בית שערים אורח חיים רנו

לב"נ וממילא אפי' ימצא טריפה הי' חל נמי לגבי ישראל משום מוסיף וממילא אפי' נימא עביד לא מהני מ"מ לא ניתקן איסור מלאכת יו"ט דהא בנטילת נשמה ניתקן אי' אמ"ה וממילא אמרינן דמהני כתי' חוו"ד ואם כן אין כאן ס' בשחיטה רק ס' טריפות ושפיר מותר לשחוט משום חזקת כשרות כמ"ש ד"מ. ולפ"ז גם דברי טור נכונים אף דקאי בעוף מ"מ בגמ' לא מבע"ל רק למ"ד לאו לאיברי' עומדת וליכא אי' אמ"ה בעוף לא לב"נ ולא לישראל אבל הטור י"ל דפוסק למ"ד לאיברי' עומדת ואם כן יש אי' אמ"ה בעוף לישראל וא"ש דמותר לשחוט כמו בבהמה לרמב"ם וכנ"ל ויישוב בזה גם דקדוק לשון הגמ' מי מחזקי' ריעותא ביו"ט דהאי ביו"ט מיותר אלו תוכן דבריו בתוספת ביאור קצת

ואם אמנם הוא דבר שכל מ"מ אינו אמת דלדבריו בעוף לשיטת הרמב"ם ל"ש תי' החוו"ד ושפיר אמרינן בי' אעל"מ ואם כן אמאי קתני סתמא השוחט בשבת וכו' שחיטתו כשרה דמשמע אפי' בעוף ולא אישתמיט שום א' מהפוסקי' לומר דבעוף שחיטתו פסולה משום אעל"מ ומה הועיל חוו"ד בתירוצו. ועוד אמאי לענין איסור שאינו זבוח לא ניחא ליה בתי' חוו"ד משום דאי נימא לא מהני אכתי יש עליו איסור שאינו זבוח ולא תיקן כלום והו"ל מקלקל וניתקן האיסור של מלאכת שבת ויו"ט ובאמ"ה ניחא לי' משום דאף אי נימא דלא מהני שחיטתו מ"מ מתה היא ופקע איסור אמ"ה דלא גרע מאלו מתה מאילי' ושפיר תיקון ואם כן א"א לתקן איסור שבת ולהכי אמרינן דמהני. ז"א דאם כן א"צ חוו"ד לסברתו כלל אלא כמ"ש תוספות בתמורה דף ד' גבי צורם אוזן בכור דל"ש בי' אעל"מ דלא גרע מאלו נפל בו מום מעצמו דשרי ע"ש ודוקא בדבר דלא מהני אם נעשה ממילא רק על ידי מעשה אדם שייך אי עביד לא מהני ואם כן בשוחט כיון דגם אם מתה מאילי' פקע איסור אמ"ה ל"ש בזה אעל"מ ול"ל טעמא דא"א לתקן האיסור. מיהו בזה י"ל כיון דאם מתה מאילי' הוי נבלה אם כן נימא דלא מהני והוי נבלה ולהכי הוצרך לתרץ דגם אם הוי נבלה לא ניתקן איסור שבת דעכ"פ תיקן להוציא מידי אמ"ה להכי אמרינן דמהני אבל קמייתא קשי'

ועוד דגם זה ליתא דהרי כתבו תוספת בשבת דף ק"ו דמשו"ה מקרי שוחט בשבת מתקן משום דבשבת הקלקול בא לו התיקן שמוציאה מידי אמ"ה אבל אם התיקון בא אחר הקלקול חשיב מקלקל ע"ש ומעתה גם לענין איסור אמ"ה אפשר לתקן איסור שבת במה דלא מהני דאי מהני השחיטה פקע איסור אמ"ה כששחט שיעור שחיטה אף שעדיין מפרכסת והוי מתקן דתיקון בשעת הקלקול ואי נאמר דלא מהני לא פקע איסור אמ"ה עד שמתה ועיין בחולין ל"ג והוי תיקון אחר הקלקול וחשיב מקלקל ושפיר ניתקן אי' מלאכת שבת והדק"ל נימא אעל"מ וליתא כלל לתי' חוו"ד. ועוד דאם כן תקשי גם למ"ד אי עביד מהני דע"כ לא ס"ל עביד מהני אלא היכי דא"א לתקן שלא יהי' עבירה למפרע אבל היכי דאפשר לתקן במה דאמרינן לא מהני שלא יהי' עבירה למפרע לכ"ע אמרינן דלא מהני וכמ"ש חי' רמב"ן ורשב"א יבמות ק"ג וטו"א ר"ה כ"ח ומבואר יותר בחת"ס חי' סוכה ל"א וה"נ אי אמרינן לא מהני והוי מקלקל. ניתקן דליכא עבירה למפרע ותקשי לכ"ע נימא אעל"מ ולא תי' חוו"ד כלום

אבל האמת יורה דרכו דבכל הני דמיירי התם בתמורה אפשר לתקן העבירה במה דאמרינן לא מהני כגון תורם מרעה על היפה וממין על שאינו מינו דאם אמרינן דלא מהני הרי לא תרם ולא עשה עבירה או מקדים תרומה לביכורי' אי לא מהני הרי לא עשה עבירה שאין כאן תרומה או אלמנה לכ"ג אי לא מהני קידושין הרי לא עשה עבירה. או מקדיש בע"מ אי לא מהני ואינו הקדש הרי לא עשה עבירה וכן כולם כן הוא. אך כ"ז שיבוש דאם עשה באופן שמצד כל דיניו והלכותיו הי' מהני רק דלא מהני משום שעשה בעבירה ואנן אמרינן דלא מהני בזה לא ניתקן העבירה למפרע וכמו שאמר רבא התם והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וכך ניתן העבירה מתחילתה לעבור אע"ג דלא מהני ודוקא בחלצה בסנדל של ע"ז או תקע בשופר של ע"ז שייך ה"ט דניתקן העבירה למפרע דלא אמרה תורה לא תחלוץ בסנדל של ע"ז או לא תתקע בשופר של ע"ז אלא לא ידבק בידך מאומה שאסור ליהנות ואנן אמרי' כיון דמצות ליהנות ניתנו אסור לחלוץ ולתקוע ואי אמרי' דלא מהני הרי לא נהנה ונעקרה עבירה למפרע דלא עבר אמימרא דרחמנא כלל כיון שלא נאמרה העבירה מעיקרא ותחילתה ע"ז וכמ"ש חת"ס בחי' סוכה הנ"ל וה"נ כיון ששחט כדינא שחיטה כשירה דהוי תיקון רק מצד דאנן נימא אעל"מ ושחיטה פסולה והוי מקלקל ואין כאן עבירת מלאכת שבת זה שיבוש כיון דרק מצד עביד לא מהני ניתקן האיסור לא ניתקן העבירה למפרע כיון דעבר אמימרא דרחמנא ומתחייב בנפשו כיון שכן עיקר מלאכת שחיטה שיהי' קלקול ע"י עביד לא מהני ולא פטרה תורה מקלקל אלא במקלקל מצד אעל"מ ולכן העבירה שעשה ודאי אי אפשר לתקן דעבר אמימרא דרחמנא בכל עביד לא מהני. ומ"ש מהרי"ט דבכ"מ דאמרי' לא מהני אפשר לתקן האיסור כוונתו דאפשר לתקן שלא נשאר זכר ורושם ממעשה העבירה כגון תורם מרעה על היפה ומין על שא"מ ומקדים תרומה לביכורים אם אמרי' לא מהני ואינו תרומה לא נשאר זכר ורושם מן מעשה עבירה וכן מש"ר ואונס שגירש אי לא מהני ואינו גט לא נשאר זכר ממעשה עבירה אבל בשוחט בשבת אפי' נימא דלא מהני ושחיטה פסולה מ"מ נשאר רושם מן מעשה עבירה נטילת נשמה דבהמה בכה"ג לא אמרי' דלא מהני דאי אמרי' לא מהני בטלו מעשיו מעיקרא והוי כמו אלו לא עשה כלל אבל כאן א"א לתקן שיהי' כאלו לא עשה כלל דאם לא שחט לא הי' נטילת נשמה ועכשיו עכ"ח יש נטילת נשמה. ושנית דלא אמרינן לא מהני אלא במקום שאפשר לתקן ולבטל המעשה העבירה שעשה עכ"פ מכאן ולהבא אבל כאן א"א לתקן ולבטל מעשיו של נטילת נשמה רק שיש לבטל מחשבתו ותכנית מעשיו התיקון שנתכווין לו ועיי' בכ"מ פ"א משבת ה"ז בזה לא אמרינן דלא מהני. ועוד בה שלישי' דשם הי' תכלית האיסור התכלית הנצמח מן המעשה שלא יוקדם תרומה לביכורים ושלא יהי' תרומה ממין על שא"מ ושלא תהי' אשת אונס ומש"ר מגורשת וכשאנו אומרים לא מהני נתקיים רצון התורה מכאן ולהבא אבל כאן הכי תכלית האיסור הוא שלא יהי' ניטלת הנשמה מן הבהמה שלא תהי' ראוי' לאכילה הלא תכלית האיסור הי' רק שהגברא לא יטול הנשמה והרי זה א"א לתקן שהוא כבר נטל ועבר עבירה אפי' לא מהני כנ"ל ובמה שנאמר דשחיטה פסולה לא נתקיים ולא יתקיים רצון התורה שהוא כבר עבר על רצון הבורא וזה שהבהמה תהי' אסורה אינו רצון התורה כלל. הארכתי קצת בזה יען רבים לא הבינו כן ובנו מגדלי' פורחים באויר. ולפ"ז מבואר דגם בעוף לשיטת הרמב"ם דנמצא טריפה דל"ש תיקון אמ"ה רק תיקון עשה דאינו זבוח או איסור נבילה ג"כ ל"ש בזה עביד לא מהני ושחיטתו כשירה לכל הסברות הנ"ל וממילא ליתא לכל מ"ש ונפל היסוד נפל הבנין

ועוד נ"ל דפלתי סי' ס"ב אות ה' הסביר דאי בהמה בחיי' לאברים עומדת אם כן לולי האיסור שאסרה תורה היינו אוכלי' אותה איברי' רק איסור תורה מונע אותנו מזה שפיר אמרינן דחל איסור אמ"ה קודם שנפרש אך למ"ד לאו לאברי' עומדת גם בלי איסור תורה אינה עומדת לאכלה אברי' אברי' ע"ש ומעתה גם בעוף טריפה דל"ש בשחיטה תיקון איסור אמ"ה למ"ד לאו לאברי' עומדת דאין כאן איסור אמ"ה לא לנכרי ולא לישראל כנ"ל מ"מ מתקן הוא אצל ב"נ דכל זמן שלא נשחטה לא היתה ראוי' לאכילה אף שמותרת מ"מ לאו לאברי' עומדת לאכלה כך ועכשיו ששחטה ראוי לאכילה ותיקון זה א"א לבטל במה דאמרינן לא מהני ושוב אמרינן דמהני וליתא למ"ש ביישוב דברי הרמב"ם. ובזה מיושב קושי' פלתי רס"י ס"ב בהא דאמרי' פסחים ע"ג תיקון שמוציאו מידי אמ"ה לב"נ והלא בחולין מ' מוקמי' להאי ברייתא בחטאת עוף ולשיטת רמב"ם ליכא איסור אמ"ה לב"נ בעוף ואמאי תיקן ולפמ"ש א"ש דרמב"ם אינו מפרש כפירש"י שאינו נהרג עליו אלא דהאי מ"ד דמוקי לי' בחטאת ס"ל דלאו לאברי' עומדת, ואם כן מחיים אינה ראוי' לאכילה דאמ"ה אינו עומד לאכילה ושפיר תיקן שמוציאו מידי אמ"ה שיהי' ראוי' לאכילה וכנ"ל

ומה שנתקשה בסתירת פסקי הרמב"ם. לק"מ לפמ"ש מ"מ ריש הל' יו"ט דדעת הרמב"ם כשיטת רש"י דשרי משום מתוך אפי' ליכא צורך היום כלל מה"ת ורק מדרבנן אסור וא"כ אפי' שחטה ונמצא טריפה אין כאן רק איסור דרבנן ולכן פסק האיבעי' דלא איפשטא לקולא דסד"ר לקולא משא"כ שם בברכות להוציא גדול שמחויב בבהמ"ז מה"ת הוי ספק בשל תורה פסק לחומרא דאינן מוציאות מספק דשמא נשים אינן מחוייבות בבהמ"ז מה"ת וסד"א הוא לחומרא ואפשר שגם הטור ס"ל כשיטת הנ"ל ומשו"ה פסק גם הוא האיבעי' לקולא והפוסקי' שפוסקים האיבעי' לחומרא היינו משום דס"ל כשיטת התוס' דהיכי דליכא צורך היום כלל אסור מה"ת והוי ספק דאורייתא ולחומרא וכמ"ש הר"ן שם להדי' דמשו"ה פוסק האיבעי' לחומרא משום דהוי ספק דאורייתא ע"ש ולשיטתו אזיל דס"ל כשיטת התוס' עיין בדבריו ביצה י"ב. וא"ש דקדוק לשון הגמ'. מי מחזקים ריעותו' ביו"ט דוקא דהוי רק איסור דרבנן דמה"ת שייך משום מתוך אבל לענין אם נאבד בלא בדיקה פשיטא דאסור ומחזקי' ריעותא משום דהוי ספק דאורייתא ואפשר אפי' לשיטת הפוסקים דבעי' מה"ת צורך היום קצת מ"מ ספק זה שמא תהי כשירה מקרי צורך קצת והא גופא קמבע"ל אם מחזקי' ריעותא ולא מקרי אפי' צורך קצת או לא מחזקי' ריעותא ומקרי הספק צורך קצת, וא"ש נמי לישנא דביו"ט דלענין בדיקה ודאי אסור מספק אבל לענין יו"ט מבעי' לי' אי מחזקי' ריעותא ולא מקרי ספק זה צורך קצת ואסור מה"ת וכיון דלא איפשטא הוי ספיקא דדינא בשל תורה ואזלי' לחומרא

אלא דקשי' לי לשיטת רש"י ורמב"ם הנ"ל דאפי' בליכא צורך היום כלל אינו אסור רק מדרבנן אם כן לא קמבעי' לי' כלל הא הוי רק ספק טריפה ויש ספק אם הוא צורך היום קצת ואם כן הו' ספק דרבנן ולקולא. אמנם למ"ש ראשונים בכמה דוכתי דהיכי דספק נולד בדאורייתא אפי' נתגלגל אח"כ הספק בדרבנן נמי אזלינן לחומרא א"ש דה"נ כיון דהספק נולד בדאורייתא לענין טריפה ואזלינן