בית שערים אורח חיים רכז

תשובה ר"כ

שיל"ת ב' אויפאלו יע"א

שוכ"ט לבני אהובי הרב המאוה"ג חו"ב וכו' כמו"ה יצחק יעקב נ"י וכאל"ש

יקרתך קבלתי וכו' ומ"ש על קושי' מקו"ח במג"א סי' תמ"ח סק"ד שהביא דעת מ"ב דבדיעבד מהני קנין אחד או כסף או משיכה כיון דחמץ אינו ברשותו רק דעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו בגילוי דעתא סגי כמ"ש הר"ן ריש פסחים לענין הפקר ותמה מקו"ח דר"ן קאי לענין אם עובר בב"י דתלי' אם הוא שלו או לאו אבל כאן לענין ביעור שתיקנו חכמים ניהו שיצא מרשותו בג"ד מ"מ כיון שהנכרי ל"ק לא יי"ח ביעור. וכתבת דפנ"י הק' ל"ל קרא דיכול להפקיר סברא הוא דאדם יכול לעשות בשלו מה שירצה ותי' כיון שקניני האדם באו לו על ידי מעשה הו"א דלא אתי דיבור הפקר ומבטל מעשה ולהכי בעינן הפקר בפה ובפני ג' ולר"י עד דאתי לרשות זוכה. וכ"ז בשאר הפקר אבל חמץ דאינו ברשותו ופקע מעשה קנינו מהני הפקר מצד הסברא ולכן לא בעינן כל דיני הפקר זה סברת הר"ן לפי דעתך ואם כן האי נמי דבעי' בנכרי ב' קנינים כסף ומשיכה היינו לאלומי מילתא אבל בחמץ שכבר פקע מעשה קנינו סגי בקנין חלוש ונכנס לרשות נכרי ושפיר קיים מצות ביעור. לא נ"ל כלל וקושי' פנ"י לא מצאתי ולא הבנתי הא צריך קרא דא"י לחזור מן ההפקר ונהי דאדם יכול לעשות בשלו כל מה שירצה מ"מ הי' יכול לחזור מדיבורו לולי דגלי קרא. ומ"ש דלהכי בעי' כל דיני הפקר לאלומי מילתא הוא סברא כרסיות דמ"מ הוא רק דיבר רק דרחמנא גלי דדיבורו מהני והטעם דבעי' כל הני מבואר בראשונים שם בנדרים. ומ"ש דבחמץ כיון שאינו ברשותו מהני הפקר מצד הסברא לכן לא בעי' כל הני אינו מחוור דמ"מ במאי נתבטל מעשה קנינו וא"ת בכח שאסרה בהנאה א"כ לענין ב"י דאוקמא רחמנא ברשותו לא בטלה מעשה קניני ונשאר מעשה. ומ"ש דבחמץ הצריכו ב' קנינים דליהוי קנין חזק אין לו פי' דמספק צריך ב' קנינים שמא הא' אינו מועיל ואין כאן חיזוק דאין כאן רק קנין א' המועיל והשני לא כלום הוא

אבל לפענ"ד בפשוט לק"מ דאם מכר בקנין א' דהוי גילוי דעת ויצא מרשותו שוב אינו עובר בב"י וליכא רק משום מצות ביעור דרבנן א"כ הו"ל סד"ר אם מעות או משיכה קונה בנכרי ולקולא ואין לומר דמספק לא קנה הנכרי דאוקי ממון בחזקתו וחזקת מרא קמא כיון דמרשות ישראל ודאי יצא שוב אין כאן לא חזקת ממון ולא חזקת מרא קמא. ומכ"ש למ"ש הר"ש פ"ב דמקוואות דאם ודאי יצא מחזקת טומאה דאו' וספק אם יצא גם מטומאה דרבנן ל"ש לומר אוקי בחזקת טומאה כיון דודאי אינו כמו שהי' ה"נ אין לומר שהי' בחזקת חיוב לבער כיון שהי' עליו חיוב ביעור מה"ת ומחיוב דאורייתא ודאי יצא שוב אין כאן חזקה גם לענין דרבנן והוי סד"ר ולקולא וא"ש

ועונ"ל דיש להבין כיון דחיוב הביעור הוא רק משום דילמא אתי למיכל כמ"ש תוס' ריש פסחים והרי בחמץ של נכרי די בעושה מחיצה י' טפחים ולא חיישינן דילמא אתי למיכל כמבואר סי' ת"מ וא"כ כשביטל שהוא הפקר למה צריך ביעור כיון שאינו עובר בב"י ואי משום דילמא אתי למיכל יעשה לו מחיצה י' טפחים. אבל לק"מ דבזמן המשנה תקנו רק ביעור לחוד ולא ביטל והבודק צריך שיבטל בימי אמוראי' נתחדש כמ"ש צל"ח רפ"ק דפסחים ואם כן לא מהני מחיצה דאכתי עובר בב"י וצריך ביעור דוקא. אלא דאכתי קשי' לאחר שנתחדש הבודק צריך שיבטל בימי אמוראי' למה צריך ביעור לסגי במחיצה י"ט אבל גם הא לק"מ דבאמת אם מבטל סגי בזה אלא שהוא ללא תועלת כיון שאסבה"נ לאח"פ אפי' בטלו וכדאיתא בירושלמי פ"ב דפסחים ה"ב הפקיר חמצו בי"ד וני' ומשום הערמה ועיי' טו"ז ומג"א סי' תל"ד ולכן הוא מבערו. אבל כאן כשמקנה לנכרי בקנין אחד דמשום גילוי דעת אינו עובר בב"י ומשום דילמא אתי למיכל סגי במחיצה יו"ד ואין מבערו כדי שיתן לו הנכרי מעות או שלא יתבענו ממנו ונהי דלמכרו לנכרי אחר אסור לפי שהוא איסור הנאה אבל למישקל דמי מהאי נכרי שרי מ"ט מקלי קלי שע"י נעשה הפקר והזיקו שהיה מוכרו לנכרי אחר בשני קניני' וכדומה וכדאמרי' בע"ז נ"ט ע"ב

ומ"ש על דברת מג"א רס"י תמ"ב שהק' על הטור דס"ל דדבר שאינו אסור באכילה בפסח מה"ת מותר להשהותו וק' עליו ממתני' דשיאור ישרף והאוכלו פטור הרי אף דחמץ נוקשה אינו אסור רק מדרבנן אפ"ה ישרף ותי' מג"א דהאי שיאור מיירי ביו"ט שא"א לאפותו דאסור באכילה מדרבנן ואם יניחנה כך תחמיץ גמור וכו' והפלאת כיון דמיירי ביו"ט האיך שרי לשורפו וכבר עמד ע"ז בדג"מ שם. וכתבת לפמ"ש פנ"י פסחים בסוגי' דזוז"ג דלמ"ד יש שבח עצים בפת הוי כדבר המעמיד וכאלו הוא בעיני' והש"ך ביו"ר סי' פ"ז סק"ל כ' בדעת הטור דבאי' דרבנן דבר המעמיד בטל ועיין פמ"ג שם. ותוס' פסחים ה' ד"ה ואומר הק' אמאי אין שורפי' חמץ בי"ט הא יכול ליהנות מגחלתי ותי' כיון דמתחילת הבערה א"י ליהנות בתחילת ביערו היינו משום דיש שבח עצים בפת ותבשיל וא"כ בשיאור דרבנן דל"ש מעמיד מותר לשורפו ביו"ט דיכול ליהנות בתחילת ביערו. הנה אף שדבר שכל אמרת אבל אינו אמת דאין אנו צריכי' לסברת פנ"י דשבח עצים הוי כמעמיד אלא לענין זוז"ג דאף דבעלמא זוז"ג מותר מ"מ בשבח עצים אסור דהוי כמעמיד וכאלו הוא בעיני' ועדיף מגורם אבל בלי גורם אחר ודאי אסור אפי' בחמץ דאסבה"נ מדרבנן דנהי דאין בו דין מעמיד מ"מ הרי נהנה מאיסה"נ דרבנן. ואפי' עם שאר עצים אסור ליהנות אף דהוי זוז"ג דאסור לעשות זוז"ג לכתחילה

ועוד דנ"ל הא דגחלתן ואפרן מותר היינו דוקא אם שרפו לשם מצות ביעור דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלי' בו כמ"ש תוס' סוף תמורה אבל אם שורפו כדי ליהנות בו דלא נעשית מצותו אפי' גחלתן ואפרן אסור ועיין תוס' בשבת דכ"ד ע"ב ד"ה לפי דשריפת תרומה טמאה אסור ביו"ט דא"י לומר ששורפו כדי ליהנות דא"כ אסור ליהנות בשעת ביעור וע"כ לשם מצות שריפה וזה אסור ביו"ט וזה סברת תוס' פסחים ג"כ דמתחילת ביעורו אסור ליהנות שאין השריפה רשאי להיות כדי ליהנות רק כדי לקיים מצות ביעור וזה אסור ביו"ט וא"כ אפי' אין שבח עצים בפת כלל והפת והתבשיל מותר מ"מ אסור לשורפו ביו"ט דכדי ליהנות מבטל מצות ביעור וכדי לבער אסור ביו"ט וא"כ אפי' התבשיל מותר בשיאור מ"מ אסור לשורפו ביו"ט וליתא למה שכתבת

וקושי' דג"מ לק"מ דכונת מג"א כיון דאסור באכילה מדרבנן אסור לאפותו ביו"ט ואם יניחו כך תחמיץ חמץ גמור ויהי' אסור להשהותו ותישרף ואין הפי' שתישרף ביו"ט רק הפי' סוף שיאור ביו"ט הוא שתישרף וזה פי' הפשוט בדברי מג"א ואין כאן קושי' כלל. וד' ישלח לנו את אלי' הנביא במהרה בימינו. וירחם על שארית עמו. דבער הקוצים מן הכרם עד תומו. ויזרח ד' עלינו וכבודו יראה עלינו ובאור פני מלך עליו יאיר לנו. ברוב ברכות והצלחות הגוף והנפש כנפשך ונפש אביך הנאמן

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רכ"א

שיל"ת ב' אויפאלו ג' צו תרנ"ב לפ"ק

שוכ"ט ושמחת יו"ט לידידי מחו' הרב המאוה"ג מו"ה יוסף ליב סופר נ"י אבדק"ק דערעטשקע

נפשו היפה בשאלתו הגיענ' אודות יין הנעשה מצמוקי' שמקדשי' עליו כמבואר סי' ער"ב ס"ו אם מותר לעשות כן לשתות ממנו בפסח למצות ד' כוסות, הנה הדין פשוט באו"ח סי' תס"ז ס"ח ובמג"א סק"ז וסק"ח דמשקה הנעשה מהם קודם פסח מותר לשתותו בפסח דמעט חמץ בטל בס' קודם פסח ואינו חוזר וניעור עיי' סימן תמ"ז ס"ד ועכ"פ ע"י סינון עיי' מג"א תמ"ז סקי"ג ואפי' למ"ד חוזר וניעור הוי רק ס' משהו דשרי וכן פסק חיי אדם כלל קכ"ז אות כ' אלא שמעלתו חשש אם אין בזה משום מבטל אי' לכתחיל' ואף שהוא קודם פסח שעדיין היתר מ"מ לדעת דג"מ סוס"י תמ"ז בחמץ כיון דשמו עליו הוי מבטל אי' לכתחילה

ולפענ"ד בלא"ה אין בזה משום מבטל אי' לכתחילה כיון דאין כוונתו לבטל וכמ"ש מג"א סוס"י תמ"ז ובפרט לפמ"ש האחרוני' דהיכא דאין כוונתו לבטל הוי דשא"מ ומותר אלא דהוי פ"ר והאריכו בזה לפי דרכם ואם כן כאן דליכא וודאי חמץ רק ס' וחששא בעלמא ולא הוי פ"ר כ"ע מודו דהיכי דאין כוונתו לבטל ל"ש בי' משום אין מבטלין אי' לכתחילה ועיי' בש"ך יו"ד סי' פ"ד סק"מ מבואר להדי' דהיכא דיש ספק אם יתערב שום אי' כלל וגם אינו מכווין לבטל לית בי' משום א"מ איסור לכתחילה ועיי' ש"ך סי' צ"ב סק"ח וסי' קט"ז סקכ"ח

אלא דגוף דברי דג"מ תמוהי' דדוקא לענין נ"ט בנ"ט שייך ה"ט דחמץ שמו עליו דהא דנ"ט בנ"ט שרי היינו כמ"ש הר"ן כיון דהוא טעם קלוש כ"כ לא חשיב שיחול עליו שם אי' חדש עיי' ש"ך סי' צ"ד ואם כן היינו דוקא בב"ח דשם אי' קשור בחפץ אבל בחמץ שם אי' הקשור בחפץ שהוא חמץ אינו שם אי' חדש כיון דשמו עליו רק שם אי' התלוי בזמן שהוא פסח הוא בא מחדש ובזה א"א לומר ששם פסח א"י לחול על טעם קלוש שהרי שם פסח וודאי חל על כל חמץ שבעולם וממילא חל נמי על האי טעם קלוש מיגו דחל על כל חמץ והוי כעין כולל אבל לענין א"מ אי' מה בכך דשמו עליו כיון דעכשיו היתר הוא הרי אין מבטלים אי' רק היתר. והרי גם לענין חענ"נ העלה מג"א סי' תמ"ז סקל"ח דקודם פסח כיון שעדיין היתר ל"ש בי' חענ"נ אף דשמו עליו עיי"ש: