בית שערים אורח חיים רכה

אך לפי כשרואין ביחד הקונסטפפמעפער עם הפפעפפטר אחר יש להבחין ולהכיר איזהו פלפלי' הגדול באילן ואיזהו פלפלי' שיש בהם חשש חימוץ אלא שיש חשש שמא מעורב גם בפלפלי' הכשרי' מן החמוצי' וקשה הדבר לבררם א' א' וא"כ צריך למוכרם קודם פסח שמא נשאר כזית חמץ בביתו עיין מג"א רס"י תמ"ב ואפי' ח"ש אפשר שהוא אסור מה"ת עיין דג"מ סי' תמ"ב ואפי' אי מותר מה"ת מ"מ מדרבנן אסור להשהותם וצריך למכרו קודם פסח כשאר חמץ וכ"ש מי שאינו מכיר ומבחין בין פלפלי' לפלפלי' כנ"ל ובזה הנני חותם בברכת שמחת יו"ט ידידו דו"ש

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רי"ח

שיל"ת ב' אויפאלו ב' נשא תרנ"ב לפ"ק

חוסן ישיעות: בחג השבועות. לבני אהובי רחימי ויקירי. הרב המאוה"ג וכו' מו"ה יצחק יעקב נ"י ולמחברת הקודש כלתי הצנועה והחשובה, עין טובה. מ' שרה ריזל תחי' ולבתכם נכרי ילד שעשועים תי' לאוי"ט

מכתבך הערוך בד"ת קבלתי וכו' ועל דבר השאלה בכלי עץ שהי' בדוק ומנוקה להחזיק בה מים בפסח להסתפק ממנו לבישול ובע"פ מילאו אותו מים ע"י סינון וכאשר כלו המים הלכה משרתת נכרית עם בתולה ישראלית יותר מי"ב שנים אל הבאר ושפשה היטב הכלי ומלאה אותו מים והחזירה הכלי למקום הראשון ושם ראתה הבתולה הישראלית מודבק חטה בדופני הכלי ושפכו המים ונפשם בשאלתם על התבשילי' וכלי שבשלו במים של שאובה ראשונה ועל הכלי אם מותר להשתמש בה בפסח

תשובה שאלת חכם תשובה שלימה. מ"ש להתיר התבשילי' משום ס"ס שמא עתה נפלה החטה ולא הי' כלל במים הראשוני' ואת"ל שהיו במים הראשונים שמא בשעה שלקחו ממנו לתבשילי' עדיין לא נתרככה ולא נתחמצה, יפה כתבת ומה שרצית לדחות מדברי מג"א סי' תס"ז סקמ"ז דכתב דספק שמא לא נתחמצה אינו נחשב לספק דהוי ספק בחסרון ידיעה אינו כלום דהרי בלא נתרככה פשיטא דאין שום חשש חימוץ כמ"ש טו"ז סק"י שם ומג"א סקט"ז וסקכ"ה בשם הב"ח והרי כאן הספק שמא לא נתרככה אז וספק לא נתרככה ל"ה ספק חסרון ידיעה ושפיר הוי ס"ס

ועוד דאפי' ספק נתחמצה שפיר הוי ספק דבמחה"ש שם תמה על המג"א דנהי ספק לא נתחמץ הוי ספק חסרון ידיעה דהמבין ומכיר יודע אם נתחמץ או לא מ"מ הא אפי' ודאי נתחמצה עתה מ"מ יש ספק שמא נתחמצה עתה ולא קודם ותי' דנ"מ אם נמצא במצה אפוי' דל"ל שמא עתה נתחמצה רק שמא לא נתחמצה וזה הוי חסרון ידיעה ע"ש ואם כן בנ"ד אפילו עתה נתחמצה ודאי מ"מ יש ספק שמא בשעה שלקח להתבשילי' עדיין לא נתחמצה לא הוי ספק חסרון ידיעה כלל

ושלישית לפמ"ש מחה"ש סי' תס"ז במג"א סקט"ז דהא דס"ס מחמת חסרון ידיעה לא מיחשב ס"ס היינו משום דאיכא לברורי מבררי' וכיון שהוא א"י לברר אסור ע"ש ולפ"ז למ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות כ"ח דאף דס"ס לא מהני נגד חזקת איסור מ"מ בג' ספיקות מותר אם כן אפשר לענין איכא לברורי מבררי' נמי דוקא בב' ספיקות אבל בג' ספיקות א"צ לברר ואינו מזיק חסרון ידיעה ובנ"ד נמי איכא ג' ספיקות שמא עתה נפלה ואת"ל שמא במים הראשונים שמא לא נתרככה ואת"ל נתרככה שמא לא נתחמצה ואם כן אינו מזיק חסרון ידיעה כלל. ובלאה"נ כבר כתב הש"ך בדיני ס"ס אות ל"ה דבמקום הפסד א"צ לברר ואם כן אינו מזיק חסרון ידיעה כלל ועיי' ש"ך יו"ד סי' נ"ג סקט"ו דמיקל בהפ"מ ס"ס בחסרון ידיעה

וראי' לסברא שכתבתי לעיל דאם הספק אם נתחמצה אז ל"ש לומר דספק נתחמצה הוי חסרון ידיעה מתשו' רשב"א שהביא ב"י או"ח סי' תס"ז שכתב ואף אותן ערמות שראינו שנפלו עליהם גשמי' תולי' להקל שמא לא נכנסו בהם מים אלא בשבלי' העליונים אבל לא בבטן הערימה וכו' ואת"ל שנכנסו שמא לא הספיקו להחמיץ שלא כל שבא במים מחמיץ וכו' הלכך הוי ס"ס ע"ש והרי ספק שמא לא החמיצו הוי ספק חסרון ידיעה אלא ודאי אם הספק שמא לא החמיץ הוא באופן שאין הבקי יכול לעמוד עליו וא"א לבררו לא חשיב ספק חסרון ידיעה

ובסברא הנ"ל נ"ל ליישב גוף קושי' מג"א על הב"ח הא הוי ספק חסרון ידיעה דק"ל דכיון דהטעם בס' חסרון ידיעה לא מהני ס"ס משום איכא לברורי מבררי' והרי כתב מג"א סי' תל"ז סק"ד דהא דצריך לברר הוא דוקא בהי' לו חזקת איסור כמו ברוב מצא"ש מומחי' דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת אבל בלא הי' לו חזקת אי' מעולם א"צ לברר ע"ש ואם כן בהאי דיו"ד סי' נ"ג ס"ד בנמצא הגף שבורי' קודם שחיטה או אחר שחיטה וכן בסי' נ"ה בש"ך סק"ד אם נמצא הרגל שמוט וא"י אם קודם שחיטה או אחר שחיטה אמאי לא מהני ס"ס דחסרון ידיעה הא ליכא חזקת אי' וא"צ לברר, ונרא' כיון דספק אם ניקב הריאה או אם איעכול ניבי הוי ספק הנולד מחיים ובספק הנולד מחיים הו' כמו חזקת אי' כמבואר ביו"ד סי' נו"ן ועיי' ש"ך שם לכן צריך לברר והתינח שם אבל בחטה הנמצא במצה דלא הי' חזקת אי' מעולם וא"כ א"צ לברר אינו מזיק חסרון ידיעה כלל וא"ש

אלא דק"ל על טעם הנ"ל למ"ש נוב"י קמא יו"ד סי' מ"ג דהיכי דא"א לברר רק ס' א' ועדיין ישאר השני רק שנאסר משום סדא"ו לחומרא א"צ לברר אם כן אמאי כתב הש"ך בסי' הנ"ל דאפי' רק ספק א' חסרון ידיעה לא מהני ס"ס ואמאי הא כאן א"צ לברר דאפי' יברר שניקבה הריאה או איעכול ניבי מ"מ ישאר ספק שמא לאחר שחיטה נשמט ותיאסר רק מספק ואם כן מה מזיק חסרון ידיעה וצ"ע

אבל מ"ש לדעת חת"ס יו"ד קמ"ד דהיכי דהי' לו חזקת היתר רק דאיתיליד ריעותא לא בעי תנאי ס"ס וסמכי' על ס"ס גרוע לא נ"ל דהרי הבאת דברי מקו"ח דכאן ל"ש חזקה דמעיקרא כיון שהם ממקום למקום ע"ש אות י"א או כמ"ש פמ"ג דמחטה א' אינו בדוק ומה שתמה מקו"ח מה יענה בסיננו המים אינו קושי' דכונת פמ"ג שהכלי אינו בדוק מחטה א' בחורי' ובסדקי'. וגם מ"ש לפקפק על ס"ס הנ"ל מדברי מג"א סקח"י שכתב דבמקום א' מזמן לזמן לא מחזיקי' אי' אין לו הבנה דכונת מג"א הוא רק דבממקום למקום לא מחזיקי' אי' והוי במקום ראשון ודאי היתר אבל מזמן לזמן אינו ודאי היתר בזמן ראשון אבל ספק מיהו הוי לצרף לס"ס וכמ"ש מג"א סקכ"ג. וגם מ"ש כאן שהחזירו למקום הראשון ושם מצאו החטה נסתפק המקו"ח אם הוי כממקום למקום או כמזמן לזמן וא"כ ממנ"פ אי הו' כמזמן לזמן יש כאן חזקה דמעיקרא ואי הוי כממקום למקום גם חזקה דהשתא אין כאן לא דקדקת יפה דנהי דלענין חזקה דהשתא הוי כמזמן לזמן אף שהפסיק מק"א בינתים מ"מ חזקה דמעיקרא אין כאן דגם בפ"א הי' ממקום למקום דהיינו ממקום נביעתן ששם הי' לו חזקת היתר כקושי' מקו"ח למקום ששמו אותו אחר השאיבה וז"פ

ולפענ"ד נראה לפשוט ספיקו של מקו"ח באם החזירו למקום הראשון כיון שבינתים הי' במק"א מקרי ממקום למקום מעשנה טהרת פ"ו דקתני המסוכן ברה"י והוציאו בר"ה והחזירו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא כשהוא בר"ה ספיקו טהור ר"ש אומר ר"ה מפסיקת וכ' שם הר"מ בפי' מאחר שאמרנו שאחר שנגע בו ברה"ר טהור לפי שהי' שם חזקת חי הנה מן הראוי שיהי' טהור אשר נגע בו לפני זה ברה"י כי איך יאמר כשהוא עתה ברה"ר חי ולפני זה כשהי' ברה"י הי' מת זה יהי' שקר וכו' ולשון התוספתא וכו' שא"י לומר מת הי' ברה"י וחי ברה"ר ע"ש ולפ"ז ה"נ אלו הי' מוצאי' החטה קודם לזה אצל הבאר היינו אומרי' שלא הי' במקום הראשון ועכשיו שהוחזר למקום הראשון נימא שהי' שם בפעם ראשון זה יהי' שקר אלא מק"א מפסקת. ואף שכ' הר"מ שם דאין הלכה כר"ש מ"מ כבר ביאר ש"ש ש"ד פ"א דר"ש לשי' דספק טומאה ברה"ר טהור ודאי וספק טומאה ברה"י רק ס' ולכן ודאי מכריע את הספק אבל ת"ק ס"ל כמו שברה"ר טהור ודאי ה"נ ברה"י טמא ודאי ולהכי אין הודאי מכריע את הודאי ע"ש ולפ"ז כאן אם הי' נמצא במק"א הי' מותר ודאי דבמקום הראשון מוקמי' לי' אחזקת היתר ואם נמצא אפי' בפ"א הא דמחזיקי' מזמן לזמן אינו אלא ספק דהא מצרפי' אותו לס"ס כמש"ל בשם מג"א סק"כ וא"כ הודאי מכריע את הספק אפי' לת"ק דר"ש. ולפ"ז בנ"ד הוי כממקום למקום והתבשילי' וגם הכלי' מותרי' מה"ט

אלא שיש לי צ"ע בזה לפי"מ שנ"ל ליישב קושי' מקו"ח על מג"א סק"י אמאי לא מוקמי' בחזקת היתר לפמ"ש מג"א סי' ח' סקי"א דמשו"ה צריך לבדוק הציצית ולא מוקמי' להו אחזקה משום דעשוי' לפסוק כל שעה וכמ"ש ביו"ד סי' ר"א סוסעי' ה' ע"ש וה"נ אם אין משמרי' אותו עשוי' ליפול בו חטי' או שעורי' וכדומה לכן ל"ה חזקה ואף דישראל רגילי' לשמור יפה המים השמורי' כמ"ש הרא"ש הביא ב"י סי' תס"ז מ"מ הוי חזקה דתלי' במעשה ול"ה חזקה כמ"ש מג"א סי' ח' הנ"ל בשם הב"ח וכאן ל"ש דיחוי שדחה המג"א שם ולפ"ז אפי' ממקום למקום ל"ש כאן חזקה ואין כאן ודאי להכריע את הספק. אך הא בורכא דהא מ"מ הדין כן דממקום למקום מותר ודאי במקום הראשון ועכ"ח דכ"ז שלא נמצא ריעותא הוי חזקה טובה רק במזמן לזמן דאיתיליד ריעותא שלא שמרה כראוי לא מהני חזקה משום דתלי' במעשה וכנ"ל וא"ש

ובזה נ"ל ליישב דעת הטור סי' תס"ז שכ' אם נמצא חטה בעיסה או במצה אפויי' וכו' עד לא חיישי' שמא היתה במים לפי שישראל רגילי' לשמור יפה המים השמורי' ותמה ב"י דמשמע אם הי' במים הי' נאסרות המצות שנילושו באותן המים ואח"כ כ' מעשה ונמצא חטה בקיעה בכלי של מים ובישלו באותן מים תבשיל וכן חטי' או חמץ גמור שנפל לבור כ' שהמים מותרי' יעיי' טו"ז סקי"ב. ולפמ"ש נראה