בית שערים אורח חיים רו

של עץ שיש ספק אם הי' בהם יין שהי' מעורב בשפיריטוס וזה יותר מיב"ח שלא נשתמש בהם שום דבר ולענין יי"נ מבואר סוס"י קל"ה דמהני יישון יב"ח כי קמבע"ל לענין חמץ בפסח. ובני אהו' הרבני החריף מו"ה בן ציון נ"י במכתבו אליו האריך בזה ושמחתי כי הוטבו דבריו בעיניו ואם חכם בני ישמח לבי גם אני. אלא שבני נ"י הביא מאו"ח סי' תנ"א סכ"א דחביות של חרס שנשתמש בהן שכר מותר בהגעלה או בעירוי ג' ימים מעל"ע ולא גרע יישון יב"ח מהגעלה לפי הטעם המבואר בסי' קל"ה שכבר נתיבש כל הלחלוחי'. ושוב דחה דבחביות של עץ דעת הב"ח וטו"ז ומג"א שאין להכשיר אף בשל שכר אע"ג דשכר ביין הוי נטלפ"ג דשפיריטוס הוי דבר חריף ונו"ט לשבח כמ"ש מג"א שם סוס"ק מ'. והנה מ"ש דלא יגרע יישון מהגעלה ועירוי מה ענין שמיטה אצל הר סיני הגעלה ועירוי מפליטין ויישון מכלה או פוגם במקומו. וממילא גם מה שדחה לפי דעת הב"ח ליתא דבהגעלת מביות של עץ הטעם משום שיש בהם גומות וגם א"א לנקר בין הנסרים שלא ישאר שם משהו זוהמא והוא חמץ גמור וישאר בעין כמ"ש מג"א סי' תנ"א סקט"ל וזה ל"ש ביישון דהא נתיבש כל הלחלוחית. ותמהני על ידידי רופ"מ שלא שת לבו לזאת

ואמנם בגוף הדבר אי מהני יישון יב"ח דעת חכ"ץ בתשובה סי' ע"ה וסי' פ' דאפילו נשתמש בכלי חמץ בחמין מותר להשתמש בו בפסח אפילו בחמין ע"י יישון יב"ח מדינא רק לכתחילה אסור משום גזירה אבל בדיעבד ודאי מותר ע"ש ואפילו בישל בו דבר חריף והביא ראיה מיישון קנקנים בע"ז ל"ד וביו"ד סי' קל"ה. וכן מחרצנים וזגים ושמרים של יי"נ דאמרינן בע"ז ל"ד דמהני בהו יישון יב"ח ואם באיסור בעין מהני יישון כ"ש בבלוע בכלי אפי' נבלע בחמין ועיין ביו"ד סי' קכ"ג סי"ד וט"ו וט"ז ובתשו' פמ"א ח"א סי' כ"ג השיג דשאני חרצנים וזגים ושמרים דשליט בהו אוירא ומתיבש ביישון יב"ח עד שלא נשאר בו לחלוחי' כלל משא"כ בנבלע בדופני הכלי דלא שליט בי' אוירא אינו מתיבש ואפי' לאחר יישון יב"ח עדיין נשאר בי' לחלוחי' ע"ש. ולא ירדתי לסוף דעתו בזה הוא חרצנים וזגים ושמרים אין איסורן מחמת עצמן אלא משום יין הנבלע בהם וכמ"ש הוא בסי' קכ"ד ד"ה ועתה ואין האויר שולט ביין רק בחרצנים וזגים ושמרים ואמרינן דעי"ז מתיבש היין הנבלע בהם וה"נ בנבלע בכלי נימא כיון דשליט אוירא בכלי מתיבש האיסור הנבלע בהם

אבל לפענ"ד נראה לחלק בדרך אחר דבחרצנים וזגים ושמרים כיון שהוא בצונן אינו נבלע בפנימיות שלהם ולא בפנימיות הפסולת של שמרי' ואפי' מה שנבלע בכלי בצונן אינו נבלע אלא בנקבי הפארוס לכן ביישון יב"ח מתיבש ומותר אבל חמין ובישול מוליך הבליעה בכל חלקי הכלי ואין מקום ריק מבליעה וכל זמן שאין הכלי יבש עד שתפרך בצפורן כבחולי' מ"ו ובכורות ל"ז יש בה לחלוחי' וא"כ גם לחלוחי' הבליעה לא כלתה

ושוב הקשה פמ"א מפסחים ל' דאמר רב קדירות בפסח ישברו ופירש"י רב לטעמי' דס"ל חמץ לאח"ז אסבה"נ כר"י ואית לי' במשהו וס"ל נטלפ"ג אסור ופריך ואמאי לישהינהו אחה"פ וליעבד בהו שלא במינן ומשני גזירה דילמא אתי למיעבד בהו במינן ואמאי לא פריך לא ישתמש בהו כלל ולישהנהו עד אחר יב"ח ואי משום דחיישינן לתקלה הא בכלי שנאסר ל"ח לתקלה דהא קנקנים של נכרים מותר ליישן יב"ח ועיין ע"ז ע"ה וביו"ד סי' קל"ח ס"ו ע"ש. ולפענ"ד נראה דיש לחלק דקנקנים של נכרים בדילי מיני' לכן ל"ח לתקלה אבל חמץ דלא בדילי מיני' חיישינן יותר לתקלה ועיין תוס' ריש פסחים ומשו"ה אסור לשהינהו יב"ח ועיין ביו"ד סי' נ"ז סח"י בהג"ה. ויותר נראה דבכלים של יי"נ כיון דיכול להכשירם גם באופן אחר כמבואר בגמ' ושו"ע שם ולא שכיח שישהנו באיסורו יב"ח לא גזרינן דילמא אתי' לידי תקלה אבל בכלים שאין להם שום תקנה רק יישון יב"ח וכ"ש בקדירות של חמץ שהוא בכל השנים ולכל ישראל שפיר חיישינן דאתי' בהו לידי תקלה ועיין באשר"י שלהי ע"ז מה שמחלק בין כלי שאב"י לתבשיל שנתבשל בה. ובזה מיושב ג"כ מה שהק' פמ"א מהא דמשני שלהי ע"ז הא כמ"ד נוטלפ"ג אסור והא כמ"ד נטלפ"ג מותר וכן בע"ז ל"ח ע"ב גבי הכוספן של נכרים משני הכי רומי' דברייתא ואמאי לא מוקי תרווייהו כמ"ד נטלפ"ג אסור והא דקתני אסור תוך יב"ח והא דקתני מותר אחר יב"ח. ולפמ"ש ניחא כיון דאסור ליישנן יב"ח לא שכיח להכי לא מוקי בהכי אלא דהא בורכא דהא התם כיון דיש להם תקנה בהדחה והגעלה וליבון שפיר ליישנן

לכן נ"ל לחלק באופן אחר דדוקא בקנקני' של נכרים מותר ליישנן ולא חיישינן דאתי בהו לידי תקלה וישתמש בהם אף דאם משתמש בהם אפילו אחר מעל"ע אסור דהא יין אינו נוטלפ"ג ביין ואדרבה כל כמה שהוא מתישן הוי לשבח יותר כמבואר בה' יי"נ סי' קל"ז סוס"א ועיין בש"ך שם סק"ו מ"מ הא תשמישו בצונן ואינו אסור מה"ת אלא ע"י כבוש מעל"ע ועיין בש"ך סי' קל"ה סקל"ג ולהכי לא חיישינן לתקלה דעד שיעבור מעל"ע יזכור ועיין תוס' חולין י"ד ד"ה מחתכי' אבל בכלי אי' למ"ד נטלפ"ג אסור שאם ישתמש בו אפי' בדיעבד אסור מה"ת תוך יב"ח אסור להשהותו דחיישי' לתקלה וכמ"ש האשר"י ריש חולין דדוקא אם רמא"ש מומחי' ואם שחט מותר בדיעבד אפי' לא בדקי' מותר לשחוט לכתחילה על סמך שיבדקנו אח"ש אבל אי לא אמרינן רמא"ש מומחי' אסור לשחוט לכתחילה על סמך שיבדקנו אח"ש דילמא אישתלי וכעין זה כתבו טו"ז וש"ך בכמה דוכתי ועיין בש"ך יו"ד סי' ח"י סק"ה אבל למ"ד נטלפ"ג מותר אף דלכתחילה אסור להשתמש בכלי שאב"י מ"מ כיון דבדיעבד התבשיל מותר שפיר שרי ליישנו ול"ח לתקלה ולפ"ז א"ש דבפסחים שם אליבא דרב דס"ל נטלפ"ג אסור ליכא למיפרך וליישנן יב"ח דאסור להשהותם משום תקלה דגם לאח"ז אסור מה"ת כר"י וגם שם בע"ז ליכא לאוקמי תרווייהו כמ"ד נטלפ"ג אסור והא דקתני מותר היינו לאחר יב"ח דכיון דנטלפ"ג אסור אינו רשאי ליישנן משום דחיישינן לתקלה וא"כ יישון לא שכיחא ולא מוקי לה בהכי

ובחכ"ץ בעצמו הק' ממשנה ה' פ"ט דכלים חרסי' שנשתמש בהם משקי' טמאי' ונפלו לאויר התנור הוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת וכן בגפת חדשה אבל בישינה טהור ש"מ דחרסי' בלועי' גריעי טפי מגפת וזגים דבגפת טהור לאחר יב"ח ובחרסי' גם לאחר יב"ח טמא ותי' דאף שיש בהם לחלוחי' משקה גם לאחר יב"ח ומשו"ה לענין טומאה הם בטומאתם מ"מ לענין אי' כיון שטעמם פג וריחם נמר הוי כעפרא ע"ש בסי' ע"ה ופמ"ג בשפ"ד סי' ק"ג סקי"ט תמה דמ"מ חזי' דגפת שהוא פסולת שהי' בהם שמן בעין מהני יישון יב"ח אלמא שאין בהם לחלוחי' כלל ובחרסי' יש ש"מ דבכלי שמור בתוכו א"כ אין ראי' מזגי' ודורדי'. ולפענ"ד לק"מ למה דאמרי' נדה ס"ב ע"ב יכול לצאת והקפיד עליו ד"ה טמא כי פליגי דיכול לצאת ולא הקפיד עליו וכו' ע"ש ולפ"ז י"ל דגם בגפת יש עדיין לחלוחי' כמו בחרסי' רק שטעמו פג וריחו נמר והוי כעפרא רק החילוק דבחרסים כיון דיכול לצאת ומקפיד עליו שיצא כדי שלא יפגום בתבשיל שיבשל בו עיין בר"ן שלהי ע"ז בישינה טמא אבל בגפת שהוא בעין אינו מקפיד עליו שיצא כיון דהוא כעפרא לכן בישינה טהור וא"ש

אמנם אחרי כל אלה קשה לסמוך ע"ז שיהני יישון יב"ח דהרי כתב. בתשו' רשב"א סי' תקע"ה וזה פשוט דלא סגי יישון אלא בכלי יין והראי' מהאי פינכא אין ראי' חלוטה דאולי שלא ישתמש קודם מיהא ביין דוקא סברא שכלה הלחלוחי' ופמ"ג הנ"ל הבין בכונתו משום דמשקה יין קליש ע"ש ולפענ"ד נראה יותר שכוון למ"ש הר"ן בחולין קי"א ד"ה סכין ששחט בה ואע"ג דאשכחן גבי יי"נ דכלי הבלוע ממנו בעי הדחה ואע"ג דצונן בצונן הוא מיי"נ ליכא למיגמר שהרי נשתנה דינו מכל אי' שבתורה שהרי החמירו במכניסו לקיום ובכ"ח שתחילת תשמישן באי' ובכלי הגת שלא להתירה אפי' בהדחה והכשירו של יי"נ ג"כ משונה משאר אי' שלא מצינו הכשר עירוי וניגוב ולא יישון יב"ח אלא ביי"נ בלבד ולפיכך אין ללמוד ממנו לשאר איסורי' ע"ש ולזה נתכווין גם הרשב"א אף שלשונו קצת לא משמע כן. וגם ראיתי מ"ש מתשו' חיים שאל בח"ב סי' ל"ח אות פ"ו שפלפל בזה ומשמע מדבריו שאינו מסכים להוראת חכ"ץ יען שתשו' רשב"א הנ"ל הוא כנגדו וכתב דלכתחילה גם חכ"ץ מודה דאסור אך בנידון דידי' הי' ספק אם נשתמש בו הגוי ואת"ל נשתמש בו שמא לא נשתמש בחמין ועוד דאורחא דמילתא דשולח דורן שולח חדשים ובצירוף היישון כתב דיש פתח להקל מ"מ לא מלאו לבו להקל וכתב ועדיין צריך יישוב

ובני הרבני הנ"ל נ"י צידד להתיר דהואיל ומהני יישון לענין יי"נ בזה"ז וגם הקילו בו כמ"ש הר"ן א אישתרי נמי לענין חמץ דחמור והביא תני' דמסייע לי' מנשמת אדם בה' פסח סמוך לח"א כלל קכ"ה שאלה ט' שהעלה להתיר החלב מבהמה שאכלה חמץ הואיל ובחלב אישתרי אי' אמה"ח או אי' דם אישתרי נמי אי' חמץ וכהאי דיבמות ז' ע"ב הואיל והותר לצרעתו וכו' ואני תמה א"כ כששחט בהמה טריפה נמי נימא הואיל ואישתרי אי' אמה"ח בשחיטה בעודה מפרכסת אישתרי נמי טריפה אלא דזה שיבוש דוקא מצורע שנשאר בטומאתו לכל דברי' ועיין תוס' יבמות שם ד"ה ואמר עולא רק לענין שיהא מעייל ידיו לבהונות שרי' רחמנא אי' ביאה במקצת אמרי' לענין זה א אישתרי נמי לקריו וכן רובן טמאי מתים ונעשו זבים בזבחים ל"ב הרי דינם כטמאי מתים לכל דבר רק דאישתרי מכללם לעשות הפסח אמרי' הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן אבל לא מפני שהותר אי' אחד מותר גם אי' אחר וכן ביבמות שם חא' אשת אח נשאר על שאר האחים ואפילו ליכא אלא אחד נשאר אי' אשת אח עליו אם חלץ לה רק לענין ייבום אישתרי אי' אשת אח ואי לאו דגלי קרא הו"א כיון דאישתרי אי' אשת אח אישתרי נמי אי' אחות אשה לענין יבום. ועוד דעד כאן לא אמרי' כיון דאישתרי אישתרי אלא כשהי' שעה שהי' מותר באי' דאישתרי קודם שבא אי' השני כדאמרי' ביבמות ח' תינח היכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דחזי' לי' ביני וביני וכו' ועיין רש"י זבחים ל"ב ד"ה הואיל והותרו לטומאתן וכו' אבל לא בהיתר שני איסורים הבאים כאחד. ועוד דרבא בזבחים שם לא ס"ל כלל האי סברא אלא אמרינן להאי אישתרי להא לא אישתראי רק בדחוי' אמרי' מ"ל חד דיחוי מ"ל שתי דחוית והגם שהרמב"ם פ"ו מק"פ ה"ה פסק האי דינא דמצורע שחל