בית שערים אורח חיים רכד
Beit She'arim Orach chaim 224 · בית שערים אורח חיים · free full Hebrew text
Open in the reader →באמת לא נזכר באשר"י דבמרור לא כתיב אכילה אלא שהשג"א סי' ק' הבין כן מדבריו מדכתב דמרור בעי כזית מדמברכין על אכילת מרור אלא דס"ל דיאכלוהו קאי רק על פסח ולא על מצה ומרור. אבל באמת אין זה כונתו רק כיון שהי' אפשר לפרש דיאכלוהו קאי רק על פסח ולא אמצה ומרור הביא הרא"ש ראי' מדמברכין אכילת מרור ולמה לא תיקנו הברכה בלשון אחר כגון על מצות מרור וכמו שהק' שג"א שם עכ"ח דקי"ל לחכז"ל דיאכלותו קאי אכולהו אפסח מצה ומרור והא דכתי' יאכלוהו לשון יחיד היינו ללמד דלא בעי כריכה אלא אפי' זה בפ"ע וזה בפ"ע כדאמרינן בפסחים קט"ו ועיין רש"י שם ושג"א הנ"ל דבעי' כזית מרור דאיתקש לפסח וא"כ בעי נמי כדרך אכילתן כמו בפסח ועיין נזיר כ"ג בתוס' שם ד"ה פסח וחת"ס או"ח סי' ק"מ
אבל גם לו יהיבנא דבמרור לא בעי' כדרך אכילתן היינו לענין קיום מצות אכילת מרור אבל לא הועיל בזה על קושי' דמרור של טבל ל"ה מצהב"ע כיון דהוא שלכד"א דלענין איסור טבל ודאי בעינן כדרך אכילתן דטבל אכילה כתיב בי'. ובזה הנני ידידו דוש"ת באהבה עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל
שיל"ת חוסט תענית אסתר תרמ"א לפ"ק
להרבני הגדול בתורה ותיק וחסיד כמו"ה פנחס נפתלי ירושלמי נ"י סתו"מ פה העירה
בדבר אשר שאל היות כי שומן אווז הוא ביוקר בשנה זו ורוצים לעשות שמן של פסח מגרעיני פרחים נקראו זאנענבלומען (נאפראפארגוי) ולנקר הריחים שעושים בו השמן כל השנה, והנה לפענ"ד אין בו שום איסור מדינא משום איסור קטניות דלטעם סמ"ק שהביא טו"ז סי' תנ"ג כיון שראויין לעשות מהן עיסה גרעיני' אלו אינם ראויי' לעשות מהם עיסה. וגם לטעם שהביא הח"י שם משום דדגן מעשה קדרה וקטניות מעשה קדרה וגם פעמים שעושים פת ל"ש בזה, וגם לטעם ת"ה משום דמידגן אינון ואתי להחליפן בדגן ל"ש בזה דאין צורתו כדגן כמ"ש טו"ז לענין פעלדקיממעל. וגם אינו בכלל גזירת קטניות דאינו גדל בשרביטי' כקטניות. ואפילו הי' בכלל קטניות מ"מ פשוט דאפילו מה' מיני דגן היה מותר לעשות שמן אם היה אפשר באופן שלא יהי' בו חשש חימוץ ואם כן אם עושי' שמן מקטניות קודם פסח ל"ש כלל אתי להחליפו דאין עושין כלל שמן מה' מיני דגן והבו דלא לוסיף כמ"ש הח"י וגם לפי הטעם שמיני חיטי' מתערבי' בהם הוא חשש רחוק בזה שגדל בין הקוקרוץ. וגם מטעם זה נ"ל דאינו אלא לאכלם בפסח דאז הוא במשהו אבל בעושה שמן קודם פסח נתבטל בס' דבלח בלח אינו חוזר וניעור כמ"ש מג"א סי' תמ"ז גם הוא רק חשש בעלמא אם נתערב בו חיטים ושמא לא החמיצו
ואפילו משתמש בו בפסח עם מים דהוי מי פירות עם מים דשמן לחוד וודאי אינו מחמיץ החטים אפילו אם נתערבו בתוכו מ"מ כיון שכבר נתבטל טעמי החטים בשמן אינו מתחמץ אח"כ גם עם מים ועיי' במג"א סי' תס"ב סק"י ובשע"ת סי' ת"ס
אך מלשון רמ"א סי' תנ"ג שכתב וכן מותר להדליק מהשמני' הנעשי' בהם נראה דבאכילה אסורים. הגם דיש לדחות דרמ"א קאי רק אם נעשה סתם שלא לשם פסח וכן משמע קצת מדברי המג"א ודגומ"ר שם ובפרט מה שפלפל לענין שמן זית וודאי מיירי בלא נעשה לשם פסח דבנעשה לשם פסח וודאי אין איסור בשמן זית. מ"מ פשטא דלישנא דרמ"א משמע אפילו נעשה לשם פסח רק מחמת שהוא ממיני קטניות אינו מותר רק בהדלקה ולא באכילה, אבל מ"מ נראה דמותר בגרעיני' הנ"ל דאינו בכלל קטניות כלל זה הנלע"ד לדינא. ויען כי דבר חדש הוא ואין דעתי נוחה להתיר חדש בזה"ז נתיעצתי עם הגאון הקדוש מהרייט"ב שליט"א מסיגעט והסכים עמדי כמ"ש ובזה הנני חותם בברכת התורה ולומדי' ידידו"ש
[א"ה הנה זאת תשובת הגה"ק הנ"ל זי"ע בעצם כתי"ק אשר תח"י
החיים והשלום לכבוד אהו' ידי"נ הרב הגאון הגדול בענקים חריף ובקי חכו ממתקים החסיד המפו' מו"ה עמרם בלוהם נ"י אבד"ק חוסט
מכתבו היקר הגיעני וכו' וע"ד אם לעשות שמן לפסח מגרעיני פרחים בעיקר הדבר הדין עמו כי אינם מין קטניות כלל אבל בכ"ז אין דעתי נוחה להתיר פן יאמרו ב"ד שרו משחא ויאכלו כל השמני' שמן זית ושמן העשוי מקטניות וזה אסור באכילה ויש לחוש דאתי לאחלופי עיי' רמ"א ודגול מרבבה לכן חלילה מעשות חדשות בארץ דברי אוהבו ידידו הדוש"ת וטובתו בלב ונפש חפיצה
שיל"ת ב' אויפאלו מש"ק לס' תצוה תרס"ז לפ"ק
יהי שלום בחילו. לאיש לפי מהללו. ידידי הרב הגאון חו"ב הוותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה משה שמואל גלאזנער נ"י האבדק"ק קלויזענבורג
אשר ניעץ עמי אודות שאיבת מים למצות מן הוואססערלייטוכג [מתאספי' תחילה ברעזערוואר] אשר יש מפקפקי' מחמת שאותן המים הבאי' מן הוואססערלייטונג מתאספי' תחילה ברעזפרוואר גדולה שלהם מחוץ לעיר ומי יודע מתי נעקרו ממקומן ולפי קצת מפרשי' בשיטת הרא"ם המובאי' בסי' תנ"ה כל שלא נעקרו ממקורם ביהש"מ אין להם תקנה אפי' לנו כמה לינות. אמנם לדעת פר"מ לא גרע אסיפת המים בפילטירברוננען שלהם משאר בורות. האמת אגיד כי אינני בקי היטב במעשה הוואססערלייטונג וכליהם וגם מעלתו דחק עלי השעה והקיפוני טרדות רבות ולא הי' פנאי לעיין
, אבל לפום ריהטא נ"ל דעת המפקפקי' ולא מחמת ספק מתי נעקרו ממקומן אלא ודאי לא נעקרו רוב המים שברעזערוואר ממקורן ביהש"מ רק ביום או בלילה נעקרו. ומה דק"ל מ"ש פילטירברוננען שלהם משאר בורות לפענ"ד פשוט דבשאר בורות מתקרר המים ביום תחת הקרקע ובפילטיר באר אפשר בנין מפסיק בינו לקרקע ואינו מתקרר מה שנתחממו במקורו ועיין פמ"ג סי' תנ"ה ס"ב גבי סיסירנ"ה. ואולי לכשאפנה אשנה עוד פרק זה לכן לפי דעתי לא ישאבו מוואסערלייטונג. ובזה אמלא כפי קוצר. וכ"ט ממנו לא יבצר' כנפשו ונפש ידידו החותם בברכה ושמחת פורי'
שיל"ת ב' אויפאלו ב' לס' ויקרא תרנ"ה לפ"ק
שוכ"ט לכבוד התורני המופלג המושלם כמו"ה יצחק בלומענפעלד נ"י בק"ק ק' מאדאראש
מכתבו הגיעני בזמנו ולא הייתי בקו הבריאה וגם עדו עלי טרדות רבות לכן איחרתי עד היום. ואודות שאלתו בענין הפלפלי' [פפעפפער] אשר ראה אזהרה שהוא חמץ גמור כי מזויף הוא אם צריך למוכרו לנכרי קודם הפסח עם שאר החמץ או הוא כשאר חמץ נוקשה הנעשה ל' יום קודם פסח ומותר אפי' למכרו בחנות בחוהמ"פ כיון דאינו נראה בעין ולא דמי לדבר המעמיד כי הקמח אינו מעמיד ואפי' יהי' מעמיד הוי זוז"ב ומותר או אפשר דבדבר חריף ובתבלי' ל"ש ביטול כלל אלו דבריו
הנה בעיקר ענין עשיית הפפעפפער אינני בקי אם הוא כבר חמץ או אולי נעשה מקמח ומי פירות שאינו מחמיץ כמבואר באו"ח סי' תס"ב ואף שיש בו דבר חריף ג"כ אינו מחמיץ בלא מים כמבואר במג"א שם דאפי' מי פירות חמוצי' אינו מחמיץ דלא כש"ג שהביא שם ומ"מ המזהיר יפה הזהיר שלא ליתנו בתבשיל בפסח דכשיבא במים מחמיץ ומי פירות ומים ממהרי' להחמיץ כמבואר סי' הנ"ל וא"כ הוא מותר אפי' למכרו לעכו"ם בחוהמ"פ
אבל אפשר שגמרו בקמח ומים וכבר הוא חמץ וא"כ אפי' הוי חמץ נוקשה אסור לקיימו בפסח כמבואר במג"א רס"י תמ"ב וצריך למכרו לעכו"ם קודם הפסח. ומ"ש דהוי כשאר נוקשה הנעשה ל' יום קודם פסח אני לא מצאתי בזה היתר שהיי' בסי' תמ"ב אלא בנוקשה ע"י תערובות עיין מג"א סק"ב או אם אין צורת החמץ עומדת עיין בשו"ע שם ס"ג וטו"ז ומג"א שם וכאן צורת החמץ עומדת בעין והו' נוקשה בעיני' דאסור להשהותו
ומ"ש שהקמח אינו מעמיד ואפי' מעמיד הוי זוז"ג שגה בזה דמעמיד וגורם שייך רק באיסור שאינו בעין ונתבטל כגון מעמיד גבינה בעור קיבת נבילה או אפי' בכשירה ויש ששים נגד האי' דנתבטל רק שהוא מעמיד וגורם שייך זוז"ג אם יש גם מעמיד היתר וכמו שאור של תרומה ושל חולין שחימצו עיסה של חולין אבל בתערובת חד בחד ל"ש מעמיד וגורם וזוז"ג דהרי אינו גורס ומעמיד לבד אלא גופו של איסור וא"כ ברור דהוי נוקשה בעיני' וצריך למכרו קודם פסח
ואני נבוך אי הוי חמץ נוקשה כלל ואולי הוא חמץ דגן גמור דלמ"ש מג"א סי' תמ"ב דנוקשה היינו שלא נעשה חמץ גמור א"כ אפשר שהקונסט-פפעפפער נעשה חמץ גמור לפ"מ שפירשו רש"י ור"ן דנוקשה היינו חמץ רע שאינו ראוי לאכילה מ"מ כתב מג"א דצריך שמעולם לא הי' ראוי לאכילה דאם הי' חמץ גמור ראוי' לאכילה אסור עד שיפסל מלאכול לכלב ע"ש וא"כ בפפעפפער זה נמי דילמא בתחילה הי' ראו' לאכילה ולא מקרי נוקשה כלל. ולפ"ז הדבר פשוט דאסור למכרו בחוהמ"פ וצריך למכרו לעכו"ם קודם פסח: