בית שערים אורח חיים ריא

נוטלפ"ג מותר מנבלה שייך גם בפגם זוטא ואפ"ה אסרה תורה וזה שייך גם בפגם רבא אבל לשיטת הרא"ה צ"ע

אבל האמת יורה דרכו דלפענ"ד אין כונת הרשב"א משום דשא"מ וגם הפמ"ג לא כתב דהוי דשא"מ אלא משום דאין כונתו לבטל וכן כתב הר"ן בע"ז ל"ג ואין הטעם משום דשא"מ מותר דא"כ תקשי דהוי פ"ר אבל כונתם אפי' אי דשא"מ אסור היינו דוקא במקום שהמעשה הוא אסור אבל כאן הרי מותר לערב אי' בהיתר להשליכו לכלבים ואין המעשה אסור כלל אלא המחשבה הוא האיסור שרוצה להתיר ואם אינו מכווין להתיר האי' אין כאן אי' מבטל איסור כלל ודומה למ"ש המ"מ פי"ב משבת ה"ב דבמכבה גחלת של מתכת ואינו מכווין לצירוף אין כאן מלאכה כלל ולמ"ש מג"א סי' של"ט סק"ב דהא דמותר להכות לכ"ג ביו"כ באצבע צרדה משום דכשאינו מכווין לשיר אינו שבות כלל ולא משום דשא"מ ועיין היטב במג"א סי' ש"א סקל"ה ורס"י של"ח וה"נ אם אינו מכווין לבטל אין כאן מבטל איסור כלל אפילו למ"ד דשא"מ אסור

אמנם הרשב"א נראה דרוח אחרת עמו שכתב ולפיכך מותר כיון דפוגם תערובות ואי אתה אכלו לעולם אלא בפגמו ובתערובות. ונלפענ"ד כונתו דהא דאין מבטלין אי' לכתחילה הוא משום שלא יבא לאכול אי' בעין וכמו"ש הלבוש באו"ח סי' תרכ"ו ואפי' הוא מה"ת מצינו כזה לענין סחורה בדברי' האסורים דאסור מה"ת משום דילמא אתי למיכל עיין טו"ז יו"ד רס"י קי"ז והתינח אם אפשר לאכלו באי' אבל כאן שא"א לאכלו רק בהיתר בפגמו ובתערובות ל"ש א"מ אי' לכתחילה

, ועוד נ"ל דאפי' אי א"מ אי' הוא מה"ת נמי דוקא היכי דנהנה בביטול אבל אם נוטלפ"ג ואינו נהנה בביטול ואדרבה מיגרע גרעי כמו"ש הר"ן שפיר מבטלי' אי' לכתחילה ועיין טו"ז או"ח סי' תרכ"ו בשם ב"ח

וגם מ"ש בשם מהר"מ ברבי דהא דאמרי' היכי דמשהו אסור גם נוטלפ"ג אסור היינו דוקא לרשב"א דהבלוע לא נפסלה לגר ורק מטעם ביטול אתאי' עלה אבל לרא"ה דהבלוע אינה ראוי לגר א"כ אף דמשהו לא בטל מ"מ נוטלפ"ג מותר משום דאינה ראוי לגר ופקע אי'. נראה לפענ"ד דזה דוקא לאביי דמב"מ אזלי' בתר טעמא אבל לרבא דאזיל בתר שמא ואם נתערב מב"מ בשמא ואינו שווה בטעמא אינו בטל אף דכאן הוי הטעם כאלו נאבד מן העולם ועיין בש"ך יו"ד סי' רצ"ט א"כ חזי' אף דהטעם נאבד אפ"ה לא פקע איסורו ואפי' במבשא"מ הי' לנו לומר מטעם זה דנוטלפ"ג אסור אלא דשם הממש בטל חד בתרי אבל במב"מ דאין הממש בטל שפיר אסור דמשום פגימת הטעם לא פקע איסורו ורק סרוחה מעיקרא מותר ולפי"ז לא הועיל כ"מ בתירוצי דהרי רבא הוא דמיספקא לי' אי נוטלפ"ג אסור

ומה שנ"ל ביישוב קושי' האחרונים הוא לפמ"ש רשב"א בחולין צ"ז ע"ב ד"ה אמר אביי דלרבא דאזיל בתר שמא הוי רוטב בשר עם בשר מבשא"מ ע"ש ועיין במקו"ח ס' תנ"א אות ג' דבמשתמש בדבר צלול סגי בהגעלה אפי' כולו אי' ובמשתמש דבר יבש הוא דבעי ליבון ודלא כתשו' מ"ע סי' צ"ו שהביא ש"ך סי' קכ"א סק"ח וא"כ שפיר יליף מג"נ דנוטלפ"ג אסור אפי' במבשא"מ דאין לומר דג"כ הוי משום מב"מ דהתינח הגעלה אבל אכתי למה ציותה תורה בליבון דהוא רק בנשתמש בו ביבש וא"כ לא נבלע בכלי רק רוטב ואם ישתמש בו אח"כ ביבש לא הוי מב"מ דרוטב בשר עם בשר הוי מבשא"מ ושפיר מיספקא לי' לרבא לשיטתו אליבא דרב. ובזה חותמין בשתים. באור פני מלך חיים. ורחם רחמתים. כנפשו ונפש ידידו הנאמן דוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ר"ג

שיל"ת ב' אויפאלו ג' לס' וירא תר"ן לפ"ק

שפע שלום וברכה לידידי הרבני החו"ש. וריח לו כלבנון. רוח דעת ויראת ד' כבוד מו"ה אברהם יצחק נ"י במאד

מכתבו הנעים הגיעני שבוע העברה וכו' ומה דשדר לן חורפא ליישב קושי' מהר"מ ברבי על מכילתא פ' בא אקרא אני והנותר ממנו באש תשרופו עד בוקר ל"ל אלא בא הכתוב ליתן תחום לבוקרו של בוקר פי' שנעשה נותר בעה"ש וא"צ הנץ החמה והק' הנ"ל הא תוס' וראשונים שלהי' ע"ז הק' למ"ד לינת לילה פוגמת איך נעשה נותר הא הוי נוטלפ"ג ומותר וכן הק' הרא"מ פ' צו ותי' דפגימה ונותר באי' כאחת ע"ש ואי נימא דאינו נעשה נותר עד הנץ החמה הדק"ל דפגימה קדים בעה"ש וע"כ דנותר בעה"ש וא"כ קרא ל"ל, ותי' מעלתו דבשואל ומשיב ח"א סי' רמ"ח הביא בשם לוית חן ליישב קושי' תוס' דהא קתני באבות פ"ה מ"ה ולא הסריח בשר הקודש מעולם אך מהרש"א בקידושין נ"ו ע"ב בתוס' ד"ה המקדש כ' דכשנעשה נותר פקע קדושתו ע"ש ושפיר נפגם והקשו שפיר והוצרכם לומר פגימה ונותר באי' כא' ומתורץ קושי' מהרמ"ב דאי אינו נותר עד הנץ החמה אינו נפגם ג"כ קודם מפני קדושתו עכ"ד

נראי' דבריו ע"ד צחות אבל גוף דברי לוית חן לא מצאו חן בעיני חדא דכבר כ' תוס' ביומא כ"א ד"ה נבלעי' דקרא לא אניסא סמוך ע"ש וכ"כ רמב"ן בחומש פעמי' אין מספר שלא סמכו תורה דיני' על נס וא"כ איך כתבה תורה שנעשה נותר על נס שלא הסריח בשר הקודש. ועוד הרי כתב הר"ן בע"ז ס"ז דנוטלפ"ג ראוי לגר הוא אלא כיון שנפגם קצת אינו נהנה מן האיסור וא"כ מה דמיון יש לנוטלפ"ג ולא הסריח דסרחון ודאי גנאי לבשר קודש אבל לא נפגם קצת ועיי' פסחים ל"ד וזבחים ע"ז דבלינת לילה הוי עיבור צורה וביטול טעם אפי' במאכל בעין ואפי' בבשר קודש דאין זה בכלל ולא הסריח ואין בזה גנאי לא נעשה בזה נס ואין לומר דלא הי' עיבור צורה רק משום דנעשה נותר דאדרבה מלשון רש"י פסחים משמע משום דהי' עיבור צורה נעשה נותר ועיי' בטו"ז או"ח סי' תקנ"ב משמע דאפי' בשלמים דנאכלי' לשני ימים ולילה א' הי' עיבור צורה בלינת לילה

ועיין תויו"ט שפי' ולא הסריח בשר הקודש כשלא הי' לו פנאי להקטיר בלילה כל האברים שנתעכבו מבערב מעלין אותן בראשו של מזבח ועומדי' שם ב' או ג' ימים עד שיהי' פנוי' להקטירן שאין לינה פוסלת בהן בראשו של מזבח ונעשה בהם נס ולא הי' מסריחי' כל זמן עכבתן ע"ש וא"כ אין ראי' שלא הסריח אלא בחלק גבוה שהוא מקטיר אבל בחלק הבעלים והכהנים שבשלו בכלי אפשר שלא נעשה כלל נס זה וא"כ ליתא לדברי לוית חן. ולדבריו צ"ל ג"כ דמעולם בא לרבות אפי' שלא בביהמ"ק רק בבמה ושילה ונוב וגבעון ומשכנן כמ"ש תויו"ט דאל"כ תקשי בהני איך נעשה ופשטות המשנה לא משמע כן רק בביהמ"ק הי' נס זה וקדושתו גרמה ועיי' בס' מגן אבות לתשב"ץ שם

וגם דברי מהרש"א בקידושין צריכין עיון איך אפשר לומר דכשנעשה נותר פקע איסור קודש מיני' הא משנה שלימה שנינו כריתות י"ג יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והי' נותר מן המוקדשי' ביו"כ אלמא אע"ג דהוא נותר חייב אשם מעילות משום קודש ולא אמרי' דפקע שם קודש מיני' ועיין בתו"י שם דאף שאינו בר דמים מ"מ מועלין משום דהיא קדוה"ג לא פקעה קדושתי' והארכתי בזה בתשו' אחת [ע"ל סי' ש'] שוב מצאתי בפנ"י בקידושין שם שהרגיש קצת בזה. אמנם לפענ"ד נראה דלק"מ דהתם מיירי שאכל חלב שהוא נותר וחלב קרב לגבי מזבח ושפיר לא פקע קדושתי' דהא אם עלה לא ירד כמ"ש רש"י בכריתות כ"ג דמה"ט יש נותר שו"פ אף שהיא איסור הנאה אבל כאן בקידושין מיירי בחלק הכהני' או הבעלים דקאי לאכילה ולא להקרבה יפה כ' מהרש"א דבנותר פקעה קדושתי' וא"ש

וביישוב קושי' מהרמ"ב נ"ל דהנה הר"ן שלהי ע"ז מיישב קושי' תוס' ורא"מ דהבליעה בעצמה בדופני הכלי אינה פגומה רק שפוגמת בתבשיל ושפיר נעשה נותר וצריך מו"ש ע"ש ונ"ל דגם התוס' ורא"מ ס"ל כן ואפ"ה מקשו שפיר לפמ"ש מג"א רס"י תנ"א בשם הראב"ן דהא דקדירות בפסח מותר להשהותן ואמאי הא עובר אב"י כמו בשאר חמץ שנתערב. ותי' דמה שבלוע בדופני הכלי הרי הוא כמבוער לפי שאינו נראה ומצוי ע"ש ועיין פ"ה דמע"ש משנה ו' וב"ה אומרי' היא כמבוער ופי' הרע"ב כיון דאין ממשן ניכר ועיין תוס' פסחים נ"ב ד"ה הכובש דטעם הוי כמבוער ועיין נוב"י קמא יו"ד סי' כ"ו. והיינו דק"ל הא כ"ז שהוא בדופני כלי שהוא מושבח הרי הוא כמבוער ואינו נעשה נותר רק כשמבשל בה שנו"ט בתבשיל והרי אז הוא פגום ואיך נעשה נותר וע"ז תי' הרא"מ דפגימה ונותר באי' כאחת. ולפ"ז מיושב קושי' מהר"מ ברבי דאפי' אינו נעשה נותר עד הנץ החמה מ"מ אינו פגום מקודם דהבליעה בעצמה אינה פגומה רק שפוגם בתבשיל ואז הפגימה ונותר באי' כא' וא"ש. ובזה תנוח דעתו כנפשו ונפש ידידו החותם בברכה שלימה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ר"ד

שיל"ת ב' אויפאלו ה' לסדר נשא מ"ג למב"י תרמ"ט לפ"ק

בימי הספירה, ישרי עמך נהורנ, וחוסן ישועות, בחג השבועות, חתני אהובי וחביבי, הרב המאוה"ג חו"ב כמו"ה גרשון שטערן נ"י אבדק"ק מ' לודאש

ידיך אתיני בזמנו ולא הרשני לבוא בעטך על עין משפט עד היום והנה עברתי בין בתרי דבריך וראיתי חיצי שכלך שנונים. וידיך אמונים. לעשות מלאכת שמים כוונים. בדברי אחרונים. וציצים ופרחים. ערבים כעולת מחים. ולבנות מגדלים פורחים. במשכנות מבטחים. ולב משמחים. אבל האמת אהוב יותר לכן אכתוב לך הנלפענ"ד להעמידך על האמת ואין כוונתי לבטל דבריך אך למען דעת. כי דברי הראשונים יקרים מפנינים. ובהם נהגה יומם ולילה והלואי נזכה להבין דבריהם הקדושים. נובעים ממעין היוצא מבית קודם הקדשים או אז יכנע