בית שערים אורח חיים רטז

וכה"כ נינהו ועיין רמב"ן בחומש פ' קדושי' בפסוק וערלתם ערלתו דפירות ערלה הם מעט וא"כ אפי' אם בשר ופירות בעין הי' מותר' להם בהנאה דאזלי' בת"ר ואפשר נמי דבטלי' ברובא וכיון דבעינא מותרי' איך אפשר שיהי' הכלים צריכים הכשר משום בליעתן ופליטתן וע"כ משום איסורי אכילה הקפידה תורה דשכיחי כגון אמה"ח ונבילה וכדומה להם ולק"מ

וקושי' טו"א נ"ל דלק"מ דלפ"מ דאמרינן בחולין י"ז כי אישתרי שלל של כותי' דידהו לא אישתרי ודאי לק"מ דכאן לא הי' שלל של כותי' דהא אין חדש נוהג בשל נכרי' דהא קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי כדאמרי' התם ומזה למדו הרבה מן הקדמונים דאין חדש נוהג בשל נכרי' וכ"כ הוא עצמו שם מטעם אחר אלא דק"ל ללישנא קמא דחולין דלא מחלק בזה אבל לפענ"ד הדבר תמוה הלא הא דאישתרי להו קדלי דחזירי ילפי' התם מן ובתים מלאי' כ"ט והיינו שלל של כותי' וא"כ שלל דידהו מנ"ל ונראה עפ"י גמ' זבחים דף ל"ב רובן טמאי מתים ונעשים זבים הואיל והותרו לטומאתן הותר לזיבתן לאביי או לרבא הואיל לטומאתן הודחו לזיבתן נמי הודחו וה"נ הואיל דהותרו שלל דנכרי או דהודחו שלל דנכרי' עיין רמב"ן בחומש פ' ואתחנן ובתי' מלאי' כ"ט בשם הרמב"ם אישתרי או הודחה נמי שלל דידהו. וכ"ז במקום דשייך נמי שלל דנכרי' ממילא שרי נמי דישראל כגון קדלי דחזירי אבל בחדש דליכא אי' בשל נכרי' וא"כ ל"ש כלל שלל דנכרי' ממילא של ישראל ודאי אסור אפי' ללישנא קמא וא"ש

ושוב הבאת קושי' בשם הגאון המנוח מהר"מ א"ש אמאי אסורה קדירה שאב"י באיה"נ דהא הוי זוז"ג דשרי ללישנא קמא בפסחי' כ"ז ולפמ"ש לעיל בטעמו של הג"א משום דהוי רוצה בקיומו של איה"נ ע"י ד"א ואפי' דבר יבש צריך להוליך הנאה לים המלח לק"מ דהוי זוז"ג דמ"מ הוי רוצה בקיומו. ועוד כיון דאפי' דבר יבש אסור להשתמש בו א"כ אין העצים גורמי' כלל לגורם הכלי וכבר כתבו תוס' בע"ז מ"ח ע"ב ד"ה ורבנן דהיכי דאין גורמי' שווין ל"ש זוז"ג ע"ש. וכן לטעם ג' שכתבתי שנהנה מהבליעה של איה"נ שאין הכלי בולע כ"כ מן ההיתר ולזה אין עצים גורמי' כלל ודאי ל"ש זוז"ג כנ"ל. אך לפי' א' שהכלי נ"נ ואיה"נ כיון שהבלועה אינו פגום ואסור ליהנות מן הכלי קשי' דהוי זוז"ג דכלי ועצי' דהיתר גורמי' הבישול. אמנם נ"ל דבר חדש עיין תוס' חולין קט"ו ע"ב ד"ה ונאמר שכתבו דאי לאו קרא דלא תאכלנו הו"א דהנאת הגוף בלא אכילה אסר הכתוב ופי' מהרמ"ל דהו"א דאסור ליהנות מגוף הבב"ח בעין בלי שום כליון דומי' דלאו דלא יהי' קדש דהוא הנאת בעולה דנהנ' מן הגוף בעצמו ע"ש מבואר דיש סברא דיותר מותר ליהנות מאיה"נ כשמכלה אותו בשעת הנאה מכשהוא נשאר במין וכעין זה אמרי' ביצה ד' לענין דשיל"מ ואין מבטלי' אי' לכתחילה ועיי' חוו"ד דגם דשיל"מ טעמו משום אין מבטלי' אי' לכתחילה הנ"מ היכי דאיתא לאי' בעיני' הכא מיקלי קלי איסורא. ומעתה אני אומר נהי דזוז"ג הוא מטעם ביטול כמ"ש הר"ן בע"ז הנ"ל או מטעם אחר ואפי' במקום שמותר לבטל אי' לכתחילה ואפי' הי' זוז"ג מותר לכתחילה מ"מ היינו דוקא כשמבטל האי' ומכלהו בשעה שמבטלו או בשעה שעושה זוז"ג או עכ"פ בשעה שיהנ' מן הזוז"ג כבר יהי' האי' מכילה מן העולם אבל כלי זו האסורה בהנאה והוא נהנה ממנה בזוז"ג כשהיא בעין אז כ"ע מודי' דאסור אף דהוי זוז"ג

ושוב הבאת קושי' ממהר"מ ברבי לרש"י פסחים ל' שכתב לרבא מב"מ לא בטל הלא רבא ס"ל בתמורה ה' ע"ב דאין מערבי' לקרנות וא"כ ליכא למילף מולקח מדם הפר ודם השעיר דמב"מ לא בטיל וא"כ מנ"ל דמב"מ במשהו ולפענ"ד לק"מ דאמרי' שם אלא לרבא הא ל"ל לימוד על בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולי' שקרבי' לגבי מזבח וא"כ כמו דמקרא ולקח מדם הפר ילפי רבנן דעולי' אין מבטלי' זא"ז ור"י יליף מזה דמב"מ לא בטיל ומטעם שביאר הר"ן בנדרים נ"ב דרבנן אזלי בתר שיווי באו"ה ור"י אזיל בתר שיוו' בעצם ה"נ מקרא דדם לרבנן טעמי' משום עולי' ורבא דפסק כר"י יליף מיני' דמב"מ לא בטיל דאזיל בתר שווי בעצם שוב עיינתי בפרמ"ג או"ח סי' תקי"ג במש"ז סק"ב ומצאתי שהרב עצמו עמד בזה ותמהני עליך שהפלגת שהוא קושי' חמורה ולק"מ מרני' ובי'

ומ"מ לא אפטרנו בלי לוי' של תורה דעיין ש"ך חו"מ סי' כ"ה סקי"ט שהעלה להלכה כרמ"א שם דאפי' אין הרבים מסכימי' מטעם א' אלא כ"א יש לו טעם בפ"ע הואיל והם מסכימים לענין הדין מקרי רבים ואזלי בתריהו והיינו שהרבים לפנינו ומייתי לה מקרא דאמרי' בסנהדרין ל"ד בע' מיני' רב אסי מר"י אמרו שנים טעם א' משני מקראות מהו א"ל אין מונין אלא א' מנה"מ אר"א אמר קרא אחת דיבר אלקים שתים זו שמענו מקרא א' יוצא לכמה טעמים ואין טעם א' יוצא משני מקראות אלמא דאם אמרו שני טעמים בכל ענין אזלי' בתריהו וכו' ועוד דהא קאמר אביי מקרא א' יוצא לכמה טעמים ע"ש. ואומר אני הא דלא אמרי' כיון שאין הרוב מסכימים לטעם של כל א' יתבטל טעמו ברוב וכן לאידך כיון שאין הרוב מסכים לטעמו טעמו בטל ולא ניזל בתריהו הוא משום דכולם מסכימים לענין הדין הוי מב"מ ומב"מ לא בטיל ועיין כעין זה בתשו' יעב"ץ ח"א סי' קנ"ח שכתב לשיטות הסוברים דדבר חשוב מה"ת לא בטיל מדאמרי' באד"מ דבדנ"פ מתחילין מן הצד דכתי' לא תענה על ריב דרשי' קר' בי' לא תענה על רב אלמא אעפ"י שבכל מקום דעת היחיד בטלה נתנה תורה חשיבות לפעמים לדעת הגדול שאינה מקבלת הביטול ע"ש באריכות וה"נ אני אומר כיון דביטול ברוב ילפי' מסנהדרין ילפי' מיני' נמי דמב"מ לא בטיל וכנ"ל אלא דלפ"ז תקשי אמאי צריך ר"י קרא דדם הפר ולא יליף מכאן. ונ"ל דהנה אמרי' בסנהדרין ג' ע"ב דר' יאשי' ל"ל ב"ד נוטה דס"ל כר"י דאמר שבעים וכו' ופריך אימר דשמעת לי' לר"י בסנהדרין גדולה דכתיבי קראי בשאר סנהדרין מי שמעת לי' וכו' אמרינן מ"ט דר"י וסמכו שנים וכו' ואין ב"ד שקול מוסיפי' עליהם עוד אחד והק' בחי' הר"ן שם הא אע"ג דכתיבי קראי שבעים נימא נמי אין ב"ד שקול ומוסיפי' עליהם עוד א' כמו דאמרינן בשאר ב"ד. ונ"ל דהתם קאמרי' ור' יאשי' בשאר ב"ד נמי ל"ל ואלא האי לנטות מאי עביד לי' ומשני מוקי לה בדנ"פ ופריך אבל בדנ"מ לא אלא הא דתנן שנים אמרו זכאי וא' אומר חייב זכאי שנים אומרי' חייב וא' אומר זכאי חייב נימא דלא כר' יאשי' ופי' חי' הר"ן אא"ב דבעי' ב"ד נוטה ממילא ידעי' דאזלי' בת"ר דבשביל זה הצריכו ב"ד נוטה כדי שנלך אחה"ר אלא א"א דל"ל ב"ד טעה א"כ ג' גזה"כ א"כ אין לנו לילך אחה"ר אלא עד שיסכימו כולם בדין ע"ש ומשני אפי' תימא ר"י מייתי לה בק"ו מדיני נפשות ומה דנ"פ דחמירי א"ר זיל בת"ר דנ"מ לכ"ש והק' חי' הר"ן א"כ נימא דיו לבא מה"ד להיות כנדון ומה בדנ"פ בעי' שנים מחייבי' יותר על המזכי' ה"נ ניבעי שיהי' המכריעי' שנים וכ"ת מדנ"פ לזכות קמייתי לה שמכריעי' ע"פ אחד א"כ אזיל לי' קו"ח דשאני התם דמשום קולא דספק נפשות מכריעי' ע"פ א' ותי' דודאי מדנ"פ לחובה הוא שלמדי' שהולכי' אחה"ר אלא שבדיני נפשות לחובה ע"פ ב' ולזכות ע"פ א' אבל בד"מ א"א לחלק בין זכות לחובה שמה שהוא זכות לזה הוא חוב לזה וכיון שלמדנו שנלך אחה"ר אין לנו לומר אלא שיהי' הרוב ע"פ א' ע"ש. ומעתה לפי מה שהעלה פמ"ג בפתיחה לתערובות חקירה ג' דהא דחד בתרי בטיל היינו משהו יותר כמ"ש בשמ"ק ביצה דף ג' ע"ב והוא מן הירושלמי פ"ד דתרומות מ"י א"כ לר' יאשי' א"א למילף ביטול ברוב באי' במשהו יותר מאחרי רבים להטות דהא בדנ"פ כתיב ומנ"ל ללמוד מדנ"פ לזכות שהוא עפ"י אחד ודי במשהו יותר דילמ' מדנ"פ לחובה ובעי' חד בתרי דוקא ובשלמא בדנ"מ אף כיון דלא בעי' ב"ד נוטה הו"א דבעי' כולם מסכימים מ"מ כיון דילפי' מקו"ח מדנ"מ א"א ללמוד מדנ"פ לחובה דהא בדנ"מ איכא זכות לא' ועיקר הדין הוא רק כדי לזכות הזכאי שלא יפסיד ממונו ולא כדי לחייב החייב אבל באי' א"א ללמוד דסגי במשהו יותר מדנ"פ לזכות דהא י"ל דמדנ"פ לחובה ילפי' וע"כ לר' יאשי' ביטול ברוב באי' מהל"מ כמ"ש רש"י בחולין י"ב ומעתה מיושב קושי' חי' הר"ן דר"י נמי מסתבר לי' כר' יאשי' דלא בעי' ב"ד נוטה ולהכי בסנהדרין גדולה ס"ל דלא בעי' ב"ד נוטה רק כדכתיבי קראי אלא דבשאר ב"ד הוכיח ע"כ דבעי' ב"ד נוטה כדי שנלך בת"ר ע"פ א' ולהכי ילפי' מיני' גם בביטול אי' דסגי במשהו יותר אבל אי נימא דלא בעי' ב"ד נוטה כר' יאשי' מנ"ל דסגי במשהו דס"ל דילפי' ביטול ברוב מסנהדרין ולא מהל"מ. אך כ"ז בתר דכתיב ולקח מדם הפר דמב"מ לא בטיל כמו בסנהדרין כנ"ל אבל אי ל"ה כתי' ולקח מדם הפר דמב"מ לא בטל כמו בסנהדרין הו"א דעכ"ח לא ילפי' מסנהדרין כמו לר' יאשי' דהא לר"י מסתבר לי' דלא בעי' ב"ד נוטה ולהכי איצטריך ולקח מדם הפר. אבל רבא להלכתא דקי"ל כת"ק דמתני' בסנהדרין דסנהדרין גדולה ע"א וכמ"ש ר"מ רפ"ה מסנהדרין דבעי' ב"ד נוטה א"כ בלא קרא דולקח נמי ילפי' ביטול ברוב במשהו מסנהדרין דד"מ דבעי' ב"ד נוטה כדי שנלך אחר רוב ב"א יותר ושפיר ידעי' מב"מ לא בטיל מסנהדרין כנ"ל ולא בעינן קרא דדם הפר ומיושב קושי' מהר"מ ברבי וא"ש

ועל קושי' פמ"ג בס' גוו"ר כלל ס"ו ס"ו ד"ה ודע שהבאת שהק' למ"ש תוס' חולין קי"ב ותוס' זבחים צ"ו דמב"מ מה"ת ברובא בטל ואפי' בקדשים ומדרבנן בעי' ס' ובכלי מקדש אוקמא אד"ת ומשו"ה שרי לבשל שלמי' בקדירה שבשל חטאת ע"ש בסד"ה ואם טש א"כ תקשי למה הצריכה תורה מריקה ושטיפה ושבורה בנותר הא מה"ת ברובא בטל ואי משום אין מבטלי' אי' לכתחילה הוא רק מדרבנן וע"כ דהוא רק גזיה"כ וא"כ תימא על הרא"ש שלהי ע"ז שכתב דאי נטלפ"ג לא הוי אלא במל"ע א"ש כפשוטו דתורה הצריכה להגעיל כלי מתכות ולשבור בכלי חרס משום נותר שבו שלא יפליט בתבשיל ע"ש אלמא דלאו גזיה"כ הוא ע"ש. ולפענ"ד לק"מ לפמ"ש ש"ך סי' רצ"ט דמינו בשא"מ אם נתבטל הו' כנאב' מן העולם אבל במב"מ כתבו תוס' בע"ז ס"ו דאין הטעם בטל אפי' באלף כיון שהטעם שוו' ע"ש ולפ"ז כ' הרא"ש דאם לא הוי נטלפ"ג אלא במל"ע א"כ נעשה נותר קודם שנטלפ"ג וחל עליו שפיר שם נותר וא"כ צריך ביעור מן העולם ושפיר הצריכ' תור' הגעלה בכלי מתכו' שהוא במין והוא מבשא"מ דהרי הוא כנאבד מן העולם והרי הוא מבוער ושבירה בכ"ח. שאז א"א שוב להוציא הבלוע ממנו וכיון שנבלע שם הרי הוא