז בשר אם לא מחמת הני ג' טעמים שכתבתי והני טעמים שייכי גם לר"ל כנ"ל ואפ"ה נקט בגמ' א"א לכזית בשר בלא שחיטה דמשמע כזית דוקא ואם כן ה"ה לדידן דקי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת וגם ח"ש צריך שחיטה, מ"מ ביו"ט אסור לשחוט רק בשביל אכילת כזית דוקא. מיהו זה יש לדחות דכיון דלאו לחתיכת בשר עומדת אם כן אין לומר דאסור לשחוט ביו"ט בשביל ח"ש דיכול לחתוך ח"ש בשר מן הבהמה בחיי' על ידי נכרי כיון דלאו להכי עומדת אבל שאר ג' טעמים שכתבתי נכוני'

ומה שהבאת מסי' ר"י דח"ש מקרי הנאה. נ"ל סברא ישרה לחלק דהרי מבואר בסי' רי"ז ס"ג דמוגמר שמגמרי' בו את הכלים אין מברכין עליו לפ' שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר אלא כדי ליתן ריח בכלים ע"ש. מבואר דאם הי' נעשה להריח בעצמו של מוגמר היה מברכין עליו וכן המריח בכלים שהם מוגמרי' אינו מברך לפי שהוא ריח שאין לו עיקר אבל בלא"ה הי' מברכין עליו משום דהוי הנאה ומ"מ מבואר בכתובות ז' דאסור לעשות מוגמר ביו"ט משום דאינו דבר השוה לכל נפש. ולפ"ז גם בח"ש י"ל נהי דמברך עליו ומחשיב הנאה היינו כיון דאיהו אכיל לי' אחשבי' להנאה ושפיר צריך לברך כיון שהוא נהנה. ועיי' חכ"צ סי' פ"ו דטעמא דח"ש אסור מה"ת הוא משום דאחשבי' ועיי' מג"א סי' תמ"ה סקי"ד ומחה"ש שם אבל מ"מ לא מחשיב זה הנאה שיהיה מותר לשחוט בשביל זה ביו"ט דאינה הנא' שווה לכל נפש ובזה נדחה נמי מה שיש להביא ראי' מירושלמי פ"ה דתרומת דקאמר דמודה ר"ל באיה"נ דח"ש אסור מה"ת ופירשו בו האחרונים משום דח"ש הנאה מיהא הוי. ולפמ"ש אין זה ראיה דנהי דהוי הנאה לדידי' משום דאחשבי' אבל אינה הנאה שווה לכל נפש שיהי' מותר לשחוט בשבילו ביו"ט

ועוד יש לחלק לפמ"ש הר"ן ביצה ל"א דמדורה להתחמם כנגדה הוי כאו"נ ע"ש ועיי' מג"א סי' תק"א וטו"ז שם סק"ג ועיי' מחה"ש רס"י תקי"ח הבין בטעמו של ר"ן משום דהנאת חימום הוי הנאת כל הגוף ולכן הוי כאו"נ ואם כן מבואר דאו"נ הוי דוקא הנאת כל הגוף ואם כן י"ל נהי דעל ח"ש צריך לברך משום דמקרי הנאה מ"מ ל"ה הנאת כל הגוף דליהוי מקרי או"נ שיהיה מותר לשחוט בשבילו ביו"ט ומ"מ מברכין ע"ז דהרי מברכין על הריח אעפ"י שאין בו הנאת הגוף כלל רק הנאת נשמה כדאמרי' ברכות מ"ג ע"ש

ומ"ש דבשביל הנאה מותר לעשות מלאכה ביו"ט לא היא דאינו מותר בשביל שום הנאה רק בשביל או"נ רק למאן דאי"ל מתוך גם שאר הנאות מקרי צורך קצת אבל בלי טעם מתוך לא שרי בשביל שום הנאה רק בשביל או"נ ולא ביארת דבריך ויבואר לפנינו בעזה"י

ומה שהבאת מדברי תוס' ביצה י"א לא נזהרת בלשונם שלא כתבו ואוכלי' מעט מן התרנגול כמו הכבד רק כתבו ואוכלין מעט מן התרנגול ואוכלין הכבד ואפשר לפרש שאוכלין שניהם. אם אין בכבד כזית משלימי' מן התרנגול מעט ואם יש בכבד כזית אוכלין רק הכבד לבד וטעם שאוכלין הכבד מפני שנוח להם להכינו וכדומה

ומ"ש מאפרוח שנולד ביו"ט ביצה וי"ו נמי אינו ראי' דמי הגיד לך דמיירי בעוף קטן כתרנגולת ובר אוזא דילמא בעוף גדול שיש הרבה זיתי' בשר אפי' ביום שנולד כמו בר יוכני ביומא פ' וסוכה ה' ועיי' בכורות נ"ז ועוד יש לדחות דפלוגתא דרב ושמואל שם אי הוי מוקצה אינו לענין אי מותר לשחוט ביו"ט דלכ"ע אסור משום שאין בו כזית רק פלוגתיהו לענין טלטול דאי מוקצה הוא אסור בטלטול

ושנית נ"ל לפ"מ שהביא תוס' ברכות ט"ל ד"ה בצר בשם ירושלמי דאף דאין מברכין ברכה אחרונה אלא בכזית מ"מ בפרידה א' של ענב מברכין ברכה אחרונה משום ברי' ועיי' באו"ח סי' ר"י ואמרינן בחולין צ"ו ודף ק' דגיד מקרי ברי' ואמרי' נמי שם ק"ג ע"ב דצפור טהורה בחי' הוי ברי' ולא במיתתה אבל צפור טמא גם במיתתה הוי ברי' ועיי' חולין קי"ט ומג"א סי' ר"י סק"ג דקטנית א' מקרי ברי' ועיי' דיני ברי' ביו"ד סי' ק' מיהו כל חילוקי דינים המבוארים שם היינו לענין מלקות ולענין ביטול באיסורי' אבל לענין שאר דברים כל שהוא ברי' שלימה כענב א' או פרידה של רמון א' לענין ברכה או קטנית א' לענין יד ושומר לאוכל לענין טומאה בחולין הנ"ל חשיב ברי' פחות מכזית כמו כזית ואם כן ה"נ אף דאסור לשחוט ביו"ט בשביל פחות מכזית מ"מ בשביל כבר שלם או אפרוח שלם מותר לשחוט דחשיב כמו ברי' ואם כן אין מכל הנ"ל ראי' דמותר לשחוט ביו"ט בשביל ח"ש

ומה שדחה האי מרבנן דבאפרוח גם העצמות מצטרפין לכזית. הנה מצינו חילוק כזה בגידין שסופו להקשות בחולין ע"ז ושם דף