בית שערים אורח חיים רח

שאר משקי' מותר לבשלם בכלים אסורים שהרי אין מפליטין והא ודאי ליתא

ואני בעניי נ"ל ליישב דעת הרמב"ן עפמ"ש הר"ן בחולין שם וכ"ת א"כ אפי' בקדירה של בשר נבילה יגעילו וא"א שהרי אוסר הוא את המותרת והאיך תעלה בה הגעלה לאסורות לאו קושי' הוא דהתם כיון שיש בה ציר ורוטב של בשר הרבה אין כח המים במקומו להפליט והציר והרוטב מבליעי' הן ע"ש ועיין בר"ן פכ"ה שכתב דלא שרי' נו"ט בנו"ט אלא בשל היתר כבב"ח דכיון דטעם שני אכתי היתירא הוא כיון דאקליש כולי האי לא חשיב למיסר אבל במידי דאיסורא כל היכי דאיכא טעמא כלל אוסר עד סוף כל העולם ע"ש ועיין ש"ך יו"ד סי' צ"ד סקכ"ב מבואר דטעם שני קלוש אלא דמשו"ה לא פקע שם איסור מיני'. ולפ"ז א"ש דכשנופל בשר נבילה לתוך יורה רותחת עם מים ואין במים ששים שיש במים טעם ראשון מן הנבילה אז אין כח המים במקומו להפליט וציר ורוטב מבליעי' ושפיר אסורה הקדירה והכף אבל כשמגעיל כל' ב"י ואין במים ס' דליכא במים רק טעם שני האי' בכלי והכלי במים שהוא טעם קלוש אז כח המים במקומו ומפליט ואינו מבליע וא"ש

ועל קושי' שני' נ"ל לפמ"ש טו"ז סי' צ"ג סק"ב עמ"ש הלבוש וב"ח סי' צ"ג דאפי' הי' שם מעל"ע אינו מבליע בכלי כיון שהוא ישן ושבע מלבלוע והביא ראי' ממ"ש בשם מרדכי הארוך על דין דר"י הלבן שמביא טו"ז שם מב"מ מ' בהפקיד שמן לחבירו אם היו קנקני' ישנים אין מוציא לו בלע ומוקי לה אביי אפי' בשאין מזופפי' כיון דטעון טעון ותו לא בלעי וכו' וע"ז כתב טו"ז דאין ראי' משם דודאי אם הוא שבע מלבלוע אין הכלי יכול לקבל לתוכו שום בלוע אלא שע"י בישל או כבושה מעל"ע ישן מפני חדש יוצא ונכנס בליעה חדשה ומן הבליעה הישינה פולט לחוץ וא"כ לענין או"ה שפיר לא מהני שבע מלבלוע דזה נכנס וזה יוצא אבל שם בב"מ שפיר אינו מנכה לו הבליעה דמה שבלע מן החדש עכ"ח יצא מן הישן כשניעור הזה כיון שהי' שבע מלבלוע וא"כ אין כאן ניכוי ע"ש באריכות. ולפ"ז ה"נ ה"פ דמים מפליטי' שהטבע המים הרותחי' להפליט הבלע מדופני הכלי בלי שיבליעו בתוכה דבר אשר ידחוק הבליעה הישנה לחוץ והיינו ולא מבליעי' וכעין שכתב החוו"ד ריש הל' מליחה שטבע המלח למשוך הדם אצלו ואינו תלוי ברתיחות המלח כלל ע"ש אבל שאר משקי' מבליעי' וע"י שמבליעי' החדש נדחק ונפלט הבליעה הישנה לחוץ ולא מפליטין כמים שמפליט הבליעה לחוץ בלי שיבליע מחדש. ולפ"ז שפיר קנקני' של נכרים שיין ישראל כנוס בתוכו אסור וכן אסור לבשל בכלים אסורי' שאר משקי' דנהי שאין מפליטי' מ"מ ע"י שהבליעה חדשה נכנסת שהרי מבליעי' הישנה נדחקת ויוצאת ואוסרת יין שבקנקני' ומשקי' שבקדירה אבל הגעלה לא מהני בהוא דמאן יימר שדחקו כל הבליעה לחוץ ונכנסה חדשה תחתי' ולא ידעי' כמה נפק מינה ולכן לא מהני הגעלה וא"ש

ובהכי יש ליישב ג"כ מה שהק' שם הרשב"א בתשובה מהא דאמרי' בזבחים צ"ו ע"ב יכול אף תרומה ת"ל אותה פרט לתרומה ופרכי' ותרומה לא בעי מו"ש והתניא וכו' ואמר אביי לא צריכא אלא לדאמר מר במים ולא ביין במים ולא במזוג הא אפי' ביין ואפי' במזוג אלמא דלהוציא הבלע אפי' בתרומה סגי ביין ובמזוג ובקדשים גזה"כ הוא ע"ש. ובאמת הר"ן בסוגי' דטיפת חלב נשמר מקושי' זו וכתב דאביי הוא דאמרה ולענין מריקה ושטיפה דצונן אבל הגעלה בחמין אינו אלא במים או דס"ל דיין ומזוג מפליטין הן וחומר הוא בקדשים אבל שמן ושומן וחלב וכיוצא בהן ודאי מבליעי' ואין מפליטין ומיהו רבא פליג שם אדאביי ומוקי לה במילתא אחריתי ולדידיה אפי' ביין ומזוג אין מגעילי' בתרומה ושאר איסור שבתורה ואצ"ל בשאר כל המשקי' ע"ש

אבל לפמ"ש י"ל עפמ"ש הריטב"א שלהי ע"ז בהא דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו דאחר בישול חטאת הגעיל שפוד ואסכלא קודם שבישל שלמים ואף דבעי ליבון מ"מ כשבישל שלמים שוב לא הי' בו כדי נתינת טעם והק' א"כ מה פריך קא פליט נותר דחטאת דהאידנא בחטאת ושלמים דלמחר הא כיון דהגעילו קודם ליכא נו"ט ותי' דלא אמרו שאם אין בו בנו"ט שהוא מותר אלא לענין קדשים קלים וקדשים חמורים דשניהם היתר אלא שאין אכילתן שוה דקדשים חמורי' אין נאכלי' אלא לזכרי כהונה אבל לגבי אי' נותר וכיוצא בו שאין בו היתר לשום אדם אין לנו לבטל אי' כלל עד שיהי' לו הכשר גמור ככלי מדין וכו' ומכח זה דחה שם דברי האומרי' שאם בישל חלב בכלי מתכות ואח"כ בישל ירק שמותר לבשל אח"כ בשר בו ביום שכבר נגעלה בבישול הירק והירק הי' היתר משום נ"ט בנ"ט ולפמ"ש ז"א ודבריו צריכים ביאור קצת דבשלמא שפוד ואסכלא שתשמישן ע"י האור וצריכי' ליבון ואינו פולט כולו ע"י הגעלה שפיר אמרינן דלענין אי' נותר צריך הכשר גמור ככלי מדין אבל בבישול חלב שתשמישו ע"י חמין הרי נפלט כולו ע"י בישול המרק. אבל הדבר פשוט דכונתו דדוקא בדבר שאינו אסור לכל מהני הגעלה באופן שאם יבשל בו היתר יתבטל ולא אמרינן בזה אין מבטלי' אי' לכתחילה אבל בדבר האסור לכל לא מהני הגעלה כיון דאין מבטלי' אי' לכתחילה וה"נ בבישל ירק דליכא ס' נגד מה שבקדירה ולא שרי אלא מטעם נ"ט בנ"ט והרי הדר נבלע בקדירה ואסור לבשל בשר ולבטלו לכתחילה. ולפ"ז י"ל דודאי גם בשאר משקי' ע"י שנכנס בליעה החדשה שהרי מבליעין הן נדחקת ונפלטת הבליעה הישנה לחוץ אבל לא לגמרי וכשמבשל בה אח"כ אף שאין ששים במה שבקדירה נגד כל הקדירה מ"מ עכשיו יש בה ס' ובטל אלא דבחטאת כיון שנעשה נותר ואסור לכל אמרה תורה במים ולא ביין ולא במזוג משום דאין מבטלי' אי' לכתחילה מה"ת ואפי' אי הוי רק מדרבנן מ"מ לא ציותה תורה להגעיל באופן מה שיאסרו רבנן אח"כ ועיי' רשב"א חולין צ"ח ד"ה והתנן דגנאי הוא לבטל אי' לכתחילה אפי' אי אמרינן דמדרבנן הוא ע"ש אבל בתרומה כיון דאינו אסור לכל אדם שהרי מותרת לכהן ל"ש אין מבטלי' אי' לכתחילה כריטב"א הנ"ל ושפיר אפי' ביין אפי' במזוג אבל בשאר אי' שאסורי' לכל דאין מבטלי' אי' לכתחילה דגנאי וצריכי' הכשר גמור ככלי מדין שפיר כתב רמב"ן דאסור להגעיל בשאר משקי'

ולפי דברינו יש ליישב דברי הש"ך ביו"ד סי' צ"ה סקכ"א דהוכיח דאפר במים אינו פוגם מתוס' חולין ק' שהקשו איך הגעילו יורה גדולה ב"י הא אין במים ס' נגדו ונאסרו המים דמה"ת חענ"נ עיי' פמ"ג שם וחוזרי' ונבלעי' ביורה ואפי' מגעילו שנית אוסרי' ע"ש ואי איתא דאפר פוגם הלא התורה לא באת ללמוד אלא להגעיל כל חד פדיני' ואי משום שהמים יאסרו הא איכא תקנתא דאפר ע"ש והק' פלתי אמאי לא תוכיח יותר ממה דאמרה תורה כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש דצריך ליבון לפי שאין הבלוע יוצא ע"י הגעלה ואמאי יגעילנו במים עם אפר ויפגום הבלוע ויכול אח"כ לצלות בו. ולפי האמור י"ל דפר"ח ופלתי שם הקשו למ"ש ב"י או"ח סי' תנ"ב בשם או"ח דמים עם אפר דינו כשאר משקי' א"כ מה הק' הש"ך יגעילנו במים עם אפר הא בזה לא מהני הגעלה ותי' דיגעילנו שתי פעמים תחילה במים עם אפר לפגמו ואח"כ במים אבל האמת יורה דרכו דמעיקרא לק"מ דתוס' לא ס"ל כשיטת רמב"ן דאל"כ לא הקשו כלום דהרי מים מפליטין ולא מבליעי' ויש להגעיל גם יורה גדולה וכמבואר בר"ן פכ"ה ותשו' רשב"א הנ"ל לשיטת רמב"ן והאו"ח לא כתב דלא מהני הגעלה במים עם אפר רק לשי' רמב"ן ועיי' א"ר סי' תנ"ב אות ח' ופמ"ג שם ושפיר הק' הש"ך דהאפר יפגום הבליעה שבתוכו וגם הנפלט בתוך המים וכשחוזרי' ונבלעי' אינם אסורי' אבל אקרא לק"מ דשפיר צריך ליבון כיון דגם שאר משקי' מפליטי' א"כ גם מים עם אפר מפליט ואפשר שאינו מבליע וא"כ בשלמא הש"ך הקשה שפיר שאם יפלוט ולא יבליע הרי טוב ואם יחזור ויבליע הרי יבליע רק טעם פגום אבל בדבר שצריך ליבון אם יפליט ולא יבליע הרי לא יפגמנו כלל ויחזור ויאסר כשיצלה בו וא"ש

הרי העמדנו שיטת הרמב"ן אבל הרשב"א כתב בתשו' הנ"ל וסוף דבר לא מצא רבינו תשובה מספקת להעמיד לי דבריו אלו ע"ש וכבר קבע רמ"א בשו"ע סי' תנ"ב ואין מגעילין בשום משקה רק במים מיהו בדיעבד מהני הגעלה בכל משקה ופר"ח שם תמה הלא לדעת רמב"ן אפי' בדיעבד לא מהני הגעלה בשאר משקי' ולרשב"א אף לכתחילה נמי מגעילין בהן ע"ש. וסבור הייתי לומר עפ"י מה שהביא ח"י שם סקח"י בשם או"ה שאין להשתמש במי הגעלה של אי' לכתחילה אעפ"י שיש ס' נגד הכלי דהוי כמבטל אי' לכתחילה כיון שרוצה להשתמש במים ע"ש ולכן אין מגעילין בשאר משקי' לכתחילה משום הפסד ובזיון אוכלי' ועיי' באו"ח סי' קע"א ובני הרב הגדול מוה"ר יצחק יעקב נ"י השיב דאכתי מותר לכתחילה במשקי' סרוחי' דליכא הפסד ובזיון משקי' ואמרתי דתוס' כתבו במנחות כ"ב ד"ה מכאן דמשקי' לכי מסרחי אין שם משקי' עליהם ורמ"א מיירי במה שנקרא משקה. אלא דז"א דהתינח במגעיל כלי אי' או חמץ אח"ז איסורו אבל הלא בסי' זה מיירי ג"כ במגעיל כלי חמץ קודם זמן אי' כמ"ש ברס"י ע"ש וא"כ מותר להשתמש במי הגעלה וא"כ יהי' מותר להגעיל לכתחילה בשאר משקי'. לכן מחוורתא כמ"ש הא"ר דלכתחילה חושש לדעת הרמב"ן וכבר מצאנו מקום יישוב לדבריו ויש לחוש עכ"פ לכתחילה

ואמנם בנ"ד הוא בדיעבד ודאי מועיל הגעלה גם בשאר משקי' וכן הסכימו כל פוסקי' האחרונים ועיי' פמ"ג בא"א סי' תנ"ב סק"י שכתב והאי דיעבד יראה עכ"פ אם הגעילו והגיע פסח שא"א להגעיל משתמש לכתחילה. אבל דא עקא שהרי אין במה שבתוך הכלי ס' נגד הכלי וא"כ חזר ונבלע ואוסר

אלא דבזה י"ל כמ"ש באות ד' עפמ"ש רמ"א או"ח סי' תנ"א סכ"א ובדיעבד אם נתנו בהם יין או דבש [פי' בחביות של חרס שנתנו בהם שכר שעורים] בלי הגעלה רק שהדיחו היטב תחילה מותר לשתות ממנו בפסח והוא מהמרדכי פכ"ש וכתב ג' טעמים ע"ז וטעם הראשון שטעם השכר בטל בס' קודם פסח ואינו חוזר וניעור בפסח ואין להחמיר לשער בכל החביות משום דלא ידעי' כמה נפק מיני' דשאני הכא דהיתירא בלע וכו' הביאו טו"ז ומג"א שם ובח"י תמה ע"ז כיון דלא ידעי' כמה נפק מיני' ניבעי' ס' נגד כולו כמו בבב"ח