בית שערים אורח חיים רמא

אינו חל בשעת מיתה א"י לחול אח"כ שאח"כ אינו מיתה וא"כ א"ש כיון דמליקה אישתרי לגבוה וא"כ בשעת מיתה אינו חל עלי' אי' נבילה שוב אח"כ מותרת גם לכהנים דאח"כ אינו יכול לחול עלי' אי' נבילה וזה פי' כהנים משולחן גבוה קזכי והיתירא משום גבוה הוא. ולפ"ז מותרת גם לישראל מה"ט כיון דאין אי' נבילה חל בשעת מיתה משום דאישתרי לגבוה ואפי' נפסלו אין מטמאים כיון דאישתרי נבילה לגבוה שוב אינו חל אי' נבילה. אך התינח לבתר דידעי' דלא אישתרי נבילה לכהנים מקרא דנבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים אבל אי לאו קרא הו"א דאישתרי מליקה לגביהו דכהנים ואישתרי נמי נבילה ואז פשיטא דלישראל לא הותרה ול"ש כלל משולחן גבוה קזכי ושפיר קאמר רבינא סד"א וכו' היינו אי לאו קרא דיחזקאל ובחולי' שפיר קאמר משולחן גבוה קזכי לבתר דכתיב קרא וכנ"ל ואז לישראל נמי שרי ואפ"ה לא הותר מכללו שלא הותר אלא לגבוה וממילא אינו חל אי' נבילה אח"כ ומיושבי' כל ד' קושיות הנ"ל אשר הקשיתי וא"ש

עוד אקדים מה ששמעתי להקשות לראב"י בפסחים כ"ט דיליף שאור דאכילה משאור דראיי' וחמץ של אחרים מותר באכילה ובהנאה תקשי בחולין ק"ך ל"ל נפש בחלב לרבות השותה נילף מחמץ ונבילה ואי דחלב הותר מכללו הא חמץ נמי הותר מכללו בשל אחרים. ולפענ"ד נראה לפי"מ דאמרינן בגמ' פסחים מ"ג ע"ב קאי באוכלי' מרבה אוכלי' קאי באוכלי' ומרבה נאכלי' בתמי' ע"ש ולפ"ז נ"ל סברא ישרה דהרי אנן מרבינן שותה אף שיש חסרון בנאכלי' כמ"ש בחי' הרשב"א שם שנשתנה מברייתו וע"ז קאמר שפיר דא"א למילף חלב מחמץ ונבילה שכן הותר מכללו בנאכלי' בחלב חיה והשתא אלו הי' מין חמץ שהותר בנאכלי' הי' מקרי גם חמץ הותר מכללו אבל אין שום חמץ מותר בנאכלי' אלא באוכלי' אם אוכל חמץ שאינו שלו ולא מקרי הותר מכללו לגבי נאכלי'. ומכ"ש דא"ש טפי למ"ש תוס' חולין קט"ו ע"ב ד"ה כה"כ דדוקא חלב מקרי הותר מכללו משום דכתי' כל חלב משמע אפי' דחיה והדר שרי דחיה זה חשיב הותר מכללו אבל בב"ח לא כתי' כל ולהכי אף שהותר בבהמה טמאה וטובא דאמר לעיל לא מקרי הותר מכללו ע"ש ולפ"ז נהי דבחמץ כתי' כל מחמצת לא תאכלו הלא האי כל קאי אנאכלי' ואלו הותר מקצת נאכלי' הוי הותר מכללו אבל בנאכלי' לא הותר כלל רק באוכלי' ובאוכלי' לא כתיב כל לא מקרי הותר מכללו וא"ש

ולפ"ז תקשי מה פריך נבילה נמי אישתר' מליקה דחטאת העוף לכהנים והוי הותר מכללו הא למ"ש ז"א נהי דבנבילה נמי כתיב כל לא תאכלו כל נבילה מ"מ האי כל קאי אנאכלי' ולא אאוכלי' והלא בנאכלי' לא הותר כלל שום מין נבילה אלא באוכלי' דהיינו שהותר לכהנים וא"כ אין כאן הותר מכללו דבאוכלי' לא כתי' כל. אך זה שיבוש דהרי שאר נבילה אסור גם לכהנים מקרא דיחזקאל ומליקה דחטאת העוף מותר גם לישראל כנ"ל וא"כ יש מין נאכלי' שהותר ופריך שפיר דנבילה נמי הותר מכללו. וכ"ז לפי האמת דשאר נבילה אסור לכהנים מקרא דיחזקאל ומליקה מותר נמי לישראל משום נבילה כנ"ל אבל רבינא שפיר קאמר כהנים איצטריך לי' דאי לאו קרא סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגביהו אישתרי נמי נבילה ואז מליקה לא שרי רק לכהנים ולא לישראל וא"כ בנאכלי' לא הותר נבילה כלל רק באוכלי' ול"ק כלל קושי' הגמ' נבילה נמי אישתרי וכו' כי קושיין הנ"ל ותו לא צריך לתי' הגמ' ושפיר א"א למילף חלב מחמץ ונבילה משום דחלב חותר מכללו ושפיר צריך בחלב נפש לרבות השותה. וד' ישקינו מים מבור בית לחם. ושארית ישראל ירחם. וידשן בשמן ראשינו כוסינו רוי' ונהי כגפן פורי'. בעצה ותושי'. כנפשו ונפש ידידו דו"ש החותם בברכת התורה ולומדי'

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ר"ל

שיל"ת חוסט ג' תצוה כתי"ת למאו"ר תרמ"א לפ"ק

ברכת שלום ואמת. לכבוד גיסי ינ"פ ויקירי הרב הגאון הצדיק כקש"ת מו"ה משה נתן נטע נ"י כאור בהיר עכב"ב שיחי' ותי' לאוי"ט האבדק"ק טיסא פירעד יע"א

איגרת הפאר"י' השנית קבלתי לנכון בעתו ובזמנו וכו' ועתה באתי על ד"ת מה שהעיר גיסי נ"י על דברת הצל"ח פסחים ע"ה ע"ב שכ' לדעת הרמב"ם פ"ח מק"פ שנתן טעם בנטף מרוטבו וכו' משום דלאו בשר הוא ועד"ז כ' ג"כ בפי' המשנה וחידש הצל"ח שאם חזר למקומו ונבלע בבשרו חוזר להתירו שהרי לא נעשה בו שום פסול אלא כיון שלא הי' קשה אינו בכלל בשר ועכשיו שבה כבשרה וק"ל לפר"מ הלא פסקי' שרץ הנברא במים או בכלי וכו' ואם פי' משם אסור ואם אחר שפי' חזר למקומו הראשון אסור ולוקין עליו כמבואר ברמב"ם פ"ב ממ"א. והנה כמו כן הי' יכול להקשות מדם אברי' שלא פי' מותר ופי' אסור אפי' חוזר למקומו

אבל מה שנלענ"ד עיין בחי' רשב"א בסוגי' דנפש דמשקין היוצאין מאיסורן מקרי נשתנה מברייתו ועיין במקו"ח סי' תס"ז וח"י לענין מוסק ורגלי דבורי' שבדבש ולפי"ז נ"ל בסברא דבשלמה בנטף מרוטבו שלא נולד שום מקרה לפסלו רק שנשתנה מברייתו שנעשה מאוכל משקה ועיין בראשונים ברכות גבי דבש תמרי' אם היוצא ע"י צלי ובישול הוי בכלל משקין היוצא מהן אך לטעם נשתנה ברייתו פשוט דהכל חד וכיון שחזר למקומו חזר לבריתו ושפיר חידש הצל"ח דשרי אבל שרץ שפי' לא נשתנה בעצמותו ממה שהי' ונאסר מחמת שפי' למקום דלאו רביתי' או מפני שראה אויר העולם או השריץ ע"ג קרקע עיין סי' פ"ד בש"ך וטו"ז וגם כשחזר לא נשתנה עצמותו ממה שהי' בחוץ שפיר לא מצינו פסול חוזר להכשירו וכן בדם אף די"ל האיסור מחמת שנשתנה דהרי פי' בפני' ממקום למקום שרי מ"מ כשחוזר אינו שב לקדמותו דמעיקרא הי' יוצא ע"י מליחה וכשפי' וחזר ונבלע אינו יוצא ע"י מליחה כמבואר כ"ז בה' מליחה וא"כ נשאר בו שינוי מחמת שפי' ולכן עומד באיסורו

שנית נ"ל דבאמת יש להפליא על טעם הרמב"ם דנהי דלא מקרי בשר מ"מ ואכלו את הבשר לא בא ללאו הבא מכלל עשה רק למצוה וא"כ נהי דרוטב לא מקרי בשר ואין מצוה באכילתו אבל איסורו מנ"ל ולכן נ"ל דטעמו דכל מה שאין מצוה באכילתו ממילא אסור משום הקדש אבל בחזר למקומו ונקרא בשר הדרה למצותו ולענין זה ל"ש פסול חוזר לכשרותו וכיון שיש מצוה באכילה ממילא פקע איסורו אבל בשרץ ודם שחל עליו שם איסור ופסול מחמת פרישתו שפיר לא מצינו פסול חוזר להכשירו וזה שדייק הצל"ח שלא חל עליו שום פסול עיי"ש

ויותר נ"ל ע"ד הנ"ל דז"ל הרמב"ם לפי שאינו בשר צלי ואם כהבנ' הפשוטה יען שאינו בשר האי צלי מיותר והו"ל למימר לפי שאינו בשר לכן נ"ל דמחמת שאינו בשר לא נאסר כקו' הנ"ל רק משום דברוטב ל"ש צלי רק בישול ועיין תוס' סנהדרין ד' ד"ה בשר בחלב אם טיגון מקרי בישול בב"ח וכתי' כי אם צלי אש ולכן כשחזר ונבלע שפיר שייך בי' צלי ושרי ומה שלא הי' צלי מקודם אינו מזיק דהרי כל הפסח לא הי' צלי קודם שנצלה ועיין תוס' פסחים סוגי' דהואיל סד"ה ואי אמרת וכו' וכ"ז ל"ש לענין שרץ ודם הנ"ל

ועוד נ"ל דבנטף מרוטב וגם כשהי' בחוץ לא חל עליו שם פסול שאלו הי' נקפה ונתקשה הי' מותר להרמב"ם דאין האיסור רק משום שאיננו קשה לכן גם חזר למקומו מותר אבל בשרץ שאין היתר כל זמן שפי' לכן גם בחזר למקומו אינו חוזר להתירו וכן בדם אפי' הקפהו בחוץ נמי אסור כמבואר חולין קכ"א

ורביעי בקודש נ"ל דהנה במש"כ הרמב"ם לפי שאינו בשר צלי יש לפרש בשני פנים או שהאי' מצד המאכל שנשתנה ונעשה משקה מבשר רוטב או דבאמת מצד המאכל אין כאן איסור שאין בו שום פסול אבל האיסור מצד אדם האוכל שצריך לאכול בשר צלי וזה אינו אלא שותה ועיין חת"ס יו"ד סי' קי"ד ולכן שם בפסח י"ל דאין האיסור מצד המאכל רק מצד האוכל ול"ש אין פסול חוזר להכשירו ולכן מותר כשחוזר ונבלע שהרי המאכל אוכל כדינו משא"כ בשרץ ודם שהאיסור על המאכל ודאי פסול חוזר להכשירו

וחמישיתו אוסיף עליו דבשלמא בשרץ ודאי ל"ל דלא אסרה תורה רק כל זמן שהוא באויר עולם או שורץ על הארץ וא"כ לא משכחת איסור אכילתו כלל שהרי כשנתנו לתוך פיו אינו באויר העולם ואינו שורץ על הארץ ועכ"ח דכשהי' באויר העולם או שורץ על הארץ שוב נשאר איסורו לעולם ואפי' חוזר למקומו ואי דנימא דלא שרי התורה אלא במקום רביתי' אבל בפיו לאו היינו מקום רביתי' ואסור ועיין רש"י חולין ס"ז וש"ך וטו"ז סי' פ"ד א"כ אז גם מתמרה לתמרה אסור כיון שאינו אמה עיין דף הנ"ל לכן שפיר גם כשחזרה למקומה אסור שהרי אינו שם מחמת רביתי' ושהוא אמו וגדל שם רק פנים חדשות בא לכאן כאלו בא השרץ מעלמא ושפיר אסור דגם במקום רביתי' לא שרי התורה רק משום שגדל שם וכיון שאינו שם מחמת רביתי' ושהוא אתו טעם האיסור שהי' עליו כשפי' גם עתה הוא עליו ואסור משא"כ בנידון הצ"לח שטעם איסור שהי' עליו בפירוש משום שאינו קשה כבר פסק כשנבלע בבשרה שנעשה קשה שפיר כתב צל"ח דמותר. ובזה יתענג על רוב טוב אין טוב אלא תורה וישום עין בקורת על דבריי כי כתבתי בהשקפה מעט מיעיר גיסו הדוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רל"א

שיל"ת אור ליום ו' עש"ק יתרו תרמ"ב לפק"ק חוסט יע"א

יהי ד' אלהינו עמנו. והשמחה במעונינו, אחי יקירי הרבני העדני העצני עסיס רמוני. חרוץ ושנון וריח לו כלבנון כמו"ה משת נ"י יהי כועס ד' עליכם גם ברוכים תהיו

מכתבך היקר הגיעני ואשר העירות בדברי תוס' פסחים דף ה' ע"א ד"ה לא שתי' כיון דדיעבד אם שחט הפסח קודם