בית שערים אורח חיים רמט

ר' יונתן פל"ג שם על ר"י ואומר א"צ ומה במקום שכל אונ"פ דוחה יו"ט אין שריפת נותר דוחה יו"ט מקום שמקצת או"כ דוחה שבת אינו דין שלא תהא שריפת נותר דוחה את השבת וכו' מוכח דלר"י הי' צריך קרא שאין שריפת נותר דוחה שבת אבל גם גוף הסברא קשה שהרי פירש"י ביבמות ע"ב נותר בזמנו ביום שנעשה נותר וכו' שלא בזמנו ששהה שריפתו ע"ש וא"כ אדרבה איפכא מסתברא שיהי' דוחה יו"ט כדי שיהי' נשרף בזמנו ביום המעשה נותר אבל כיון שאינו דוחה יו"ט ואינו נשרף בזמנו רק שלא בזמנו מ"ל אם דוחין אותו יום א' או שני ימים כיון דסוף סוף הוא נשרף שלא בזמנו וליכא אלא משום זריזי' מקדימי' והאי ודאי אינו דוחה לא שבת ולא יו"ט. ואף שכתבו תוס' שם ד"ה שלא בזמנו כיון דא"א לשורפו ביו"ט בוקר שני הוא זמנו היינו לבתר דכתיב עד בוקר ליתן בוקר שני לשריפתו ע"ש בקושיתם אבל מכילתא קאי דא"צ לכתוב עד בוקר אז ודאי הוי שלא בזמנו כיון שאינו ביום שנעשה נותר וכפירש"י הנ"ל

שוב כתב לפרש עפמ"ש בית מאיר ליישב קושי' פנ"י ל"ל אמירה לנכרי שבות ת"ל משום דיש שליחות לחומרא ותי' ב"מ כיון דקפידת התורה שיניח גופו של ישראל ל"ש שליחות דמ"מ גוף ישראל נח וכתב מעלתו דתינח בשבת אבל ביו"ט כתיב בפ' בא כל מלאכה לא יעשה בהם ופירש"י אפי' ע"י אחרים. ועיין רמב"ן שם מה שהק' על רש"י ולפי"ז ביו"ט ל"צ קרא דאסור לשרוף אפי' ע"י גוי אבל בשבת הו"א דמותר לשורפו ע"י גוי להכי צריך קרא עד בוקר דגם בשבת אסור לשורפו ע"י גוי. הנה לפי דבריו דביו"ט אסור ע"י נכרי מה"ת מקרא דלא יעשה משא"כ בשבת א"צ לא לקושי' פנ"י ולא לתי' ב"מ. אבל האמת אינו כן דלמאן דס"ל ביו"ט דאסור ע"י גו' מה"ת דהך לא יעשה דרשה גמורה גם בשבת הוא כן וכמבואר בלשון הסמ"ק שהביא ב"י סוס"י רמ"ד ועיין בלשון מכילתא שהביא רמב"ן שם. ועוד דלפ"ז דבשבת אינו אסור מה"ת ע"י גוי א"כ למה באמת אסרה תורה שריפת נותר בט"ז שחל בשבת ע"י גוי. ועיין חת"ס או"ח סי' פ"ד וח"ו סי' כ"ד דהא דיש שליחות לנכרי לחומרא הוא רק מדרבנן ועיין בש"מ ב"מ דע"א בשם ריטב"א נראה דהא דיש שליחות לגוי לחומרא הוא רק בריבית ולא בעלמא ע"ש

מיהו הא יש ליישב עפ"י דברי ירושלמי שבת ר"פ ב"מ זאת אומרת שאסור לחצית את האור במדורת קדשים והוא דליקה והולכת בשבת וכו' דמבואר שם דאפי' המלאכה הנעשית מאיליו בשבת אסור בשריפת קדשים. אבל הא קשי' כיון דאין שליחות לנכרי לקולא ואפי' לחומרא אין שליחות רק מדרבנן ולריטב"א אין שליחות לנכרי אפי' לחומרא ואפי' מדרבנן רק בריבית כנ"ל א"כ ליכא שום הו"א דישרוף נותר ע"י נכרי בשבת דא"כ לא קיים ישראל מצות שריפת נותר אדרבה ביטול מ"ע זו ולא מינתק לאו דלא תותירו. והא דאמרינן במכות ט"ז אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת ולפמ"ש תקשי הא משכחת בטלו בנותר אם שרפו ע"י גו' ז"א דהתם ר"י הוא דקאמר לה ואיהו ס"ל לשאב"מ אין לוקין עליו ולא תותירו הוי לשאב"מ כמבואר כ"ז בסוגי' שם וא"כ לשיטתו לא משכחת מלקות בלא תותירו אפי' ביטל לעשה דשריפת נותר. ואפי' למה שצידד פמ"ג בספרו ג"וו כלל כ"ב דאפי' למ"ד לשאב"מ אין לוקין מ"מ בלהנל"מ למ"ד בטלו ולא בטלו אם ביטל העשה במעשה לוקין אף דלאו אין בו מעשה כיון שהלאו תלוי בביטל המשה ע"ש מ"מ בשורף ע"י נכרי כיון דאין שליחות כלל כנ"ל לא ביטל הוא העשה במעשה רק בשב וא"ת ואין כאן מלקות וא"ש

ומה שנ"ל כעת לפרש דברי המכילתא הוא לפמ"ש בס' ב"א או"ח סי' ה' דהא דעדל"ת אף דל"ת חמירא מעשה היינו משום דבמקום עשה לא חלה הל"ת כלל והעמיס כן בדברי הליכות עולם ע"ש. ולפ"ז נ"ל סברא ישרה דהיינו דוקא אם הל"ת לא חלה עליו קודם שבא עליו חיוב העשה אז אמרי' דהל"ת אינו חלה במקום העשה כיון שהעשה חלה מקודם או אפי' באי' בב"א חיוב העשה קודם דרבוע אקרקפתא דגברא משא"כ הל"ת חלה רק בשעה שעובר. אבל אם הל"ת חלה עליו קודם שבא עליו חיוב העשה תו לא פקע ואין העשה דוחה אותה. ולפ"ז ביו"ט א"צ קרא דאין שורפין נותר כיון דל"ת דיו"ט חל עליו משקידש היום וחיוב עשה דשריפת נותר אינו בא עד עמוד השחר וא"כ הל"ת חלה עליו קודם שבא חיוב העשה ובכה"ג אין עדל"ת כנ"ל אבל בחל ט"ז להיות בשבת שכבר נעשה נותר מט"ו בשחרית וא"כ עשה של שריפת נותר ול"ת דשבת באי' כאחת שפיר הו"א דשורפין בשבת משום דעדל"ת כקושי' הגמ' בפסחים פ"ג ע"ב ולהכי צריך קרא מע בוקר שאינו נשרף אלא לאור י"ז וא"ש

ויש להסביר יותר דהרי אמרינן במכות כ"א ע"ב חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט ופי' ריטב"א שם בין שעושה מלאכה אחת שיש בה כמה איסורים חלוק' ואפי' בשני התראות בין שעושה מלאכות הרבה בזאח"ז בהתראה אחת ע"ש וא"כ ביו"ט ליכא אלא לאו אחד על כל ט"ל מלאכות שאם עושה א' מהן עובר בלאו זה וכן אם עושה כולם עובר רק בלאו זה וא"כ ל"ש לומר דבמקום עשה דשריפת נותר לא חל הלאו דהא באותו רגע חל עליו הלאו לענין שאר ל"ח מלאכות והם הכל לאו אחד והבערה הוא רק חלק מן הל"ת ולכן ל"ש ביו"ט עדל"ת לר"י אבל שאר תנאי ואמוראי פליגי ולא ס"ל דעדל"ת מטעם הנ"ל ולכן גם ביו"ט שייך עדל"ת אי לאו משום דיו"ט עול"ת או דס"ל חילוק מלאכות נמי ליו"ט אבל בשבת דיש חילוק מלאכות כמ"ש תוס' יבמות ו' ע"ב ד"ה או אינו לר"י וא"כ כ"א לאו בפ"ע והבערה נמי לאו בפ"ע שפיר סד"א דבמקום עשה דשריפת נותר אינו חל לאו דלא תבערו ועדל"ת ולהכי צריך קרא דלא דחי. ובזה מדוקדק מה דקאמר שריפה מעין מלאכה הוא ומה הלשון אומרת מעין מלאכה ולא קאמר מלאכה היא ולפמ"ש א"ש דקאמר הר' הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה הוא פי' שהוא חלק מן מלאכה הנזכר בכתוב כיון דאין חילוק מלאכות ליו"ט וא"כ ל"צ קרא דל"ש בי' עדל"ת מטעם הנ"ל

ושנית נ"ל לפמ"ש חי' רשב"א ברכות כ' ד"ה שב וא"ת דהיכי דא"א לקיים העשה כלל בלי עבירת הלאו ל"ש עדל"ת דאינו דחוי' רק הותרה אלא במקום שאפשר לקיים העשה בלי עבירת הלאו רק עכשיו נזדמן שצריך לעבור ל"ת בקיום העשה זה מקרי עדל"ת ע"ש. ולפ"ז ליו"ט ל"צ קרא דעד בוקר דאי נמי ל"ה כתיב עד בוקר רק והנותר באש תשרופו נמי הוי אמרינן דהאי באש תשרופו לאו היינו ביו"ט דא"כ לא משכחת קיום העשה בלי עבירת ל"ת דיו"ט וצריך לומר דשריפת נותר הותרה ביו"ט והא לא אמרינן כ"ז שאין הכרח לזה כדמוכח בפסחי' ה' דמוקמי' אך ביום הראשון תשביתו בעיו"ט ולא ביו"ט משום דהבערה אב מלאכה ולא אמרינן דהותרה שריפת חמץ ביו"ט. אבל בט"ז שחל בשבת שפיר הו"א דהאי באש תשרופו קאי אט"ז ושפיר יכול לקיים העשה בלי עבירת הלאו כשחל ט"ז בחול וממילא הו"א נמי כשחל בשבת מותר לשורפו משום דעדל"ת כקושי' הגמ' הנ"ל ואפי' יש בה כרת כמ"ש תוס' יבמות ו' ד"ה שכן להכי צריך קרא דאינו נשרף אלא לאחר י"ז

ועוד בה שלשי' דרבא משני בפסחי' פ"ג ושבת כ"ד דמשו"ה אין שריפת נותר דחי ל"ת משום דילפי' מקרא לבדו ולא מילה שלא בזמנו ופירש"י דמיני' ילפי' דכל מצוה שאין זמנו קבוע אין דוחה שבת ויו"ט משום דאפשר לעשותה למחר וה"נ שריפת נותר ע"ש. ולכאורה תקשי הא מילה בזמנה דוחה שבת אף דאפשר לעשותה למחר מ"מ מצות ביום השמיני שוב לא יכול לקיים לעולם וכדי שלא יבטל מילה בזמנה דוחה שבת וא"כ הרי בנותר נמי אמרינן ביבמות ע"ב דנותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום ופירש"י בזמנה ביום שנעשה נותר שלא בזמנו שורף בין ביום בין בלילה ע"ש וכיון דיש בנותר שני זמנים חלוקי' כמו במילה בזמנו ושלא בזמנו אמאי לא דחי יו"ט הלא מצות שריפת נותר בזמנו ביום שנעשה נותר ביו"ט א"י לקיים למחר וא"כ לדחי יו"ט כמו מילה בזמנה. אך ז"א דתוס' שם ד"ה שלא בזמנה הק' הא דרשי' ליתן בוקר שני לשריפתו וכיון דשלא בזמנו הוא למה צריך להמתין עד הבוקר ישרפנו במויו"ט דכבר נעשה נותר מקודם. ותי' כיון דלא אפשר לשרפו ביו"ט קבע זמנו בבוקר שני ואז נקרא נותר בזמנו ע"ש. ולפ"ז אנן הכי קאמרי' בשלמא מילה בשמיני דאפשר בלי דחיית שבת ויו"ט וקבעה התורה זמנו בשמיני לכן שפיר כי מיקלע בשבת מילה בזמנו דוחה שבת אבל בשריפת נותר כיון דלא משכחת בלי דחיית יו"ט אמרי' דודאי לא קבעה התורה זמנו ביו"ט רק בט"ז וא"כ הוי שריפת נותר שלא בזמנה ואינו דוחה יו"ט. ומעתה שפיר קאמר ר"י דעל יו"ט ל"צ קרא משום דכתי' כל מלאכה לא יעשה בהם ושריפה מעין מלאכה וא"כ ודאי לא קבעה התורה זמנו ביו"ט כנ"ל אבל בט"ז שחל בשבת כיון דמשכחת בהיתר בחל בחול שפיר מקרי אז נותר בזמנו כמ"ש תוס' הנ"ל והו"א דידחי שבת כמו מילה בזמנה להכי איצטריך קרא דעד בוקר דלא דחי וא"ש. ובתשובה חזון הרביתי לפרש המכילתא [עיין תשובה הקודמת] אבל אכ"מ רק מה שעלה בדעתי לפי שעה. וד' יראני מתורתו נפלאות עד מלאה הארץ דעה. ויחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. עד כי יבא שילה. כנפשו ונפש מחותנו ידידו דוש"ת באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רמ"ד

שיל"ת ב' אויפאלו תר"ן לפ"ק

בנימין ידיד ד' וידינ"פ הרב הגאון המפורסם. ריחו נודף כגן הדסים. חו"ב. משנתו צח ונקי. אור הברקי כקש"ת מוהר"ב וואלף נ"י ברייער אבדק"ק טאב

אחדש"ת באהבה תשואת חן חן לו על ספרו שו"ת נחלת בנימין על חאו"ח דשדר לן למנה. יזכה להפיץ מעינותיו חוצה. ויהי' חשיב מקובל ומרוצה וכו' ובסימן צ"ח הביא פלפולא חריפתא טבא עמוק מני ים בסוגיא דשמן שריפה שבת דף כ"ד מרבו הגאון העצום האדיר מו"ה יצחק משה פעדלס זצ"ל ושם הקשה הגאון קושיא נפלאה ע"ד תוס' בשבת דכ"ד ע"ב ד"ה לפי וכו' שכתבו דשריפת תרומה טמאה