בית שערים אורח חיים רמד

בטרדא דמצוה יו"ט זמן מתן תורתינו הקדושה אקצר. חמיך הנאמן: עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ר"מ

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' ברית מלח עולם תרס"ו לפ"ק

אלקי הרוחות. ישית חכמה בטוחות. וישביע שובע שמחות. ברוב ברכות והצלחות. לבני אהובי הרב המאוה"ג. מעוז ומגדל. חריף ובקי. זך ונקי. כש"ת מו"ה יודא צבי נ"י בלוהם אבדק"ק האנאשאוויטץ ולביתך נאוה. תהי' כגן רוה. אם הבנים. יתברכו משוכן מעונים

מכתבך מן אור ליום ג' שלח קבלתי בזמנו ואני נותן הודאה שתלי"ת אתם בריאים והודעה והודאה כי תל"י גם מאתנו לא נעדר ויתר מיכן לא אאריך בפרטים בקול"י ע"ע שאינם עשוים לנחת כי רבים המה ואין תועלת במסירת מודעה וכאשר יהי' לבשר בשורות טובות לא אמנע הרוב ממך

ועתה באתי על ד"ת. הקשית על דברת צל"ח ביצה כ' ע"ב שנתקשה בדברי הרמב"ם פ"ב משגגות שכתב השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו ה"ז חייב חטאת ויקטיר האימורי' לערב א"כ משמע דזורק הדם בשבת לכתחלה דאם אינו זורק הדם בשבת כבר נפסל ואיך יקטיר האימורי' לערב ובאיזה ק"ץ מיירי אי בחטאת הא חטאת שלא לשמה פסול לגמרי ואי בעולה איך כתב ויקטיר האימורי' לערב הא עולה כולה כליל ושוב לא משכחת ק"ץ רק שני כבשי עצרת שהם שלמי צבור וא"כ סותר דבריו שבפט"ו מפהמ"ק הי"ט בכבשי עצמן דשם פסק שאם שחטן שלא לשמן אם הי' שבת לא יזרוק ע"ש ובעיניך יפלא הרי הרמב"ם בפי' המשנה ריש זבחים כתב אמנם ק"ץ אין פוסלות אותן שחיטה שלא לשמן שכך אמרו וז"ל סכין מושכתן לכמות שהן וא"כ שפיר מצי מיירי בחטאות דבק"ץ חטאת אינו פסול שלא לשמו

הנה בזה אעתיק לך סנסן א' מחידושיי בסוגי' דכבשי עצרת ועיין מהרש"א ביצה כ' כתב ג"כ כרמב"ם הנ"ל ובשעה"מ פט"ו מפסוהמ"ק ה"א הק' עליו ב' קושיות חמורות ע"ש וגם הבין שהרמב"ם מפרש פי' חדש בהא דסכין מושכתן למה שהן וזה לשוני שם ולענ"ד נראה דרוח אחרת עם מהרש"א ורמב"ם בפי' המשנה דאמרי' בשבועות י"א אין מקיצין בעולת העוף משום דמותרות לנדבת צבור אזלא ואין עולת העוף בצבור וע"ש ע"א פלוגתא דת"ק ור"א ור"י והכי קי"ל דלנדבת צבור אזלא ועיין ברמב"ם פט"ו מפסוהמ"ק ה"א דזבח שנזבח בשינוי קודש כגון עולה לשם שלמים לא עלתה לבעלי' לא משום עולה שהם חייבי' בה ולא משום שלמים וכיון שאינו נחשב לבעלי' למצוה כאלו הקריבו שלמים ע"כ נדבת צבור היא. ולפי"ז זה שייך רק בקרבן יחיד דמשכחת בי' שינוי בעלים אינו עולה לו גם בשביל שלמים אבל בצבור אם הקריבו עולה לשם שלמים בודאי עולה לצבור לשם שלמים דגם קרבן יחיד בשינוי קודש עולה לצבור ומכ"ש ק"ץ דבצבור לא משכחת שינוי בעלי'. ומעתה מ"ש הרמב"ם ומהרש"א לחלק בין קרבן יחיד לקרבן ציבור אין הכונה דבק"ץ עולה לצבור לשם קרבן שלא נשחט בשבילו אלא הוקדש בשבילו דודאי אינו עולה לקרבן שהוקדש אלא לקרבן שנשחט לשמו עולה לצבור משא"כ ביחיד אינו עולה לבעליו אפי' לקרבן שנשחט בשבילו והמעיין בלשון הרמב"ם ומהרש"א ימצא שכן הוא. ולפי"ז שפיר כתב מהרש"א כדאיתא התם דהא אמרינן בזבחים ד' דשינוי קודש ישנו בצבור אבל שינוי בעלי' ליתא בציבור וא"כ שפיר עולה לציבור אבל רק לקרבן שהושחט ולא לקרבן שהופרש. וממילא בכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן עולי' לציבור לשם שלמים אבל לא לשם כבשי עצרת שהופרשו רק לשם שלמים שהושחטו וא"כ הוי ק"ץ שאין קבוע להם זמן ושפיר אינו דוחה שבת ומיושב קושי' א'. וגם קושי' ב' דשפיר אמרי' בזבחי' דשינוי קודש ישנו גם בצבור שאינו עולה לשם מה שהוקדש אבל מ"מ עולה לבעלי' לשם מה שנשחט ולזה אדרבה יש ראי' משם וכמו"ש וא"ש מ"ש רש"י במנחות מ"ח שנדחה מק"ץ היינו מק"ץ שקבוע לו זמן. וגם מ"ש רש"י בפסחים דרק סם שלמי נדבה עליהם אבל לא שלמי נדבת צבור וא"ש. ובזה א"ש מה שהביא הרמב"ם מהא דסכין מושכתן למה שהן דס"ל כפי' הערוך שהביא תוס' משבועות י"א ד"ה ואף דפי' סכין מושכתן למה שהן אם תמידי' אם מוספי' סכין מושכתן להיות כן וכו' אבל קודם שמשכו סכין אעפ"י שאמרו שהם תמידי' אם ירצו להקריב לשם זבח אחר רשאי' ע"ש וא"כ אמרי' שפיר בק"ץ שאם שחטן לשם זבח אחר ממה שהופרש שעולה לציבור לשם זבח זה שנשחט בשבילו וכמו"ש ולפי"ז שפיר הק' צל"ח דאי בחטאת הא חטאת שלא לשמה פסול לגמרי ואין כונתו פסול לגמרי מקרבן רק כונתו פסול לגמרי מחטאת שהופרש בשבילו רק קרבן כשר למה שנשחט בשבילו והוי נדבת צבור וקרבן שאין קבוע לה לה זמן ואינו דוחה שבת וא"כ לא יזרוק לכתחילה כמו"ש בפסוהמ"ק והגם כי הצל"ח רחוק דנחית לזה מ"מ הקושי' במקומה עומדת ואינו מתורץ במ"ש

ומה שתמהת על צל"ח ביצה י"ט ע"ב שנסתפק אם יש מ"ע באכילת קדשים קלים וקשי' לך איך העלים עין מגמ' חולין י"ב פסח וקדשי' מא"ל ופירש"י דקדשי' היינו שלמים דכתי' ואכלו אותם אשר כופר בהם ומפורש יוצא דגם בשלמים שהם קדשי' קלים יש מ"ע באכילתו. שותא דידך לא ידענא הרי הוא עצמו כתב דתוס' זבחים צ"ז ע"ב ד"ה ניתי עשה ומשמע שגם בשלמים יש מ"ע באכילתו אלא שהביא דמדברי הרמב"ם פ"י ממעה"ק ה"א ומדבריו בראש הלכות מעה"ק משמע שאין מ"ע באכילת קדשי' קלים ויכול לפרש שם בחולי' וקדשי' על אכילת חטאת ואשם ואטו גברא אגברא קרמית ולא ס"ל כפירש"י דוקדשי' קאי אשלמים

אבל באמת גם מדברי רש"י אין ראי' דיש מ"ע באכילת קדשי' קלים דמצינו גם שלמים שהם קדשי קדשים דהיינו שנ' כבשי עצרת שהם שלמי צבור והם ק"ק ועיין ברמב"ם פ"א ממעה"ק הי"ז שכתב ושני כבשי שלמים של עצרת נקראי' קדשי קדשים וע"ש ה"ד והא דנקט רש"י שלמים היינו משום דהך קרא ואכלו אותם אשר כופר בהם באיל שני דמילואי' כתי' שהם שלמים כמ"ש רש"י בחומש פ' תצוה פסוק כ"ב כי איל מילואים הוא שלמים וכו' מגיד הכתוב שהמילואי' שלמים וכו' ושלמים הללו ק"ק היו כמו"ש רש"י שם פסוק ל"א ועיין במזרחי שם פסוק ל"א ל"ב ל"ג ועוד שם ברש"י פסוק ל"ג כי קודש הם קדשי קדשים ומכאן למדנו אזהרה לזר האוכל קדשי קדשים וז"ל רש"י במכות ח"י ולילקי נמי משום וזר לא יאכל כתי' במילואי' ומדכתי' כי קודש הם ונתן טעם לדבר לפי שהם קדשי קדשים להזהיר את הזר על כל קדשי קדשי' ועיין ברמב"ם פי"א ממעה"ק ה"ח זר שאכל כזית מבשר ק"ק וכו' לוקה שנ' ואכלו אותם אשר כופר בהם וכו' וזר לא יאכל וכו' מכל הנ"ל מבואר דהך מ"ע דואכלו אותם אשר כופר בהם כתי' במילואי' שהם שלמים ושלמים הללו של מילואים הם קדשי קדשים וא"כ אין ראי' שיש מ"ע באכילת שלמים שהם קדשים קלים ושפיר מסתפק הצל"ח אם יש מ"ע באכילת קדשים קלים

ומה שנתקשית בפסחים מ"ז המבשל גה"נ בחלב ביו"ט לוקה ה' משום מבשל גיד ביו"ט וק"ל אמאי לוקה הא הוי מקלקל וכמו דלא תני שלוקה משום בישול החלב ביו"ט וע"כ משום דבבישול החלב הוי מקלקל שאסרה באכילה ובהנאה וה"נ גבי בישול הגיד דהא אתי' כמ"ד יש בגידי' בנו"ט וכמ"ש רש"י ד"ה לוקה ולדידי' אמרי' פסחים כ"ב דגה"נ מותר בהנאה וכשבשלו בחלב אסרו בהנאה והוי מקלקל ואפי' נימא דבב"ח אינו חל על אי' גיד משום איה"נ דאיה"נ לא הוי אי' מוסיף כמ"ש תוס' חולין ק"א ופיה"מ פ"ג דכריתות מ"מ הא חל בכולל ואסבה"נ וא"כ הוי מקלקל ומה שתי' חמיך ז"ל במגו דהוי בישול לענין בב"ח הוי נמי בישול לענין יו"ט שיהי' חייב עלי' וכדאמרינן בעלמא לענין יש בישול אחר בישול יפה דחית דעד כאן לא אמרינן התם אלא מגו דהוי בישול לענין בב"ח הוי בישול לענין שבת אף דלענין שבת לא הוי בישול משא"כ כאן דהוי בישול אלא דאמרינן דעל בישול כזה שמקלקל לא חייבי רחמנא ל"ל מגו דהוי בישול לענין בב"ח לא מקרי מקלקל לענין יו"ט ונראי' דבריך מדבריו

וראשית דבר אודיעך דמ"ש דמשו"ה לא תני שלוקה משום בישול החלב ביו"ט הוא משום דהוי מקלקל אינו אמת אלא משום דאפי' הוי מתקן נמי אינו לוקה אלא א' משום בישול ביו"ט ואפי' מבשל שור גדול במ' סאה מים ביורה א' בהתראה א' וכמ"ש תוס' מכות כ' ע"ב ד"ה ל"צ דאם אוכל ב' זיתי חלב בב"א ובחדא התראה אינו חייב שתי מלקיות בשביל דהוי לי' התראה אכל חדא וחדא דכולא חדא אכילה הוא וה"נ כולה חד בישול הוא ומשויה נקט לה יותר על הגיד משום דהכי מיתני' לי' שפיר טפי לוקה משום מבשל גיד ביו"ט ולוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל בב"ח דלא מתני' מבשל חלב בבשר וגם תחילת דבריו כן הוא המבשל גיד בחלב

ועתה אומר דלק"מ דלא הוי מקלקל כמו שוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז דלא הוי מקלקל משום דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ כדאמרי' פסחים ע"ג ואף שקלקולו יתר על תיקונו מ"מ בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שיש תיקון פורתא חשיב מלאכת מחשבת שלכך נתכוון כמ"ש תוס' חולין ח' ד"ה מותר לשחוט וה"נ תקן לב"נ שבשלו ואינו חי כמו כל מבשל ואף שאסרו בהנאה לישראל וקלקולו יתר על תיקונו שפיר לוקה ולא מקרי מקלקל. ולא עוד אלא דהכא תקנו נמי לישראל דהתם בפסחים ליכא תיקן רק שהוציאו מידי אמ"ה וכיון שאסרו עוד יותר משום שחוטי חוץ וע"ז אין כאן תיקן לישראל כלל רק לב"נ אבל כאן שהתיקון הוא שהי' חי ונעשה מבושל כמו כן מבשל הוא תיקון גם לישראל אלא דלישראל הוי קלקולו יתר על תיקונו ודאי שפיר לוקה

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דדוקא בשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז דהוי בשוגג מקרי מקלקל אי לאו דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ אבל כאן דמיירי לענין מלקות ובמזיד לא מקרי מקלקל כלל דהא דמקלקל פטור היינו משום דאינו מלאכת מחשבת אבל כאן במזיד שבישל כד' לאכלו ואכלו באמת שפיר הוי מלאכת מחשבת ולא מקרי מקלקל כלל וכמו"ש תוס' ביצה י"ב דמה"ט שהי' בדעתו של זה לאכלו היינו צורך יו"ט וא"ש: