בית שערים אורח חיים רכב
Beit She'arim Orach chaim 222 · בית שערים אורח חיים · free full Hebrew text
Open in the reader →הדור פרוץ ומשום חימוד ממון יש לחושדם ועיין בנמ"י סנהדרין כ"ז גב' מומר אוכל נבלות לתיאבון דכיון דמשום ממון קא עביד דהא שכיח בכל מדהיתירא הו"ל רשע דחמס ופסול לעדות ע"ש ועיין בחו"מ סי' ל"ד סעיף ג' וסמ"ע סק"ה
ובהכי מתישבת קושי' הש"ך סי' קכ"ז סקי"ב אהא דכ' רמ"א וכל פסולי עדות כשרי' לענין איסורי' ונרשם בשו"ע כן ותמה הש"ך דבר"ן פ' האומר בקידושין ס"ו כ' בהדי' דאין נאמנים. ולפענ"ד לק"מ דר"ן קאי על גזלן שהוא רשע דחמס משום חימוד ממון אינו נאמן דילמא יש לו איזה הנאה כמ"ש סמ"ע הנ"ל אבל רמ"א קאי בשאר פסולי עדות כגון אשה ועבד וקרוב דאלו שפיר נאמני' באי'. ומ"מ אין להחמיר בזה יותר מדי ובפרט עכשיו שהשפיריטוס ביוקר יותר משליוואוויטץ ומבואר ביו"ד סי' ש"ג דבמקומות שהפשתן ביוקר מן הקנבוס יש לסמוך להתיר ועיין טו"ז סק"ד וש"ך סק"ג
ועל שאלתך השני' הנה ביו"ד סי' קי"ד ס"ו בהג"ה משמע דאין לחוש לשמרים אא"כ דרכן בכך ועיין מג"א סי' תמ"ז סקכ"ה וה"נ בשרית כזו אין דרכן בכך ועיין בש"ך סי' פ"ג דלא מחזקי' אי' עדיף מרוב
וכיון שהגעיל החביות במים אף שלא הגעילו במים ואפר תחילה עכ"פ מה שחזר ונבלע בחביות היי"ש שבו מעט וקודם פסח שהוא היתר לא אמרי' חענ"נ כמ"ש מג"א סי' תמ"ז סקל"ח וא"כ יש ביי"ש של פסח שנתן בו אח"כ ס' נגד היי"ש של חמץ אפי' ודאי הי' בו יי"ש של חמץ
ובלאה"נ כתב חת"ס או"ח סי' ק"ך עפ"י דברי מחה"ש סי' תנ"א סק"מ שאפי' יי"ש של חמץ אינו כולו חמץ ויש בו גם מים ומינים אחרים וא"כ יש ס' במה שבכלי נגד חמץ הבלוע בכלי וא"כ אין כאן אלא חשש משהו וכבר כתב מג"א סי' תס"ז סקי"א דלענין אי' משהו דרבנן לא מחזקי' אי' בדיעבד לכן בהפ"מ יש לסמוך ע"ז שמותר לשתותו בפסח ומ"מ מהיות טוב לעדות אותו מחביות אלו קודם פסח לחביות אחרי' הכשרי' לפסח בלי פקפוק דהיינו שהכשרי' תחילה במים ואפר ואח"כ במים בלא אפר כמש"ל. והי' זה שלום מנאי חמיך דוש"ת באה"ר
שיל"ת ב' אויפאלו ג' תזריע תרס"ו לפ"ק
י"ד למנין, תצליח בכל ענין. בני אהובי הרבני החריף ובקי זך ונקי כמו"ה בן ציון נ"י אתה שלו' וביתך שלו' וכאל"ש
אחרי הודיע משלומינו אודיעך כי קבלתי מכתבך ושמחתני בשלומכם כה יתן וכה יוסיף שנות חיים וברכה למשמרת שלום, ואודות השאלה בעצם הקוליות שנשבר אל ירך לבבך כי יפה הורית להתיר מטעמים שכתבת ועליו אין להוסיף רק לפלפולא בעלמא ואין הזמן מסכים. ומכ"ש שהכלים מותרים אחר מעל"ע ואין כאן בית מיחוש
ואודות הכלי כסף דרשתי וחקרתי ואין עושי' הגלאנץ כלל בבורות עכשיו רק באיזה מין אבן ואפי' אם הוא בבורית הרי אין עושי' בחמין רק בצונן ואינו בולע וממשות אין כאן עיי' מג"א סימן תנ"א סקמ"ה וגם יש יישון יב"ח דמהני לחכ"ץ בתשו' הגם דלא קי"ל כן. וגם אין בבורית שום חשש חימוץ ולא גרע מפירות יבשים בסי' תס"ז ס"ח בהג"ה דאינו אלא חומרא במקום שנהגו. לכן נלפע"ד דא"צ הגעלה כלל רק לשפשף יפה הקתא במים עם קריידען ואין כאן בית מיחוש ופוק חזי מה עמא דבר מימים קדמונים אשר היו טובים ויראי ה' באמת
ומה שעמדת על ב"י או"ח רס"י תמ"ב בישוב דעת הטור דהך תני' כוותי' הוא רק לסברת ר"מ דתערובות חמיר אבל לסברת ר"נ דנוקשה חמיר אין ראי' משום דתני' תערובות וכ"ש נוקשה וק"ל הא התוס' שם הק' כן על התני' כוותי' ותי' דאי כ"ש הוא הו"ל למתני לאשמעי' דלית בי' כרת. יש לדחות דס"ל לטור כיון דקתני אח"כ על חמץ דגן גמור עכוש כרת ממילא שמעינן דגם בנוקשה ליכא כרת ועיי' צל"ח ול"ל תי' וס' ואי משום קושי' תוס' כבר תי' ב"י דהך תני' כוותי' הוא רק לסברת ר"י דתערובות חמור ואין זה דרך כלל להקשות מסברא שכתבו לחד מ"ד על אידך מ"ד ופשוט
והערה אשר כתבת דח"י בסי' תע"ג אות ט"ל כתב דסומא חייב בהגדה ומ"מ כשיגיע למצה זו או מרור זה לא יאמר זו או זה ובח"א כלל ק"ל חולק וכתב דכיון שצריך להגביה שפיר יכול לומר מצה זו ומרור זה ע"ש והפלאת דאישתמטתי' משנה שלימה סנהדרי' ע"א דקתני היה א' מהם גידם או חיגר או אילם או סומא אינו נעשה בן סו"מ שנ' ותפשו בו ולא גידמי' יאמרו ולא אילמין בנינו זה ולא סומי' מבואר להדי' דאף שהופשי' הבן בידם כדכתיב ותפסו דמיני' ממעטי' גידמי' מ"מ לא שייך לומר זה כיון שהן סומי' ע"ש וצע"ג, הנה אף תפסת מועט לא תפסת על הח"א דהרי מסקי' בפסחים קט"ז ע"ב דדוקא בבן סו"מ מדהו"ל למיכתב בנינו הוא וכתיב בנינו זה ש"מ פרט לסומא הוא דאתי אבל בלא יתורא או שינוי לשון לא ממעטינן סומי' מזה דגם סומא יכול לומר זה על מה שתופס בידו ויודע כי הוא זה ועיי' תשו' פרשת מרדכי אהע"ז סי' ח' וא"ש
ועונ"ל דהרי שם בסנהדרי' ע"א אמרי' ש"מ בעי' קרא כדכתיב ומשני שאני הכא דכולה קרא יתירה הוא וכיון דרק מקרא יתירה שמעי' אם כן אין ללמוד נחה רק מי שאינו ראוי לקיים קרא כדכתיב שאינו ראוי' לבילה בילה מעכבת בו אבל אם ראוי לקיים קרא כדכתיב אע"פ שאינו מקיים שפיר נעשה בן סו"מ ועיי' רשב"ם ב"ב פ"א ע"ב וטו"ז או"ח סי' תרפ"ט ורב אשי משמע בסנהדרי' מ"ה דס"ל דלא בעי' קרא כדכתיב והלכה כבתרא' מאבי' ורבא ואילך ועיי' במבוא התלמוד בקיצור כללי הגמ' ד"ה אע"פ ועיין מלא הרועים ח"א אות ק' ואם כן נהי דממעטי' מותפסו ולא גידמי' היינו דוקא גידמי' שאינם ראוי' לתפוש אבל בראוי' לתפוש א"צ לתפוס וכיון שאינן תופשי' בו אין סומי' יכולים לומר בנינו זה אבל במצה ומרור שמגביה ותופס בידו שפיר י"ל כח"א שיכול לומר זו וזה וא"ש
ומה שעמדת על דברת בעל חוו"ד בפי' הגדה שלו דא"י חובת מרור בתמכא שנמלל דמה יענה לדברי תוס' סוכה ל"ב ע"ב ד"ה האמת שכתב דהירדוף אינו כשר להדס משום דאינו דרכי נועם לפי שראשי עליו חדי' ועוקצי' את הידים וה"ט לא הומ"ל גבי מרור שיכול לכתשו ולהסיר עוקציו ולאכול וכו' הרי מבואר דיוצא בכתוש. כבר עמד בזה בס' נשמת אדם כלל ק"ל ע"ש. ולפענ"ד לק"מ דהרי החוו"ד מכח שנשתנה טעמו מבריתו אתי עלה ואם כן בשלמא בתמכא דודאי כשהוא שלם וא ואינו נמלל יוצאי' מש"ה ס"ל דכשנמלל אינן יוצאי' בו לפי שנשתנה ממה שהי' מעיקרא אבל בהירדוף כתב תוס' שפיר דהקושי' הי' בפסחים ט"ל ואימא הירדוף דילמא כונת התורה הי' מרור הירדוף וליכא לשנוי דעכ"ח אין כונת התורה הירדוף משום שאינו דרכי נועם שעוקץ הידים דדילמא כונת התורה בהירדוף כתיש דהוי מרור ואם כן אין לומר שנשתנה על ידי כתישה שהרי זה עיקר מצות מרור הירדוף כתוש ולא נשתנה מעיקר מצות מרור כלל וזה פשוט וברור
ובנ"א שם השיג עוד על ראית חו"ד מברכות ט"ל דקאמר הני גרגלידי דליפתא פרמינהו פרימא רבה בפה"א פרימא זוטא שהנ"ב וכתב רשב"א בחי' ד"ה קבע עולא לשבשת הטעם דסובר איפגם טעמא קצת ואי חשיב שינוי טעם לענין ברכה מכ"ש לענין מרור ואפי' למאן דפליג לענין ברכה היינו משום דאישתני לעילוי דנמתק טפי אבל לענין מרור כיון דמתיק טפי וודאי א"י ידי חובת מרור ע"ש וע"ז השיג בנ"א דרשב"א קאי בגרלידי שבישלם שהרי למד ממנו דכל מידי דמיפגם בשלקא מיגרע גרעי בברכתי' ע"ש אבל בחיין לא נפגם כלל בפרימא זוטא. וגם זה אינו השגה שהרי רש"י בברכות ט"ל ד"ה פרמי זוטרא פי' גריעותא היא ובשאכלו חי קאי ועיי' בטור סוס"י ר"ה יש בזה שתי דיעות אי מיירי בשאכלו חי או מבושל ע"ש וראית חוו"ד מדעת הסוברים דבשאכלו חי מיירי וכדעת רש"י וי"ל שגם רשב"א ס"ל כן רק דמייתי ראי' כמו דבפרמינהו פרימא זוטא מברך שהנ"ב משום דנשתנה לגריעותא ה"נ במיפגם על ידי ששלקו נמי מיגרע גרעי בברכתי' השאר חסר]
שיו"ט לאהו' תלמידי הרבני המופלג מהו"ר אהרן משה סג"ל נ"י
אשר שאלת בע"פ שחל להיות בשבת אם מחויבית לאפות מצות מצות בע"ש אח"צ הנני להעתיק לך דבר א' מחידושי בסוגי' זו בפסחים דף מ"ט וז"ל הפנ"י הק' עמ"ש הבעה"מ שם דר"מ לטעמי' דס"ל כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה וכיון שא"א לשרפן בשבת משו"ה מבערי' לפני השבת ושורפי' כמצותן וחכמים לטעמיהו דהשבתתו בכל דבר משו"ה מבערי' בזמנו בשבת והק' הנ"ל לא מיבעי לשיטת תוס' לעיל י"ב דר"י דוקא לאח"ז איסור ס"ל דבשריפה אבל בזמן ביעורו בשש מודה דהשבתתו בכל דבר וודאי ל"ש ה"ט אלא אפילו לשיטת רש"י דלר"י דוקא בתחילת שש וכל שש דאכתי מה"ת שרי הוא לר"י בשריפה דוקא אבל לאח"ז אי' השבתתו בכ"ד מ"מ זה דוקא כשמבער ע"פ ממש שחל בחול שעה קודם זמן אי' אבל כשחל ע"פ בשבת גם אם מבער בע"ש בי"ג אינו בשריפה דוקא רק השבתתו בכל דבר ואם כן יכול לבערו בכל דבר גם בשבת ע"ש: