בית שערים אורח חיים כד

וחייב ממון דל"ש קלב"מ ואפי' אינו פושט אח"כ מ"מ חיוב ממון קדים אא"כ שהה אח"כ כדי פשיטה ולבישה עם רגע של מחשבת פגול אז תלי' בשני תירוצי' שבגמ' כתובות ל"א א' אמרי' עקירה צורך הנחה או אי מצי לאהדורי אבל לא נשמע מיני' שיכול ללבוש בין שחיטה לקבלה. וכן מ"ש שם קודם דזמן פשיטה ולבישה דאבנט הוא מועט מאוד הוא רק שאינו יותר מכדי שיעור שחיטה וא"י לשחוט בפחות מכדי שיעור פשיטת ולבישת האבנט אבל זה ודאי דא"י ללבוש בין שחיטה לקבלה דהא מה"ט כה"ג ביו"כ קרצו ומירק אחר שחיטה ע"י כמו ששנינו יומא ל"א. ע"ב מפני שצריך למהר ולקבל עיי"ש ברש"י ובזה ליתא נמי מ"ש לדחות תירוצך על קושי' יעב"ץ במטפחת אבל אין אנו צריכי' כלל לטעם האי' משום בגדי כהונה ולבישת כלאי' רק דאם יארע פסול בשחיטה הרי עביד אי' משום הפסד קדשי' בידי' עיי' פסחי' פ"ד ע"ב דמבטלי' מ"ע דאכילת פסח בשביל זה אף דמ"מ נפסד ממילא רק כדי שלא יפסיד בידי' ומכ"ש כאן דאפשר אינו מומחה יפסיד בידים ומומחה לא יפסיד כלל. ועוד דהרי כתב הרמב"ם פ"ג מביאת מקדש הט"ז דאסור להכניס שרץ למקדש וא"כ ה"ה נבילה ושאר טומאות ואם יתנבל בשחיטה הרי עביד אי' שיש טומאת נבילה במקדש. אבל מ"ש חדא משום חולי' בעזרה טעות פלטתו קולמסך שהרי קדשי' הוא ואפי' יופסלו בשחיטה אין כאן משום חולין שנשחטה בעזרה

ומ"ש לתרץ הקושי' שבחת"ס שם כהני' שפגלו במקדש מזידין חייבי' אמאי הא חייבי' מלקות על ששוהה עליו מלבוש כלאים וחייב מלקות על השהיי' וקלב"מ. [ואף דהוי שני מעשים דהא אין חיוב ממון בא מחמת אי' לבישת כלאי' ואעפ"י דפגול לא הוי בלי לבישת בגדי כהונה דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם כדאמרי' בסנהדרי' פ"ג ע"ב ואין מחשבה מועלת אלא במי שראוי' לעבודה כדאמרי' בזבחי' כ"ו ע"ב מ"מ פסול מיהא הוי בלי בגדי כהונה כדאמרי' בזבחי' ח"י ועיי' ברמב"ם פ"י מכלי המקדש וא"כ גם בלי לבישת בגדי כהונה הי' מזיק וחייב ממון מ"מ לאביי בכתובות ל' לרנבה"ק דמיתה בי"ש נמי קלב"מ א"כ גם בלי לבישת בגדי כהונה הי' פטור ממון דהא חייב מיתה בי"ש ועיי' בגמ' ורמב"ם הנ"ל ועוד אפי' לרבא שם ואפי' למאן דפליג אר' נחבה"ק דמיתה בי"ש אינו פוטר והי' חיוב ממון בלי לבישת בגדי כהונה וא"כ הוי שני מעשי' מ"מ לא גרע מזר שאכל תרומה וקרע שיראי' של חבירו בכתובות שם דפטור משום קלב"מ אף דהוי שני מעשי' ועיי' בתוס' שם] וכתבת כיון דתחילת לבישה הי' בהיתר ול"ש קלב"מ יפה כתבת מסברא אבל נעלמו ממך דברי משנה למלך פ"ג מביאת מקדש שג"כ חידש כן מסברא ולבסוף הוכיח דאפי' בכה"ג מחשיב מעשה ולוקי' ע"ש

ומה שנ"ל ביישוב קושי' זו דבחי' רשב"א גיטין נ"ג הק' אהא דמשני פרה שהכניסה לרבקה וכו' מ"ש מפגול דהוי במחשבה נמי אע"ג דלא עביד מעשה ותי' דשאני התם דבשעת שמפגל עושה מעשה ששוחט אבל הכא אינו עושה מעשה עיי"ש מבואר דאמחשבה לא מיחייב ממון היכי דאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ומכ"ש מלקות דאינו חייב על מחשבה היכי שאינו ניכר מתוך מעשיו ולפ"ז בפגול התינח לענין חיוב ממון שפיר הוי מעשה כיון ששוחט אבל לענין לבישת כלאי' אדרבה מעשה השחיטה אינו גורם אי' דאדרבה עובד עבודה ואם לא הי' שוחט או זורק כ"ש דעביד אי' בלבישת כלאי' שלא בשעת עבודה וא"כ אמאי מחייבת לי' אמחשבתו אמחשבה לא מיחייב מלקות ול"ש קלב"מ ואף דמתחילת הלבישה הי' ע"י מעשה זה מתני רק לענין לאו שאב"מ דעבירתו ניכרת גם עכשיו בשב וא"ת אבל לא לעשות מחשבה כמעשה וא"כ אפי' שמעני' דמפגל ליכא חיוב מלקות כיון דישנו במחשבה וכדאמרי' בסנהדרי' ס"ה עקימת שפתיו דמגדף לא הוי מעשה משום דישנו בלב ועיי' תוס' ב"מ דף צ' ע"ב ד"ה ר"י

ועוד נ"ל לחדש לפמ"ש נמ"י ב"ק כ"ב למ"ד אשו משום חיציו איתרבאי דהוי כאלו הבעירו בידיו והק' א"כ איך מותר להדליק הנרות עם חשיכה והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת וכו' ותי' כיון דאתחיל בע"ש הוי כמאן דאגמרי' בידים בהאי שעתא דלית בי' אי' עיי"ש באריכות ולפ"ז נ"ל דהא דחידשו תוס' בשבועות ט"ז דהיכי דתחילת הלבישה ע"י מעשה חייב אח"כ מלקות על כל שהיי' כדי פשיטה ולבישה דחשיב הכל כמעשה ואפי' למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ג"כ אין הפי' דהו' כאלו עושה מעשה אח"כ בשהייתו אלא דחשיב כאלו עשה הכל בשעת לבישה ומשו"ה מחשיב כמעשה ולוקה ולפ"ז חיוב מלקות הוא על שעת לבישה וקדים לחיוב ממון שהוא אח"כ בשעה שמפגל ול"ש קלב"מ ועיי' רשב"א ב"ק כ"ב ובתשובה הארכתי ולק"מ

ומ"ש על הערת ס' המטפחת למהריעב"ץ על זוה"ק פ' נשא שכתב על פסוק ושחט את בן הבקר אחרא ולא כהנא דכהנא אסור מדינא שהוא נגד הגמ' דאמרי' שחיטה בזר כשירה אבל בכהן וודאי כשר וכתבת אולי טעמא דזוהר כיון דכשר בזר אסור בכהן משום בגדי כהונה שהם כלאים אינו כלום כיון דכשירה בזר ואינו עבודה ועיי' יומא מ"ב ע"א א"כ יכול גם כהן לשחוט בלי בגדי כהונה אבל לפענ"ד נראה לפמ"ש פנ"י ר"פ האיש מקדש דהיכי דכתי' ושחט מצוה על הבעלי' ואם אחר שוחט צריך להיות בשליחות הבעלי' ומעתה נ"ל נהי דקי"ל כהני שלוחי דרחמנא ואין הבעלי' יכולי' לעכב על ידם שלא יקריבו כהני המשמר קרבנו כמו"ש תוס' יומא י"ט ע"ב ד"ה מי מ"מ היינו דוקא בשאר עבודות אבל בשחיטה דלאו עבודה היא אינם שלוחי דרחמנא ואינם רשאי' לשחוט אלא בשליחות הבעלי' כמו זר וא"כ אפי' שחט כהן כיון ששלוחו של אדם כמותו הוי כאלו שחטו בעלי' וזה כונת הזוהר אחרא ולאו כהנא דאינו נקרא ע"ש הכהן רק ע"ש הבעלי' המשלח דכהנא אסור מדינא פי' אם נקרא ע"ש כהנא דהיינו בלא שליחות אסור מדינא ואתי שפיר

ומ"ש לתרץ קושי' אחרוני' לדעת הרמב"ם סוף ה' כלאים דלבישת בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש אסור א"כ בברכות ל"א ע"ב דשמואל אמר לעיל שחיטה בזר כשרה וא"ל דמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה והא לפי טעות עלי דהוא עבודה הי' צריך בגדי כהונה ואי שחיטה בזר כשרה עובר משום אי' כלאים והלא לאפרושי מאי' מותר להורות הלכה בפני רבו זה תי' שם חת"ס בעצמו עיי"ש, ולפענ"ד אולי אפשר לומר דאף דשחיטה בזר כשירה ובעי שליחות כמו"ש בסמוך מ"מ כהני שלוחי דרחמנא גם בשחיטה ויכולי' לשחוט שלא מדעת בעלי' אך כ"ז אם לבושי' בגדי כהונה דכהונתם עליהם אבל בלי בגדי כהונה דאין כהונתם עליהם אין יכולי' לשחוט בלי שליחות הבעלי' וא"כ עלי שחשב שהוא עבודה ושחט בלי שליחות הבעלי' הי' צריך בגדי כהונה אף אם שחיטה בזר כשירה ואין כאן אפרושי מאי' כלל מ"ש בדרוש אגדה אין משיבי' על הדרוש ודרוש וקבל שכר כנפשך ונפש אביך הנאמן הדוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ט"ז

שיל"ת ב' איפאלא ערב סוכות שנת תרס"א לפ"ק

שוכ"ט ושמחת יו"ט להרבני המופלג ושנון שמו ינון כמו"ה שלמה זלמן נ"י גליק

מכתבו בא אלי בזמנו והימים ימי ביקורי מעשים הייתי טרוד בטרדא דמצוה ודרת"ת ופחד מימים הקדושי' והגם שעכשיו ג"כ עמוס הטרדות אנכי מ"מ לקחתי לי מעט פנאי להשיב

ומה שהק' לר"י דס"ל במנחות כ"ח ארבעתן ארבע מצות איך ילפי' מכלאים בציצית עדל"ת דילמא שאני התם דאיכא ד עשה אבל חד עשה לא דחי ל"ת. לק"מ דשם ל"ז ע"ב פריך מאי בינייהו אר"י סדין בציצית א"ב דלת"ק אם אין לו ד' ציצית אסור בכלאים ולר"י אפי' בפחות מותר בכלאים ובחי' רשב"א שם הק' מה פריך מ"ב לימא דא"ב דלר"י אין מעכבין זא"ז ותי' דגם לר"י מעכבי' זא"ז כדכתי' על ד' כנפות כסותך ופריך שפיר מאי ביניהו ומשני סדין בציצית א"ב דלגבי האי מהני האי דהוי ד' מצות ואי נפק בב' ציציות בסדין לא לקי משום כלאים ואע"ג דלא קיים לי' מצות ציצית מ"מ להכי שוינהו קרא לכל חד וחד מיניהו מצוה באפי נפשה לגבי דלא לילקי משום כלאים דהואיל וכ"א מצוה בפ"ע היא לכשהיו שם ד' השתא נמי דליכא אלא ב' מ"מ כל חדא מצוה היא ולא לקי ע"ש באריכות ולפ"ז ע"כ קרא דאפי' ציצית חדא דוחה כלאים אעפ"י שאינה מצוה גמורה כ"ש עשה גמורה חדא שדוחה ל"ת וא"ש

ועל דבר קושי' שג"א סי' ל"ב אתוס' יבמות דף צ' ע"ב ד"ה כולהי שהקשו סדין בציצית היכי הוי שב וא"ת דכי מכסי בטלית דבת חיובא הוא ואין בו ציצית הרי עובר בידים ותי' דבשעת עיטוף אכתי לא מתחייב עד אחר שנתעטף וכו' ולאחר שנתעטף דמתחייב שב וא"ת הוא והקשו ע"ז דבברכות כ' משמע כשהוא לבוש כלאים ואין פושטו לא חשיב שב וא"ת אלא עמוד ועשה ותי' דשאני כלאים דעיקר האיסור בשעת לבישה שלבש באי' אבל כאן לא מתחייב עד אחר שנתעטף והק' השאג"א דא"כ איך אמרינן בכ"מ היכי אמרי' עדל"ת אם בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה אבל אם אינו בעידנא אין עדל"ת והא עדל"ת ילפי' מכלאים בציצית ושם ל"ה בעידנא דכלאים עובר מיד וחיוב ציצית אינו בא אלא לאחר העיטוף ע"ש וכן הק' שושנת העמקים כלל ב', ולפענ"ד נראה למ"ש הר"ן פג"ה בהא דמוכרי כסות מוכרי' כדרכן ובלבד שלא יכוונו וכו' והק' הר"ן הא פ"ר הוא דודאי מט' להו הנאה מפני החמה ומפני הגשמים ותי' דבהנאה אינו מזיק פ"ר ע"ש מבואר דאינו עובר משום כלאים אלא בהנאת לבישה שמגין עליו מפני החמה ומפני הגשמים ולפ"ז נראה דאם לובש כלאים ופושט קודם שנהנה אינו חייב מלקות כמו באופה ורודה קודם שנאפה דאינו חייב סקילה וחטאת בשבת ד' ומ"מ חייב על שהדביק הפת בתנור כיון שאח"כ נאפה ממילא וה"נ חייב על לבישת כלאים כיון שנהנה אח"כ ממילא אבל הלאו לא נעקר עד שנהנה מכלאים דקודם שנהנה עדיין יכול לפשטו ולא עבר כלום ושפיר הוי בעידנא, ובדקדוק אחז"ל בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה ולא אמרו בעידנא דעובר לאו מקיים