בית שערים אורח חיים רמב

תמיד כשר חשיב זמן שחיטה מחצות ואילך וקשה לך מדברי תוס' שם דף י"א ע"א ד"ה קוצרי' שכתבו אע"ג דתני' אם הביא כשר כיון דלכתחילה לא יביא חשבי' לי' ממקום שא"א מביא יפה הקשית. ומה שנ"ל בזה חדא כיון דבעומר ליכא מקום שאם הביא ממנו יפסל בדיעבד וכיון דמכח רומי' דקראי עכצ"ל דממקום שאי אתה מביא אתה קוצר מוכרחי' אנו לומר דמקום שפסול לכתחילה מקרי א"א מביא משא"כ בעלמא אם כשר בדיעבד ודאי מקרי זמן שחיטה ועיין כיו"ב בתוס' סוכה דף כ"ז ע"ב ד"ה כל ומהרש"ל ומהרש"א ומהרמ"ל שם

ב) נ"ל לפמ"ש תוס' שם ד"ה זמן שחיטה אע"ג דאמת הוא דלא תשחט על חמץ כל חד וחד כי שחיט וכו' מ"מ כיון דאשכחן דהזהיר על ההשבתה והזהיר שלא לשחוט הפסח על החמץ סברא הוא שבזמן שחיטה הזהיר על ההשבתה וא"כ ה"נ לענין זה סברא הוא דאפי' בזמן שחיטה דיעבד הזהיר על ההשבתה אבל שם ודאי לא הזהיר אלא על מקום שאתה מביא לכתחילה

ג) נ"ל דיש לחלק בין היכא דפסולו מגופו לכתחילה ובין היכא דבא מחמת ד"א דבשלמא התם מקום שא"א מביא פסול לכתחילה מחמת עצמו ושפיר מותר לקצור אבל כאן זמן שחיטת פסח מצד עצמו כשר אפי' לכתחילה מיד אחר חצות שפיר מקרי זמן שחיטה לפי שבא בפ"א עם שחיטת תמיד אלא שמחויב לשחוט התמיד קודם משום יאוחר דבר כדאמרי' פ' תמיד נשחט דנ"ט ע"א ואי ליכא תמיד מבוקר להקריב שוחט הפסח אפי' לכתחילה מיד אחר חצות שפיר מיקרי זמן שחיטה אלא דאי הוי אמרי' דאפי' בדיעבד אם שחטו קודם לתמיד השחיטה פסולה א"כ אם אין תמיד אין פסח כלל דקודם שחיטת תמיד אין שחיטת פסח מועיל והוי כפסולו בגופו ועיין ביומא דף ס"ב ע"ב גבי מחוסר הגרלה אבל כיון שחידשו תוס' דבדיעבד אם שחט פסח קודם לתמיד כשר שוב הוי אין פסולו בגופו ושפיר מיקרי זמן שחיטה כנ"ל ועיין שג"א סי' כ'

ד) נ"ל דבשלמא התם אין לנו שום איסור שלא לקצור קודם הבאת עומר רק מדכתיב עומר ראשית קצירך וכתבה התורה דמצוה הוא לקצור העומר בראשונה ומ' שקוצר קודם קצירת העומר עובר מצוה זו או הוא לאו הבא מכלל עשה שפיר אמרי' דהתורה לא צותה לקצור העומר תחילה רק ממקום שמצוה לכתחילה לקצור ממנו עומר דממקום שפסול לכתחילה אין מצוה לקצור עומר ממנו ואיך אפשר שהתורה אמרה בזה שיקצור העומר ממנו הלא לכתחילה לא יביא ממנו העומר כלל ועיין כיו"ב ברשב"ם ב"ב פ"א, ע"ב ד"ה כל אבל כאן דאמרינן דעכ"ח צותה תורה תשביתו קודם חצות כדי שלא יוכל שום ישראל לעבור על לא תשחט א"כ בשלמא אי אמרי' דאם שחטו קודם לתמיד פסול בדיעבד שפיר לא מיקרי זמן שחיטה דלא תשחט כתיב וקודם שחיטת תמיד אינו שחיטה כלל ואינו עובר בלא תשחט [ועיין צל"ח פסחים דע"ג ובתוס' תמורה דף ד' וירוש' פ' תמיד נשחט ה"ד] וזה הי' קושי' התוס' אבל כיון דתי' שאם שחטו קודם לתמיד השחיטה כשירה א"כ מיד אחר חצות אפשר לעבור בלא תשחט שוב שפיר אמרי' דתשביתו ודאי קודם חצות כדי שלא יוכל לעבור בלא תשחט כנלע"ד, וד' ירחיב גבולינו בתורה וביראת ה' ופרינו בארץ רחבת ידים בעושר וכבוד כנפשך ונפש אחיך הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רל"ב

שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' לס' וראיתם אתו תרס"ב לפ"ק

מאשר שמינה לחמו. במלחמת של תורה. ערוכה ושמורה. מדבר בשפה ברורה. בסגל חבורה. מורג חרוץ ושנון: וריח לו כלבנון. כבוד שארי הרב מו"ה אשר אנשיל נ"י יונגרייז רב דק"י בדיאנדיאש

מכתבך מן שבוע העברה הגיעני. ומ"ש בתוס' קידושין ל"ח ד"ה אקריב שכתבו בירושלמי מקשה יבא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש ותי' דאין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת שאחה"ד והק' מהרי"ט דביבמות ה' אמרי' דלא ילפי' עדל"ת דכרת מפסח ומילה שכן ישנן לפני הדיבור אלמא דעשה דקוה"ד מסתבר טפי דדחי ל"ת. וכתבת דאחרוני' הקשו הא באפשר לקיים שניהם אין עדל"ת וכאן אפשר לקיים שניהם באכילה שלכדה"נ דעשה מקיים ולאו אינו עובד ואמרת דקושי' ירושלמי ע"כ אינו לר"א דר"א שמיתי מתלמידי ב"ש וב"ש ל"ל עדל"ת דלא דריש סמוכי, למשרי כלאים בציצית כמ"ש רש"י מנחות מ' ע"א ועיין פנ"י ביצה ז' וא"כ קושי' ירושלמי רק לר"ע ולר"ע מיבעי' לן בשבועות כ"א אי ס"ל בכה"ת כר"ש דכ"ש למכות וכתב מהרש"א בשם אבן לב דאי כ"ש למכות גם שלכדה"נ אסור וא"כ אף דפשטי' התם דבכה"ת לא ס"ל כר"ש מ"מ קושי' ירושלמי הי' לצד איבעי' דבכה"ת כר"ש ס"ל וא"כ גם הל"ת עובר שלכדה"נ וא"א לקיים שניהם וצ"ל כתי' הירושלמי אבל ביבמות קאי לפי האמת דכרבנן ס"ל ול"ק קושי' ירושלמי כקושי' אחרונים וא"צ לתי' ירושלמי ומסברא אמרי' דעשה דקוה"ד דחי טפי

ולפענ"ד קושי' מפרשי' לק"מ לפמ"ש לח"מ פ"ה משבועות ליישב דעת הרמב"ם דבהלכה ה' פסק בשבועה שלא אוכל ואכל אוכלי' שאינן ראוי' פטור דלא חשיבא אכילה ובשבועה שאוכל ואכל אוכלי' שא"ר פטור משום דחשיבא אכילה וכן בה"ו בשבועה שלא אכלתי ואכל אוכלי' שא"ר חייב דחשיבא אכילה והוא סתירה מיני' ובי' ותי' לח"מ דבשבועה שאוכל או לא אכלתי כיון דמקיים שבועתו באכילתו ובלא אכלתי עכ"פ לא עשה אי' באכילתו שפיר אמרי' דאחשבי' באכילתו אבל בשלא אוכל ואכל דעובר על שבועתו באכילתו אם אחשבי' לכן אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' ואמרי' דלא אחשבי' ולהכי לא חשיבא אכילה ע"ש ולפ"ז י"ל דה"ט דאף דשלכדה"נ מותר מה"ת מ"מ מקיים מ"ע דאכילה בשלא כדה"נ משום דבמקיים מ"ע אמרי' דאחשבי' אבל בעבירת ל"ת אמרי' דלא אחשבי' כסברת לח"מ וא"כ כאן גם אם יאכל מצה דחדש שלכדה"נ נמי יעבור הל"ת דהא אינו מקיים מ"ע דמצה אלא משום דאחשבי' וכיון דע"כ אחשבי' שוב עובר גם הל"ת וא"א לקיים שניהם ולק"מ

אבל גם בלא מ"ש הפשוט הוא כך דל"ק קושי' אחרונים דאעפ"י דשלכדה"נ מותר מה"ת מ"מ כשמקיים באכילתו מ"ע מיגו דהוי אכילה לענין מ"ע הוי נמי אכילה לענין הל"ת ועיין סוכה ז' מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי נמי דופן לענין שבת ועיין שבת צ"א ועיין בר"ן יומא ע"ח ע"ב. והנה בריטב"א מכות י"ז כתב אהא דרש"א כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן פי' בה דגמרא גמיר לה ע"כ הי' לפי' זה דסתם אכילה שבתורה הוא בכ"ש ושיעורי' הלמ"מ דבעי' כזית הוא רק לענין קרבן ועיין רש"י שבועות כ"א ע"ב ד"ה ולא אמרו ומל"מ פ"א מחמץ ה"ג ושוב כתב הריטב"א והרמ"ה נתן טעם דלמלקות שהוא במזיד אמרי' אחשבי' אבל קרבן שהוא בשוגג ל"ש אחשבי' ולפ"ז מ"ש מהרש"א בשם ר"י אבן לב דלר"ש דכ"ש למכות גם שלכדה"נ אסור היינו לטעם הר"מ דכ"ש למלקות הוא משום דאחשבי' א"כ בשלכדה"נ נמי שייך אחשבי' אבל אי אמרי' דכ"ש למכות הוא משום דסתם אכילה שבתורה הוא בכ"ש א"כ אין זה ענין כלל לענין שלכדה"נ שהרי כ"ש מקרי אכילה בלשון בנ"א כמ"ש רש"י שבועות כ"א ע"ב ד"ה סתם נמי חייב ובשלכדה"נ אין דרך בנ"א לאכלו ובטלה דעתו אצל כל אדם. ולפ"ז נדחה מ"ש דהא קושי' מפרשי' על ירושלמי ע"כ לא הי' אם הטעם משום אחשבי' דאז לק"מ כמ"ש אלא הקושי' הי' אם הוא מגזה"כ או הל"מ ואם כן הא לא אמרה מהר"י בן לב כלל דשלכדה"נ תלי' בכ"ש. ובזה אומר שלום וברכה ברכת התורה מנאי דודך דושו"ט

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רל"ג

שיל"ת ב' אויפאלו מ"ד למב"י תרמ"ג לפ"ק

חיים וברכה למשמרת שלום לכבוד ידינ"פ הרב החו"ב. רבתי בדיעות. מור ואהלות וקציעות. כש"ת מו"ה אברהם צבי יונג נ"י

אשר שאל בענין הנישואין בימי הספירה. הנה בכל המקומות שהייתי נוהגין לעשות נישואין בר"ח אייר ובל"ג בעומר ובר"ח סיון ונ"ל שהוא דלא כמנהג שכתב ב"י ולא כמנהג שכ' רמ"א רק ע"פ הדיעה הג' שהביא מג"א סי' תצ"ג סק"ה כשתסור ז' ימי הפסח ו' שבתות ב' ימים ר"ח אייר וא' ר"ח סיון נשארו ל"ג יום רק דמג"א כ' שם מדהשמיט רמ"א דיעה זו משמע דלא ס"ל הכי מ"מ נראה דהעולם תופסי' דיעה זו לעיקר שמתו בכל ימי העומר ולא פסק בל"ג בעומר רק בימים שאין אומרי' תחנון לא מתו ולכן אין נוהגי' איסור רק בימים שמתו ממש ועיין טו"ז שם ופמ"ג במש"ז שם. אלא דא"כ לפי דיעה זו אסור לעשות נישואי' בל"ג בעומר וצריך לידחק כמ"ש מג"א בשם הב"ח לדיעה ב' דבל"ג בעומר כיון שנוהג איסור במקצתו אמרי' מקצת היום ככולו וצ"ע. אבל עכ"פ אם אין נישואין בל"ג בעומר רק בר"ח אייר ובר"ח סיון אין כאן תרי קולי דסתרי אהדדי

אמנם גם בלאה"נ כבר כ' חת"ס או"ח סי' קמ"ב דל"ה תרי קולי דסתרי אהדדי כיון דמי שנושא ביום זה אינו נושא ביום האחר וגם משום לא תתגודדו ליכא כמ"ש שם. אך פקפק שם שלא יהי' המסדר קידושין בשני החתונות וגם בני חופה לא יהי' בשתיהם

אבל לפענ"ד נראה ליישב דבאמת מצד איסור ריבוי שמחה הי' מותר למ' שאין לו אשה ובנים לעשות נישואין ומ"ש הטור סימן תצ"ג הטעם משום שלא להרבות בשמחה היינו במי שיש לו אשה ובנים אבל באין לו אשה ובנים אינו עושה רק משום דלא מסמני מילתא וכמ"ש מג"א סי' תקנ"א סק"ח לענין ר"ח אב ועיין בתשו' שבו"י ח"ב סי' ל"ה שמובא בבאה"ט סי' הנ"ל סק"ג וא"כ זה לא שייך רק על הנושא גופא אבל לא על המסדר קידושין ובני חופה. ובפרט לפי'