בית שערים אורח חיים רי

ותו קשי' לי הרי כתבו תוס' בע"ז ל"ד ד"ה דורדיא דהרבינו אפרים הי' אומר כי מסברא שמרי' שנתיבשו בתנור מועיל להם כמו המתנה דיב"ח ומתוך כך התיר פת של נכרי' שנחמץ בשמרי יין אשר נתיבשו בתנור ואפי' ר"ת שחולק עליו היינו משום דס"ל דמה שמתיר התלמוד דורדיא לאחר יב"ח היינו לאחר שנתמדו במים ע"ש אבל לאחר שנתמדו במים מודה לר"א דייבוש בתנור מועיל כמו יב"ח וכי יעלה על הדעת דכלים הבלועים מאי' יועיל להם ייבוש בתנור והלא הגעלה וליבון בעי וליבון הוא עד שיהא ניצוצות ניתזין מהם כמבואר סי' תנ"א ס"ד ואפי' בליבון שהוא במקום הגעלה נמי בעי' שקש נשרף עליו מבחוץ ע"ש ולא סגי בייבוש בתנור

ועוד מה שהקשה הוא עצמו בסי' ע"ה דהרי לר"ת שמרי יין אסורי' אפי' לאחר יב"ח אם לא נתמדו תחילה במים והביא ראיות דלא מקרי דורדי' בלשון חכמים אלא לאחר שנתמדו אבל קודם שנתמדו שמרי' מקרי ומסתמא גם בחרצני' וזגי' כן הוא והכי פסקי' להלכה ביו"ד סי' קכ"ג סי"ד. אלא שכתב שהוא הקשה עליו מפ"ק דמגילה י"ב ע"ב דא"ל לאחשורש זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתיהו כחמרא דיתיב על דורדיי' דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי וכו' הרי בפירוש דנקרא דורדיי' אף שעדיין לא נמשך היין מעל גביהן ושלא כדעת ר"ת. ולפענ"ד לק"מ דשפיר כתב ר"ת דלא מקרי דורדי' רק אחר שנתמדו ולית בהו תערובת יין אבל קודם שנתמדו ויש בהם תערובת יין נקראו שמרי' וכל זה אחר שנמשך היין ממנו ונשאר מעט יין מעורב בדורדי' נקרא שמרי' אבל כל זמן שלא נמשך היין מן הדורדי' הרי היין שמעורב בדורדי' הוא גוף אחד עם כל היין ונמצא היין יתיב על דורדי' דהיינו הפסולת ושפיר קרי לי' דורדי' וא"ש

ובתשו' רשב"א סי' תקע"ה כתב בהדי' וזה פשוט עוד דלא סגי יישון אלא בכלי יין וראי' מהאי פינכא [בחולין קי"א ע"ב דתברי' ר' אמי] אין ראי' חלוטה דאולי כדי שלא ישתמש קודם [והא דלא חיישי' לזה בקנקנים של נכרי' י"ל כמ"ש חכ"ץ סוס"י ע"ה ע"ש] מיהו ביין דוקא סברא שכלה הלחלוחית ע"ש הרי מחלק בהדי' בין יין דמהני יב"ח ולא בשאר הנבלעי'

ובספר מ"ח קמא סי' ל"ו הביא דברי ר"ן בחולין קי"א ע"ב ד"ה סכין ששחט בה שכתב בסה"ד אבל טעמו ולא ממשו הבלוע בסכין אפי' הדחה לא בעי ואע"ג דאשכחן גבי יי"נ וכו' מיי"נ ליכא למיגמר שהרי נשתנה דינו מכל אי' שבתורה שהרי החמירו וכו' והכשירו של יי"נ ג"כ משונה משאר איסורים שלא מצינו הכשר עירוי וניגוב ולא יישון יב"ח אלא ביי"נ בלבד ולפיכך אין ללמוד ממנו לשאר אי' הרי מבואר להדי' דלא מהני יישון יב"ח אלא ביי"נ ולא בשאר איסורי' ועיין ב"י סוס"י קכ"א בשם תשו' רשב"א דלא מהני יישון אלא בכלי היין

אלא דיש חילוק בין סברת רשב"א לסברת הר"ן דרשב"א ס"ל דיש חילוק בין יין לשאר בליעות אבל אין חילוק בין האסורי' ואפי' אי היין אסור משום ערלה וכה"כ נמי דינא הכי דמהני יישון יב"ח. אבל מדברי הר"ן נראה דס"ל דאין חילוק בין יין לשאר בליעות וככ"ש הנ"ל אלא דיש חילוק בין האי' דדוקא באי' יי"נ מהני יישון אבל בשאר אי' לא מהני יישון ואם היין אסור משום ערלה וכה"כ נמי לא מהני יישון

ושוב כתב להתיר משום דהיורה הי' אינו ב"י ונוטלפ"ג מותר קודם הפסח ואי שנאסר מחמת יי"ש דהו' דבר חריף ולא מהני אב"י דחורפי' מחלי' לי' לשבח מ"מ הרי כתב רמ"א ביו"ד סי' קכ"ב ס"ב דאם הי' האי' דבר חריף ואחר מעל"ע בשלו בו היתר שאינו חריף מותר דאין החריפות הראשון משוי לי' לשבח ואי משום שההיתר הוא ג"כ דבר חריף יי"ש ז"א דהא בתחילת הבישול לא הי' עוד דבר חריף והוי נוטלפ"ג ומותר ואח"כ כשנעשה יי"ש אינו חוזר וניעור וכמ"ש ח"י סי' תמ"ב סקמ"ב ליישב דעת או"ה מקושי' טו"ז ומג"א דס"ל לאו"ה דזיתים קודם שכבשן הוי דבר חריף ואח"כ שנכבשו ונתחמצו נמי הוי דבר חריף רק בתחילת הכבישה כשנותני' עליהם מים ועדיין לא נתחמצו לא הוי דבר חריף והוי נוטלפ"ג ומותר ואח"כ כשנתחמצו אינו חוזר וניעור. הנה לפי דעתי בתחילת בישול היי"ש כשנותני' השזופי' ביורה כבר נתחמצו הרבה מאוד והוי דבר חריף כמו זיתים לאחר שנכבשו ונתחמצו לח"י אליבא דאו"ה ומחלי' לי' לשבח ושוב אינו נפגם ואין שום היתר בזה

ועוד דהא כתב טו"ז סי' תמ"ב סוסק"ד דביורה של יי"ש לא מהני מה שאינו ב"י דהוי דבר חריף וחזק ונו"ט לשבח במעד וכן הסכים מג"א סי' תמ"ז סקכ"ה ובסי' תנ"א סק"מ ע"ש ואחריהם נמשכו פוסקים אחרונים רק דפ"ת ביו"ד סי' קל"ז אות ב' הביא בשם תשו' פרח מטה אהרן דס"ל גם ביי"ש מהני אב"י וכן בתשו' שב יעקב היקל בזה ביי"ש מסתם יינם וכן ביד אפרים שם בשם שבו"י. אבל לפענ"ד הדין עם הטו"ז ומג"א ולא מלבם הוציאו דבר זה רק דימו אותו ליי"נ ושם מבואר הדין בראשונים דלא מהני אב"י דל"ש אב"י אלא בתבשיל אבל לא בכלי היין דאדרבה כל שמתישני' נו"ט לשבח כמ"ש הש"ך יו"ד סי' קל"ז סק"י בשם הפוסקים ועיי' בריב"ש סי' תל"ג שכתב שהנסיון מעיד ע"ז והרי גם ביי"ש העיד הטו"ז סי' תמ"ב שנו"ט לשבח במעד כידוע והנסיון מעיד ע"ז. אלא דלפ"ז י"ל הא דמהני יישון יב"ח בכלי יי"נ היינו משום דאחר יב"ח הוי נוטלפ"ג ואצ"ל שהוא כעפרא בעלמא והא דמותר אפי' לכתחילה ולא גזרי' אחר יב"ח אטו תוך יב"ח כמו דגזרי' אב"י אטו ב"י היינו משום דהתם אם יהי' מותר להשתמש בו לכתחילה אחר מעל"ע לא בדיל מיני' ואתי' לידי תקלה תוך מעל"ע שהוא ב"י ועיי' באשר"י שלהי ע"ז שכתב דבתבשיל ליכא למיגזר דילמא אכיל בנתבשלה בב"י דלא שכיח לבשל בב"י הואיל ואיכא אי' לכתחילה אפי' אב"י ע"ש והיינו דמשו"ה בדיל מיניה אבל אם הי' מותר לכתחילה באב"י לא הי' בדיל ואפשר לבא לידי תקלה אבל בכלי יי"נ שכל יב"ח הוי נו"ט לשבח ואסור אפי' בדיעבד וכיון דאסור בדיעבד לזמן מרובה יב"ח בדיל מיניה טפי ולא אתי לידי תקלה ולהכי לא גזרי' אחר יב"ח אטו תוך יב"ח. ומעתה הא דיי"ש אינו נפגם אחר מעל"ע מהא דכלי גמרי' לה א"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון דאפי' אם שאר בליעתו אין מותרי' אחר יב"ח לכתחילה ונשאר באיסורו כמו תוך יב"ח אבל כלי יי"ש דאסור תוך יב"ח מותר אפי' לכתחילה אחר יב"ח אבל בדיעבד אם בישל בהם ודאי יש להתיר ממנ"פ אף שלבי נוקפי להתיר לכתחילה

סיומא דפסקא: היתירי' אלו מפוקפקי' מאוד ורק עיקר היסוד דחוזר להיתירא הראשון דיש ששים נגד בלוע חמץ חדא משום שיי"ש של חמץ נמי אינו כולו חמץ ועוד שבבישול שני יש ס' נגד מה שחזר ונבלע בבישול ראשון כיון דל"ש בי' חענ"נ ויש ג"כ סניפי' חלושי' להתיר. לכן אם בעל היי"ש הוא עשיר אינני מסכים להתיר לשתותו בפסח ובפרט שאני חוכך בזה אם אין לו דין מבטל אי' לכתחילה במזיד דאסור למכרו לישראל אחר שלא יהנה ממה שביטלו כמבואר בסי' צ"ט ס"ה וה"נ אסור למוכרו לשתותו בפסח כדי שלא יהנה מביטולו ואף דאומר מותר שוגג הוא וכמ"ש טו"ז סי' צ"ט סק"ט מ"מ היינו דוקא באינו יודע כלל מן האי' שהוא ע"ה כ"כ אבל כאן כ"ע ידעי מאי' חמץ וכי יהי' להם דבר באי' לשאול חכם י"ל דלא מקרי שוגג ועיי' תה"ד סי' רט"ז אלא דיש לדונו כשוכח דהוי שוגג וכמ"ש מג"א סי' שי"ח סק"ג בשם הרד"ך ומ"מ קלות דעת וקרוב למזיד הוא. אבל אם איש עני הוא נ"ל להתיר מטעמים הנ"ל אבל מכאן ולהבא אסור לבשל ביורה זה יי"ש של פסח עד שיגעילנו כדינו תחילה במים עם אפר ואח"כ במים לחוד כמ"ש טו"ז סי' תנ"א סקכ"ז. ובזה יבא שלום וינוח באהליכם. ושלוה בארמנותיכם. ושאו ידיכם קודש. עדי יבנה המקדש. כנפשו ונפש ידידו

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ר"ב

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' והסירותי מחלה תרנ"ג לפ"ק

ברכות שמים, ושלום וברכה וחיים, לכבוד ידידי וחביבי הרב הגאון וכו' כש"ת מו"ה אליעזר נ"י דייטש האב"ד דק"ק האנשאוויטן

יקרת מכתבו הגיעני בזמנו ואיחרתי להשיב כי הייתי מן המוקפי' טרדות בין יומי אילין וראיתי חידושי תורתו ליישב קושי' האחרונים שהביא או"ח בפסחים ל' ומהר"מ ברבי לשיטת תוס' וראשוני' ע"ז דף ס"ו ע"א דהיכי דמשהו אסור גם נוטל"פ אסור עיין תוס' וראשונים שם א"כ מה מסופק רבא בע"ז ס"ח אליבא דרב אי ס"ל נוטלפ"ג אסור במבשא"מ דדילמא ציותה תורה להגעיל משום מב"מ דבמשהו ולהכי נוטלפ"ג אסור. נהניתי בכללו כי הוא פלפולא חריפתא אבל בפרטות יש לפקפק מ"ש דהרא"ה בבדה"ב בית ד' ש"א ד"ה בענין הוכיח דבלוע שאב"י פגום לגמרי עד שאינו ראוי לגר דאל"כ איך מותר לבשל בכלי שאב"י אף דנוטלפ"ג בתבשיל הא אין מבטלי' איסור לכתחילה ובמשה"ב שם השיב דדוקא באי' בעין אין מבטלי' אבל בבלוע מבטלי' וכתב פמ"ג ביו"ד סי' צ"ט במשב"ז סקט"ו משום דהוי דשא"מ א"כ לרב דס"ל דשא"מ אסור אפי' בשבת כמבואר שבת כ"ב וכ"ש בשאר אי' עיין תוס' יומא ל"ה א"כ אי ס"ל נוטלפ"ג מותר ע"כ ס"ל כהרא"ה מכח קושי' רא"ה דלדידי' ל"ש תי' רשב"א ואני אומר דאין זה מוכרח דאדרבה ס"ל כשיטת רשב"א ושפיר יליף מנבלה דנוטלפ"ג מותר דמג"נ ליכא למילף איסור דאפי' אסרה תורה כלי שאב"י י"ל דציותה להגעיל משום דא"מ אי' לכתחילה כקושי' הרא"ה ולדידי' אצ"ל כלל לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י

ובאמת דק"ל לשיטת הרא"ה דא"כ מה משני בע"ז ס"ז קדירה ב"י נמי א"א דלא פגמה פורתא ומוכח דנוטלפ"ג אסור אפי' בפגם רבה ע"ש בתוס' ולשיטת הרא"ה דילמא פגם פורתא שראוי לגר צריך להגעיל משום א"מ אי' לכתחילה אבל פגם רבה שאינו ראוי לגר פקע איסורו ולשיטת רשב"א ניחא דהוי טעמי שכתב הר"ן דילפינן