בית שערים אורח חיים רנב

דליכא עשה ואסורה משום לכם ולא לגבוה. ובזה מיושב דקדוק למה העמיד רש"י דבריו כאן כל דברי ר"א ולא בתחילת הסוגיא ותירצו אחרונים משום דשם לק"מ כיון דאין עשה זו דוחה ל"ת לק"מ דהדלקת נר ביו"ט מלאכה המותרת היא כתירץ תוס' דאסורה משום לכם ולא לגבוה אבל על ר"א קשיא כיון דזה הוי רק לאו הבמכ"ע נימא דעשה דוחה אותו ותירץ כנ"ל וא"ש

שוב נתיישבתי דלק"מ קושית מהרמ"פ דלשיטת התוס' דבעינן צורך היום דוקא רק שא"צ אונ"פ היום א"כ ביש צורך אונ"פ היום כמו בנדרים ונדבות ויש בהם ג"כ צורך גבוה שאינו קבוע היום בטל צורך הדיוט לגבי צורך גבוה ולא מקרי לכם ומשום צורך גבוה אסור כיון שאינו צורך גבוה היום וה"נ ביש צורך הדיוט היום שאינו אונ"פ דשרי משום מתוך אבל יש גם צורך מצוה שאינו קבוע היום לא מקרי לכם כיון דצורך הדיוט בטל גבי צורך מצוה ומשום צורך מצוה אין היתר כיון שאין זמנו קבוע היום והא דאין צורך מצוה שאין זמנו קבוע היום אסור למדו חזקי' ואבי' ורבא מקראי אבל ר"א משני דצורך מצוה אינו דוחה יו"ט משום דיו"ט הוי עול"ת וכיון שכן גם צורך היום שיש בהדלקת תרומה טמאה אסור משום לכם ולא לגבוה. ולפי"ז לק"מ קושי' הנ"ל דעשה דשריפת תרומה ידחה לאו הבמכ"ע דלכם דהא דאינו עשה ול"ת היינו רק משום צורך הדיוט דשרי משום מתוך אבל אי לאו משום צורך הדיוט משום מצוה שפיר הוי עול"ת וכיון דמשום צורך מצוה אסור גם משום צורך הדיוט אין להתיר דבטל לגבי צורך מצוה משא"כ בקטן ולולב וס"ת דהוי צורך מצות היום המצוה גופא מותר משום מתוך

ולהנ"ל דברי אתיין כפשוטן ואע"ג דהדלקת נר ביו"ט מלאכה המותרת היא. משום צורך הדיוט הואיל והבערת שאר קדשים שאין נהנין מהן נאסרין. היכי דליכא צורך הדיוט משום צורך מצוה נאסרין דיו"ט עול"ת. גם זו לא יצאה מן הכלל. משום דבטל צורך הדיוט לגבי צורך מצוה ואסור משום לכם ולא לגבוה. ובזה מיושב קושית הרא"ש בביצה י"ב לשיטת רש"י דאמרינן מתוך אפילו ליכא צורך היום כלל א"כ שריפת קדשים אמאי אסור נימא מתוך דז"א דנהי דשלא לצורך שרי משום מתוך אבל לצורך מצוה שאינה קבוע היום אסור אי מקראי דחזקי' ואביי ורבא אי משום דר"א דיו"ט עשה ול"ת

ולפי האמור מיושב קושית פנ"י אמאי פרש"י בתחילת הסוגי' מנה"מ דהו"א דלישרי משום עדל"ת ולא פי' דלשרי משום מתוך. דז"א דאי אין היתר משום מצוה דעדל"ת ממילא אין היתר משום מתוך דלצורך מצוה אפילו איכא נמי צורך אונ"פ אסור משום לכם ולא לגבוה דבטל צורך הדיוט לגבי צורך גבוה. משא"כ בקטן ולולב וס"ת שזמנו קבוע היום א"כ ממנ"פ אם לא הי' אפשר לקיים המצוה בלי מלאכה א"כ התורה התירה מלאכה זו ביו"ט כמו הקרבת קרבנות שזמנן קבוע אלא שהחסרון משום דהי' אפשר לקיים מצוה זו בלי מלאכת הוצאה וא"כ אם הי' צריך הוצאה זו לצורך אונ"פ הי' מותר דל"ש לומר דבטל צורך הדיוט לגבי צורך מצוה כיון דאין עשיית המצוה צריך למלאכה זו אלא במקרה ושפיר שרי משום מתוך בין לרש"י ובין לתוס' דעכ"פ צורך היום קצת מקרי כיון שעתה צריך להוצאה זו לצורך מצוה אף דהי' אפשר בלא"ה. וכן בחמץ שפיר דייק בפסחים דלא ס"ל לר"ע מתוך דאי ס"ל מתוך שפיר י"ל דהמצוה לשרוף ביו"ט וא"כ אין איסור רק מצד לכם ולא למצוה ומה בכך אם התורה לא אסרה מצוה זו וכ"ש לתירץ שני שבתוס' שם דיוכל ליהנות מגחלתה לצורך אונ"פ ודאי אין חידוש אם התורה לא אסרה מצוה זו. ועוד כיון דאין איסור רק משום לכם ולא לגבוה איך קרי לה אב מלאכה ועיין רש"י ותוס' שם

ובהכי מיושב קושית חידושי רמב"ן לאביי לפמ"ש תוס' דאדרשא דר"ע סמיך ואיהו ס"ל נדונ"ד אין קריבין ביו"ט והאי ילפינן מלכם ולא לגבוה א"כ לימא אביי לכם ולא לגבוה אלמא אין שורפין קדשים ביו"ט ע"ש. ולפמ"ש לק"מ דשם בעולת שבת ביו"ט ועולת חול ביו"ט דהיינו חלבי שבת וחול שניתותרו ליכא צורך הדיוט כלל וילפינן מיני' דנונ"ד מצד צורך גבוה אין קרבין ביו"ט ואכתי לא ידעינן בשאר נדרים ונדבות דאיכא צורך הדיוט ואונ"פ דאסור להכי צריך לכם ולא לגבוה דצורך הדיוט בטל לגבי צורך גבוה ואסור אפילו איכא צורך הדיוט אבל אי לאו דרשא דר"ע דנונ"ד אסורין מצד צורך גבוה אי אפשר לאסור מצד לכם ולא לגבוה דהו"א מצד צורך גבוה גופא שרי וא"ש

ויש לי להאריך עוד בזה וגם בענינים אחרים שבספרו הנחמד אך אין הפנאי מסכים עמדי כי רבו טרדותי ועוד חזון למועד למלאות מבוקשו לשעשע בדברי תורתו הנעימים. וגם זאת המעט כתבתי למען כבודו היקר בעיני. ידידו ואוהבו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רמ"ה שיל"ת פאדע יום ה' ויצא תרל"ז לפ"ק

שפע ברכה ושלום לאהובי מחותני הרב הגאון. נופך ספיר ויהלום אוצר בלום. כש"ת מו"ה יושיע ברוך רייניץ נ" האבדק"ק טשעטשעוויטיץ

מה שהק' לדעת רש"י ביצה כ"ז ע"ב דביעור קדשים ותרומה טמאה ביו"ט ע"י אכילת בהמה חשיב מלאכה משום דרחמנא אחשבי' להבערתו עיי"ש א"כ בכריתות י"ג במשנה דיש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות אמאי לא חשיב ה' גם על מלאכת ביעור נותר באכילתו וע"ז כתב ידידי נ"י אולי על מלאכת ביעור ליכא חיוב חטאת

הנה מלתא דמספקא לידידי נ"י פשיטא לדידי דליכא חטאת והנה דברי רש"י צריכי' באר רחובות והארכתי בזה במק"א [עיין בתשו' הקודמת] אבל גם לפ"מ שהבינו גדולי אחרונים מג"ש ופנ"י ואו"ח כונת רש"י יען דשריפת קדשים פסולים נמי הי' ראוי להיות מותר ביו"ט אף דהוא שלא לצורך מ"מ הא אנן קימ"ל כב"ה דאמרינן מתוך ואפ"ה נתנה תורה בוקר שני לשריפתו כחזקי' בשבת כ"ד ע"כ דמצות הביעור גופא הוא מלאכה לא מצד מלאכת הבערה ובזה ל"ש מתוך דמצות הביעור א"א להיות לצורך אוכל נפש עיין במג"ש בסוגי' דמתוך וא"כ כיון דמצות ביעור הוא המלאכה ממילא גם לבער באכילת בהמה אסור והארכתי בזה הרבה ליישב קושי' אחרונים מפסחים ה' וכבר כתבו תוס' ביצה י"ב לענין נדרים ונדבות לב"ה דאין קרבי' ביו"ט מלכם ולא לגבוה דלא אהדרי' לאסורא קמא אין לוקין וה"נ מלאכת מצות ביעור לא אהדרי' לאיסורא ואין בו רק אי' עשה דוהנותר ממנו עד בוקר ליתן בוקר שני לשריפתו ואין בו לאו ביו"ט ולא כרת וחטאת בשבת וביו"כ ויעיין היטב לשון רש"י ביצה דגזירת הכתוב הוא שאין קדשים טמאי' מתבערי' ביו"ט וזה ל"ש רק על ילפותא דחזקי' בשבת שם כמבואר למעיין

אבל בלאה"נ לק"מ שהרי תוס' בפסחים כ"ח ע"ב ד"ה ר"ש כתבו דלר"ש נמי חמץ משש ולמעלה אסור באכילה מה"ת ויליף מתשביתו ואך חלק דמשמע תשביתו שלכדה"נ דהיינו אכילה מבואר מזה דהיכא דצותה התורה לבער ע"כ אין הכונה באכילה אלא אדרבה לאסור האכילה וע"כ אינו מקיים בזה מצות ביעור וא"כ לדעת בעה"מ בפסחים ז' דמקיים מצות ביעור באכילתו היינו דוקא לר"ש דחמץ לפני זמנו מותר באכילה א"כ אף אכילה הי' בכלל תשביתו ומקיים בזה מצות ביעור ואה"נ מודינא דאפי' אכל אז חמץ של טבל דעביד איסורא באכילתו מ"מ מצות תשביתו קיים למען דלא חש למה"ב כיון דאינו אסור משום אי' חמץ ואכילתו אבל לר"י דאסור לפ"ז או לר"ש תוך זמנו ודאי אינו מקיים תשביתו באכילתו שהרי אכילה עכ"ח לא הי' בכלל הביעור שצותה תורה בחמץ שהרי אסרה לאכול חמץ בזמן שמצווה על מצות ביעור וכמו דלר"י מצוה בשריפה דוקא ה"נ לרבנן דהשבתתו בכל דבר חוץ מאכילה דמיעטי קרא בהדי' שאסרו באכילה וזה פשוט לענ"ד ולפי"ז בנותר דאסרה תורה אכילתו בהדי' משום אי' נותר ודאי אכילתו לא הוי בכלל מצות ביעור נותר וכשאכלו לא די שלא קיים מצות ביעור אלא אדרבא ביטלו ועיין בנובי"ת או"ח סי' צ"א ושפיר לא חשיב חטאת דמלאכת ביעור נותר

ויותר נ"ל דוקא בקדשים טמאים או תרומה טמאה אף דמצותו בשריפה ועיין ברמב"ם פי"ט מפהמ"ק ובכ"מ שם מ"מ מקיים מצות ביעור גם בשאר ביעורי' שעכ"פ הוא מבוער מן העולם עיין בספר החינוך פ' צו מקמ"ג וקמ"ו אבל בנותר דעבר על לאו דלא תותירו ממנו וניתק לעשה לא מינתק לאוי' אלא בשריפה ולא בביעור אחר וזה לשון הרא"ה בחינוך שם וכהן שעבר ולא שרף הנותר בטל עשה ועבר על לאו דלא תותירו וכו' ועיין במ"ל פי"ח מפסוהמ"ק ה"ט דאם אבד הנותר או אכלו ארי אין לנו עוד תקנה ללאו וא"כ מכ"ש כשאכלו אדם לא קיים מצוה ואדרבה ביטל עשה ועובר אבל תותירו ול"ש רחמנא אחשבי' הבערתי' למלאכה. ובזה אומר שלום ידידו מחותנו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רמ"ו

שיל"ת ב' אויפאלו יום ה' לס' במדבר תרמ"ח לפ"ק

האל למושעות. בחג השבועות. יום מתן תורתינו הקדושה. ופארה עלינו חבושה לחתני אהובי וחביבי הרב המאוה"ג וה"ג וכו' כמו"ה גרשון שטערן נ"י אבדק"ק מ' לודאש

יקרת מכתבך קבלתי בדברי תורה ומה דק"ל במשנה ג' פ"א דדמאי דקתני ושירי המנחות פטורי' מן הדמאי ופי' הרע"ב ול"ח שמא הביא ע"ה דבר שאינו מתוקן והקשית הא היא משנה שא"צ כיון דמקבלי' מנחות מע"ה פשיטא דלית בי' אי' דמאי דאל"כ איך קרב הקומץ ע"ג מזבח הא בעי' ממשקה ישראל מן המותר לישראל. ואפי' באי' דרבנן שייך זה כדמשמע בפסחים מ"ח. הנה מאי דמשמע לך מסוגי' דפסחים דאפי' באי' דרבנן שייך מן המותר לישראל נראה מדקאמר יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו אלא אי' ד"א גרם לו ופירש"י ד"א שבת ופריך וא"א אי' מוקצה דאו' וכו' וע"כ מוקצה דרבנן ודוקא משום דד"א גרם לו אבל כל שאי' גופו גרם לו אפי' בדרבנן שייך ממשקה ישראל: