בית שערים אורח חיים ריח

קושי' תוס' שהק' הא אין מבטלין אי' לכתחלה דז"א דרב אסר רק א"מ אטו מינו ואם כן רק מדרבנן אסור וכיון שכבר נתערב בשאר בליעה שבקדירה הוי רק מוסיף ומבטל דמותר בדרבנן כמבואר ביו"ד סי' צ"ט

ראשית דבר אינני יודע קושיתך דליבטל קודם פסח בס' ועל מה תיסוב הקושי' דלבשל בה בפסח וודאי אסור דהרי קי"ל בסי' תמ"ז דחוזר וניעור ואם שאר הבליעה הוא ג"כ מב"מ עם החמץ אינו בטל כלל דרב ס"ל מב"מ לא בטיל ואפי' קודם פסח ועובר אב"י בפסח ואם שאר הבליעות הוא מבשא"מ עם החמץ גם כן גזר רב שא"מ אטו מינו וחוזר וניעור ואסור מדרבנן בפסח וב"י וודאי ליכא ומתורץ קושי' או"ח אבל קושיתך א"י על מה תסוב, ומה שדחית דמאן יימר שיש בהבליעה ס' הוא אמת דאין כוונת רש"י ותוס' שבשאר הבליעה שבקדירה הוא משהו אלא שאם יבשלה בה א"מ יהיה ס' נגד החמץ אף שאין במה שבקדירה ס' נגד כל הקדירה מ"מ בחמץ יש ס' לפי שאין כל הבלועה חמץ רק מעט ונגד זה המעט יש ס' במה שמשתמש אח"כ בשא"מ

אבל מ"ש דתערובות חמץ מיהו הוי ולשיטות תוס' אינו עובר בב"י אינו אמת דכבר כתב הטור סי' תמ"ב דהיכי דנרגש טעם חמץ לא מקרי תערובות חמץ ועוברים בב"י דטע"כ דאו' ולא מקרי תערובות חמץ אלא בדבר שנותנים בו רק לקיוהא בעלמא וכן כתב המג"א בסי' תמ"ב דאפילו להסוברים דטע"כ אי ליכא כבכא"פ לא לקי על אכילתו מ"מ עובר בב"י דהרי יש לו כזית חמץ בביתו כמ"ש הרמ"ך ע"ש. ומה"ט אני תמה על או"ח שתי' על קושי' הנ"ל שאין כאן בלוע אלא משהו כמ"ש רש"י ואין כאן מצות שריפה דז"א דבכלי גדול דיש בכל הבלוע כזית חמץ אם אינו בטל בס' בא"מ שפיר עובר בב"י כיון שיש לו כזית חמץ בביתו וכונת רש"י רק דבתבשיל שמבשל בהקדרה הוי חמץ רק משהו ויש ס' נגדו וכנ"ל

ומ"ש ליישב קושי' התוס' הוא שיבוש דהרי רב ס"ל כר"י דחמץ לאחה"פ אסור מה"ת וא"כ נהי שכבר נתערב בשאר הבליע' שבקדירה מ"מ אסור להוסיף ולבטל על אי' דאו' רק למה שתי' תוס' דהכא ל"ש אין מבטלי' וכו' קאמר הגמ' דמ"מ אסור להשתמש בשא"מ דגזר אטו שמא ישתמש במינו ובמינו אפי' בדיעבד אסור דמב"מ לא בטל

ומה שהארכת בכתוב השלישי ליישב דעת הסמ"ג הנה גוף קושי' פמ"א על חכ"ץ אמאי ישברו הא מהני יישון יב"ח לא הבנתי הא חיישי' דאתי' בהו לידי תקלה לזמן מרובה יב"ח והוא בכל אדם ובכל שנה. ומ"ש על קושי' או"ח ח דלמא ישברו משום ביעור חמץ כמו בנותר דלמ"ש תוס' פסחים דהחמירו חכמים לבער אף דמה"ת סגי בביטול הוא משום דילמא אתי למיכל וכיון דא"א למיכל רק ע"י בישול ל"ש שישכח כמ"ש תוס' חולין י"ד ד"ה מחתכי' בדבר שצריך מרא וחצינא. אף שנהניתי מזכרונך וחריצותך מ"מ אינו אמת דהאי ישברו גם לפי פי' הפשוט אינו מ"ע שישבר אלא שאינו רשאי להינות ופי' ישברו שאין בהם תועלת והולכי' לשבירה ולאיבוד וא"כ קושי' א"ח במקומה דילמא הולכי' לשבירה ולאיבוד משום מצות ביעור דאו' דצריך ביטול עכ"פ וא"כ אסור להשתמש בהן אחה"פ דא"כ לא מהני הביטול משום הערמה כדאי' בירושלמי פכ"ש ה"ב ועיין במג"א סי' תל"ד סקי"ז ובאחרונים ועוד דקושיתו לר"י דאב"ח אלא שריפה ואולי לפי שיטתו לא סגי בביטול מה"ת וכבר הלכו בזה נימושות. ובזה נדחה גם תי' שני שכתבת כיון דרב ס"ל כר"י דחמץ לאחה"פ אסבה"נ א"כ איסורו אי' עולם וא"צ לבער כמו בב"ח וכמו"ש תוס' ריש פסחים דכל הקושי' הוא כיון דעכ"פ צריך ביטול מה"ת א"כ ע"כ הולכי' לשבירה ולאיבוד

ומ"ש דלחכ"ץ דמהני יישון יב"ח א"כ חמץ אין איסורו אי' עולם לא כונת יפה דא"כ בב"ח וכל אי' נמי אינן אי' עולם דלח"ץ כולהו מהני בהו יישון יב"ח אלא כיון דבעינא הוא אסור לעולם מקרי אי' עולם. ועוד דהא דמותר לאחר יב"ח היינו משום דאז כבר נתיבש ואינו בעולם א"כ איסורו אי' עולם כל זמן שהוא בעולם. ואפי' אי נימא דגם אח"כ הוא בעולם אלא שפגום מאוד ולכן מותר ג"כ הוא כן בכל אי' ולא ניתר האי' והוא אי' עולם אלא שאין כאן אי' דזה מעולם לא נאסר דכ"ש אם הי' פגום כ"כ מעיקרא דאינו אסור דאפי' מאן דס"ל נוטלפ"ג אסור מודה בסרוחה מעיקרא

ומ"ש ליישב קושי' הר"ן אמאי ישברו הא יכול להשתמש בהם צונן דאפשר רב ס"ל דאפי' צונן אסור להשתמ' משום רוצה בקיומו של איה"נ כשי' שבתוס' ע"ז ל"ב שתי תשובו' בדבר חדא דא"כ לא הי' צריך הגמ' לומ' דגזרי' שא"מ אטו מינו ות"ל דגם אינו מינו אסור משום רוצה בקיומו ועוד אפי' להני שיטות אין אסור רוצה בקיומו אם אין לו תועלת מאיה"נ רק בכה"כ וחמץ בפסח שמצוה לבערם ואסור לקיימם מה"ת אבל חמץ לאחה"פ דליכא ב"י ומותר לקיימו אין רוצה בקיומו אסור אא"כ איה"נ גורם לו הנאה אבל אם משתמש בצונן אין הבליע' גורם לו שום הנאה אינו אסור משום רוצה בקיומו ועיין במג"א סוסי' ת"נ והארכתי בזה במק"א

ומה שהקשית על דברי הר"ן שהעלה דנוטלפ"ג מותר בחמץ אפי' בעינא והק' מפת שנתעפשה ונפסלה מאוכל אדם והכלב יכול לאכלה דמטמא טומאת אוכלי' ונשרפה עם הטמאה בפסח והא אינו ראוי' לגר ואינה קרוי' נבלה ותי' דהא דנשרפת ה"ט מפני שראוי לשחקה ולחמע בה עיסות אחרות והוא נגד סוגי' דע"ז ס"ח דמשני שאני עיסה הואיל וראוי לחמע בה כמה עיסות אחרות ואפ"ה ר"ש מתיר אלמא דלמ"ד נוטלפ"ג מותר לא מהני ה"ט דראוי' לחמע בה עיסות אחרות. לפענ"ד לק"מ דכך כונת הר"ן ודאי אם אוכל פת שעיפשה ונפסלה מאוכל אדם פטור משום דאינו ראוי' לגר אבל א"א לומר דפקע מיני' אי' חמץ כמו נבלה שאינה ראוי' לגר אינה קרוי' נבלה דהא חזי לחמע בה עיסות אחרות והתם בע"ז רצה להוכיח דגם בפגום מעיקרא מחלוק' וס"ל לר"מ דאסור וע"ז דחה דלעול' ר"מ ס"ל בפגום מעיקרא מותר דאינה קרוי' נבלה ולא חל עלי' שום אי' ועיסה שאני דראוי לחמע בה כמה עיסות אחרות ושפיר חל עלי' שם אי' לענין לחמע עיסות אחרות שהוא לשבח ואעפ"י דכשאוכלה הוא פגום מ"מ הוי רק כשהשביח ולבסוף פגום דאסור לר"מ כיון שחל עליו שם אי' ור"ש מתיר משום דס"ל גם השביח ולבסוף פגם מותר אף דחל עליו שם אי' מ"מ השתא פגום הוא וה"נ מודה ר"ש דאסור לחמע בה עיסות אחרות שהרי לענין זה הוא לשבח וחל עליו שם אי' וכר"ן הנ"ל מ"מ כשאכלו מותר דהשתא הוא לפגם והוי כהשביח ולבסוף פגם. ועיין בריטב"א שם שכתב א"נ דשאני התם דלא חזי' למידי אבל הכא דחזי' לחמע בה לא חשיב לה ר"מ פגם והיינו דלא חשוב לה פגום מע מעיקרא דלא חל עליו שום אי' כיון דחל עליו שם אי' לענין לחמע בה עיסות אחרות והוי כהשביח ולבסוף פגום ור"ש מתיר דסוף סוף לגבי עיסה זו פגם הוא כשנתחמצה יותר מדאי ולא חזי' למילתא דאינה ראוי' לאכילה ע"ש והיינו דכשאוכלה פגום הוא ונהי דחל עלי' שם אי' לענין לחמע בה עיסות אחרות מ"מ לא עדיף מהשביח ולבסוף פגם דמותר לר"ש וכונתו למ"ש וא"ש

ומה שהשבת על דבריי שהטור בסי' תמ"ז הביא דעת רש"י שפסק נוטלפ"ג מותר בפסח אינו תשו' דאני לא כתבתי רק דרש"י ס"ל כן אליבא דרב ומשו"ה לא גזרו אב"י אטו ב"י אבל לדינא לא פסק רש"י כן וכמו"ש הטור ובזה אומר שלום לך ושלום לעזרך מקודש ושלום לחמיך מחותני הגנ"י ולביתו כנפשכם ונפש אביך שוחר טובכם

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ר"ו

שיל"ת ב' אויפאלו יום ד' לס' שלח לך תרסד"ל

האלף לו שלומי'. מגבהי מרומי'. להאברך חרוץ ושנון. שמו ינון כמו"ה עקיבא נ"י בלויא בק"ק פאקש

מכתביו הגיעו עדי בעתם אבל לא הי' שעת הכושר להשיב והנחתים מן הצד ולא מצאתי' ושבוע זו בא לידי מכתבו במילי דפסחא לכן אחר אחרון אני בא להשיב וכאשר ירשנו עתי ועטי אחזור על הראשונות. והנה עמד על דברת מקו"ח סי' תמ"ב אות ב' שתמה על דברי ר"ן פסחים ל' ומ"ה שהק' אהא דתני' פסחים מ"ה ע"ב הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול מלאדם והכלב יכול לאכלה מטמא טומאת אוכלי' בכביצה ונשרפת עם הטמאה בפסח א"כ בחמץ דגם אינה ראוי' לגר אסור גם נוטלפ"ג יהי' אסור דהא נוטלפ"ג דשרי מנבילה שא"ר לגר ילפי' לה בע"ז ס"ח ומקו"ח תמה דהא חזי' דאפי' בכה"כ ובב"ח דאסירי אפילו שלא כד"א מותר נוטלפ"ג כדמוכח בע"ז ס"ח וכן ביי"נ אסור שלא כד"א ומותר נוטלפ"ג עכצ"ל דנוטל"ג מותר מטעם אחר דהא אפי' טעם לשבח הי' מותר אי לא הי' ק' דמשרת וכיון דטע"כ ממשרת וילפי' מזה לשאר איסורי' בק"ו וכיון דבנזיר גופא נוטלפ"ג מותר אמרי' דיו לבא מ"ה להיות כנדון ומשו"ה בכל איסורים נוטלפ"ג מותר אבל שלכד"א אסור בחמץ בפסח וכו' ע"ש

ובכתבו התפלא דמפשטות לשון הגמ' בע"ז ס"ח משמע דעיקר טעם היתר נוטלפ"ג ג"כ מנבילה הראוי' לגר הוא דילפי' לה וכן מבואר שם בר"ן שלהי ע"ז ובטו"ז יו"ד רס"י ק"ג ועיין משב"ז שם סק"א. וזה אינו קושי' כלל על המקו"ח דודאי בנזיר ושאר כל אי' ילפי' נוטלפ"ג מותר מנבילה שא"ר לגר אלא דבאי' דאיסורים גם שלכד"א אף שאינו ראוי' לגר א"א למילף משם דנוטלפ"ג מותר ע"ז כ' מקו"ח דמ"מ כיון דלא ידעי' טע"כ רק מנזיר מדכתי' משרת ובנזיר ילפינן דנוטלפ"ג מותר מנבילה שא"ר לגר א"כ אמרי' דיו דאפי' באי' דאסור שלכד"א נמי נוטלפ"ג מותר ולק"מ

ומה"ט הוי ק"ל לכאורה על מ"ש חוו"ד רס"י ק"ג להשיג על הפלתי סי' פ"ז אות ט"ו שחידש דבב"ח כיון שאסור גם שלכדה"נ ה"נ נוטלפ"ג אסור והשיג החוו"ד הא כלאי כרם נמי אסור שלכדה"נ ויי"נ נמי אסור שלכדה"נ לתו' פסחים כ"ו וע"ז י"ב ול"ב ואפ"ה מותר לא בהו ע"ש. ולפמ"ש אין זה השגה דבשלמא כה"כ ויי"נ אף דאסורים