בית שערים אורח חיים כא

בציצית. עיי' זבחי' צ"ז. נ"ל בתוס' עירובין ד"ק הקשו במתן ד' שנתערב בעתן א' למ"ד ינתן במתן א' שלא יעבור על בל תוסיף אמאי לא אתי עשה ודחי לאו דב"ת ובתשו' שתי לחם סי' מ"ד תי' דלא אמרי' עדל"ת אלא אם בדבר עצמו שחוטא מקיים עשה אבל הכא העשה הוא בדם של שלמים ובל תוסיף הוא בדם העולה והם גופי' מוחלקי' ל"א עדל"ת ע"ש ובטו"א ר"ה כ"ח הק' אמאי פריך אהא דיקדש וניתי עשה ולידחי ל"ת הא העשה הוא בכשרה והל"ת בפסולה הנבלעת ע"ש ואני אומר דהכי פריך דאי נימא דהכא משו"ה לא דחי משום דאין הל"ת ועשה בד"א א"כ מכלל דבעלמא דחי א"כ כלאים בציצית ל"ל אע"כ דהכא לא דחי משום דאין עשה דול"ת שבמקדש וא"כ הי"א מדאיצטריך יקדש מכלל דבעלמא דחי אפי' אין העשה ול"ת בד"א להכי איצטריך כלאים בציצית לאשמעיני' דאם אינו בד"א לא דחי דאי דחי כלאים בציצית ל"ל ומיושב קושי' טו"א וגם קושיתו דשפיר איצטריך כלאי' בציצית דכה"ג לא דחי וא"ש

ומה שהק' מדאיצטריך ועצם לא תשברו בו ביש בו מוח דאין עדל"ת ש"מ בעלמא דחי נמי לק"מ לפמ"ש בס' הליכות עולם דהא דעדל"ת היינו משום דהל"ת לא נאמרה במקום עשה א"כ י"ל דאפי' אם בעלמא אין עדל"ת משום דהל"ת נאמרה בכל גווני אף אם יזדמן שיהי' מוכרח לבטל ע"י עשה מ"מ אם באמר דנאמרה אף בעצם שיש בו מוח א"כ בכל פסח אתה מבטל ע"י מ"ע שפי' הו"א דלא נאמרה הל"ת בביטול מ"ע ולהכי צריך קרא

ותו הק' למ"ש תוס' כתובות מ' ד"ה ניתי שהק' מאי פריך ליתי עשה ולידחי ל"ת הא דריש מקרא דבעי אשה הראוי' ולמאי דמשני דלא חשיב עשה קשה דמאיצטריך קרא למעוטי שאינו ראוי' לו ותי' דל"ל שאני הכא דגלי קרא דא"כ נגמר מהכא בכל דוכתי דלא דחי ומשני דלא חשיב עשה ומ"מ צריך קרא דאי לאו קרא הוי חשבי' לי' א"א לקיים שניהם וחשיב עשה וכו' ע"ש ולפ"ז תקשי מדאיצטריך קרא הכא דלא חשיב עשה ש"מ בעלמא עדל"ת וא"כ כלאים בציצית ל"ל ובפשיטות י"ל דאי מהכא הו"א דאיצטריך קרא ללאוי כגון אלמנה לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט מן האירוסי' דהוי לאוי שאינם שוה בכל ולהכי בעלמא דחי ואיצטריך קרא דהכא לא דחי ואכתי לאוי השוה בכל א"ל דגם בעלמא לא דחי וכדאמרי' ביבמות ה' ולהכי איצטריך סמוכים דכלאי' בציצית

ועוד נ"ל דתוס' ב"ק ל"ב ד"ה איהו קעביד מעשה כתבו ומיהו לענין חטאת ולענין מלקות חייבת דרחמנא אחשבי' להנאה מעשה ע"ש ועיי' שבועות י"ז דקאמר והא דאמרת כי פי' מיד אמאי חייב שהי' לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה ועיי' כריתות י"ט מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה מכל זה מבואר דבביאת אסורות חייב על הנאת ביאה בלי מעשה ולפ"ז י"ל דלא אסרה התורה כלל הביאה משום מעשה אלא משום הנאת ביאה והנה רשב"א בנדרי' ט"ו הקשה באומר הנאת תשמישך עלי הא מצווה במצות עונה ומללה"נ וכו' ותי' דמצוה זו אינה אלא מחמתה ולא מחמתו ומשום דאישתעבד לה וכיון דאמר הנאת תשמישך עלי ומחמת נדרו פקע שיעבודי' מיני' אין כאן מצוה המחייבתו פי' דמצות עונה ליתא אלא אם יש לו אשה אבל אינו מחוייב שיהי' לו אשה שיקיים עמה מצות עונה ושוב הק' הא אכתי איכא מצות פו"ר דרמי' עליו ותי' דאפשר לקיי' באחרת ע"ש ולפ"ז י"ל אף דגם בעלמא אין עדל"ת מ"מ הכא צריך קרא דבלא קרא הו"א דעיקר העבירה בביאת האסורות אינו משום מעשה הביאה רק משום הנאת הביאה וכיון דאיכא מצוה דולו תהי' לאשה מחמתו דרמי' עלי' לקיים בה מצות עונה ול"ש תי' מללה"נ ולהכי צריך קרא אשה הראוי' לגלות דגם מעשה הביאה הוא אסורה ולא מוכח מזה דעדל"ת. ויותר י"ל דמה שתי' רשב"א דמצוה זו אינה אלא מחמתה ולא מחמתו היינו כתי' הגמ' כאן דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל וכן התם אי מחלה לעונה ליכא מצות עונה כלל וא"כ למ"ש תוס' דבלאו קרא לא הוי ידעינן האי סברא כלל שפיר סד"א כנ"ל גם בלי עדל"ת וצריך קרא לאשמעוני' האי סברא וכתי' רשב"א ושפי' לא מוכח מדאיצטריך קרא הכא דבעלמא עדל"ת דבלא עדל"ת נמי איצטריך קרא דלא נימא כנ"ל וא"ש: ויען כי אין לי פנאי להאריך אסתגר בזה והי' שלום כנפש החותם באהבת התורה ולומדי'

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה י"ד

ב"ה ב' איפאלא יום ד' לס' חיי שרה ותרם כראם קרני לפ"ק

האלף לך שלומים, לאריכות ימים. אהובי בני יקירי הרב המאוה"ג כמו"ה יצחק יעקב נ"י רב בקהל יראי' בנס"מ

חשתי ולא התמהמתי להשיב לך וכו' ועל דבר מ"ש בעל העיטור שהביא ב"י או"ח סוס"י י"א דצריך לעשות ב' נקבי' בכנפי הטלית להטיל בתוכם הציצית ולהוציאם לצד אחד דאם עושה רק נקב א' כמו שאנו עושי' א"כ לכל צד שמהפך הטלית יכול להשתמש באלו הציצית והרי הוא כאלו הי' בכאן שמונה ציציות ופסול משום דאמרי' בספרי על ארבע כנפות כסותך ד' ולא ח' דס"ל דארבע קאי גם על הציצית ולא רק על כנפות עיי' שם בב"ח בפני' [ולא כמ"ש דעובר על בל תוסיף ולא נזהרת להביא דברי' כהוייתן כי לא נזכר שם כלל בל תוסיף רק אחר שכתב והמדקדק וכו' סיים בסוף ובהא ליכא בל תוסיף ועיי' בהגהות מהרל"ח שם שא"י פי' במ"ש והמדקדק וכו' אלא טעמו משום דמיעטי' קרא ד' ולא ח'] ותמה הב"ח מה בכך שיכולי' להפכו לכל צד משני צידי הכנף שיהי' זה חשוב כאלו הי' שם שני ציציות ונמצא לד' כנפיו ח' ציציות כיון דבאמת אין כאן רק ד' ציציות בד' כנפות ולא יותר עיי"ש וקשי' לך ממ"ש תוס' זבחי' פ' ע"ב ד"ה בל תוסיף שהק' איזה בל תוסיף יש וליהוי מתנה שני' בשביל שירים של בכיר וכו' ותי' מתנה ראשונה של עולה נכרת משתי צדדי' וזהו בל תוסיף דמתנה של בכור אינה רק מצד א' עיי"ש ומוכח כיון דנראה משני הצדדי' הוי ב"ת וה"נ כיון דנראה מב' צדדי' הוי כב' ציציות – אהובי בני לא דמי כי עוכלא לדנא דהתם אינו נראה כמוסיף וכאלו הי' משני צדדי' אבל הוא מוסיף באמת והוא באמת משני צדדי' דמתנות בכור הוא רק מצד אחד ומתנה ראשונה דעולה שהוא א' משתי מתנות שהן ארבע הוא בקרן והוא באמת משני צדדי' וא"כ מוסיף צד א' בפועל אבל כאן הרי באמת יש כך ד' ציציות בנקב א' כמו בשני נקבי' רק נראי' כשמונה בזה שפיר כתב הב"ח דאינו פוסל לא משום ד' ולא ח' ולא משום בל תוסיף. – ועוד דאפי' נימא גם התם כיון שבאמת הוא רק מתנה אחת אלא כיון שהוא בקרן נראית כשתי מתנות ודומה לכאן מ"מ הם רחוקי' כרחוק מזרח ממערב דהתם גוף אחד הוא והתורה עשאו שני גופי' שתי מתנות שהם ארבע כדילפי' בזבחי' נ"ג ע"ב ושפיר הוי כמוסיף מתנה אחת אבל כאן כיון דבאמת הם רק ד' ציציות מה בכך דמתחזי כשמונה. ואפי' תאמר דשם נמי כך מחזי כמוסיף עיי' עירובין צ"ו ברש"י ותוס' היינו משום דשם כל מתנות בכור אינו כן רק עכשיו בשביל שנתערב במתן ד' שפיר מחזי כמוסיף אבל כאן כל הציציות עשוי' בנקב אחד ומתחזי כח' אינו נראה כמוסיף דכולם הם באופן זה

ומה ששאלת לבאר לך דברי תוס' מנחות ל"ח ע"ב ד"ה לא נצרכה וכו' הנני למבוקשך ואבארם כאשר חנני החונן דעת מה שהקשו תימא אמאי נקט הכי לנקוט טלית צמר בציצית פי' שצריך ג"כ להקדים לבן שהוא מין כנף בצבעא לתכלת שהוא אינו מינו בצבעא ואי אקדמי' לתכלת אינו מעכב, ותי' וי"מ דוקא תכלת לא הוי מין דסדין משום דהוי כלאים גבי' פי' והוי אינו מינו בין בצבעא בין בעצם, אבל צמר ותכלת הוי מינו, פי' לא מיבעי' אם הלבן הוא של פשתי' דלא הוי מין כסף רק בחד צד דהיינו צבעא ולא בעצם וודאי הוי תכלת מין כנף כמוהו כיון ששוה לכנף בחד צד דהיינו בעצם אף שאינו שווה בצבעא ויכול להקדים איזה שירצה אלא אפי' הלבן של צמר דהוי מין כנף בשני צדדי' בעצם ובצבעא מ"מ יכול להקדים תכלת לכתחילה כיון דהוי מן כנף בחד צד ולבן נמי דתני' לעיל, פי' שצריך להקדים לבן לתכלת מפשתן הוי, פי' מיירי שהטלית הוא מפשתן, וע"ז הקשו וק' דא"כ מה ק"ל תינח לבן אינו מעכב התכלת אלא תכלת אינו מעכבת את הלבן מאי ניהו ומאי פרכא הא נמי משכחת לה דהא תכלת וצמר חד מינא הו' ואינו מעכבת חוטי לבן, פי' דא"צ חוטי לבן כלל דהא דבעי' חוטי לבן ילפי' שם בריש הסוגי' מדכתי' הכנף מין כנף וכיון דתכלת מין כנף הוא בטלית של צמר לא בעי' לבן כלל רק בטלית של פשתן למאי דפשטי' לקמן חוטי פשתן פוטרי' בשל צמר, פי' אי נמי נאמר דגם בטלית של צמר בעי' שני מיני' חוטי' עכ"פ לבן ותכלת דבעי' מין כנף לבר מתכלת ונימא ג"כ דאם החוטי לבן הם של צמר לכנף בשני צדדי' בעצם ובצבעא מעכב אם עושה תכלת תחילה כיון שתכלת אינו מין כנף רק בחד צד ודלא כמש"ל ודוקא בטלית של פשתים אינו מעכב אם עושה תכלת תחילה כיון שהוא אינו מינו בשום צד וכדאמרי' בזבחי' דף ג' ע"ב מינה מחריב בה לאו מינה לא מחריב בה אבל עכ"פ בחוטי לבן של פשתן דלא הו' ג"כ מין כנף בטלית של צמר רק בחד צד אינו מעכב א' אקדמי' לתכלת דהו' ג"כ מין כנף בחד צד כמוהו, וע"ז כתבו לכך נראה כפי' הקונטרס דלהכי נקט סדין דפשיטא דהו' לבן ולבן של צמר הו' מצטרף לפשתן טפי, פי' מקרי יותר מין כנף לגבי טלית של פשתן ומצטרף ודומה לו יותר מתכלת לטלית של צער דזה לא מקרי מין כנף כלל ודלא כי"מ, זה הנלפענ"ד בפי' דברי תוס'

אחרי כותבי עיינתי עוד הפעם בתוס' הנ"ל ונ"ל דה"פ הא נמי משכחת לה דהאי תכלת וצער חד מינא הוי ואינו מעכבת חוטי לבן אי נמי חוטי פשתן, פי' אי חוטי לבן הו' נמי של פשתן ולשון אי נמי אינו לשון גוונא אחרינא אלא לשון גם דאם חוטי לבן של צמר פשיטא דצריך להקדימם דהם מין כנף בשני צדדי' ותכלת רק בצד א' ול"ש תכלת אינו מעכב הלבן רק אם הם של פשתן צריך להקדים תכלת דהו' מין כנף טפי בטלית של צער מחוטי פשתן דהם