בית שערים אורח חיים רלד

דאין מחמיץ מה"ט כמ"ש המבי"ט ח"א סי' ער"ב דהוי כמו מ' גשמים שנשתנו בתוך הענבים ועיין במחה"ש שפי' דר"ל דהא על כל הענבי' במחובר יורדין עליהם גשמים ונבלעים תוך הענבים ותקשי דלכל יין יהי' דין מי פירות עם מים שממהר להחמיץ אעכ"ח שהמים גופא נשתנה בתוך הענבים ונהפך ליין עיי"ש ובבדה"ב בשם הרשב"ץ ועיין במג"א סי' רט"ז סק"ג ובח"י סי' תס"ז אות ט"ז תורף הדברים דקשה על כל מי פירות דאמרינן דאין מחמיצין נהי דמי פירות לחוד אינו מחמיץ הא עם מים ממהר להחמיץ והלא כל מי פירות מעורב עם מים שהרי ירדו עליהם גשמים במחובר וצ"ל דגם מי גשמים נהפך בהם מחובר למי פירות ועיין תשו' רשב"א שהביא ב"י בסי' תס"ז ועיין תשו' מעיל צדקה סי' ס"ט ועיין פ"ת יו"ד סי' פ"א אות זי"ן הביא בשם תשו' חב"י סי' ל"ח בפרה חולבת שיצא ממנו דם עם חלב ופסק לאסור משום דדם נעכר ונעשה חלב וכיון דיש דם בחלב או אדמימות מוכח דעדיין לא נשתנה הדם לגמרי לחלב ע"כ יש לאסור משום דם ממש והחמאה שנעשה מזה החלב ימכר לכותי באופן שאין לחוש שיחזור וימכור לישראל וכן הכלי ימכר עיי"ש, ולפ"ז י"ל דס"ל לרש"י דודאי מי פירות אין בטבען להתחמץ כלל לא חימוץ ולא סרחון או שיש בטבען להתחמץ רק חימוץ שלהן הוא סרחון אבל יש להבחין בטעם או בריח או באופן אחר הבדל בין חימוץ שהוא הסרחון גמור לשאר חימוץ, וא"כ ודאי אין לחוש על מי פירות שמא המים שבאו על הפירות במחובר לא נשתנה למי פירות והוי מי פירות עם מים ויבא לידי חימוץ משום דמסתמא אמרינן דודאי נשתנו אבל אם אנו רואין שנתחמץ ומרגיש בהם חימוץ שאינו סרחון אז אמרינן דודאי המים שבאו עליהם במחובר לא נשתנו למי פירות והוי מי פירות עם מים דהוה חמץ נוקשה. ולפ"ז, א"ש דודאי גבי חצבא דאבישונא ותרי שיבולא ותיקא במשחא ומלחא שפיר שרי' משום מי פירות אין מחמיצין דלא חיישינן שמא המים לא נשתנו ומי פירות בלבד אין מחמיצין כלל אבל ר"ל מיירי בעיסה שנילושה ביין שמן ודבש ואנו רואים שהחמיץ שפיר קאמר אין חייבין לא חימוצה כרת אבל איסורא איכא כיון דאנו רואין שהחמיץ אמרינן דהמים שבו לא נשתנו והוי מי פירות עם מים דהוי חמץ נוקשה

ובזה א"ש מה דקשה לכאורה לדעת הרמב"ם פ"ו מחמץ ה"ה דבמצה שנילושה במי פירות יי"ח בפסח רק בנילושה ביין ושמן וחלב אינו יוצא וכתב הרה"מ שם דטעמו מדאמרינן בגמרא פרט לעיסה שנילושה ביין שמן ודבש וסובר הרמב"ם דדוקא נקט יעיי"ש ועיין בבעה"מ ורמב"ן במלחמות בסוגיין ובריא"ז שסביב הרי"ף וא"כ תקשי למסקנא דה"ט דר"ל משום מי פירות אין מחמיצין וא"כ למה פרט ר"ל הכי תלת יין שמן ודבש ול"א סתמא שנילושה במ' פירות דהא לענין מי פירות אין מחמיצין כתב הרמב"ם פ"ה מחמץ דהכל בכלל מי פירות. ולפמ"ש דדוקא הני תלת מי פירות ודכותיהו שבא עליהם מים במחובר הוא דאמרינן כרת הוא דליכא הא איסורא איכא דחיישינן שמא המים לא נשתנו וכנ"ל משא"כ אותן מי פירות שלא בא עליהם מים לעולם אפילו איסורא ליכא

ולפ"ז מיושב נמי דעכ"ח מוכח מדרבי' מנחת נסכים לחימוץ דמגבלה במים וכשרה דאי פסולה תקשי הא מי פירות לבד אין מחמיצין רק הא דאיכא איסורא לר"ל במי פירות לבד היינו משום דאמרינן שהמים שבו לא נשתנו א"כ כבר נפסלה המנחה קודם שנתחמצה משום מים שבו אי פסולה במגבלה במים ושוב אינו חייב משום חימוץ ועיין ברמב"ם פי"ב ממעה"ק הי"ט ולהכי אר"ל מגבלה במים וכשרה ואדרבה מדויק בזה למה לא אמר ר"ל הב"ע כשגיבלה במים ואומר הי' ריוה"ג מגבלה במים וכשרה דהרי בסתמא מגבלה בשמן דהא משו"ה ס"ל למקשן דפסולה במגבלה במים משום דשמנה מרובה וסתמא אינו נותן מים וכמ"ש התוס' ד"ה מ"כ, ולהנ"ל א"ש דלא חזר מסברת המקשן שגיבלה בשמן לחוד רק כיון שבאה לידי חימוץ איגלי בהתתי' שהמים שבשמן לא נשתנו ושפיר בא לידי חימוץ אלא שבא לתרץ דלא תקשי שהיתה מנחה פסולה קודם החימוץ משום דגם מגבלה במים כשרה אבל ל"צ לאוקמי' כלל שגיבלה במים

ובזה י"ל מה שהביא תוס' דרש"י נסתפק במי בצי' אי חשיב מי פירות או לא משום שאנו רואים שהעיסה נעשה עבה בהם יותר מבמים אבל ר"ת נהג היתר בדבר וכו' ולכאורה אין אנו יודעי' במה נסתפק רש"י ומה פשיטותא דר"ת וגם מאי שייטא למה שפלפלו בתוס' קודם לזה, ולהנ"ל א"ש די"ל דרש"י ור"ת אזלי לשיטתייהו דרש"י ס"ל דר"ל מיירי במי פירות לחוד וק' קושי' תוס' הנ"ל וצ"ל כנ"ל דאם רואי' חימוץ אנו תולי' שהמים לא נשתנו מברייתו והנה להבחין זה אם בא לידי חימוץ כדי שנאמר שהמים לא נשתנו י"ל בא' מב' פני' או דמי פירות אין העיסה נעשה עבה בשום אופן אפילו יניחנו כמה ימים ואם רואי' שנעשה עבה עכ"ח שיש חימוץ והמים לא נשתנו וא"כ במי בצי' דנעשה עבה עכ"ח לאו מי פירות הן אלא מי' דביעא בעלמא וי"ל ג"כ דגם במי פירות נעשה העיסה עבה אלא דהוא סרחון רק דיש להבחין בטעמו וריחו אם אינו רק סרחון מ' פירות לחוד אז יש בו גם חימוץ ואם מרגישי' בו גם חימוץ בטעמו אמרינן דמים לא נשתנו. ולפ"ז מי בצי' שר' אף דהעיסה נעשה עבה משום דאינו רק סרחון זה ספיקו דרש"י ז"ל אבל ר"ת לשיטתו שדחה פי' רש"י ועכ"ח לא ס"ל תי' הנ"ל משום דמסתמא אמרי' דמים שבמי פירות נשתנו מבריתו ובמה שנתפח אין להבחין שהוא חמץ דגם מי פירות מתפיחי' אלא שהיא סרחון וגם בטעם ס"ל דאין להבחין אם הוא סרחון לבד או יש בו גם חימוץ ועכ"פ עכ"ח ס"ל דגם מ"פ מתפיחי' דאל"כ ודאי יש להבחין ולמה דחה פירש"י ז"ל הא י"ל כנ"ל וא"כ אין ראי' כלל מהא דמי בצי' מתפיחי' שאינו מי פירות ולהכי פשיטא לי' לנהוג היתר בדבר

ובתשו' נוב"י תנינא או"ח סי' נ"ז תמה ע"ד תוס' הנ"ל שכ' חמץ נוקשה פסול למנחה כדמשמע התם דף נ"ג דקאמר התם שיאור דר"י לר"י דפסול למנחות וכו' הלא שם במנחות נ"ג הסוגי' כך ואימא לא תאפה חמץ אלא שיאור ומפרש שם דהקושי' הוא בשיאור דר"י לר"י וכו' ומסיק שם מצה תהי' הכתוב קבעה חובה וא"כ אדרבה מוכח משם דשיאור דר"י לר"י לא מחויב עליו משום חמץ גבי מנחות דהא משו"ה פריך ואימא לא תאפה חמץ אלא שיאור דשיאור לאו היינו חמץ ומ"מ לאו מצה הוא ואימא דכשר למנחות דלא בעי מצה לעיכובא רק למצוה ולעיכובא אינו רק שלא יהי' חמץ ונהי דמסיק דמצה תהי' לעיכובא היינו דשיאור פסול למנחות משום שאינו מצה ובעי' מצה דוקא אף לעיכוב אבל אכתי אינו לעבור בלאו דלא תאפה או לא תעשה חמץ יעיי"ש שמתוך כך דחק להגיה דר"מ לר"מ ועיי' תשו' בית אפרים או"ח סי' מ' מש"כ ליישב הגי' ותל"י כיוונתי לדעתו הגדולה גם אני

אמנם מה שנ"ל עוד בזה דהנה במנחות דף נ"ו ע"ב אר"א הניח שאור ע"ג עיסה והלך וישב לו ונתחמצה מאליו חייב עלי' כמעשה שבת ובתוס' שם ד"ה הניח כ' ואע"ג דכתיב בקרא לא תעשה ולא תאפה דמשמע מידי דעשיי' כגון לישה ועריכה ואפי' וקיטוף ה"נ לא תעשה קרי' בי' יעיין בתוס' שם ד"ה ומעשה שבת. ולפ"ז נ"ל דהה"ד במנחה שדינה להיות נלישה במ"פ אפי' רק למצוה ולא לעיכוב ואחד לשה במים והלך וישב לו ונתחמצה מאליו נמי חייב משום מחמץ לשי' התוס' דמי פירות לחוד אין מחמיצין ואלו הי' לשה כמצותה לא היתה מחמצת רק ע"י מים שנתן בה החמיצה א"כ לא תעשה חמץ קרי' בי' ומה לי שאור ומה לי מים כיון שנתן בה דבר הגורם חימוץ ודאי במנחה שדינה להיות נילושה במים אינו חייב על נתינת המים שהוא בדין. ומה שהניחה להחמיץ אח"כ הוא מאליו בלא עשיי' אבל אם נתינת המים הי' שלא כמצותו נתינת המים עשיי' מקרי כמו נתינת שאור וחייב עלי' משום מחמץ ועיין נוב"י קמא או"ח סי' כ"ב שהק' מנ"ל להאי תנא דסובר מנחת נסכי' מגבלה במים וכשרה דילמא באמת פסולה וכמו שהיתה סברא פשוטה למקשן דפסולה ומטעם שכ' תוס' שם ד"ה מ"נ וכו' ותי' דמהאי גופא נפ"ל מדאיתרבי מ"נ לחימוץ ממילא מוכח דמגבלה במים וכשרה דאל"כ לא משכחת לה חימוץ במי פירות לחוד וכ"כ בס' בה"ז שם ולדברינו הנ"ל אכתי קשי' מנ"ל לר"ל דמגבלה במים וכשרה ודילמא הא דאיתרבאי מ"נ לחימוץ לאו היינו משום דגילתה תורה בזה דכשרה במגבלה במים אלא דלעולם פסולה רק דלהנ"ל דאם פסולה במים א"כ כשמגבלה במים מחמצה כמו אלו נתן בה שאור וא"כ נהי דגם בלא החימוץ נפסלה משום גיבול המים מ"מ גילתה תורה דהא דאינו מחויב משום מחמץ בפסולה משום דדרשי' אשר תקריבו לד' כשרה ולא פסולה היינו כשנפסלה קודם שמחמצה אבל אם המחמץ והפסול באים כא' שפיר חייב משום מחמץ כדאשכחן בכמה דוכתי' דבאים כא' שאני עיי' שבת צ"ט ע"ב גבי עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדדי קאתי ועיין בשבת ד"ח תוס' ד"ה רחבה. וצ"ל דשפיר מוכח דמגבלה במים וכשרה דאי פסולה איך חייב במ"נ משום מחמץ נהי נמי דהמעשה שמביא החימוץ בא בפעם א' עם הפסול של גיבול במים מ"מ קודם שבא לידי חימוץ כבר נפסלה ואינו ראוי' להתחייב משום מחמץ דהא גם אחר שנפסלה מצי לאהדורי מעשיו הראשונים שלא יניחנו לבא לידי חימוץ. והנה זה תלי' בב' לישנא דהש"ס כתובות דל"א גבי זורק חץ דללישנא משום דא"א להנחה בלי עקירה דיינינן כאלו חיוב מיתה גם על העקירה ופטור על השיראי' משום קלבד"מ אף במעביר עיי"ש א"כ ה"נ כיון דא"א לבוא לידי חימוץ בלי נתינת המים דיינינן להתחייב על שעת נתינת המים משום מחמץ ובא בפ"א עם הפסול אבל ללישנא ב' דוקא בזורק משום דא"א לאהדורי פטור משום קלבד"מ אבל במעביר משום דאפשר לאהדורי חייב דדיינינן כאלו חיוב ממון בא קודם חיוב מיתה ה"נ דיינינן כאלו הפסול בא קודם החימוץ ואין לחייבו משום מחמץ רק אי מגבלה במים כשרה וכמש"כ ועיין שבת דק"ב ותוס' שבועות די"ז ע"ב ד"ה אלמא וכו'

אלא דלפ"ז הדר תקשי איך משכחת בהניח שאור ע"ג עיסה ונתחמצה מאליו שיתחייב משום מחמץ אי נימא דאינו חייב משום מחמץ אלא כשהוא חמוץ גמור ולא בנוקשה והלא קודם שנעשה חמוץ גמור נעשה שיאור שהוא נוקשה ונוקשה אעפ"י שאינו חמוץ ואינו חייב משום מחמץ מ"מ פסול למנחה מדכתיב מצה תהי' וא"כ הלא בא לידי פסול