בית שערים אורח חיים רכח

וראי' לזה מדברי מרדכי שהביאו טו"ז ומג"א סי' תרכ"ו דמשו"ה מותר לבטל סכך מחובר בסכך כשר לכתחילה משום דקודם יו"ט אינו איסור עדיין ע"ש והרי גם התם הסכך פסול שמו עליו שהוא מחובר ומ"מ קודם יו"ט אין אסור לבטלו

וטעמא נ"ל דהרי כתב טו"ז שם בשם הלבוש דהא דא"מ איסור לכתחילה הטעם משום שמא יבא להתיר כל האי' ע"ש וזה שייך דוקא אם מבטל בשעת אי' אבל אם מבטל בשעת היתר ל"ש שיבא להתיר כל האי' בעין שהרי בשעה זו אוכל גם חמץ בעין ול"ש למיגזר שמא יאכל גם חמץ בפסח ועוד כיון דלא שרית ליה לבטל בזמן איסורו רק קודם זמן אי' אית לי' היכירא ולא יבא להתיר כל האי' וכדאמרי' ביצה ח"י מתוך שלא הותרה לו אלא ע"י דליו וכו' ועיי' בפי' למס' תמיד כ"ז ע"ב ד"ה אלא

ושנית חשש על השמועה ששמע שהסוחרים נוהגים לזרוק על הצמוקי' טיפות טיפות יי"ש בקיץ שלא יתיבשו והביא דברי מג"א סי' תנ"א סק"מ דיי"ש הוא דבר חריף ומשביח וכן נראה שם דעת הפוסקי' האחרונים והראה מקום בשו"ת פנים מאירות סי' ע"ה שכתב דיי"ש פוגם היין, הנה ספר פ"מ אין אתי אבל לפ"מ שאני שופט מבחוץ אין דמיונו עולה יפה דמג"א שם וכן בסי' תמ"ז סקכ"ה קאי לענין דהוי נוטלפ"ג בכל דבר משום שהוא אב"י וע"ז כתב כיון דיי"ש הוי דבר חריף אינו פוגם דחורפי' מחלי' לי' לשבח אבל מ"מ אפשר כדעת פ"מ דאפי' יי"ש בעין פוגם ביין וכמ"ש מג"א סי' ר"ד סקט"ז דמים ביין נוטלפ"ג ועיי' טו"ז יו"ד סי' קי"ד סק"ד דה"ה שאר משקי' ובש"ך סי' קל"ד סקכ"א ולענין זה דפוגם במין א' דהיינו יין אינו מועיל מה שיי"ש הוא דבר חריף

אבל לפענ"ד אפי' לדעת פמ"א דיי"ש פוגם ביין היינו דוקא בנפל ליין גמור אבל כאן שנזרק על הצמוקי' ואח"כ תוסס עם הצמוקי' ונעשה יין והכל גוף א' אז בוודאי אינו פוגם וכמ"ש מג"א ס' תס"ב סק"ו בשם מבי"ט דמה"ט יין צמוקי' אינו מחמיץ דהו' כמו מי גשמים שנשתנו בתוך הענבים ומה"ט נמי לא מקרי יין מזוג כדאמרי' ב"ב פ"ו ע"ש והכל נהפך להיות יין גם המים וה"נ היי"ש נהפך ליין ואין כאן פגם כלל

אך גוף השמועה הוא שמועה רחוקה בעיני ובלתי ספק הסוחרים גדולים משירי' אותם במקום קר ולח שלא יתיבשו וגם הם הרבה ביחד כעיגולי דבילה ואינם מתיבשים ואם יש שזורקי' עליהם אפשר בחנות קטנה שיש רק מעט כמו ליטרא ושתים וכיון שאין זה מפורסם בלי ספק הוא רק מיעוט דל"ש שעושי' כן דאל"כ קלא הוי למילתא כיון שאין זה דברים שבצנעה להשביח מקחו וגם הם אין עושים רק בקיץ וא"כ רחוק הדבר שישאר מהם עד סמוך לפסח וגם אינו נרגש בהם לא טעם ולא ריח יי"ש ואם כן גם אם זרקו עליהם יי"ש הוא פחות מנו"ט ובטל בס' בצמוקי' עצמן וכ"ש שיש ס' עם המים שנותני' עליהם דקודם פסח לא אמרי' חענ"נ כנ"ל. דלפ"ז יש להתיר מטעם דאזלי' בתר רובא שאין בהם יי"ש ואפי' לוקח מן הקבוע שאינו ניכר מ"מ כיון דליכא וודאי מיעוט איסור ל"ש קבוע כמ"ש טו"ז או"ח סי' תר"ה ושפיר אזלינן בת"ר ומכ"ש דאחזוקי איסורא לא מחזקי' דעדיף מרוב דאפי' איכא לברורי א"צ לברר כמבואר ביו"ד סי' פ"ג ס"ה בהג"ה דאפי' בשאר דגים שדרך למולחם עם הטמאים אין להחמיר לפשפש ולבדוק אם ביניהם יש דגים טמאים משום דאחזוקי אי' לא מחזקי' ועיי' ש"ך שם סקי"א

ואפי' הי' מע"מ מ"מ הוי ס"ס שמא אותן הצמוקי' לא בא עליהם יי"ש ואת"ל שזרקו עליהם יי"ש שמא יש ששים כנגדו ובפרט שאינו כולו חמץ שהרי יש בו גם מים ושאר דברים וכמ"ש מחה"ש סי' תנ"א סק"מ סברא זו לענין שכר שעורי' ע"ש והסכים כן בחת"ס או"ח סי' ק"ך גם לענין יי"ש. וא"כ קרוב הדבר שיש ששים כנגדו אפי' בצמוקי' לבדם ומכ"ש עם המים שנותנים עליהם ואף דא"י להתהפך מ"מ בכה"ג שאתה צריך להתחיל בספק הראשון שמא אין כאן אי' כלל לא בעי' יכול להתהפך כמ"ש ש"ך בדיני ס"ס בשם רמ"ע. לכן לפענ"ד אם עושי' יין זה קודם פסח ומסננו קודם פסח מותר לשתותו בפסח בלי שום פקפוק ובית מיחוש כלל והשתי' כדת של תורה אין אונס. וד' ישמרנו ממשהו חמץ. ומכף מעול וחומץ. כנפשו ונפש ידידו דוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רכ"ב

שיל"ת ב' אויפאלו ב' פקודי תרמ"ט לפ"ק

שוכ"ט לידידי הרבני המופלג הנגיד מו"ה יעקב מרדכי נ"י ראטה בק"ק פולדעש

על דבר אשר שאל אם בליל פסח כששואלי' לאדם מה נשתנה אם צריך הנשאל לחזור ולומר מה נשתנה קודם שמשיב ואומר עבדים היינו ונסתייע מלשון גמ' פסחים קט"ו ע"ב וקט"ז ע"א דקאמר פטרתן מלומר מה נשתנה ולא קאמר מלישאל מה נשתנה אע"כ דשאלה עדיין צריך ולא פטרו רק שאינו צריך לחזור ולומר מה נשתנה וכן מורה לשון רשב"ם שם ולשון הרמב"ם פ"ח מחמץ שכתב וכאן הבן שואל ואומר הקורא מה נשתנה ע"ש. וכבר מלתי אמורה דמלשון רשב"ם בדף קט"ו ד"ה פטרתנו וכו' שכתב דתני' לקמן חכם בנו שואלו ואם לאו שואל הוא לעצמו מה נשתנה וכיון ששאלו לנו מה נשתנה אין אנו צריכי' לומר מה נשתנה אלא להשיב על דבריו של בנו וכו' ופי' מעלתו מדכתב אלא להשיב על דבריו של בנו משמע שגם אחר שאלת אביו הי' בנו שואלו ולא הי' פטרו רק שלא יהא צריך לחזור ולאמרו ודאי אין ראי' דרשב"ם קאי לפרש הא שמביא דחכם בנו שואלו ואם לאו שואל הוא לעצמו אבל אם שאלו הבן כיון ששאלו לנו מה נשתנה א"צ לומר מ"נ אלא להשיב וכו' וממילא הכא דשאלו אביו פטרו ג"כ מלומר מה נשתנה

וגם מדברי רשב"ם בדף קט"ז שכתב פתח ואמר לאחר שאילת הבן התחיל לומר עבדים היינו וכו' דמשמע שגם אחר שאמר ר"נ עבדא דמפיק וכו' הי' הבן שואל דאל"כ הו"ל לפרש לפי שאמר פטרתן מלומר מ"נ פתח ואמר מיד עבדי' היינו אמרתי דאינו ראי' דאפשר שהוא מעשה בפ"ע וקאי אדלעיל דפליגי רב ושמואל דרב ס"ל דמתחיל מתחילה עע"ז ושמואל ס"ל דמתחיל עבדי' היינו לזה אמר דר"נ פתח ואמר לאחר שאלת הבן עבדי' היינו

אך בדברי הרמב"ם לא מצאתי מענה אבל יען ראיתי מפורש יוצא מפי רמ"א בסי' תע"ג בשם מהרי"ל וכשבנו או האשה שואלת א"צ לומר מה נשתנה אלא מתחיל עבדי' היינו רחוק בעיני שיחלוק מהרי"ל על הרמב"ם וגם בעין משפט מציין על פתח ואמר עבדים היינו טוש"ע שם ס"ז בהג"ה והוא הגהת רמ"א הנ"ל מבואר דלא כפי' מעלתו רק דלאחר שאלת הבן או האשה לבד נמי א"צ לחזור מ"נ רק פותח עבדי' היינו. לכן נ"ל דכונת הרמב"ם נמי כן הוא אלא לפי שיש אמירת מה נשתנה בשני אופנים אם יש בן הוא שואל ואם לאו שואל לעצמו והו"א דוקא אי איכא בן ששואל אז שואל אחר שעוקרי' השולחן ומוזגי' כוס שני לפי שרואה שינוי אבל אם שואל לעצמו אין מקומו דוקא שם לכן כתב וכאן הבן שואל אי איכא בן והקורא אומר אם הוא לבדו ואין אחר עמו ג"כ אומר כאן

ובזה נדחה ג"כ משמעותו מרשב"ם קט"ז דאפי' קאי האי פתח ואמר אהא דר"נ דאמר פטרתן מלומר מ"נ מ"מ שייך שפיר לומר לאחר שאלת הבן לפי שעיקר המצוה של מה נשתנה הוא שישאל הבן נקרא אמירת מ"נ שאלת הבן אפי' אם אחר שואל ודייקא נמי דלא קאמר לאחר ששאל הבן שהוא פועל אלא לאחר שאילת הבן שהוא שם דבר

אמנם מצאתי בד"מ סי' תע"ג שהביא דברי מהרי"ל הנ"ל בזה"ל עמ"ש הטור ואפי' ב' ת"ח הבקיאים בהלכות פסח שואלי' זה לזה מה נשתנה במהרי"ל אבל כשאשתו ובניו שואלים אותו אין צ"ל מה נשתנה ומתחיל מידי עבדים היינו ע"ש מלשון זה משמע קצת דבשני ת"ח שואל אחד לחבירו וחוזר חבירו ושואל אותו וצריך לעיין בפנים במהרי"ל אך בספר מהרי"ל שלי חסר דף זה אבל עכ"פ ברור דכשאשתו ובניו שואלי' אותו א"צ לחזור ולומר מה נשתנה אלא מתחיל מיד עבדים היינו. ובזה אומר שלום. עד יכין כסאו כשמש ויהלום. וכימי צאתנו מא"מ יראינו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות. עד יחוש ישיעות הנבאות כנפשו ונפש ידידו דו"ש

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רכ"ג

שיל"ת ב' אויפאלו ג' שמיני ט"ו למב"י רנ"ת לפ"ק

בימי הספירה. יהי' ד' לך לעזרה בני יקירי וחביבי הרב המאוה"ג וכי' כמו"ה יצחק יעקב נ"י בלוהם עם נאות ביתך כלתי החשובה א"ח מ' שרה ריזל שתחי' לאוי"ט בק"ק אבראהאם

כתבך מקודם הפסח ואחר הפסח קבלתי ושמחתי בשלומכם אשר תלי"ת גם ממנו לא נעדר וכו' ומה שיצאת לסתור דינו של מחה"ש דשרשים דרשות מבטלין מרור דמצוה שכתב כן בסי' תע"ה במג"א סק"ה שכתב בשם פסקי מהרא"י ואפי' אכל הברי' שלם לא מקרי ברי' לצאת בפחות מכזית דהא אין יוצאי' בשרשי' ופי' מחה"ש וא"כ א"א לאכלו בשרשי' דאתי שרשי' דרשות ומבטלי' מרור דמצוה וכיון דצריך להסיר ממנו השרשי' תו לא מקרי ברי' כמ"ש סי' ר"י והק' למ"ש תוס' פסחים קט"ו ע"ב ד"ה ידי דכל שא' נותן טעם בחבירו ל"ש ביטול א"כ ה"נ במב"מ שאין טעמו משונה ל"ש ביטול מצוה. ואני בעניי אינני יודע אפי' לפי הבנתך בכונת התוס' מי הגיד לך שהקלחי' והשרשי' שווי' בטעמם אולי אינם שווין ושפיר שייך ביטול מצוה

אבל לפענ"ד אין זה כונת התוס' דהא אנן קי"ל מב"מ חד בתרי בטל ומבשא"מ בטעמא טע"כ מה"ת ועיין סי' צ"ח וא"כ אדרבה