בית שערים אורח חיים רז

ח' שלו בי"ד מ"מ כתב שם בטעמו של דבר משום דאי' הכנסה לע"נ הוא רק מדבריהם ואי משום מעייל ידיו לבהונות עיין פ"ג מביאת מקדש הח"י וכ"מ שם

ועל הגהות מהרש"ש מגילה ג' שהביא אני תמה ביותר שר"ל דאם נפל אי' בקדירה בפסח ונתבטל בס' ואח"כ נפל לתוכה חמץ ויש ס' כנגדו דבטיל מטעם הואיל הנ"ל הא בזה לא אישתרי באי' הראשון מכלל אי' כלל דכך דינו מתחילה שאינו אוסר יותר מס' ולא אמרי' כיון דאישתרי וכו' אלא באישתרי מכלל איסור. ועוד דנראה דלא אמרי' האי הואיל אלא מחמירא לקילתא או עכ"פ בשני איסורין שווין אבל לא מקילתא לחמירתא הואיל ואישתרי אי' קל אישתרי נמי אי' חמור דחמץ ובזה נדחו נמי דברי בני נ"י דל"א הואיל הנ"ל לענין יישון ג"כ כמובן

אבל מ"ש בני הרבני הנ"ל נ"י להתיר החביות עפ"ד הפליתי בסי' צ"ח גבי נשפך דמוקמי' החביות בחזקה דמעיקרא שלא הי' בהם חמץ כיון דלא אתרע חזקתן כלל יפה כוון. וגם מ"ש עפ"י דברי מג"א סי' תנ"א סק"מ גבי חביות של שכר דטעם החמץ בטיל בששים קודם הפסח כיון דהיתרא בלע א"צ לשער נגד כל החביות וביאר מחה"ש דיש חלק גדול ממים דהיתירא וא"כ א"צ ס' רק נגד דגן החמץ ויש במה שבכלי ס' כנגדו וה"נ בשפיריטוס שיש בו חלק גדול משאר דברים ומים וא"צ רק ס' נגד הדגן ויש במה שבכלי ס' נגדו. גם בזה יפה כתב וכ"כ חת"ס או"ח סי' ק"כ ע"ש. אבל לא הי' צריך לכך שהרי לפי לשון השאלה אין ספק כלל שמא נשתמש בהם יי"ש בעין רק יין המעורב בו יי"ש וא"כ ודאי יש בחביות ס' נגד היי"ש שנבלע בו. ומ"ש עוד דאין לומר דבפסח נעשה נבילה חדא דבצונן ל"ש חנ"נ כמ"ש ר"ן בסוגי' דטיפת חלב ועוד דבלח בלח לא אמרי' חענ"נ כמבואר ברמ"א סי' צ"ב ס"ד ולדעת טו"ז סקט"ו שם בלא בישול אפילו שלא במקום הפסד ולדעת הש"ך סקט"ו משמע אפי' בבישול בהפ"מ ועיין בחוו"ד שם. ואם כונתו בזה דאין לומר דבפסח נעשה הבלוע בחביות נבילה כשהי' ריקן א"כ יש עוד סניף להתיר היש מי שאומר שבשו"ע סי' צ"ח ס"ה דלגבי דבר הבלוע לא אמרינן חענ"נ וע"ש בש"ך סקי"ט ואם כונתו דבשעה שהי' בחביות יין המעורב בשפיריטוס בפסח נעשה כל היין נבלה, וא"כ איסו' בלע וצריך ס' נגד כל החביות ואין במה שבכלי ששים נגד כל הכלי. בזה ודאי יפה כתב ידידי פר"מ דאין נותנים שפיריטוס כ"כ ביין שלא יהי' ביין ס' נגד הדגן שביי"ש אלא שבפסח אוסר במשהו והרי קי"ל בסי' תמ"ז ס"ד דבלח בלח אם נתבטל קודם הפסח לא אמרינן חוזר וניעור. ואני מוסיף דאפי' להחולקי' וס"ל דחוזר וניעור מ"מ כיון דבטיל בס' ואינו אסור רק מחמת משהו הרי כתבו תוס' בחולין ק' ד"ה בשקדם דכל שלא נאסרה מחמת נו"ט רק בכ"ש לא אמרי' חענ"נ ע"ש

אלא שפר"מ העיר בצדק דיי"ש ביין הוי דבר המעמיד ואינו בטיל אפילו באלף ועיין במג"א סי' תמ"ב סק"ט ובח"י שם וגם אני חשבתי כן בהשקפה ראשונה וחזרתי דמ"מ יש לצדד להקל לפי הנחה שהנחנו דאין היי"ש כולו חמץ רק חציו וא"כ אולי הוי זוז"ג ומותר ועיין מג"א שם. ועוד נ"ל דבדבר המעמיד לא אמרינן חענ"נ לפמ"ש הר"ן בסוגיא דטיפת חלב דכל הדין דחענ"נ הוא משום לתא דבב"ח מה"ת ובמעמיד ל"ש בב"ח מה"ת דדרך בישול אסרה תורה. ובהכי מתישבת: דעת הטור שתמהו אחרונים עליו עיין במחהש"ק סי' תמ"ב סק"ט דבה' פסח סי' תמ"ב משמע מדבריו דדבר המעמיד מה"ת לא בטיל וסותר עצמו דביו"ד סי' פ"ז משמע דס"ל דדבר המעמיד בטיל ככלאים. ולפמ"ש ניחא דבב"ח שאני דדרך בישול אסרה תורה ופירש"י בחולין ק"ח ואין לך כגון זו שלא יתן טעם ולכן ס"ל דאם אינו נו"ט אלא מעמיד בטיל ועיין בב"י וד"מ סי' פ"ז. ולפ"ז הדרן להנ"ל דא"צ רק ששים נגד דגן החמץ ונגד זה יש ששים ובטל דהיין שנותנים בו עכשיו אינו מעמיד. ואפילו אם הי' מעמיד הא האי דדבר המעמיד לא בטיל הוא רק דרבנן וכמ"ש מג"א הנ"ל בשם או"ה וכאן הוי רק ספק אם הי' בהם חמץ והוי סדר"ב ולקולא וכמ"ש מג"א סי' תס"ז סקי"ב דבאיסור משהו דרבנן אזלינן בספיקו לקולא ומכ"ש דלא מחזקינן איסור בדיעבד וכמ"ש שם סקי"א

ואלו הגעילו החביות הי' נ"ל עוד דאף שכתב מג"א סי' תנ"א ססקט"ל בשם לבוש דחביות של יי"ש לא מהני הגעלה ובלבוש כתב שמחזיקי' בהם תמיד יי"ש שלנו שעושין משעורים ומחזיקין אותו בהם לקיום חוש טעמינו מרגיש וגם הריח וכו' ועיין טו"ז שם סקי"ז ועיין טו"ז סי' תמ"ב ומג"א סי' תמ"ז סקכ"ה מביאו לענין דלא מהני שאב"י וכתבו דהוא חזק וחריף טפי ולכן נ"ל דזה דוקא אם הי' יי"ש בעין בחביות שייך ה"ט אבל יי"ש שמערבין ביין מ"מ אין היין חזק וחריף טפי ומהני לי' לחביות הגעלה ועיין טו"ז סי' תנ"א סק"כ וסקכ"ז משמע מדבריו דמה שנוהגין שלא להגעיל כלי שהי' בו יי"ש הוא רק חומרא בעלמא מצד המנהג אבל מדינא אפילו לבית שאור וחרוסת מהני הגעלה אם אין חשש שנשאר משהו חמץ בעין וא"א ללבן ע"ש אך מג"א שם חולק ע"ש סקל"ג וסקמ"ב אבל עכ"פ ביי"ש המעורב ביין היין מבטל חריפותו כהאי דאי' ביו"ד סוס"י ע' דמים מבטלי' כח הציר אפי' אין בהם ס' נגד הציר ועיין בטו"ז סי' ס"ט סקמ"ו ועיין סי' ס"ט ס"ז וס"ח ה"נ היין מבטל כח היי"ש ומהני לי' הגעלה. אלא שבני נ"י כתב שלא הגעילו החביות ולא ידעתי למה לא הגעילו. ויש עוד סניף להתיר שהרי העלה מג"א סי' תמ"ז סקמ"ד דבנתערב אחה"פ א"צ ששים וסגי ברוב היתר דלא קנסו' אלא בעיני' וכן הסכים ח"י שם או"ק מ"ט בהפ"מ והרי לא עירבו במזיד רק בטעות דאמרו מותר ואומר מותר שוגג הוא כמ"ש טו"ז סי' צ"ט סק"ט

מכל הלין טעמי אני מסכים לדברי פר"מ להתיר היין לפסח בשתי' ובתנאי שאין שום חשש שנשתמש בחביות יי"ש בעין וגם אם הגעילו החביות קודם שנתנו בהם היין עכשיו מ"מ מהיות טוב לערות מהם היין קודם פסח וכמ"ש פר"מ ומכש"כ שלא הגעילו החביות שיש לעשות כן וכשמערה מן החביות יכול להגעיל החביות תחילה במים ואפר שקורי' לויג חזק ואח"כ להגעילו במים חמין כדרך שאר הגעלות חביות כמ"ש טו"ז סי' תנ"א סקכ"ז וחת"ס או"ח סי' ק"ך

ולתשלום הענין אעורר במה שראיתי לבני הנ"ל נ"י שהתפלא על השואל שבחכ"ץ הנ"ל שהביא מטו"ז סי' צ"ג דלא מהני יישון וכמו"ש במכתבו. הנה השואל הוא הפמ"א ח"א סי' כ"ג והרואה בפנים יראה שסיים והתם לא חילקו אם קנקנים ישינים יב"ח או יותר דלא פלוג וכונתו שישנים יב"ח ולא נשתמש בהם יב"ח כלל ומ"מ אין מוציא להם בלע אלמא שהבלוע שמור בתוכו אפי' ע"י יישון יב"ח בלי תשמיש וא"כ אין לתמוה כלל. ובזה יבא שלום ינוח על ראשו כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ר"א

שיל"ת ב' אויפאלו ד' לס' מו"מ תרנז"ל

יראה בנחמה. בעיר ד' שמה. ה"נ ידידי הרב המופלא. עושה פלא. מופלג בתורה. מעוטר בתפארה. כ"ש מו"ה אליעזר פריעד נ"י בק"ק ניגרעשד

מכתבו הגיע עדי בזמנו ולא הי' פנאי להשיב וגם עתה אני נבוך אם להשיב או לא כי כמדומה אין משתמשין בקשר אחד וחלילה לי להיות אפי' גורם דגורם להחזיק במחלוקת רק בד"ת כתיב ענה אבל בתנאי קודם למעשה שלא יצמיח מדברי שום מחלוקה ואם לאו יהי' דברי בטלי' ומבוטלים ולא יעשו רושם כלל

וזה שאלתו. איש א' קנה יורה הנקרא קעססעל ישן עם הכובע אשר עליו זה יותר מששה שנים מאיש אחד אשר הלך אח"כ למדה"י והשלאנג קנה מאיש אחר ויודע בבירור שהשלאנג לא נשתמשו בה רק ביי"ש של פסח והיורה א"י אם קודם ששה שנים לא נשתמשו ביי"ש של חמץ אבל ששה שנים יודע בטח שלא נשתמשו בו חמץ ובשנה שעברה קודם פסח שנת תרנ"ו בישול ביורה הנ"ל יי"ש של פסח אחרי עשות להיורה שולים חדשי' וגם בשנה זו בישל בו יי"ש של פסח ולא עלתה על דעתו כלל לשאול מורה הוראה אבל אח"כ נתעורר ושאל על היי"ש של שנה זו אם מותר לשתותו בפסח כי של אשתקד כבר כלה והוא הפס"מ כמו שבעים זהו"כ אם אינו כשר לפסח

ותחילה צריך אני להקדים מהו הפס"מ. בתשו' נחלת שבעה סי' נ"ח פסק דלהפסיד שתות מן הקרן מקרי הפ"מ ובפ"ת יו"ד סי' ל"א אות ב' הביא דהכל לפי ראות עיני המורה ולפי מה שהוא אדם ע"ש אבל זה פשוט דלא מקרי הפ"מ אלא כשמפסיד מן הקרן אבל כשמפסיד מן הריוח וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בקיצור הנהגות או"ה אות ג' לא מקרי הפ"מ אעפ"י שמפסיד כל הריוח כיון שאין מפסיד בקרן ע"ש

והנה ראשית דבר כתב להתיר יי"ש של שנה זו משום דהיי"ש שבישל בהיורה אשתקד הוי כהגעלה ואע"ג שכתב רמ"א או"ח סי' תנ"ב ס"ה ואין מגעילין בשום משקה רק במים מ"מ הרי סיים שם מיהו בדיעבד מהני הגעלה בכל משקה. הנה זה דעת הרמב"ן הביאו הר"ן חולין בסוגי' דטיפת חלב דאין מגעילי' בשאר משקי' רק במים ע"ש ורשב"א בתשו' סי' תק"ג כתב על דברי השואל די"א שאין מגעלי' אלא במים ולא בשאר משקי' וכו' כן הי' אומר לנו הרמב"ן ז"ל וכו' עוד הי' אומר לנו ששאר משקי' מבליעי' ולא מפליטי' ולא מבליעי' וכו' ולפיכך מותר להגעיל אפי' כלי ב"י אעפ"י שאין במים ס' נגד כל הכלי ורשב"א הק' עליו א"כ בשר נבילה שנפל לתוך יורה רותחת עם מים ואין במים ס' לא תיאסר היורה וכף שניער בה לא תיאסר דהא אין המים מבליעי' והשיב שהשומן הוא שנבלע מעצמו בלי אמצעות המים והק' ע"ז א"כ גם כשמגעיל כלי ב"י ואין במים ס' נמי נימא כי נייח הדר בלע פליטת עצמו וכו'. ושוב הק' אי שאר משקי' מבליעי' ולא מפליטי' א"כ הא דתני' קנקנים של נכרים ויין של ישראל כנוס לתוכן אסור בשתי' ואמאי והלא לא פלט כלל מן היין שבתוכן וכו'. ותו דא"כ