בית שערים אורח חיים רט

דהוי נמי היתירא בלע ותי' מחה"ש דשכר אינו כולו שעורים רק עיקרו מים דמה"ט מברכי' עליו שהכל כמבואר סי' ר"ד ואפי' הוי מחצה שעורים ומחצה מים איכא ס' נגד השעורים אלא דאי הוי אמרינן חענ"נ גם חלק המים הוי כגוף האי' וליכא ס' אבל הרי קי"ל ביו"ד סי' צ"ד ס"ו בהג"ה דבהיתר לא אמרי' חענ"נ ואפי' בחמץ דאסרי' נ"ט בנ"ט משום דשמו עליו כמ"ש מג"א סי' תמ"ז סקכ"ד מ"מ לא אמרי' בי' המנ"נ כמ"ש שם סקל"ח ושפיר איכא ס' ע"ש וה"נ ביי"ש של תבואה אינו כולו חמץ ויש בו מים ומינים אחרי' ואפי' הוי מחצה תבואה מ"מ יש בו ס' נגד החמץ וכמ"ש חת"ס או"ח סי' ק"ך ושפיר אהני לי' בישול ראשון דאשתקד כהגעלה בשאר משקי'. אבל עכ"פ אין כאן שני נותני טעמים של היתר רק טעם ראשון תלוי בד' וצריך לו והד' א"צ לטעם הראשון

ואמנם בנ"ד אין אנו צריכי' לדברי מחה"ש וחת"ס לפמ"ש הש"ך סי' צ"ה סקכ"א לפרש דברי תוס' חולין ק' דלפירוש ר"א דלא אמרי' חענ"נ רק בב"ח ניחא מה שצותה תורה להגעיל כלי מדין ב"י והאיך יכשירו יורה גדולה והלא אין במים ס' כנגדו והמים נאסרי' וכו' ולפירושו ניחא כי לא נעשו המים כולו נבילה ומעט אי' הנפלט מן היורה וחוזר ונבלע בתוכו מגעילו שנית ואותו מעט אי' בטל בששים במים וכן כתב האשר"י פכ"ה סוס"י ל"ח וה"נ בבישול דאשתקד דאף אם אז לא הי' ס' נגד חמץ הבלוע ביורה מ"מ כיון דמגעילי' בכל המשקי' כמו במים א"כ נגד אותו מעט חמץ שנפלט ממנו וחזר ונבלע בתוכו שפיר הי' ס' בבישול דשנה זו ובטל כיון דבחמץ קודם אי' ל"ש חענ"נ כנ"ל, והשתא יש לנו תרי צדדי' להתיר א' דגם אשתקד היה ס' כסברת מחה"ש וחת"ס הנ"ל ושנית דאפי' את"ל דבבישול הא' לא הי' ס' מ"מ בבישול השני ודאי הי' ס' וכמ"ש

אבל מה שאני חוכך בזה דנהי דמהני הגעלה בשאר משקי' ומפליטי' כמים אבל באוכני' ודאי לא מהני הגעלה ואין מפליטי' והרי בהיורה מבשלי' השזופי' שהם אוכל עב וגס והוי כצלי קדר ובזה לא מהני הגעלה. וסבור הייתי לומר למאי דאמרי' שלהי ע"ז כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וכבר נתקשה רשב"א בתוה"ב בדיני הכשר כלים וכי מי עדיף בישול דיום שני מהגעלה גמורה ואם הגעלה הו' ק"ל לר"ע האיך מכשירתו מה הי' תשו' רבא דכל יום נעשה גיעול לחבירו והלא לבון הוא צריך וכו' ותי' דה"ק דקדשים היתירא בלע וכיון שבישל בו קודם שיבא לידי נותר לכשיגיע זמנו להיות חל על מה שבלע שם נותר כבר נקלש ונחלש האי' כ"כ ע"י בישול זה עד שלא נשאר בו אלא בלע מועט ואין ראוי לחול שם נותר על דבר בלוע מועט כזה ע"ש ועיי' ב"י יו"ד סי' צ"ג והר' בשפוד ואסכלה לא בישול שני משקה רק אוכל בשר צלוי ואפ"ה אמרי' שמקליש ומחליש הבלוע שאינו חל עליו שם נותר אח"כ כיון דהיתירא בלע א"כ ה"נ בחמץ אפי' הוי אוכל מה שבשלו בו אשתקד מ"מ הקליש והחליש הבליעת חמץ עד שלא נשאר בו אלא בלע מועט ואינו ראוי לחול עליו שם אי' ולאסור הבישול השני. אך ז"א דהרי הרשב"א מדמה זאת התם לדגים שעלו בקערה שמותר לאכלן בחלב וכו' משום דהוי טעם קלוש ונו"ט בנו"ט ע"ש והרי בחמץ לא מהני נ"ט בנ"ט בנ"ט דהיתירא כיון דשמו עליו כמ"ש מג"א סי' תמ"ז סקכ"ד בשם רשב"א ור"ן וא"כ ל"ש נמי סברא זו דכל יום נעשה גיעול לחבירו ואין אני בקי בבישול היי"ש לכן אין לסמוך על הנ"ל רק אם מבשלי' הווידקע ביורה שהוא משקה צלול וי"ל דמהני בתורת הגעלה במשקי' אז יש צד להתיר מטעמים הנ"ל

ושוב הביא סניף להתיר ממ"ש חכ"ץ סי' ע"ה להתיר כלי אי' ביישון יב"ח עכ"פ אם בישל בהם בדיעבד אפי' בלעו אי' בחמץ ע"ש והסכים עמו בסי' ט"ו מוהרנ"ך והביאו ראי' מיו"ד סי' קל"ה ס"ט ומיו"ד סי' קכ"ג סי"ד ובעל פ"מ סי' נ"ג הק' דא"כ אמאי אמר רב בפסחים ל' קדירות בפסח ישברו לישהינהו יב"ח דבכלים ל"ש תקנה דהא ביי"נ מישנן. ולפענ"ד לק"מ לפמ"ש תוס' ריש פסחים דבחמץ גזרי' טפי דילמא אתי למיכל מבשאר אי' הנאה משום דלא בדילי' מיני' וה"נ ביי"נ מישנן משום דלא הי' לו שעת הכושר ובדילי' מיני' אבל בחמץ לא בדילי' מיני' שייך תקלה גם בכלים. אלא דהא קשי' דהא כתבו תוס' שם ול"ד לערלה ובב"ח וכה"כ שאי' נוהג אי' עולם ומשעה שנאסרו אין היתר לאי' והרי רב ס"ל כר"י דחמץ לאחה"פ אסור מה"ת וא"כ נוהג אי' עולם ובדילי' מיני' כמו בב"ח. הא ליתא דודאי אם אין להם היתר אחר יב"ח והוי אי' עולם בדילי' מיני' אבל כיון שיש להם היתר אחר יב"ח שפיר חיישי' לתקלה דכיון שלא יאסרו לעולם חיישי' משא"כ קנקנים דנכרים נהי שיש להם היתר אחר יב"ח מ"מ לא הי' להם שעת הכושר לישראל ובדילי' מיניהו ל"ש תקלה. ואדרבה יש ראי' מכאן דמותר לאחר יב"ח דאל"כ אמאי ישברו הא קי"ל ביו"ד סימן קכ"א ס"ה דאם הגעיל כלי הצריך ליבון מותר להשתמש בו צונן בדרך ארעאי וע"ש בש"ך סקי"א וה"נ ישתמש בו צונן קודם שכבר הם שלו אלא ודאי משום שהם מותרי' לאחר יב"ח וגם הי' להם שעת הכושר קודם פסח חיישי' לתקלה אבל בכלי אי' נהי דמותרי' לאחר יב"ח מ"מ לא הי' להם שעת הכושר בבליעה זו ככלי חמץ לא חיישי' לתקלה

ובאור חדש פסחים שם הק' הלא פסקי' ביו"ד סי' ק"ב כלי שנאסר בבליעת אי' שנתערב ברוב כלים של היתר בטל ואין לו דין דשיל"מ ע"י הגעלה לפי שצריך להוציא עליו הוצאות וש"ך שם הביא בשם מהרש"ל הטעם משום דאין ההיתר בא ממילא מכח זמן ע"ש ולחכ"ץ הרי היתר בא ממילא לאחר יב"ח בלי הוצאות כמו בס' טריפה ע"ש. ולפענ"ד נראה למאי דאמרי' ב"מ מ' בהפקיד שמן לחבירו אם היו קנקני' ישינים אין מוציא לו בלע אפי' באין מזופפי' כיון דטעון טעון ותו לא בלעו ע"ש א"כ תקשי ל"ל הני טעמי דלעיל דע"י הגעלה לא מקרי דשיל"מ תיפוק לי' דמפסיד ע"י שמפליט הבלוע שיבלע מחדש מתבשיל שישתמש בו. אלא דזה שיבוש דכמה שיפלוט יבלע מחדש מן המי הגעלה ויהי' שבע מלבלוע ושוב לא יבלע מן התבשיל אבל ביישון יב"ח כיון שיתיבש כל לחלוחית שבו כמ"ש רשב"א גבי קנקני' של יי"נ שוב איכא פסידא שיבלע מחדש וכ"ת יבשל בהם מים תחילה וישבעו מבליעת המים ז"א דשוב אין היתר בא ממילא בלי פסידא והוצאות כמו הגעלה דאיכא הפסד עצים עיין פסחים ט"ו ע"ב ושפיר לא הוי דשיל"מ

אמנם כבר הק' חכ"ץ לנפשי' בסי' ע"ה ממשנה ה' פ"ט דכלים חרסי' שנשתמש בהם משקי' טמאי' ונפלו לאויר התנור הוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת וכן בגפת חדשה ופירשו הר"ש והרע"ב תוך יב"ח אבל בישנה טהור לאחר יב"ח דבסתמא יצא כל המשקה שבהן והוסיף הר"ש כדאשכחן גבי חרצני' וזגי' בע"ז ל"ד אלמא דבגפת שהוא בעין ליכא משקה לאחר יב"ח משום דשליט בי' אוירא ובכלים דלא שליט אוירא בבלוע לא מחלק בין ישינים לחדשי' דאפי' לאחר יב"ח משקי' יוצאים מהם. ובעל פמ"א הק' עליו מהא דכ"ח אינו יוצא מידי דפיו לעולם ותי' דודאי לא נתיבש לגמרי אלא דריחם פג וטעמם נמר ואין בהם טעם כלל ואין כאן יציאה מידי דפיו אלא שבתוך דופנו נפגם טעמו ונעשה כעפרא בעלמא כמו ברי' שאין בה עצם דלאחר יב"ח שרי' אף שהיא לפנינו דכעפרא דארעא היא חשובה ע"ש. ולפ"ז ליתא לתירוצי הנ"ל דכיון שיש בו בלע רק שהוא כעפרא דארעא א"כ שבע מלבלוע ואין בלוע מחדש וליכא הפסד ושפיר תקשי דהוי דשיל"מ

אבל קושי' זו בלא"ה לק"מ דממנ"פ אם הטעם בדשיל"מ דלא בטל משום עד שתאכלנו באי' תאכלנו בהיתר וכמ"ש רש"י ביצה ג' הא ל"ש כאן דהא יכול להשתמש תוך יב"ח ע"י ביטול וגם לאחר יב"ח ול"ש דשיל"מ אלא באם יאכלנו היום לא יאכלנו למחר וא"כ אינו מפסיד אם יאכלנו למחר ולא היום אבל כאן מפסיד תשמיש דתוך יב"ח וכמ"ש נוב"י סברא זו לענין טלטול מוקצה. ואם הטעם דדשיל"מ כמ"ש הר"ן בנדרים נ"ב דכיון שהוא ניתר לאח"ז הוי שווה באו"ה והוי כעולי' דאין מבטלי' זא"ז ע"ש נמי ל"ש כאן דהא לאחר יב"ח הוי כעפרא וכבר כתבו תוס' מנחות כ"ב ע"ב דמשקי' לכי מסרחי אין שם משקה עליהם ולא מקרי אפשר לבטל להיות כמבטל ע"ש וכ"ש כאן דמה שהי' אסור לא יותר לעולם ומה שנותר לא הי' אסור מעולם ולא הוי דשיל"מ

וכשאני לעצמי הייתי אומר דמהך דכלים ל"ק כלל כמו שמחלק הר"ן בסוגי' דטיפת חלב לענין הגעלה במשקי' דאפי' אי יין ומזוג מפליטין הן אבל שמן ושומן וחלב וכיוצא בהם ודאי מבליעי' ולא מפליטי' ע"ש ועיין תוס' ע"ז ע"ה ד"ה דכיתנא שכתבו ושמא יש לחלק בין אי' שנדבק ובין אי' שאינו נדבק כ"כ וכו' ה"נ י"ל דהתם בכלים מיירי במשקי' כמו שמן ושומן וחלב דאלו אין מתייבשי' אפי' אחר יב"ח אבל שאר בליעות שפיר י"ל דמתיבשי' אחר יב"ח כמו יין בקנקני'. אמנם מדברי הר"ש שם משמע דאין חילוק שהרי כתב אהא דגפת ישנה לאחר יב"ח דסתמא יצא כל המשקה כדאשכחן גבי חרצני' וזגי' וכו' והרי גפת הוא פסולת של זיתים עיין ברמב"ם ור"ש ויש בו לחלוחי' שמן וא"כ מה ראי' מייתי מיין אשמן אע"כ ס"ל דאין חילוק

וחזות קשה ראיתי בחכ"ץ שם סי' פ' שכ' ומה שהביא כת"ר דברי טו"ז סוס"י צ"ג אין ענין לכאן ומחלק דאף שכמות הבליעה הוא בכלי אבל האיכות הוא כעפרא בעלמא ע"ש שהאריך ופלא מה צריך לזה ואין כאן קושי' כלל וכ' מיירי שם בקנקנים ישינים שלא נשתמשו בהם יב"ח אדרבה התם מיירי בקנקנים ישינים ששמשו בהם הרבה ועדיין השתמשו בהם חד"ר והם שבעי' מלבלוע ואין לו ענין לכאן כל עיקר וס' פ"מ אינו פה לעיין בפנים וצ"ע

אבל סיפא דמתני' דכלים הנ"ל קשי' לחכ"ץ דקתני ואם ידוע שיוצא מהן משקי' אפי' לאחר שלש שנים נטמא וכתב תוי"ט נראה בעיני דהיינו לאפוקי מהני תנאי דבתוספתא דתני' התם אבא יוסי בן דושאי ור"י בן משולם אומר נגבה לאחר ל' יום לא נגבה לאחר ג' שנים וטעמיהו דלאחר ג"ש אעפ"י שלא נגבה לא חשיב שום משקה כלל וקמ"ל תנא דידן דכל שלא נגבה אפי' לאחר ג"ש חשוב משקה וא"כ באינו ידוע ע"כ הטעם משום דאמרי' שנתיבש ולא יצא משקה כלל וא"כ ומה בגפת דבסתמא אמרי' לאחר יב"ח דנתיבש ואין כאן משקה ומ"מ אם ידוע שיוציא מהן משקי' אמרי' דהו' משקה אפי' אחר ג' שנים כ"ש בכלים דאפי' אחר יב"ח אמרי' דסתמא יוצא משקי' ודאי אמרי' דהוי עסקה ולא הוי כעפרא דארעא דעלמא: