בית שערים אורח חיים רה

היום איכא בעלמא ואם כן אם אנו אומרים שביצים אלו הבאים לפנינו הם מהרוב הנולדים אתמול אנו מגרעים בשיעור זה שיעור המיעוט בזה אנו אומרים דלא אזלי' בדשיל"מ בת"ר ועד שתאכל באיסור תאכלנו בהיתר כמו גבי ביטול אבל באו"ב בסי' ט"ז שאנו יודעים שיעור המיעוט שהוא רק א' והלא א' באמת אסור לשחוט דהרי גם שנים אסור לשחוט שצריך לשער כפלים ככמות האיסור ואם כן אין אנו מגרעים שיעור המיעוט רק שעל א' אנו מבררים שאינו מהמיעוט רק מהרוב ואמרי' שאינו נכשל באיסור כלל בכה"ג שפיר אזלי' בת"ר אפי' בדשיל"מ ולפ"ז בנ"ד אם ניזול בת"ר אנו מגרעים שיעור המיעוט אין הולכין אחר הרוב בדשיל"מ

ומה שנ"ל לתרץ עוד דודאי עיקר דשיל"מ שהחמירו חכמים דלא בטל דלא אזלינן בתר רובא כיון דאיתחזק איסורא ודאי וכמ"ש הר"ן אלא כיון שהחמירו גבי ביטול דלא אזלי' בת"ר החמירו גם כן לענין כל דפריש מר"פ דלא אזלינן בתר שום רוב בדשיל"מ ועיי' הפלא"ה ספ"ק דכתובות אבל בסי' ט"ז גבי או"ב דלענין שלא לבטל ברוב לא הוצרכו לחומרת דשיל"מ דהרי לא משכחה איסור שחיטת או"ב אלא בבע"ח ובע"ח בלא"ה חשיבי ולא בטלו וכיון דלא משכחת גבי' דשיל"מ לענין ביטול שפיר הולכין בו אחר הרוב ולא החמירו גבי רוב אלא במקום ששייך חומרא לענין ביטול דזה העיקר. ועיי' במ"א וב' פ"ז דשקלי' דמע"ש בירושלים הוי דשיל"מ ואפ"ה אזלי' גבי' בת"ר. ולזה העירני חתני נר"י וא"ש לפי שני חילוקים שכתבתי דשם אין מגרעים כח המיעוט וגם א"צ חומרת דשיל"מ לענין ביטול דמטבע בלא"ה חשיבא ולא בטלה ומיהו בלאו הכי י"ל דשם ל"ש דשיל"מ משום דהוי אפוקי ממונא מרשות הדיוט לרשות גבוה וכמ"ש הר"ן בשם רמב"ן בקידושין ס"ו ע"ש

אבל כ"ז לדעת הרמב"ם דחמץ מקרי דשיל"מ אבל לדעת המרדכי שהביא רמ"א סי' ק"ב לא מקרי כלל דשיל"מ משום דחוזר לאיסורו לשנה הבאה אמנם נראה דודאי למ"ש דעיקר חומרא דדשיל"מ לא הי' רק לענין ביטול ובמקום דליתא לענין ביטול ליתא לענין כל דפריש א"כ לשיטת המרדכי דחמץ ל"ה דשיל"מ ובטל גם לענין רוב אחר אין להחמיר משום דשיל"מ אבל לפמ"ש בתירוצינו הראשון י"ל דאע"ג דלענין ביטול ברוב ס"ל למרדכי דל"ה דשיל"מ מ"מ לענין רוב אחר כ כ"ע מודו דלא אזלינן בת"ר והוא דבאמת דברי המרדכי תמוהים ומה בכך שחוזר לאיסורו הא מ"מ י"ל עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בזמן ההיתר ונראה עפמ"ש תוס' חולין ה' ע"ב ד"ה צדיקי' דל"ש אין הקב"ה מביא תקלה אלא במידי דאכילה שאסור מחמת עצמו ולא באיסור אכילה התלוי בזמן ועיי' במג"א סי' רס"ט דאיסור התלוי בזמן מותר למיספי לקטן בידים ועיי' תוס' פסחים ק"ו ויו"ד סי' פ"א בהג"ה שם ס"ז וריטב"א קידושי' ע"ז כ' דאיסור התלוי בזמן הוי רק איסור גברא ולא איסור חפצא, ולפ"ז י"ל הא דהחמירו חכמי' בדשיל"מ שאינו בטל אף דמה"ת מותר לאכלו וכבר נהפך איסור להיות היתר היינו דוקא באיסור חפצא דאף שהתורה התירתו משום רוב מ"מ איסורא קאכיל ומוליד גנאי ופגם בנפש ומטמטם הלב ומשו"ה בטעם בעלמא דהוי כנאבד מן העולם באמת ל"ש בי' דשיל"מ וכמ"ש בהג"ה סי' ק"ב ס"ד אבל באיסור התלוי בזמן והוא רק איסור גברא ל"ש בי' דשיל"מ כיון שאין עצם הדבר מתועב רק הוא אסור לעשותו וכיון שהותר לעשותו משום ביטול לא החמירו בו חכמי' וכ"כ שעה"מ בפ"א מחומ"צ הלכה ה' בשם ס' ראש יוסף ונראה שכיון למ"ש ועיי' בתשו' חו"י סי' קל"ג שכתב דבאו"ב בסי' ט"ז ל"ש דשיל"מ כיון שאין האיסור בחפץ רק בגברא ע"ש דבריו כי נעמו

ועיין תוס' קידושין כ"ט ד"ה אותו דלא מקרי מ"ע שהזמן גרמא אלא בבא מזמן לזמן בהפסק אבל אם מעת שהתחיל לא נפסק אף שאינו מתחיל עד זמן ידוע לא מקרי ז"ג [ועיי' מחה"ש סי' תמ"ד סקי"א ויש לי בזה אריכות דברי' ואכ"מ] ולפ"ז נ"ל דגם איסור לא מקרי איסור התלוי בזמן אלא בבא מזמן לזמן אבל אם משעה שניתר הותר לעולם לא מקרי תלוי בזמן ומקרי איסור מחמת עצמו ולפ"ז י"ל דזה כונת המרדכי דחמץ לא מקרי דשיל"מ כיון שתלוי בזמן ואינו איסור חפצא רק אלו לא הי' חוזר לאיסורו לשנה הבאה לא הוי מקרי תלוי בזמן כלל כיון שאחר שהותר הותר עולמית ולכן כתב שחוזר לאיסורו לשנה הבאה והוי איסור שבא מזמן לזמן ושפיר לא אמרינן בי' דין דשיל"מ

ובזה יש להצדיק דברי רבינו פרץ שבמרדכי פ"ק דביצה שכ' דחדש לא מקרי דשיל"מ כיון שחוזר לאיסורו לשנה הבאה אשר עמד עליו הפר"ח יו"ד סי' ק"ב הלא אותו התבואה אינו חוזר לאיסורו ולהנ"ל ניחא כיון שהאיסור בא מזמן לזמן הו' רק איסור גברא ואין בו דין דשיל"מ כמו גבי חמץ דבטל מה"ט כנ"ל ומה דק"ל ממוקצה ונולד מיושב במ"ש שעה"מ בשם ראש יוסף שם כיון שלא הי' לו שעת הכושר מעולם מקרי איסור מחמת עצמו ע"ש

ולפ"ז י"ל דדוקא לענין ביטול ס"ל למרדכי דבאיסור גברא לא דיינינן דין דשיל"מ כיון דבטל הוא והוא היתר ודאי מה"ת ולכן אין בחמץ דין דשיל"מ אבל לענין כל דפריש מרובא פריש מודה המרדכי דגם חמץ שהוא איסור תלוי בזמן יש לו דין דשיל"מ כיון שרוב הוא רק ספק וכמ"ש ש"מ ב"מ וי"ו ועיי' הגהות מהרב"פ בש"ש ולא גרע מאיכא לברורי מבררינן

ועפי"ד י"ל פרפרת נאה במה פליגו הרמב"ם ומרדכי לפמש"כ במק"א ליישב דעת הרמב"ם פ"א מחומ"צ ה"ז שכ' האוכל מחמץ עצמו בפסח כ"ש ה"ז אסור מה"ת שנ' לא יאכל וכבר עמדו בזה נושאי כליו הלא בכה"ת כולה ח"ש אסור מה"ת. ולמה צריך לא יאכל ועוד דבה"ב מצריך לא יאכל לאיסור הנאה ואמרתי ליישב די"ל דל"ש ח"ש אסור מה"ת אלא באיסור חפצא ומשום הואיל וחזי לאצטרופי מוכח דיש על ח"ש גם כן שם איסור דאל"כ האיך בא עליו שם איסור בצירוף כזית והלא אין המל"א וכיון שיש על ח"ש שם איסור חפצא אסור מה"ת אבל בדבר שאינו רק איסור גברא ל"ש ח"ש אסור דאין על החפץ שם איסור וגברא רק שיעור שלם אסור לעשות או לאכול ולא ח"ש וכבר העיר בסברא זו בס' תוספות יוה"כ ביומא ע"ג ולפ"ז י"ל דחמץ שהוא איסור התלוי בזמן והו', רק איסור גברא ח"ש מותר בו מה"ת, אלא דז"א דודאי אי הוי כתיב לא תאכל חמץ והי' הקרא מדבר עם הגברא אז הי' איסור גברא אבל כיון דכתיב לא יאכל ומדבר מדבר הנאכל ולא מהאוכל שוב אף דתלוי בזמן מ"מ הוי איסור חפצא דרחמנא תלי איסורי' בחפץ וזה כונת הרמב"ם דח"ש אסור דכתיב לא יאכל והוי איסור חפצא וממילא ח"ש אסור כמו בשאר איסורין אבל עיקר קרא צריך לאיה"נ ולק"מ עכ"ל בחי' ולפ"ז הרמב"ם לשיטתו דחמץ איסור חפצא כנ"ל ולהכי דנין בו דין דשיל"מ אבל למרדכי ס"ל כיון שתלוי בזמן הוי רק איסור גברא לכן אין בו דין דשיל"מ וא"ש

(ב) נ"ל עפמ"ש דג"מ ביו"ד סי' ט"ו לחלק בין יבמה לבהמה אמאי בבהמה מחמרי' אפי' בדיעבד בנשחט תוך זי"ן ולא אזלינן בת"ר וולדות שאינן נפלי' משום דבבהמה ס' זה הוא בכל הבהמות אם מותר לשוחטם תוך זיין וכיון שהוא דבר ההווה בכל הבהמות החמירו חכמי' אפי' בדיעבד אבל ביבמה אינו דבר ההווה בכל הנשים לכן הקילו בדיעבד לסמוך על רוב וולדות שהם בני קיימא והעמים כן בדברי תוס' נדה מ"ד ע"ש וה"נ דכוותי' הוא מיעוט דשכיח חבית של יי"ש ושכר והוא דבר ההווה בכל החביות ואם נתיר חבית ישן שמסופקים בו אם הוא מיי"ש ונסמוך על הרוב נתיר כולם ויבא גם המיעוט בתוכם וישתמש גם בחבית של יי"ש בפסח. לכן מחמירין אפי' בדיעבד ואין סומכין על הרוב

(ג) נ"ל כיון דלכתחילה, ודאי מחיוב לבדוק אם אין החבית של יי"ש דאין לעשות רוב בידים כמ"ש בתשו' מהרשד"ם יו"ד סי' קי"ג דאין לעשות ס"ס בידים או איסור דרבנן בידים ומכ"ש שהוא מיעוט המצוי ודאי מחיוב לשאול כמו בטריפת הריאה דכיון שעבר בידים אסור אפי' בדיעבד כמו במבטל איסור לכתחילה ועיי' בש"ך יו"ד סי' ט"ל סק"ו ובשערי תורה ח"ג כלל ב' פ"ו אות ל"ח

(ד) נ"ל דאין זה רוב כלל כיון דתלוי במנהג המקומות ובמקום שיש הרבה סוחרי יי"ש ומיעוט סוחרי יין רוב החבית מיי"ש ולא מיין ורובא דתלי' במנהגא אפי' במקום שהוא רוב מצד המנהג לאו רוב גמור הוא כמ"ש ראשונים קידושין דף נ'. וחתני הרבלי החריף מו"ה גרשון נ"י אמר דאולי הוי רק ס' חסרון ידיעה דאולי יש בקי גם בזה"ז מי שיודע להבחין אם החביות הוא של יי"ש וכמו דלא מהני בזה ס"ס כיון שאינו ספק לכל העולם כן גם רוב לא מהני

(ה) לפמ"ש הצ"צ סי' ל"ב לאסור לקנות קמח מן השוק אפי' רובן אינו לותתין רק מיעוטא משום דכל קבוע כמע"מ דמי ואפי' בפי' אסור שמא יקח מן הקבוע כיון שלקח אחר שנולד הספק ע"ש וה"נ דכוותי' ואין להאריך יותר

ומה שהעיר מעלתו נ"י משום שהוציא מן החביות קודם הפסח. הנה אף שכ' מג"א סי' תמ"ז סק"ז דבטעם בעלמא לכ"ע אינו חוזר וניעור מ"מ אני חוכך בזה כיון שידוע שהרבה נותנים יי"ש בכיוון ליין כדי לחזקו ולאמצו ועיין במג"א תמ"ז סקכ"ה וסי' תנ"א סק"מ אולי הוי כדבר המעמיד והוי כאלו הוא בעיני' ועיין מג"א סי' תמ"ז סק"ט לכן לפענ"ד אין לו שום היתר בפסח. וד' יגן עלינו וכו' כנפשו היפה ונפש ידידו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ר'

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק תרסה"ל

אלפי שלומים. מגבהי מרומים לכבוד ידינ"פ הרב הגאון המפורסים כגן הדסים. חריף ובקי. אור הברקי כש"ת מו"ה יודא ג"פ נ"י אבדק"ק ס' מיהאלי

אחדשת"ה באהבה עתה באתי להשיב כיד ה' הטובה עלי במה שאין רצונו להורות בלי חוות דעתי העניה ע"ד חביות