בית שערים אורח חיים כה

עשה משום דלא בעי' בעידנא דעובר דהיינו כשלובש רק בעידנא דמיעקר דהיינו כשנהנה וא"ש ובזה מיושב מה שהק' תוס' שם מדברכי' להתעטף בציצית משמע דבשעת העיטוף עביד מצוה דגם בציצית ליכא מצוה עד שנהנה מלבישה עיי' מג"א סי' י' סקי"ג בשם ד"מ ואם הי' חיוב ללבוש בגד בת ד' כנפות כמו תפילי' הי' אפשר לומר גבי ציצית כמו בכלאים שפוטר עצמו מחיובו עם הלבישה ומ"מ אינו נפטר מחיובו עד שנהנה מלבישתו אבל כיון שאין מחויב ללבוש ואינו עובר מ"ע אם אינו לובש כלל אינו מתחיל החיוב עד אחר העיטוף אבל כיון דעכ"פ מצוה איכא ללבוש בגד בת ד' כנפות עם ציצית כדאמרינן במנחות מ"א סדינא בקיטא וכו' ועונשי' עלי' בעידן רותחא כדאמרינן התם א"כ שפיר מתחיל המצוה עם העיטוף רק שלא נגמרה עד שנהנה כמו בכלאים ושפיר מברכי' להתעטף בציצית וא"ש. ומחמת חג הקדוש שממשמש ובא הנני חותם באהבת התורה יצליח בלימודו, ויהי כזית הודו

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה י"ז

שיל"ת ב' איפאלו עש"ק נח ששון לפ"ק

ישגה כארז בלבנון, ואחריתו יהי' מנון, תלמודי אהובי הרבני המופלג בתורה וביראה החו"ש כמו"ה יודא הירש ני' כאור בהיר

אחרי הודיע משלומינו כי תלי"ת עברו עלינו ימים הקדושי' בשמחה ובטוב לבב ומה שדחקת עלי להשיב בענין הציצית אינני מבין הלא ראית דברי מג"א סי' שי"ז סק"כ שנסתפק אם קשר עליון דאו' נעשה מע"ש אם מותר לעשות שאר הכריכות בשבת ולעונבן וגם הבאת מסידור דרך החיים בדיני חוטי הציצית אות ז' דאם נעשה חולי' א' וקשר א' מע"ש יוצא בו בשבת משמע דא"י לתקן בשבת ומה מני יהלוך בזה וכי מ"ע הוא לחלוק על גדול' הפוסקי' אשר מימיהם אנו שותי' ועיי' תוס' ביצה ח"י ד"ה כלי דאב הטומאה אין מטבילי' אותו משום דטומאה דאו' היא נראה כמתקן אבל בטומאה שנטמא במשקין אינו טמא כ"א מדרבנן לא מיחזי כמתקן ע"ש וא"כ ה"נ י"ל כיון דהכריכות אינם אלא מנהגא כמ"ש מג"א סי' שי"ז שם א"כ לא הוי מתקן מנא כשעושה אותם ושרי לעשותם בשבת וקרוב הדבר שזה הי' ספיקו של מג"א, אך יש לחלק דהתם אין התיקון ניכר שנטהר אבל כאן התיקון ניכר וגם הוא נוי לציצית עיי' מג"א סי' י"א סקכ"א שפיר הוי מתקן מנא ואסור לעשות הכריכות בשבת וביו"ט אפי' בעניבה וכיון דמג"א נסתפק והגאון מליסא פשיטא לי' דיוצא בשבת ויו"ט בלי כריכות אלו ע"כ דס"ל דאסור לעשותן בשבת ויו"ט אלו קמאי דידי הוי עובדא הייתי מורה שאסור לעשותן ביו"ט ויוצא כך. וד' הטוב בעיניו יעשה להרים קרנינו באמת ובתמים, בטוב ובנעימים, כנפשך ונפש רבך הנאמן דוש"ת באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה י"ח

בעזהי"ת פה ב. אויפאלו עש"ק לס' וברך את לחמך לפ"ק

יהי מכירי ברוך, ה"ה ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה, עושה פרי תבואה, מורג חרוץ ושנון, וריח לו כלבנון, כש"ת מו"ה משה שמואל שטערן נ"י בק"ק סערענטש יע"א

נועם מכתבו הגיעני בעתו ועניני' שוני' מנעוני מהשיב עד היום ואודות הבחור המופלא אברהם קעניג נ"י הנה הוא רואה סימן ברכה במשנתו ובנידון חש"ו בכתיבת סת"ם תחילה אשיב אשר העיר על דברת כת"ס או"ח סי' ז' מה שהקשה בתוס' מנחות מ"ב ע"א ד"ה מנין מש"ס ריש עירוכין וע"ז התפלא מעלתו הלא קושי' תוס' לא הי' להקיש כלאים לציצית רק דנימא מי שאינו בלבישת ציצית אינו בעשייתן וע"ז תי' שפיר דלא כתי' לבישה בציצית גופה וראי' לזה שהרי קושי' התוס' הי' גם על אשה שתיפסל לעשיית ציצית דלכן הקדימו דמשמע הא אשה כשירה וכו' ואשה איתא בלבישת שעטנז ועכ"ח דקושי' משום דאינו בלבישת ציצית כנ"ל אלו תוכן דבריו

ויפה העיר וגם אני כשיצא הספר כת"ס לאור העירותי זאת והי' חזות קשה בעיני אך עתה כאשר העירני מעלתו נתתי את לבי דלא לשווי' ח"ו כטועה בדבר משנה וגברא רבה אמר מילתא אין מזניחין אותו בשנדקדק בדברי התוס' שכתבו דהא לא כתי' בגופה לבישה אלא בכלאים והי' די בזה לתרץ הקושי' ולמה הוסיפו עוד ומילתא אחריתי הוא שהוא שפת יתר לכאורה אבל כוונת התוס' דהי' קשה להם נהי דבאשה מתורץ דלא כתיב לבישת בציצית גופה רק בכלאים ואשה איתא בל"ת דכלאים אבל אכתי קשה ל"ל קרא לפסול בנכרי הא אינו בלבישת כלאים ונימא מי שאינו בלבישת כלאים אינו בעשיית ציצית וע"ז תי' דכלאים מילתא אחריתי הוא ולא מקשינן כעין זה וע"ז קשי' לי' שפיר להרב ז"ל מעירוכין דשם אמרינן בכהני' אם הי' מותרי' בכלאים שלא בעידן עבודה הו"א כיון שאינן בלבישת כלאים אינן בציצית וחזינן דאף שהוא מילתא אחריתי מ"מ מקשי' להו אהדדי

אבל מ"מ נ"ל דלק"מ לפימ"ש בחי' רשב"א מנחות שם שהקשה למסקנא דר"ח אליבא דרב סובר חובת טלית ולהכי צריך לברך מנ"ל הא ר"ח ל"ק דלכך בעי ברכה אלא דרמי רב אדרב משום דהי' סובר דכל מצוה שפסולה בנכרי צריך ברכה וכיון דס"ל לרב דציצית פסולה בגוי עכ"ח ס"ל דבעי ברכה וכיון שהוכחנו מתפילין אע"ג דפסולה בנכרי לא בעי ברכה שוב ליתא לרומי' ובאמת ר"ח מודה דלרב אע"ג דפסולה בנכרי לא בעי ברכה ואי דבעי ברכה משום דחובת טלית הוא הא ר"ח לא קאמר משום חובת טלית רק משום דפסול בנכרי עיי"ש באריכות ותי' דס"ל מדפסיל עשיי' בנכרי עכ"ח חובת טלית הוא והעשיי' הוא המצוה ולכן פסול בנכרי דאינו בר מצוה אבל אי חובת גברא אין בעשייתה שום מצוה אמאי תיפסל עשייתה בנכרי בשלמא בתפילין שפיר אמרי' דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה משום דיש קדושה בעשייתן אבל בציצית אין לומר כל שאינו בעטיפה אינו בעשיי' דאין בעשיי' שום קדושה. ולפי"ז נהי דלר"נ פסול בנכרי אע"ג דחובת טלית הוא לרב ואין שום קדושה בעשייתה וגם לאו היינו טעמא משום שאינו בתורת אותו דבר דהא אשה כשירה אע"ג שאינה בתורת א"ד ועכ"ח היינו משום דגלי קרא ומשום דלאו בר קיום מצות הוא כלל בשום מצוה אבל מה דדרשינן כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה היינו משום דאינו בתורת א"ד ואי הי' אפשר למידרש בציצית ג"כ מי שאינו בלבישת ציצית אינו בעשיי' ויהי' גם נשי' פסולות לפי שאינו בתורת אותו דבר הוי דרשי' אבל כיון דלא כתי' לבישה בציצית גופה אלא בכלאי' ל"ש למידרש מי שאינו בלבישת כלאי' אינו בעשיית ציצית דא"כ אשה דישנה בלבישת כלאי' אע"ג דאינה בלבישת ציצית תהי' כשירה לעשיי' אף דאינה בתורת א"ד רק דנכרי יהי' פסול משום שאינה בלבישת כלאים זה נגד השכל שיהי' עשיית ציצית תלוי' בלבישת כלאים ולא בתורת לבישת ציצית משא"כ להקיש ציצית לכלאים מי שאינו בכלאים אינו בציצית אינו נגד השכל ושפיר מקשה בעירוכין וא"ש. ויש להעמיס כן בתוס' דהא לא כתיב לבישה בגופה וא"כ תהי' אשה כשירה ונכרי יהי' פסול משום שאינו בכלאים וכלאים מילתא אחריתי הוא ואין סברא שיהי' תלוי' פסול עשיית ציצית באיתא בתורת לבישת כלאים ולא בתורת לבישת ציצית והבן

ומה שצל"ע בתוס' הנ"ל שכ' דהא לא כתי' לבישה בגופה הא כתי' גדילי' תעשה לך וכו' אשר תכסה בה וא"כ נימא מי שהוא באשר תכסה הוא בתעשה לך ומי שאינו באשר תכסה אינו בתעשה לך ומה נ"מ אם כתי' לשון לבישה או אשר תכסה ואולי כוונת התוס' כיון דאינו מחויב ללבוש בגד בת ד' כנפות עם ציצית רק כשלובש צריך לעשות ציצית והאי אשר תכסה בה אינו מצוה רק רשות ל"ש לומר כל שאינו בלבישה וכו' דהא לא כתי' בגופה לבישה היינו חיוב לבישה אלא בכלאים איסור לבישה ועדיין צ"ע

עוד יש לי מקום עיון למאי דמסקי' דר"ח אליבא דרב ס"ל חובת טלית וא"כ עשיי' הציצית הוא גמר מצוותה ועיי' רשב"א שזכרנו וא"כ האי גדילי' תעשה לך אינו הכשר למצוות לבישת ציצית רק מצות ציצית גופא ואשר תכסה בה היינו רק אם אתה רוצה להתכסות בה אבל כלי קופסא שאינו רוצה ללבשם אינו מחויבי' בציצית אפי' למ"ד חובת מנא ועיי' חי' רשב"א שם ואמאי לא נדרוש מי שישנו במצות גדילי' תעשה ישנו בעשיי' אבל מ' שאינו במצות גדילי' תעשה פסול לעשותם וכש"כ הוא מוקשרתם וכתבתם שהוא בשני תיבות ודרשי' מי שאינו בקשירה אינו בעשיי' כש"כ בדיבור א' שנדרוש מי שאינו במצוה זו אינה בעשייתה בשלמא למ"ד חובת גברא האי גדילי' תעשה אינו לא מצוה ולא קדושה וכרשב"א הנ"ל אבל למ"ד חובת טלית קשה כנ"ל וא"כ קרא דבני ישראל ל"ל וכ"ת דבאמת מהאי קרא יליף דחובת טלית הוא מדפסיל נכרי וכמו"ש הרשב"א אבל אי לאו האי קרא הו"א דחובת גברא הוא אכתי קשה כיון דכתי' קרא דחובת טלית שוב נילף מגדילי' תעשה לך כנ"ל ותהי' גם אשה פסולה בעשיי' לפי שאינה במצוה זו ואולי דלמ"ד חובת טלית ה"נ והא דכ' התוס' משמע הא אשה כשירה וכו' היינו רק לר"נ דס"ל חובת גברא ואין דיוק התוס' מלשון הגמ' רק מדאיצטריך קרא בנכרי ש"מ דבלא האי קרא לא הו' דרשינן מי שאינו במצות ציצית אינו בעשיי' וא"כ גם עתה דכתי' קרא בנכרי אין לדרוש לפסול אשה אלא למ"ד חובת טלית אבל למ"ד חובת גברא אשה כשירה גם אחר דכתי' קרא לפסול נכרי דהא באשה ליכא קרא זהו שראיתי לבאר בענין זה

ועתה אציע מה שהעלתי במצודתי בענין שייעדתי לעיל מידי עברו בעיוני בתשו' כת"ס הנ"ל רעיוני על משכבי סליקו בס"ד. הנה הביא שם מה שעמד התבו"ש בחידושיו למס' גיטין מ"ה אמאי לא תנו ברייתא דר' המנונא דחרש ושוטה פסולי' לכתיבת סת"ם כמו דתני קטן והאריך הרבה בזה ופמ"ג או"ח בפתיחה כוללת ח"ב אות ג' חידש דוקא קטן דאף שהוא חריף ובר דעת אינו בקשירה דאינו איש לכן אינו בקשירה וכתיבה אבל חרש ושוטה בני קשירה נינהו ומחויבי'