בית שערים אורח חיים רנה

יוצאי' שנסתפקו אם הא דיוצאי' במצה של דמאי הוא דוקא דיעבד כיון דעדיין לא הפקיר נכסיו או אפי' לכתחילה כיון דשרי לעני ואכילת מצה הו' אכילת עניות ע"ש אם כן לענין להקריב דמאי לכתחילה משום הואיל ואי בעי מפקיר ודאי לא כיון דעדיין לא הפקיר והארכת בזה בדברים. הנה אם לדחות אפשר לומר דכיון שע"ה כבר הביא והקדיש גם להקריב לכתחילה מקרי דיעבד שלא יבואו קדשים לידי פסול. אבל נשתבשת מאוד בכונת התוס' ואמאי לא קשי' מדוע לא נסתפקו בסוכה ל"ה גבי אתרוג של דמאי אם יוצאים דוקא בדיעבד. אבל האמת יורה דרכו דוקא בהאי דפסחים שעשיר אוכל מצה של דמאי שאסורה לו מדרבנן כ"ז שלא הפקיר נכסיו כיון שהוא עשיר בזה נסתפקו התוס' אולי דוקא דיעבד יוצא ולא מקרי מה"ב אבל לכתחילה אסור לאכול אבל בהאי דסוכה שאינו אוכל האתרוג רק דבעי' חזי לאכילה בזה אין ספק כלל דיוצא אפי' לכתחילה כיון דאי בעי מפקיר נכסי או משום דחזי לעניים כמ"ש תוס' שם מקרי יש בו היתר אכילה וה"נ לענין הקרבת דמאי שבאמת אינו אוכלו רק דבעי' חזי לאכילת ישראל שפיר מקרי מותר לישראל כיון דאי בעי מפקיר נכסי וחזי לי' השתא נמי מקרי חזי ומן המותר לישראל קרי' בי' ומותר להקריב אפי' לכתחילה

ומ"ש על דבריי דאם מוקצה דאו' נוהג גם בנשים שהרי אמרו בפסחים ואזהרתי' מהכא ל"ת כל מלאכה ול"ת נוהג בנשים וע"ז כתבת דודאי במי שמחויב בעשה דוהכינו יש לאו אבל נשים דליתניהו בעשה דוהכינו ממילא ליכא לאו ואטו לשיטת רש"י בחומש פ' משפטים ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות כל מ"ע באזהרה יהי' נשים מחויבי' בכל מ"ע שהזיג מכח ל"ת שבה. ידעתי בני ידעתי וה"נ יש להקשות לשיטת רשב"א בר"ה דכל המבטל מ"ע עובר על בל תגרע א"כ יהי' נשים מחויבות בכל מ"ע שהז"ג מכח לאו דבל תגרע אע"כ דמי שפטור מעשה ליכא גבי' לאו. אבל דע בני אף שהרב אומר כן שנשים פטורות מעשה דוהכינו מ"מ אני כתבתי דוהכינו אינו מ"ע רק אי' עשה דסעודת שבת שאינה מוכנת מיום חול אסורה ואפי' מוכנת מיום חול בידי שמים מותרת ועיין היטב ברש"י ביצה ב' ובש"מ שם וממילא כיון דהכנת סעודת שבת חשיבא שצריך שתהי' מיום חול חשיבא הכנה זו מלאכה ועובר על ל"ת כל מלאכה. ולפ"ז כתבתי לא מיבעי' לשיטתי דדוקא מ"ע שהז"ג נשים פטורות אבל אי' עשה שהז"ג ישנו גם בנשים ודאי גם אי' זה נוהג בנשים אלא אפי' לדעת הרבה אחרונים שנראה דגם אי' עשה שהז"ג אינו נוהג בנשים היינו דוקא במקום שיש קו"ע או שב וא"ת לאדם אבל כאן דאפי' הכנה ביד"ש מיום חול מותר והכנה בי"ש ביו"ט או בשבת אסורה אין זה אלא אי' חפץ שהוא מוקצה ואי' רביעא עלי' בשבת ויו"ט ודאי דנוהג אי' חפץ זה בנשים כמו באנשים ולית דין צריך בושש וא"כ אין התחלה לפקפוקך. וד' יזכנו ליום שכולו שבת ומנוחה. ונסו יגון ואנחה. וצום החמישי יהי' לששון ולשמחה. והיתה הרוחה. וברכה והצלחה. כנפשך ונפש חותנך הדוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רמ"ט

שיל"ת

שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון הצדיק כמו"ה חיים צבי ווינקלער נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק מארגרעטען ומלפנים אבדק"ק ראצפערט

יקרתו הגיעני מה שנתקשה ברש"י ביצה כ"ו שכתב הטעם דאין רואין מומין ביו"ט משום דהוי כדן את הדין וק"ל מ"ש מהפרת נדרים דמתירי' בשבת דלא מיחזי כדן דין כדאמרי' בנדרים ע"ז משום דמותר בקרובי' ובלילה ומעומד וא"כ ראיית מומין לא מצינו ישיבה וביום וא"כ לא מיתחזי כדין. ולפענ"ד נראה לחלק דבשלמא נדרים אין כאן רק אי' גרידא ולא אפוקי ממונא מרשות לרשות ואף שכתב הר"ן בשבועות ל"ו דנדרי' הוי אי' דאית בי' ממונא משום דאסר חפצא עלי' ע"ש מ"מ לאו אפוקי ממונא הוא וגם לא מיתחזי לאינשי כממונא וא"כ לא מיתחזי כדן את הדין רק משום דבעי ג' שהרי שם בנדרי' כשמתיר יחיד מומחה לא ס"ד כלל דהוי כדן את הדין רק בג' הדיוטות משום דבעי' ג' מתחזי כדין לכן שפיר אמרי' כיון דאפי' מעומד ואפי' בקרובי' ואפי' בלילה לא מיתחזי כדין. אבל בראיית מומין אפי' ביחיד מומחה מתחזי כדין משום דהוי אפוקי ממונא מרשות גבוה לרשות הדיוט ועיין בר"ן קידושין ס"ו בשם רמב"ן שכ' דמע"ש נמי אפוקי ממונא הוא שהוא מוציא ממון מרשות הדיוט לרשות גבוה ע"ש וה"נ מתחזי לאינשי כמוציא ממון מרשות גבוה לרשות הדיוט ולא מיבעי בקדשי קדשים דודאי הו' ממון גבוה ועיין תוס' ב"ק ע"ו ד"ה והשתא ועיין פ"ק דמעילה אלא אפי' בקדשים קלים כמו בכור ושלמים למ"ד קדשים קלים ממון בעלי' מ"מ כיון דאם קרב האימורי' לגבוה ומועלי' בהם משום דמקרי קדשי ד' כמבואר כ"ז במס' מעילה א"כ ע"י המעילה יוצאי' האימורי' מרשות גבוה לרשות הדיוט שפיר מיתחזי לאינשי כדן את הדין משום דהוי אפוקי ממונא ושפיר אסור ביו"ט ולא מיחשב זה להיכר מה דמהני מעומד ובקרובי' ובלילה לפי שאינו בכל פעם כן ועוד דאולי בעי כ"ז נמי מה"ט משום דמיתחזי כדן את הדין ויש להאריך בזה גבי בכור ואין הזמן מסכים. ידידו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ר"נ עוד להרב הנ"ל נ"י

מה שכתב על תירוצי דבכור הוי כמוציא מרשות גבוה דרש"י כתב במשנה ביצה כ"ה בכור בזה"ז, ובזה"ז אינו ברשות גבוה דהא אסור להקריבו. אינו תשובה כלל כיון דבזמן המקדש לא היו רואין מימין ביו"ט משום דמוציא מרשות גבוה והוי כדן את הדין גם בזה"ז אין רואין משום דבמהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אישתקד וכו' כדאמרינן ביצה ה' ע"ב

ועוד דרש"י כתב ב' טעמים א' משום דנראה כמתקן וב' משום דהוי כדן את הדין וא"כ י"ל דבזמן הבית ל"ש באמת הטעם דנראה כמתקן כיון דמעיקרא הוי חזי להקרבה רק להדיוט הוי קלקול יותר על תקונו רק בזה"ז דכ"ז שהוא תם אינו ראוי לשום דבר מחזי כמתקן ולכן כתב רש"י שני טעמים טעם דמתקן שייך בזה"ז ולא בזמן הבית וטעם דהוי כדן את הדין שייך בזמן הבית דמוציא מרשות גבוה ולא בזה"ז. ומ"ש רש"י בכור בזה"ז אינו נשחט בלא מום וכו' הוא כדי לתרץ למה כתבה המשנה הלכתא למשיחא לכן כתב רש"י דגם בזה"ז שייך האי דינא יעיין בלשון רש"י ויראה שכן הוא. ידידו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רנ"א

ברכות לראש יוסף ה"ה אהובי הבחור המופלג בהפלגת חכמי' חתן המים. חו"ש. וריח לו כלבנון. המיועד להיות חתני מו"ה יוסף צבי סופר נ"י בפעסט הבירה

צבי הוא לקול הארשו"ת ארשת שפתיו לא מנע ונכבדות מדובר בי אין כבוד אלא תורה מ"ש בדברי רמב"ם פ"ב מיו"ט ה"ד שכתב בהמת חולין שנפלה מן הגג ועמדה מעל"ע והרי היא צריכה בדיקה שוחטין אותה ביו"ט ותבדק אפשר שתמצא כשירה ותאכל וכתב הה"מ בעיא פ' המביא דף ל"ד ולא איפשטא ויש מי שפסק להחמיר ורבינו פסק להקל וכו' ע"כ והוקשה לו ממ"ש פ"ה מברכות ה"א דבנשים יש ספק אם חייבות בברכת המזון מה"ת לפיכך אין מוציאין את הגדולים יי"ח וכתב הכ"מ שם הטעם כיון דהוא בעיא דלא איפשטא בברכות כ' ע"ב ע"ש ומ"ש התם דפסק לחומרא וכאן פסק לקולא. וכן תמה על הטור באו"ח סי' תצ"ח אמאי פסק בבעיא דלא איפשטא שם ביצה ל"ד לקולא וד"מ שם הביאו מג"א סקט"ז כתב הטעם משום דמוקמי' לי' אחזקתו הראשונה דהי' לה חזקת כשרות וע"ז הקשה אם כן מאי קמבע"ל כלל פשיטא דמותר לשחטן ביו"ט משום חזקת כשרות. וכתב לתרץ כ"ז. דחוו"ד בריש הלכות שחיטה הקשה אמאי שוחט בשבת שחיטתו כשירה נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד אעל"מ [ומ"ש דשאני התם שאין איסור בגוף מעשה השחיטה רק יומא הוא דקא גרים כבר קדמו בסברא זו טו"ז חו"מ סי' ר"ח על קונה קנין בשבת ע"ש]. ותי' דלא אמרי' לא מהני אלא במקום שמתקני' האי' במה דלא מהני כגון במוציא ש"ר שגירש דאם נאמר דלא מהני ואין גיטו גט (זה שלא בדקדוק. דודאי גיטו גט דאיתקש גירושין למיתה כמ"ש תוס' תמורה ה' ד"ה מיתיבי אלא שמחייב להחזיר ע"ש גבי אונס שגירש] נתקיים מה שאמרה תורה לא יוכל לשלחה וניתקן האיסור וכן בכל הנך דמייתי התם משא"כ בשוחט בשבת דהאי' רק משום נטילת נשמה ואפי' נימא דלא מהני ואין שחיטתו שחיטה איסור דנטילת נשמה דעבד עביד בזה לא אמרי' כלל דלא מהני ע"ש וכבר קדמו בסברא זו מהרי"ט בתשו' סי' ס"ט ולפ"ז בגמ' קאי הא האיבעי' בעוף ובזה אם ימצא טריפה אין כאן תיקון איסור אמ"ה כיון דאמ"ה בעוף אינו בב"נ וממילא כיון דלאו לאיברי' עומדת אינו חל בטריפה לגבי ישראל דאין כאן איסור מוסיף רק מתקן בשחיטתו אי' שאינו זבוח דשייך גם בעוף כמ"ש פמ"ג בפתיחה וע"ז שפיר י"ל דאם נמצא טריפה ושחט באיסור אעל"מ ולא תיקון איסור שאינו זבוח והו"ל מקלקל וניתקן איסור מלאכת יו"ט ושפיר אמרינן דלא מהני. ולפ"ז ל"ש לומר דמותר לשחוט משום דמוקמי' בחזקת כשרות דהרי אם ימצא טריפה לא תהני השחיטה ואם כן הוי ס' בשחיטה וא"כ אדרבה אמרינן בחזקת אי' עומדת ואסור לשחוט ביו"ט ואי דאם לא תיהני השחיטה הו"ל מקלקל ופטור מ"מ הוא פטור אבל אסור ולכן אסור לשחטה ביו"ט. אבל הרמב"ם מיירי בבהמה דשייך איסור אמ"ה