בית שערים אורח חיים רכג

ונ"ל לפמ"ש פנ"י עצמו בפסחים דף י"ב בדעת רש"י עפ"י ה"ר שלמי וע"פ המכילתא דודאי מעיקרא דהוי יליף ר"י דחמץ בשריפה מק"ו דנותר שאינו בב"י וודאי עיקר סקו"ח היינו לאח"ז איסורו דומי' דנותר אבל אחר שהשיבו לו חכמים וחזר ר"י ודן דין אחר נותר ישנו בבל תותירו וחמץ בבל תותירו מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה ולישנא דבל תותירו ל"ש אלא קודם זמן איסורו שלא יבא לידי נותר ה"נ בחמץ שלא יבא לידי ב"י ונהי דבנותר א"א לשרפו קודם זמן איסורו אם ידוע שלא ימצא אוכלי' מ"מ בחמץ ודאי עיקר מצות שריפתה קודם זמן איסורו כד' שיהיה מושבת בזמן איסורו ע"ש והנה תוס' מנחות נ"א ד"ה אפי הק' אהא דפריך שם צ"ה ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלי' בלינה הא כלי שרת אין מקדשי' אלא בזמנן דהא לא כתיב תנור בקרא ותי' כיון דלא דחו שבת אם כן מאתמול נמי הוי זמנן ע"ש ולפ"ז ה"נ כיון דשריפת חמץ הוא קודם זמן איסורו שלא יבא לידי ב"י וכיון דאין שריפת חמץ דוחה שבת הוי זמנן מע"ש ובעי שריפה דוקא שלא יותיר לבא לידי ב"י

ובזה יש ליישב קושי' הר"ן עמ"ש הרמב"ן במלחמות והר"ן גופא דכל היכי דאמרי' מבערים היינו בשיור מתוספתא י"ד שחל להיות בשבת מבערי' הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מע"ש דמשמע דאינו משייר חמץ רק אופה מצה ואוכל וכמ"ש בעה"מ, ולפמ"ש י"ל דהרי מבואר בטור או"ח סי' תנ"ח דמצות מצה צריך לאפות בע"פ אחר חצות היום משום דאיתקש לפסח ושחיטת הפסח הי' בי"ד אחר חצות ואם כן אם חל י"ד בשבת איך אופי' בע"ש בי"ג והא הוי שלא בזמן הפסח אמנם לתוס' מנחות הנ"ל א"ש דוודאי זמנם בשבת אלא כיון דאפיית מצה אינו דוחה שבת הוי ע"ש זמנם משא"כ פסח דדוחה שבת דכתיב במועדו אפי' בשבת לא הוי ע"ש זמנו

ולפ"ז א"ש פי' התוספת דאמרינן בסנהדרי' דף פ"ו סתם משנה ר"מ סתם תוספתא ר"כ סתם סיפרא ר"י וכולהו סתימאי אליבא דר"ע ור"ע הא ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה כדאמרינן בפסחים ס' ולכן י"ד שחל להיות בשבת מבערי' הכל מלפני השבת משום דא"א לשרפן בשבת וכמ"ש בעה"מ וק' קו' פנ"י הנ"ל וצ"ל כתי' הנ"ל כיון דאינו דוחה שבת הוי ע"ש זמנם והראי' דע"ש זמנם דהא ואופה לו מצה פי' מצה של מצוה מע"ש מה"ט כיון דאינו דוחה שבת הוי מ"ש זמנם ע"כ מבואר דהחיוב לאפות מצה של מצוה בע"ש דאז זמנו ולא יפה הם עושי' אותן שאופין ביום ה' קודם י"ד ופוק חזי מה עמא דבר שכל ישראל הכשרים אופי' בע"ש בי"ג לכן אל תטוש תורת אמך ואל תלך בדרך אתם רבך דושו"ט

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רי"ב

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק ויקרא תרנ"ה לפ"ק

שוכ"ט ושמחת יו"ט לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון הצדיק כמו"ה חיים צבי ווינקלער יושב בשבת תחכמוני בק"ק מארגרעטין ולפנים אבדק"ק ראצפערטא

יקרת מכתבו הגיעני ומה שנועץ אם מותר לבשל בפסח רוססישמן טהעע לפי שראה בשע"ת שהביא בשם שבו"י דיש לחוש שנתבשל כבר בכלי חמץ ונתייבש וע"ז כ' פרו"מ כיון דאין דרך להשתמש חמץ הרבה בקדירה עיין תוס' פסחים ל' כבר נתבטל קודם פסח. ויש עוד סברא דנתיבש כמ"ש רמ"א יו"ד סי' פ"ז ס"י גבי עור הקיבה ועיין ש"ך סוס"י קי"ד לענין כרכום

הנה כעת בחפזי לא מצאתי הדבר בשע"ת ולא בשבו"י אבל מ"ש סברא להתיר משום דנתיבש לא נ"ל כלל שהרי כתב רמ"א דבעי' שנתיבש כעץ ואין בו לחלוחית בשר וא"כ אם יש טעם חמץ נבלע באותו הטהעע לא נתיבש כעץ שלא ישאר בו שום לחלוחית שהרי עמד טעמו בו א"כ גם טעם חמץ שבו לא נתיבש לגמרי וכן נראה מדברי הש"ך שם בסי' קי"ד שכתב לא הי' נזהר אלא בכרכום שהוא לח וא"כ גם החוטי בשר יבש לא הי' יבשי' לגמרי וכו' ע"ש

אבל מ"ש שאין בו חמץ אלא משהו ונתבטל קודם הפסח בזה ודא דבריו נכונים ובפרט שבכלי' שמבשלי' טהעע ודאי אין דרך להשתמש חמץ הרבה ואפי' להסוברי' דגם בלח אמרי' חוזר וניעור מ"מ כבר כ' מג"א סי' תמ"ז סק"ז דבליכא בתוכו מעשות האי' רק טעם לכ"ע אינו חוזר וניעור. וגם יש לסמוך כיון שהוא קודם פסח דסתם כלים אב"י ולא מיבעי' לדעת מו"ז סי' תמ"ז סק"י גבי שומן מהותך דלא אמרינן סתם כלי' אב"י שם משום קנס דהי' לו ליזהר וזה ל"ש כאן אלא אפי' לדעת מג"א שם משום דלדעת הטור ל"ש ס"ס משום דחמץ אינו פוגם בשומן ע"ש נמי ל"ש כאן דאולי בטהעע פוגם ולדעת רשב"א גם שם הוי ס"ס ולדעת כ"ה דוקא במחבת לא אמרי' סתמא אב"י ולא בשאר כלים. וגם הוי נ"ט בנ"ט דהיתירא אלא דלא מהני בפתח משום דחמץ שמו עליו כמ"ש מג"א סקכ"ד מ"מ כיון דלענין חענ"נ לא אמרי' האי סברא דשמו וכמ"ש מג"א שם סקט"ל ולא לענין מבטל אי' לכתחילה עיין מג"א סקמ"ה וסי' תס"ז סק"ד סניף להתיר מיהא הוי

וגם מ"ש פר"מ משום דנתיבש אחר שנראה ונדחה חוזר ונראה שהרי הרב אומר כן המג"א סי' תמ"ז סקט"ז בשם הב"ח גבי בשר יבש ע"ש וכן כתב מג"א סי' תס"ז ס"ק י"א לענין כרכום. ועוד דודאי רוב הטהעע ומכ"ש הטוב ודאי לא נתבשל בתחילה ואף דיש דיעות דבדשיל"מ לא אזלינן בת"ר וחמץ יש דס"ל דהוי דשיל"מ מ"מ בספק משהו ודאי יש לצרף דגם בדשיל"מ אזלינן בת"ר או דחמץ לא הו' דשיל"מ. וא"כ אין לאסור הטהעע מדינא אבל מ"מ שומר נפשו ירחק מהיתרי' כאלו בפסח ולא עדיף מפירות יבישי' בסי' תס"ז ס"ח לכן למעשה אינני מסכים להתיר לבשל הטהעע לכתחילה בפסח

תשובה רי"ג עוד להרב הנ"ל

ונפשו היפה עוד לשאול הגיעו באחד שלא הי' לו ירק לכרפס [עיין מחה"ש סי' תע"ג סק"ד שעיקר המצוה בירק שאנו קורין צעללייר] לכן נטל מיד המרור שהי' סאלאט ובירך מיד על אכילת מרור לבד כמ"ש מג"א סי' תע"ה סק"י דמרור אינו ראוי לאכילה אלא שמעלתו תמה ע"ד מג"א מדברי רש"י פסחים ט"ל שכ' דאינו יוצאין במרור של טבל משום דהוי מהב"ע וכיון דמרור אינו ראוי לאכילה א"כ הוי שלכד"א דמותר ומאי עבירה איכא ואף דשלכדה"נ אסור מדרבנן עכ"פ וגם בעבירה דרבנן שייך מצהב"ע מ"מ מדברי מרדכי ר"פ כ"ש משמע דשלכד"א מותר אפי' לכתחילה ואיך יפרש משנה זו ועוד הק' דבפסחים קי"ד משמע דמברך בפה"א על מרור והרי אינו נהנה

ובקושי' שנ' אני תמה עליו ה"ז דברי המג"א בעצמו אבל האמת עד לעצמו דהמג"א לא כתב כן רק קרין אבל בשאר מיני' מרור ניחא לי'. וא"כ ל"ק לי' מגמ' דבגמ' מיירי בשאר מיני' מרור ובהכי מתישבת גם קושי' הראשונה דהרי במתני' לא הזכיר דאינו יוצאין בטבל רק מדקתני יוצאי' בדמאי וכו' דייקי' מיני' דאינו יוצא בטבל מדנקט דיוצא בדמאי ובמעשר א' שנטלה תרומתו וא"כ י"ל דנקט הכי משום דבזה יוצאי' בכל ה' מיני מרור אבל בטבל נהי דיוצא בקר"ן אבל בשאר מיני מרור אינו יוצא

ובר מן דין י"ל דהוי מצהב"ע לא משום אכילת טבל רק משום דמבטל מצות הפרשת תרומה ומעשרות דרבנן או משום גזל השבט ועיין תוס' פסחים ל"ח ד"ה אתי'

ובגוף הדבר נ"ל למ"ש צל"ח פסחים ב"ד דלא מקרי שלכדה"נ אלא אם אפשר להנות הנאה יותר חשובה אבל בעירב בו דבר מר שאינו ראוי לאכול מקרי שאר הנאת כדה"נ ואכילה שלכדה"נ ע"ש באריכות. וא"כ אפשר בקרין דיש להנות ממנו הנאה יותר חשובה ע"י בישול א"כ כשאכלה חי הוי שלכד"א אבל בשאר מיני' מרור אפשר שאינם טובי' לא חי ולא מבושלי' וגם אינם ראוי' לשאר הנאות א"כ שפיר מקר' זה כדרך הנאתן

ועונ"ל דעיין בלח"מ פ"ה משבועות ד"ה שכתב לחלק דבנשבע שאוכל ואכל אוכלי' שאינם ראוי' קיים שבועתו דכיון שאוכלי' אחשבי' לאכילתו כדי לקיים שבועתו אבל בנשבע שלא אוכל ואכל אוכלי' שאינם ראוי פטור דודאי לא אחשבי' כדי שלא יעשה איסור ע"ש ועיין בר"ן ואשר"י פ"ג דשבועות ובזה יובן יותר מה שנסתפק המל"מ פ"ה מיסוה"ת דמצות עשה מקיים בשלכד"א. ומעתה מצות אכילת מרור ודאי מקיים שלכד"א ועיין שג"א סי' ק' דהרי כל מרור הוא שלכד"א דאין יוצאי' לא בכבושי' וכו' כמבואר סי' תע"ג וא"כ התורה והוא אחשבי' לאכילה ומגו דהו' אכילה לענין מצות מרור הוי נמי אכילה לענין אי' טבל דהרי עכ"ח אחשבי' כדי לקיים המצוה ועיין פלתי סי' ס"ה אות ב' ושפיר הו' מצהב"ע

ועוד בה שלישית לפמ"ש הר"ן ביומא דע"ח דהני מיני' שאין בהם אי' נעילת הסנדל אין בהם משום אי' הוצאה ביוה"כ לפי שהמנעל אסור ודרכן של בנ"א לצאת באותן המיני' והוי כמשוי רק דרך לבישה להאי יומא ע"ש באריכות. וה"נ אני אומר כיון שאסור לאכול מרור מבושל דאינו יוצא בו וא"כ דרך כל ישראל לאכלה חי בליל פסח למצות מרור שפיר הוי לילה זו כדרך אכילתן ואסור משום טבל ושפיר הו' מצהב"מ וגם שפיר מברכין עליו בפה"א וא"ש. וד' ישמרנו ממשהו חמץ. מכף מעול וחומץ כנפשו היפה ונפש ידידו דוש"ת באהבה: עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רי"ד עוד להרב הנ"ל

שיל"ת ב' אויפאלו ג' תזריע תרנה"ל

כתבו בא אלי בזמנו וכו' ומ"ש דבמרור לא כתי' אכילה כמ"ש האשר"י בפסחים קי"ד והו"ל כבב"ח וכה"כ דלוקי' שלכד"א ע ש. הנה