בית שערים אורח חיים ריז

מבוער וכמ"ש מג"א רס"י תנ"א בשם ראב"ן אבל אם יבשל בו בלא הכשר ממנ"פ שא"מ יאסור דהא אין בכלי ס' נגד הבליעה ואי במינו הרי אף דמב"מ חד בתרי בטל ומותר מה"ת מ"מ כיון שהטעם שווה הרי אין טעמו בטל ואינו כמבוער מן העולם וא"כ הרי מבטל מצות ביעור נותר ונהי דמבטלים אי' לכתחילה אבל לבטל מצות ביעור נותר בידים אסור ועיי' א"מ בתשובה סי' ח"י

ומה שהקשית למ"ש הרא"ש סוף ע"ז דגזיה"כ הוא בנותר דצריך מריקה ושטיפה דהא נטלפ"ג הוא א"כ איך יליף ר"י דביעור חמץ בשריפה מנותר הא מחידוש לא ילפי' כדאמרי' פסחים מ"ד דמה"ט לא ילפי רבנן טע"כ מג"ע משום דחידוש הוא דבכהת"כ נט"ל מותר והכא אסור. לק"מ דהתם מדין זה שהוא חידוש לא ילפי' והיינו דין טע"כ הוא חידוש בג"ע דנ"ט לאסור והא ודאי לא ילפי' מיני' דהא ילפי' מנבילה דמותר א"כ גם טע"כ בנ"ט לשבח לא ילפי' מינ' דדין טע"כ בג"ע הוא חידוש בכל אופן וא"כ אפשר דכולו חידוש אבל בשביל שנותר הוא חידוש בדבר אחר דטעון ביעור אף שנעשה נותר אחר שנפגם בשביל זה שפיר ילפי' מיני' דין אחר שאינו חידוש בנותר שהוא בשריפה ה"נ חמץ בשריפה ומה ענין שמיטה אצל הר סיני וד' אשר קרבנו לפני הר סיני, ישקני מיין רקחו עסיס רמוני. ויראני מתורתו נפלאות. ויעשה עמנו לטובה אות. כנפשך ונפש חמיך החותם בכל חותמי ברכת התורה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ר"ה

שיל"ת ב' אויפאלו אח"פ תרנ"ד לפ"ק

ברכת שמים. ושלום וחיים. על ראש בני אהובי הרבני החריף ובקי מו"ה יודא צבי נ"י ולמחברתך כלתי כבתי החשובה המושלמת יקרה. צפירת תפארה מ' רבקה תי' לאוי"ט

שמחתני במכתביך בהודיע משלומך ושלום אהלך זו אשתך תי' לאוי"ט אוהל בל יצען ובפרט עם כתב האחרון אשר בו הודעתני כי קבעת עתך לתורה ולתעודה יהי' ד' עמך ותצליח בכל דרכיך דרכי תורה ויראת ד' ואשבע נחת מכם. ואשר נועצת עמי על סדר לימודך דעתי שתלמוד שיעורי' חולין עם הראשונים ופוסקים להבין על בורי' ולא תבלה זמן הרבה לחדש חידושי' רק לפעמים ושיעור פשוט תלמוד מס' נדה ושו"ע ה' נדה או מס' שבת ושו"ע או"ח ה' שבת כי הלכתא רבתא לשבתא ומ"מ תלמוד בכל יום דף אחד בש"ע או"ח וגם מספרי מוסר ומדרש אל תנח ידך אז תשכיל בכל אשר תעשה

ועתה אשיב על ד"ת מה שדקדקת בפסחים ל' דאמר שמואל וכו' ואי לא דרישנא לכו כר"ש אמאי לא אמר דרישנא לכו כר"ש דנוטלפ"ג מותר. הנה לפי פשוטו אין כאן קושי' דמשו"ה אמר דרישנא לכו כר"ש משום דשמואל כר"ש ס"ל רק דלא רצה לדרוש משום דאתרי' דרב הוי כדאמרי' התם בגמ' אבל לדרוש דנוטלפ"ג מותר לא הוי בידי' דאולי ס"ל דנוטלפ"ג אסור. אלא דקשי' שהרי תוס' בע"ז ל"ו ד"ה בשלמא הוכיחו דשמואל ס"ל נוטלפ"ג מותר אבל מ"מ לק"מ כמ"ש תוס' בפסחים שם דאפי' אי ס"ל לרב נוטלפ"ג מותר אפ"ה ישברו אי הלכה כר"י א"כ אפשר דשמואל נמי הכי ס"ל ואין היתר רק משום דהלכה כר"ש

אמנם אכתי תקשי לשיטת רש"י דה"ט דרב משום דנוטלפ"ג אסור ולדידן דקי"ל מותר לא קי"ל כרב א"כ שמואל דס"ל נוטלפ"ג מותר לידרוש להו כן ונ"ל עפ"מ שדקדקת למה כתב רש"י וזה משעברו עליו ימי הפסח הופג טעמו בדופני הא לרש"י שלהי ע"ז לינת לילה פוגמת ולא ניחא לך דרש"י לרוחא דמילתא כתב כן, ולפענ"ד דרש"י רצה ליישב בזה דלא תקשי הא מ"מ לכתחילה אסור דגזרי' שאב"י אטו ב"י וכמ"ש תוס'. אבל הדבר נכון דתוס' כתבו בע"ז ס"ו בשם י"מ דהיכי דמשהו אסור גם נוטלפ"ג אסור ותוס' דחו דמשהו מב"מ הטעם מתחזק כיון דשווה בטעמא אבל לפגם הטעם בטל והק' בחמץ דגם שא"מ במשהו יאסור נוטלפ"ג ותי' כיון שהוא גזירה אטו מינו לא יהיה טפל חמור מן העיקר ע"ש ומ"מ הרמ"א סי' תמ"ז ס"י הביא יש מחמירים נוטלפ"ג בפסח ולא ס"ל חילוק זה וא"כ י"ל דגם רש"י ס"ל כן ואם כן נוטלפ"ג אסור בפסח אפי' בדיעבד אם נתבשל בתוכו ולפי"ז אין לגזור אחה"פ שאב"י אטו ב"י דאחה"פ לא שכיח ב"י אלא במקרה ועיי' תוס' ד"ה דילמא וע"כ דנגזור אטו ב"י ביום א' של פסח והא לא גזרינן כיון דביום א' של פסח אסרי' גם התבשיל אפי' בדיעבד ועיין באשר"י שלהי ע"ז כעין סברא זו. וזה כונת רש"י משעברו עליו ימי הפסח כבר הופג טעמו בדופני הכלי ולא משכחת ב"י דנגזור שאב"י אטו ב"י. וכ"ז לרב דס"ל בזמנו גם שא"מ במשהו ואם כן גם נוטלפ"ג אסור בפסח אבל שמואל ס"ל דשא"מ אפי' בזמנו בנו"ט א"כ נוטלפ"ג מותר אפי' בפסח התבשיל בדיעבד וממילא דהקדירה אסורה דגזרי' שאב"י אטו ב"י ושפיר לא דריש להו דנוטלפ"ג מותר וא"ש

ומ"ש ליישב עפ"י ירושלמ' ר"פ א"ע רשבר"י בשם רב קדירה שבישל בה חמירא לא יבשל בה מאותן המין אלא לאחה"פ וכו' והוא נגד גמ' דילן וניחא לך דירושלמי מיירי שנפגם קודם הפסח והוי סרוחה מעיקר' דאינו חל עליו שם אי' ובגמרין מיירי אחר שחל עליו שם אי' והארכת בזה. אינו נראה דאם אינו חל עליו שם אי' אפי' מינו לשתרי אפי' בפסח ויש לי אריכות דברים בפי' דברי ירושלמי. ועוד דבירושלמי קאמר ובלבד לאחר ג' תבשילי' ועיי' במפרש שם דס"ל דלאי' דרבנן מהני הגעלה ג"פ לכ"ח וכן הוא בירושלמי תרומות פי"א ואם כן אין טעמו משום דלא חל שם אי' על הפגם

ומ"ש דרש"י ס"ל כשיטת רשב"א ור"ן דהבליעה בעצמותה אינ' פגום רק פוגמת בתבשיל הבא אחריו משא"כ בשהה בדופני הכלי כמה ימים נגד הבליעה נפגמת והארכת בזה אינני יודע מה נפ"מ בנ"ד אם הבליעה גופא נפגמת או פוגמת בתבשיל הבא אחריו ס"ס נוטלפ"ג הוא

ומה שהבאת סתירת רש"י מפסחים לע"ז ס"ז שפי' א"א דלא פגמה פורתא בתבשיל הבא אחריו ובפסחים מ"ד פירש"י מטעם הכלי נפגמה הבליעה, לפענ"ד אין כונת רש"י בפסחים לומר שהבליעה בעצמותה פגום רק שנפגמ' ע"י הכלי בתבשיל הבא אחריו אבל כונת רש"י לומר דודאי בכלי חדשה אין כאן פגם בב"י רק בכלי ישנה גם ב"י פוגמה פורתא מטעם הנבלע בכלי מכבר שהוא אב"י ועיין בש"ך סי' ק"ג סקח"י מוכח דאפילו בשלו בה בתוך מעל"ע מ"מ הוי הבליעה הישנה פגום אחר מעל"ע ופגמה פורתא מה שנבלע בכלי מחמת הבליעה הישנה

ומ"ש ליישב קו' או"ח על חכ"ץ סי' ע"ה וסי' פ' דמהני יישון יב"ח לכלי חמץ אם כן אמאי פסקינן בסי' ק"ב דכלי אי' בשני כלי' של היתר בטל ולא מקרי דשיל"מ משום דצריך הוצאות על הגעלה והא אכתי הוי דשיל"מ לישנו יב"ח עפ"י דברי באה"ט הנה דבריו דחוקי' בכוונת רמ"א אבל מ"ש ליישב עפ"י סברתי דאו"ב שנתערב ל"ש דשיל"מ ניתן להאמר אך חמיך הגנ"י דחה סברתי מס"ט ומנדרי' שהם דשיל"מ הנה מס"ט אינני נכנס בפלפול כי אין פי' להך דשיל"מ הזה וצ"ע רב אבל לא כיוונת יפה בסברתי שהיא כך דלא אמרי' דשיל"מ אא"כ הותר למה שנאסר והרי כמו שאסור או"ב כן אסור בנו ואותו וא"כ אם שחט בנה היום הרי לא נאסרה האם לשחוט מעולם אלא ביום שנשחט בנה והרי גם למחר אם ישחט בנה הב' תהיה אסורה לשחוט ואם תהי' מותרת אם לא ישחוט בנה הרי לזה לא נאסרה מעולם ולכן לא הוי דשיל"מ וה"נ גבי כלים אינם נאסרים אלא משום בליעת אי' ולאחר יב"ח כבר נתיבש כל לחלוחי' וכלה ואבד א"כ לא הותר מה שנאסר שהרי אינו בעולם כלל ולא מקרי דשיל"מ. ואפי' נאמר שאינו כלה מן העולם כלל רק דהו' כעפרא מ"מ למ"ש תוס' מנחות כ"ב ע"ב והאי דפסחים ל"ק אף למ"ד בתר בטל אזלי' דמשקי' לכי מסרחי אין שם משקין עליהם ולא אפשר לתרומה שתעשה חולין ע"ש ושאני שם כ"ג דנבלה כי מסרחי נמי שם נבלה עלה כמ"ש תוס' שבועות כ"ד ד"ה אלא וה"נ כי נעשה עפרא אין זה מה שנאסר לא הותר מעולם ולא מקרי דשיל"מ

ועוד נ"ל דלכאורה קשה ל"ל ה"ט דצריך להוציא הוצאות ת"ל כיון דעכשיו שבע מלבלוע אם כן כשיבשל בו לא יבלע הרבה משא"כ כשיפלוט בליעתו על ידי הגעלה יבלע הרבה ממה שיבשל בו אח"כ ואם כן יש לו הפסד ול"ש עד שתאכלנו וכו' אך זה שיבוש דתחת אשר יפלוט בליעתו יבלע מי הגעלה ועיי' טו"ז סי' צ"ג ולא יבלע הרבה מתבשיל שיבשל אח"כ והתינח בהגעל' אבל אם יישנו יב"ח שכל' כל לחלוחי' ויבלע הרבה מתבשיל שיבשל בו שפיר לא מקרי דשיל"מ [וע"ל סי' ר"א]

אבל מה שצל"ע קצת למה דקי"ל בסי' צ"ח ס"ה דבכלי דמהני הגעלה לא אמרי' חענ"נ ועיי' ש"ך שם דבכלי חדש אפי' בכ"ח ל"ש חענ"נ אם כן בכלי איסור שנתערב בב' כלי היתר הוי רק תערובות הבליעות יבש ביבש דחד בתרי בטל ואיך נימא דהוי דשיל"מ דאפשר להגעילם והא אם יגעילם לא יאכל לא בליעת אי' ולא בליעת היתר אם לא שנאמר אילולי דצריך להוציא הוצאות ואין לו הפסד בזה הוי כמבטל אי' לכתחלה ועיי' חוו"ד שכתב דטעם דשיל"מ משום דהוי כמבטל אי' לכתחילה וא"ש

ומ"ש במכתבך שנית בענין דלא דריש להו שמואל נוטלפ"ג מותר ניתן להאמר ואני כבר הארכתי במכתבי ולא אאריך עוד כ' אין הזמן מסכים. אבל מ"ש ליישב קו' או"ח דמ"פ ולישהינהו וכו' דילמא ס"ל כר"י אין ביעור חמץ אלא שריפה ומשו"ה א"א להשהות הקדירות עד לאחה"פ דצריך לבער הבלוע מן העולם כמ"ש הר"ן לענין שריפת נותר וכו' ע"ש וכתבת דק"ל למ"ש תוס' דטעם חמץ בקדירה הוי רק משהו משום דאין רגילי' להשתמש הרבה ביחד א"כ ליבטול האי משהו בשאר הבליעה שיש בקדירה דקודם פסח בטיל בס' וא"כ שפיר מותר להשהות הקדירה אך הוא דמי יימר שיש בהבליעה ס' וא"כ לא נתבטל אבל תערובות חמץ מיהא הוי ותוס' רפ"ק כתבו דבתערובת חמץ ליכא ב"י וא"כ א"צ לבער הבליעה ומיושב קושי' או"ח. ובזה מיושב