בית שערים אורח חיים רד

כזו נמצא באיזה מקום לרבותינו התוס' ונעלם ממנו מקומו כעת] דאם לא אפשר לעשות החומרא כמות שהוא במק"א מחמרי' גם במקום שאין חומרא זו במק"א וזה כוונת הרמב"ם דמחמרי' גם בשא"מ כיון דכתיב כל מחמצת לשאור ובזה א"א לקיים החומרא במב"מ ולפי"ז אפ"ל דרמב"ם ס"ל דהא דדשיל"מ לא בטל אינו מטעם עד שתאכלנו וכו' אלא מטעם שכ' הר"ן בנדרים נ"ב משום דשוה באו"ה וכבר הקשה הר"ן בפסחים הא גם אחה"פ אסור משום קנס אך הרמב"ם במ"א שם ה"ט במתק לשונו דייק וכ' שאחה"פ יהי' כל התערובות מותרת עיי"ש והיינו בלא ביטול רק דע"י תערובות ליכא איסור כלל דלא קניס

והנה לפ"ז קשה למש"כ תוס' מנחות כ"ב ד"ה ור"י דמשו"ה בפסחים כ"ב מב"מ בטל אף למ"ד בתר בטל אזלי' דמשקי' לכי מסרחי אין שם משקין עליהם ולא אפשר לתרומה שתעשה חולין ודוקא לענין טומאה אמרי' אפשר לנבלה שתעשה שחוטה משום דלכי מסרחה פרחה טומאתה שם כ"ג ולא לענין אכילה ושתיי' דהאיך נאמר שיהא מותר באכילה ושתיי' כשלא יהי' ראוי' לאכילה ושתיי' בשלמא לטמאות יכול גם כשאינו ראוי' לאכילה ואפ"ה אמרי' דנבלה שאינה ראוי לגר אינה קרוי' נבלה שפיר אמרי' דאפשר לבטל להיות כמבטל דפרחה טומאתה אבל במה שמותר באכילה כשאינה ראוי ל"ש אפשר לבטל להיות כמבטל ועיי' תוס' בכורות כ"ג ד"ה טומאה וד"ה אחת, ולפי"ז כיון דעולי' הוי לרבנן כמב"מ לר"י נראה ג"כ דהא דדשיל"מ לא בטל ה"ד אם יש לו מתירי' כשהוא ראוי' לאכילה אז מקרי שוה באו"ה. אבל כשאין לו מתירי' אלא כשלא יהי' ראוי לאכילה בשביל זה לא מקרי דשיל"מ דהרי אז אינו ראוי' לאכילה דהרי כל אי' שבתורה מותרי' כשאינו ראוי לאכילה דהוי שלכד"א ומותר מה"ת ואפ"ה בטלי' אפי' מדרבנן ולא מקר' דשיל"מ ואף שיש לחלק ולומר דהתם שאני דהר' דשיל"מ הוא מדרבנן ומדרבנן אין לו מתירי' דגם שלכד"א אסור מדרבנן מ"מ הלא לא אמרו רבנן דשלכד"א אסור מדרבנן אלא להחמיר ולא להקל וכמ"ש הר"ן בפסחים ל' לענין חמץ עיי"ש אעכ"ח דמה שיש לו מתירי' כשאינו ראוי' לאכילה לא מקרי דשיל"מ וא"כ תקשי בחמץ כיון דאין לו מתירי' בעין רק בתערובות הלא המאכל יתקלקל עד אחה"פ וא"כ אין לו מתירי' רק כשלא יהי' ראוי לאכילה ולא מקרי דשיל"מ כלל דאין לומר דמתקלקל רק קצת דא"כ אפי' ביום א' נמי מפליג טעם קצת ועיי' או"ח סי' תצ"ה וטור או"ח סי' תקנ"ב וטו"ז שם

אך נראה דלק"מ דהרי אמרי' בביצה ז' דשאור אינו ראוי לאכילה ועיי' רש"י פסחים מ"ג סד"ה שיאור וא"כ בחמץ גם שלכד"א אסור ועיי' בצל"ח בסוגי' שם ולפי"ז נ"ל סברא ישרה דודאי אם גם עכשיו מותר שלכד"א וכשיהי' לו מתירי' יתקלקל ולא יהי' ראוי לאכילה ודאי לא מקרי דשיל"מ דהא לזה לא נאסר מעולם אבל אם עכשיו אסור אף שלכד"א ואח"כ יהי' לו מתירי' ואף שאז יתקלקל ולא יהיה ראוי' לאכילה מ"מ האיסור של עכשיו הוי דשיל"מ דעתה הוא אסור אפי' אם אינו ראוי' לאכילה ושפיר הוי דשיל"מ וכיון דבחמץ כתיב כל מחמצת לא תאכלו אזהרה לשאור כנזכר שפיר מקרי דשיל"מ [ובזה נכון יותר מש"ל בדברי רמב"ם דבחמץ החמירו בדשיל"מ אפי' במשא"מ משום דכתיב כל מחמצת לענין שאור ובזה לא משכחת מינו משום דכל חומרא דדשיל"מ גבי חמץ אפי' במינו הוא רק מדכתיב כל מחמצת וכמו"ש] וכ"ז תוך זמנו אבל לפני זמנו דלא כתיב מחמצת ואסור מה"ת לרמב"ם מקרא דלא תאכל עליו חמץ כלומר על קרבן פסח כמו"ש בפ"א מחו"מ ה"ח ועיי' במ"מ וכ"מ שם ומותר שלכד"א שפיר בטל וכקושיין לאמת

ואגב אזכיר מה שיש לי עיון קצת עפי"ז בתוס' פסחים כ"ח ד"ה ר"ש שכתבו דלר"ש אחר חצות אסור מה"ת דנ"ל מן תשביתו ומאך חלק ומשמע תשביתו שלכד"ה דהיינו אכילה וכו' ודילמא לעולם מותר באכילה והא דכתיב תשביתו שלכד"א היינו משום דקאי אשאור כדכתי' אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ובשאור הכל הוא שלכד"א שהרי אינו ראוי לאכילה וצע"ק

והנה כי כן ואחר שבאנו לידי מדה זו הרי מבואר ברמ"א סי' ק"י ס"ח דדשיל"מ אין להתיר מכח ס"ס ובתשו' רשב"א סי' ת"א כ' דס"ס הוא כרוב ואפשר עדיף מרוב והובא בטו"ז שם סקט"ו וא"כ כיון דס"ס לא מהני בדשיל"מ ה"ה נמי דלא אזלי' בת"ר בדשיל"מ ומה לי להאריך בהוכחות הלא מפורש יוצא כן מפה קדוש יש"ש הביאו טו"ז או"ח סי' תקי"ג סק"ט ומג"א שם סקי"ג דלא שרי' דשיל"מ משום רוב עיי"ש וא"כ לרמב"ם דחמץ מקרי דשיל"מ פשיטא דלא שרי' בנידון דידן משום רוב חביות אין משתמשי' בהם יי"ש דהא בדשיל"מ לא אזלי' בת"ר

אמנם בצל"ח ביצה י' האריך לסתור דעה זו ואני בעניי ראיתי שיש לה קיום ויכולה לעמוד בריוח ואפרש שיחתי הנה הביא שם דעת הר"ן דאפי' בדשיל"מ אזלי' בתר רוב. והנה ממ"ש שם דף ז' דאפי' בליכא זכר בהדה אי לא בדק מעיו"ט והשכים למחר ומצא ביצה מותרת משום דגם בספנא מארעא רובן יולדת ביום ומוכח דאפי' בדשיל"מ אזלי' בת"ר עיי"ש. הנה לנידון דידן אין ראי' משם דהר"ן כ' שם להדי' דאפי' בדשיל"מ בדרבנן אזלי' בתר רובא משמע אבל לא בדאו' אלא דגם נגד דברי יש"ש ליכא ראיה לפי"מ שהביא הש"ך סי' ק"י סקנ"ו בשם תשו' הרא"ש דדוקא ס"ס שע"י תערובות לא מהני בדשיל"מ משום דודאי יש כאן איסור ופן יכשל לכן מוטב לעשות בהיתר בדשיל"מ אבל אם יש ס"ס אם יש כאן איסור כלל אפי' בדשיל"מ נמי מהני ס"ס עיי"ש וא"כ ה"נ לענין רוב בשלמא בנידון היש"ש ודאי יש בעולם בצים שנולדו היום רק הנולדים מכבר הם רוב וא"כ ודאי יש כאן איסור ולהכי שפיר לא סמכי' ארוב בדשיל"מ אבל בנידון הר"ן שהביצה הוא מתרנגולת זו והרוב מעיד שנולדה מעיו"ט ואין כאן איסור כלל שפיר אזלי' בתר רוב אפי' בדשיל"מ וא"כ בנ"ד דודאי יש בעולם חביות של יי"ש ושכר אף שהוא מיעוט לא אזלי' בתר רובא בדשיל"מ וזה פשוט

אך ממ"ש שם דאיכא מאן דשרי ליקח בצים מן העכו"ם אפי' ביום א' של ר"ה ובשני יו"ט של גליות משום דרובן של בצים לאו ב"י נינהו ואזלי' בתר רובא וכו' וכן בס"פ אין צדי' דף כ"ט מסתפק בזה ע"ש מוכח שפיר נגד יש"ש ומ"מ אין זה ענין לנ"ד דהמעיין ביש"ש ומג"א שם יראה דרוב המוכרים אין מוכרים רק בצים שנולדו אתמול ומיעוטן מוכרים גם מה שנולדו היום אבל גם במיעוט זה יש רוב בצים. ממה שנולדו אתמול ואיכא תרי רובא רוב המוכרי' ורוב בצים לכן התיר הר"ן ועיי' מחה"ש סי' תקי"ג סקי"ג אבל בנ"ד דליכא אלא חד רובא י"ל דמודה הר"ן דלא מהני בדשיל"מ, אבל נ"ל דאין כאן מחלוקת כלל דהנה כתב בחוו"ד סי' ס"ג אות ב' דאם פירש ויודע מאיזה מקום פי' אזי אזלי' בת"ר המוכרים אף שלמיעוט מוכרים יש בשר יותר מלרוב מוכרים אבל אם א"י מאיזה מקום פי' אזלי' בתר רוב בשר עיי"ש באריכות ולפי"ז היש"ש ומג"א מיירי שיודע מאיזה מקום לקח הנכרי הבצים ואזלי' בתר רוב מוכרי' ולא בתר רוב בצי' ועיי' בלשון מג"א שכתב דרוב המוכרי' בצים וכו' וכיון דאיכא ודאי מיעוט מוכרים ביצים שנולדו היום לא אזלינן בתר רובא בדשיל"מ אבל הר"ן נקט דרוב בצים אינן ב"י משום דמיירי שא"י מאין לקח דלא אזלי' בתר מוכרים רק בתר ביצים. ובזה שפיר כתב הר"ן דמהני רוב אפילו בדשיל"מ והוא עפי"ד הרה"מ שהביא טו"ז סי' תל"ט שתי' דעת הרמב"ם דפסק בפ"ב מחו"מ דביש בית בדוק וס' אם נכנס העכבר עם חמץ צריך לבדוק ובשני בתי' וס' להי מינייהו נכנס א"צ לבדוק ותי' דבב' בתים ודאי איכא חד דא"צ לבדוק [ומה שהקשה עליו הט"ז כבר יישבתי במק"א] ועיי' סי' ק"י ס"ז דאוכל שנים שנים דודאי איכא חדא דהיתירא וס' אם יש כאן חד דאסור ועיי' מג"א תקי"ג שם דכשמוכרים הרבה ביצים ודאי הרוב מאותן ביצי' מהנולדי' מאתמול עי"ש וא"כ בנידון דהר"ן כיון דודאי איכא בהנך ביצי' רובא דהיתירא וספק אם יש כאן מיעוט מן הנולדים היום שפיר אזלי' בתר רובא אפי' בדשיל"מ אבל אם יש וודאי מיעוט כמו שיש ודאי רוב שפיר י"ל דבשיל"מ לא אזלי' בת"ר וכדע' מהרש"ל ומג"א כנלענ"ד נכון בס"ד

אך עוד הק' צל"ח שם והפליא מיו"ד סוסי' ט"ז באו"ב שנתערב דמהני נכבשינהו דניידי עיי"ש אף דהוי דשיל"מ לשחטה למחר ועיין נוב"י תנינא יו"ד סי' ח' בהגהות הגאון בן המחבר. ופמ"ג סי' ט"ז במש"ז סקט"ז תי' דבאו"ב שאני דאמרי' איסורא ברובא איתא ובשפ"ד סי' ק"י סקל"ג מחלק בין רובא דאיתי' קמן לרובא דליתא קמן עיי"ש ולפענ"ד נראה דהנה בחת"ס אה"ע ח"א סי' ב' רמי דברי פנ"י אהדדי דבקידושי' ס"ג כ' דע"א נאמן נגד הרוב לברר המיעוט מתוך הרוב ובפ"ק דכתובות הק' הר"ן עמ"ש הרמב"ם פ"ב מא"ב דע"א אינו נאמן לומר זה כהן כדי להאכילו תרומה דאו' הא ע"א נאמן באיסורי' ותי' פנ"י כיון דע"א אינו נאמן נגד חזקה כ"ש נגד רוב ורובא דעלמא לאו כהנים נינהו ע"ש

ומאז אמרתי לחלק בתרי אנפי דודאי אם ע"א מעיר על כל הרוב ועל כל המיעוט ואומר שזה הוא הרוב וזהו המיעוט כמו בקידשתי את בתי בקידושין ס"ג בכה"ג ודאי נאמן דאינו רק מברר איזהו הרוב ואיזהו המיעוט. אבל אם מעיד רק על חלק א' שאנו מסתפקים בו אם הוא חלק מן הרוב או חלק מן המיעוט אז שייך כל דפריש מרובא פריש ואין ע"א נאמן נגד הרוב ועיי' ש"ך דיני ס"ס אות זי"ן וחוו"ד שם, הא חדא, ועוד אמרתי לחלק דודאי אם אנו יודעים סכום המיעוט כמו בקידשתי את בתי שאנו יודעים שלא קידשה יותר מא' אלא שאין אנו יודעין איזהו הוא המיעוט ואיזהו הרוב וע"א מעיד שזה הוא המיעוט שקדשה בזה שפיר נאמן לברר דאינו מגרע מן הרוב ואינו מוסיף על המיעוט אבל שם בכהן וכי אנו יודעים כמה כהנים וישראלים יש בעולם. אנן ידעינן רק שרובא דעלמא ישראלי' ומיעוטן כהנים ואם כן בלי העדאת הע"א היינו אומרים שאיש זה הבא לפנינו מרובא פריש והוא ישראל וממילא הרוב הוא גדול יותר עם איש א' והמיעוט הוא פחות יותר עם איש א' וע"י העדאת העד נתרבה המיעוט עם איש א' ונפחת הרוב עם איש א' ואם כן ע"א בא לגרע כח הרוב ולכן אינו נאמן והדברים עתיקים [ע"ל סי' ק"ה]

ולפי חילוק זה האחרון נ"ל גם כאן דבר חדש דבשלמא בנידון יש"ש דאין אנו יודעים כמות המיעוט כמה ביצים הנולדים