בית שערים אורח חיים רנז

לחומרא שאם נאבד בלא בדיקה אסורה אם כן אף שלענין יו"ט הוי סד"ר נמי אזלינן לחומרא. ובזה מדוקדק מאוד לשון הגמ' מי מחזקי' ריעותא שמחזקי' לענין איסור טריפה בדאורייתא גם ביו"ט לגבי סד"ר וא"ש. אמנם לפ"ז תקשי להיפך פשיטא דמחזקי' לריעותא כמו בכ"מ דאם נולד הספק בדאורייתא דאזלינן לחומרא גם בדרבנן. ונ"ל דלק"מ דכאן באמת הי' ראוי להתיר בלא בדיקה משום דמוקמי' בחזקת כשרות כמ"ש ד"מ אלא דאפ"ה מחמירינן דאם נאבד בלא בדיקה אסורה, וא"כ א"ש דודאי בכל מקום סדא"ו לחומרא הדאורייתא מכריע גם סד"ר לחומרא אף דבעלמא סד"ר לקולא. אבל כאן דגם לענין דאורייתא הי' ראוי למיזל לקולא משום חזקת כשרות אלא דמחמרינן הבו דלא לוסיף עלה שהדאורייתא יכריע עוד ספיקא דרבנן לענין יו"ט נמי לחומרא ועיין כעין סברא זו בשב שמעתתא ש"ד פ"ד. והיינו דקמבעיל מי מחזקי' ריעותא ביו"ט כיון דאזלינן לחומרא לענין דאורייתא אזלינן נמי לחומרא לענין דרבנן גבי יו"ט או לא כיון דלענין דאורייתא נמי הי' ראוי' להעמידה בחזקת כשרות אינו מכריע סד"ר לחומרא כנ"ל, וכיון דלא איפשטא פסקינן לקולא דהוי ספק באיסור דרבנן דכיון דאית לי' חזקת כשרות אין הסדא"ו מכריע סד"ר לחומרא וכצד של האיבעי' לקונא וזה כונת ד"מ דוקא כאן דאיכא חזקת כשרות מיבעי' לי' כנ"ל ופסקי' לקולא אבל בעגל שנולד ביו"ט אסור לשחטו דבזה ליכא למיבעי' כלל כיון דליכא חזקת כשרות פשיטא כיון דלענין איסור אכילה שהוא מה"ת אזלינן לחומרא גם לענין איסור שחיטה ביו"ט שהוא דרבנן משום מתוך גם כן אזלינן לחומרא, ומיושב מה דק"ל על ד"מ דאם כן מאי קמיבעי"ל כלל דאין כונת ד"מ דמשום חזקת כשרות פסקי' האיבעי' לקולא אלא דמשום חזקת כשרות קמיבעי' לי' ופסקי' לקולא כצד האיבעי' דמהני חזקת כשרות, ובזה א"ש מה דקשי' לכאורה האיך אפשר לפסוק האיבעי' לקולא משום חזקת כשרות הא בספיקא דדינא לא אזלינן בתר חזקה. ולפמ"ש ניחא דודאי מה דפסקי' איבעי' לקולא אינו משום חזקת כשרות רק משום סד"ר לקולא רק דהאיבעי' הי' רק משום חזקת כשרות אבל היכי דליכא חזקת כשרות ליכא למיבעי' כלל וא"ש. ויש לי להאריך עוד אבל אני נחפז לדרכי לנסוע היום על חתונה שבגליל ועל שבת קודש אי"ה דעתי לנסוע לבקר כבוד חתני הרב הגדול נ"י לכן תהי' שביתת קולמסי בזה וד' ישפות שלום לו כנפש המיועד להיות חותנו אוהבו בכל לב וחותם בברכת אהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רנ"ב

שיל"ת ב' אויפאלו ב' בהעלותך תרס"ד לפ"ק

יברכך ד' בממון. ותהי מלא תורה ומצות כרמון, בני אהובי הרבני החו"ב מו"ה בן ציון נ"י בלוהם

מכתבך בך קבלתי ושמחתי בשלומכם וכו' ועל ד"ת מה שעמדת על רש"י ביצה ו' ע"א ד"ה הטריפה בנה אסור אם נמצא בתוכה דעובר ירך אמו הוא הואיל ובשחיטת אמו אתה בא לאכלו וכי נולד ביו"ט ל"ל הואיל ומוכן אגב אמו ואפ"ה בשחיטת עצמו מותר לשחטו ולאכלו דלא אשכחן מאן דאסר. וק"ל הא לחד איקומתא חולין נ"ח פליגי ר"א בולד טריפה כשעברה ולבסוף נטרפה ולר"א עובר ירך אמו והולד טריפה והאיך כתב רש"י בפשיטות דליכא מאן דאסר ז"א קושי' כלל דכונת רש"י דלא אשכחן מאן דאסר כשנולד ביו"ט מן אותן המתירים בחול והכי קי"ל דר"א שמותי הוא כמ"ש תוס' בחולין שם

ומה שעמדת על פי' ר"ח שבש"ס ווילנא ביצה ח' ע"ב שכתב ודחי' ודאי אפי' עבד כתישה שרי מ"ט אתי עשה דושמחת בחגיך ודחי את ל"ת כל מלאכה ודלא כרש"י שכתב עשה דכיסוי הדם ופלא בעיניך מדוע נאיד מפירש"י. ועוד כי בשביל שאינו מכסה הוא מונע משמחת יום טוב ועוד דעכ"פ איכא גם כן עשה דכיסוי ולשיטת הסוברים דב' עשה דוחה עול"ת אם כן מה פריך הגמ' יו"ט עול"ת. ולפענ"ד דגם הוא ס"ל דעשה דכיסוי דוחה ל"ת דכתישה וזה מבואר בלשונו שפי' אח"כ אבל הכא בעידנא דעקר לאו דל"ת כל מלאכה וכתישה היא מלאכה בעצמה לא מיקיים עשה דכיסוי אבל עשה דשמחת יו"ט אינו דוחה ל"ת דכתישה שגם אם אינו מכסה אינו מניעה משמחת יו"ט אלא דהוי ק"ל אמאי דחי עשה דכיסוי ל"ת דכתישה הא כתב תוס' בעירובין ק' ע"א דהיכי דעשה בא על ידי פשיעה לא אמרינן עדל"ת וה"נ בא על ידי פשיעה ששחט כיון שידע שאין לו עפר תיחוח וע"ז תי' דהכא ליכא פשיעה דאתי עשה דושמחת בחגיך ודחי את ל"ת כל מלאכה על ידי עשה דכיסוי ומיושב הכל

ומ"ש ליישב דעת הרא"ש בסוגי' דליבון רעפי' ביצה ל"ד ניתן להאמר. אמנם מה שפשוט אצלך דלרא"ש אין חילוק בין כלי מלא או ריקן וע"כ ס"ל דבישני' ל"ש חיסום דאל"כ האיך מבשלין כלל אינו מוכרח דאפשר דרא"ש ס"ל דבחדשים שייך חיסום אפי' במלאי' אבל בישני' לא שייך חיסום במלאים ולהכי מותר לבשל בישני' ביו"ט. אבל בריקני' אפי' בישנים שייך חיסום ושפיר י"ל דהני תרתי לישני' לא פליגי דצריך לבודקו הוא בחדשים וחיסום הוא בישנים ריקני' כליבון רעפי'

וגם מה שהק' על הרמב"ם דישני' שייך נמי חיסום אם כן איך אופי' ומבשלין ביו"ט י"ל לפמ"ש פנ"י בשבת מ"א בדעת הרמב"ם דלא אמרינן דשא"מ מותר רק במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאינו מתכווין אבל באינו ניכר אפי' דשא"מ אסור. ולפ"ז א"ש דאין מלבני' אפי' רעפין ישנים ואפילו לצלות בהם אעפ"י דהוי דשא"מ משום דאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאינו מתכווין לחיסום בשעת הליבון אבל שפיר אופין ומבשלים ביו"ט משום דהוי דשא"מ לחיסום ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאינו מכווין לחיסום דאלו הי' מכווין לחיסום היה עושה זאת בריקני' דנחסמו טפי וא"ש. אביך הדוש"ת באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רנ"ג

בעה"י ויהי בשלם סוכו. מאדון העולם ונסיבו. הוא אהובי תלמידי הרבני החריף ושנון. וריחו לו כלבנון. כמו"ה ליפמאן נ"י העללער בטאראסא

נועם מכתבך קבלתי ואשר הקשית בש"ס ביצה ח' ע"ב דאמרינן אלא אמר רבא אפר כירה דעתו לוודאי ואין דעתו לספק ע"ש וע"ז ק"ל הא ודאי אם הזמין אפר כיכה מעיו"ט לכסות בו דם כוי לא מבעי' דמותר לכסות אלא אפי' מחויב לכסות דהא רבא לא חייש משום התרת חלבו וגם הי' דעתו על הספק ואם כן תקשי למה לא אמרו חכמים שגם כוי מחויב לכסות ביו"ט כמו שאר חי' וממילא לא יהי' כוי ספק לענין כסוי ויהי' דעתו עליו כמו אשאר חי'. לפענ"ד לק"מ דלכתחלה ודאי אין שוחטי' כוי ביו"ט כדי לכסות משום דהוא ספק אם חייב בכיסוי ואם פטור הוי הכיסוי טירחא דלא צריך וכדמסקי' התם למ"ד גזירה משום התרת חלבו ביו"ט אי מיספקא מי א"ל רבנן זיל טרח וכסי אלא בדיעבד אם שחט שפיר הי' מותר לכסות משום טירחא כיון דהוי סדא"ו שמחויב לכסות רק דלרבר"י אסור לכסות משום גזירה של התרת חלבו שיטעו העולם כיון דשרי ליה טירחא ביו"ט ודאי חי' הוא ורבא ל"ל האי גזירה שיתירו חלבו אבל מ"מ אסור לשחוט כוי לכתחילה על דעת שיכסה משום שמא הוא טירחא דל"צ וגם ע"ד שלא יכסה אינו רשאי לשחוט דשמא חייב בכיסוי ומבטל מצות כיסוי אלא דאם שחט בדיעבד הי' מותר ומחויב לכסות והוי שרי' אי' טרחא ביו"ט משום שמא הוא חי' ומחויב בכיסוי רק משו"ה אין מכסין את דמו משום דאפר כירה מוכן לוודאי ואינו מוכן לספק כיון דספק אסור לשחוט לכתחילה משום טרחא דלא צריכא ביו"ט ואפשר אפי' איזמני' בפירוש מעיו"ט נמי לא מהני דבטלה הכנתו והוי מוקצה מחמת אי' דרבנן שאסור לשחוט לכתחילה אבל עכ"פ בסתמא ודאי אינו מוכן לספק כיון דלכתחלה אסור לשחוט ספק והא ודאי לא תיקשי דהי' להם לחכמים להתיר לשחוט כוי לכתחלה ביו"ט דמהי תיתי יתירו אי' טרחא ביו"ט ועיין היטב בסוגיא בראשונים ואחרונים ותראה שכן היא האמת. ובזה הנני חותם בברכת התורה רבך דו"ש וטובך

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רנ"ד

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לסדר כעת יאמר ליעקב תמה"ר ישועה לפ"ק

שוכ"ט לאהובי תלמידי הרבני המופלג כמו"ה יעקב צבי קליין נ"י ביישוב אגארד

מכתבך עם ברכת מז"ט קבלתי וד' ידים קרנינו ומזונינו במהרה ואשר שאלת בא' שנחלה פתאום ביו"ט של שבועות העבר ולעת נכנס הרופא לבקרו והגיד כ' הוא חולה שאין בו סכנה רק צוה לשחוט בן עוף ולעשות לו מטעמים מן הבשר לא יאכל רק מעט מזעיר והי' לך וויכוח עם צודבא מרבנן כי הוא אמר שאסור לשחוט ביו"ט אלא צריך לכזית דוקא כדאמרי' בפסחי' מ"ו גבי מסוכנת ובביצה כ"א גבי בהמה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל א"א לכזית בשר בלא שחיטה ומשמע כזית דוקא ואתה אמרת הלא פסקי' באו"ח סי' ר"י דאפי' על פחות מכזית צריך לברך לפניה משום דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה וכמ"ש תוס' ברכות ט"ל ד"ה בצר אלמא דמקרי הנאה בפחות מכזית ובשביל הנאה מותר לעשות מלאכה ביו"ט. ועוד הבאת דברי תוס' ביצה י"א ע"ב שכתבו שמערימי' ואוכלי' מעט מתרנגולת כמו הכבד והנסיון מעיד שכ"פ אין בכל הכבד כזית. ועוד מביצה וי"ו