בית שערים אורח חיים רג

חימוץ כבר נתבטל קודם פסח בס' דקמח בקמח מקרי לח בלח ואינו חוזר וניעור. בזה יפה כתב ואף שהדג"מ או"ח סי' ת"ל מפקפק בזה דקמח בקמח מקרי יבש ביבש מ"מ המעיין בש"ך שם יראה שגם הוא דעתו דמקרי לח בלח אלא שנר' דבתוס' יבמות ריש דף פ"ב לא משמע כן וכבר יישב שם את זה החוו"ד דהתם הפי' שאין כאן נו"ט ותופס בפשוט בחידושי' שם דמקרי לח בלח, אלא דמ"ש דכבר נתבטל קודם פסח ואינו חוזר וניעור א"צ לזה דאפי' נתערב בפסח בס' מותר לאחה"פ אפי' עבר ושהה במזיד כיון שאינו עובר מה"ת שרי אפילו לאכילה כמ"ש מג"א סי' תמ"ז סקמ"ג

ולדעת הב"ח שהביא מג"א סי' תמ"ז סקמ"ב מותר אפילו לעכבו לכתחילה בס' קודם פסח כדי לשהותו וכן דעת הטור סי' תמ"ב. אלא שהמג"א רס"י תמ"ב הביא מתוס' רפ"ק דפסחים דכתבו דבנוקשה אע"ג דאינו אסור באכילה אלא מדרבנן מ"מ אסור לשהותו ג"כ מדרבנן אפי' לתי' הב' משום לא פלוג א"כ הה"נ בתערובת חמץ שאסור באכילה מדרבנן ע"ש, ולפענ"ד נראה לפמ"ש תוס' חולין ק' ד"ה בשקדם דבדבר שנאסר מחמת משהו אפי' לר"י דמב"מ מה"ת לא בטל לא אמרי' בי' חענ"נ ואינו אסור אלא משהו אי' שבו ע"ש א"כ לתי' שני שבתוס' הא דצריך לבער אפי' ביטל משום שהחמירה תורה לעבור בב"י וב"י דוקא בנוקשה בעיני' צריך לבער משום לא פלוג ולא בתערוב' חמץ שאינו אסור רק מחמ' משהו דהוי כמבוע' כמו בלוע בכלי' דהוי כמבוע' ומ"ש מג"א רס"י תנ"א ול"ד לחמץ שנתערב שאסור לשהותו דהתם נראה הוא אלא שאינו ניכר והוא בשם הראב"ן אפשר דזה בנתערב מב"מ בפחות מס' דחענ"נ אבל בס' דהוי רק אי' משהו אינו נראה מקרי וידעתי שימצא בפוסקים נגד זה אבל מ"מ בדעת הטור והביא י"ל כן

ובזה נ"ל ליישב קושי' מג"א סי' תס"ז סקי"ג על הב"ח שכתב ואע"ג דאין החענ"נ מ"מ האי' אוסר במשהו ויש נפקותא בדבר וכו' חמץ תוך זמנו במשהו ולאח"ז בס' וכו' ופי' מג"א אם נתערב משהו חמץ בתבשיל תוך הפסח ושהה אותו עד אחה"פ ונתערב מאותו תבשיל בתבשיל אחר א"צ ס' אלא נגד המשהו והק' הא הב"ח כתב בסי' תמ"ז דדבר הנאסר במשהו ועבר עליו הפסח מותר בלא תערובת ע"ש. ולפמ"ש י"ל דס"ל לב"ח דאפי' אם אסור להשהותו מדרבנן והשהה אותו במזיד נמי אסור אחר הפסח ועיין במחה"ש סי' תמ"ז סקמ"ג אלא דס"ל דחמץ שאין אסור אלא ע"י משהו מותר לשהותו וכדעת הרמב"ם ולהכי מותר אחה"פ והא דמותר לשהותו היינו מטעם הנ"ל דהוי כמבוער משום דלא אמרינן באי' משהו חענ"נ אבל אי הוי אמרי' באי' משהו חענ"נ הי' אסור לשהותו כמו נוקשה בעיני' והי' אסור אחה"פ ולפ"ז ה"ה חמץ תוך זמנו במשהו אלא דלפי דבאי' משהו אין חענ"נ ומותר לשהותו לכן אותו תערובת עצמו ולאח"ז בס' אם יש בו ס' נגד החמץ מותר ולק"מ

ועונ"ל דהא איכא ס"ס שמא לא טחנו חטי' לתותי' כלל ואת"ל לתתו שמא לא נתחמצו ואת"ל נתחמצו שמא נתבטלו בס' ועיין סי' תנ"ג בטו"ז סק"ג ומג"א סק"ח ומחה"ש שם ועכ"פ יש לסמוך ע"ז לענין חמץ שע"ע הפסח שהוא מדרבנן משום קנסא

אלא דלפ"ז אין צורך למכירתו וביטולו כלל בשביל הקונים ממנו קמח מיד אחה"פ ואפשר טוב יותר שלא ימכר כדי שלא יאמרו קמו רבנן במילתא דמהני מכירתו וביטולו ויסמכו ע"ז גם בחמץ גמור ועיין כעין זה בב"ש אה"ע סוס"י קס"ד סקי"ב ועיין ב"מ י"ט ע"א ומה שעושי' כן בעירות גדולות עם שורפי ומוכרי יי"ש משום דא"א בע"א ומה דמצי למיעבד בהיתירא פורתא עבדי אבל בנ"ד נ"ל דשב וא"ת עדיף ומפני הרואי' יגיד להם שאין נכון לקנות ממנו קמח מיד אחה"פ ואם ימצא מי שלא ישמע לו אין קפידא בזה שהרי באמת מותר הוא כנ"ל

תשובה קצ"ז עוד להרב הנ"ל

ומה שעוררני בלוחות שניות על דבר בעל ריחים שהוא חשוד למכירת וטחינת ואכילת חמץ בפסח לכן הרבה מדקדקי' שחוששי' אם יקנו ממנו קמח אחה"פ יכשלו ח"ו בחמץ של ישראל שעעה"פ לכן קונים ממנו הרבה קמח קודם פסח ומוכרי' אותו בע"פ לנכרי כשאר חמץ ומעלתו מפקפק א) דמשמע מלשון הפוסקים דבקושי התירו למכור חמץ על אופן הנהוג רק משום פסידא אבל מהיכי תיתי לקנות לכתחילה כדי למכור ב) דעת הפוסקים דכל תוקף המכירה מטעם ביטול וא"כ צריך להיות בלי הערמה וציין הרא"ש ר"פ כ"ש וב"י סי' תל"ג [וליתא שם] וכאן יש הערמה. ג) מה שמאריך מחה"ש סי' תמ"ח לפקפק על מכירת

ויען כי אין הזמן מספיק להאריך בפלפול אני אומר בקיצור ודאי ירא שמים יוצא ידי שניהם ואינו קונה כדי למכור וגם אינו קונה מבעל ריחים כנ"ל אחה"פ אבל אם א"א לקיים שניהם הנח להם לישראל אם אינם נביאי' בני נביאי' הם ומוטב לקנות ולמכור משיכשלו בחמץ של ישראל שע"ע הפסח ודאי וכל הפקפוקי' שיש על המכירה כבר סלקו רבותינו הקדמונים ז"ל

אבל מ"ש שהמכירה מטעם ביטול אין לו פי' לפענ"ד וגם הערמה ל"ש בזה כי הוא מקנה לגוי בלב שלם רק שמודיע לו שיקנה ממנו אחה"פ ועיין סי' תמ"ח ס"ב וטו"ז ומג"א שם

ומה שפקפק עוד משום רוצה בקיומו לפענ"ד ל"ש רוצה בקיומו בחמצו של גוי רק אם יהי' הנאה לישראל ע"י קיומו בפסח אבל אם בא לו הנאה אחה"פ ל"ש רוצה בקיומו וקצת ראי' מהאי דסי' תמ"ח ס"ב הנ"ל

תשובה קצ"ח עוד להרב הנ"ל

ומה ששאל אם מותר ליקח חלב בפסח מעכו"ם הואיל ומאכילם חמץ הנה כבר ראה דברי מג"א סי' תמ"ה שאוסר זוז"ג בחמץ ומה שסותר עצמו דבסי' תמ"ז מתיר זוז"ג גבי חמץ לא מצאתי שם. גם הביא דברי ש"ך ופר"ח ופלתי ופמ"ג יו"ד סי' ס' ויעיין תשו' בית אפרים או"ח סי' ל"ה דעתו נוטה להתיר וכן בתשו' מהרי"א או"ח סי' קכ"ז ותשו' מהר"מ שיק או"ח סי' קי"ב

ומה שתמה מעלתו הא זוז"ג אסור לכתחילה לק"מ דהיינו לעשות זוז"ג בידים אבל אם כבר נעשה זוז"ג ביד עכו"ם ליקח ממנו לכתחילה זה מקרי דיעבד כמבואר ביו"ד סי' קכ"ב ס"ו בהג"ה לענין סתם כלי עכו"ם אינו ב"י ע"ש ובזה א"ש נמי מה שהק' אפלתי הא שלכדה"נ אסור לכתחילה דכאן הוי כדיעבד. אבל רבו כמו רבו גם האוסרים ואין הזמן מסכים כעת לברר וללבן דבריהם ויש לחוש לדברי האוסרי' ובפרט באי' חמץ וכן ראיתי נוהגים לאיסור בכ"מ שהייתי במאדע ופת. ובזה ד' ישמרנו ממשהו חמץ. מכף מעול וחומץ כנפשו ונפש ידידו דוש"ת: עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קצ"ט

שיל"ת אויפאלא בעשור לחודש ניסן תרמ"ג לפ"ק

את חג המצות. יחוג בדיצות. ידידי הרב המאוה"ג המפורסם. גן הדסים. חריף ובקי. אור הברקי כקש"ת מהו' חיים צבי ווינקלער ני' יושב בשבת תחכמוני ביישוב וואמושפערטש יע"א

יקרת מכתבו הגיעני בש"ק העבר יואל ה' וירום קרנו בכבוד ושינוי מקום יהי' גם שינוי מזל ומים מדליו יזל ואשר שאל במילי דפסחא אם מותר להסתפק בפסח מיין הנותן בחביות ישן ויש ספק שמא הי' בו פ"א יי"ש ודעתו נוטה להתיר משום שרובן של חביות אין משתמשין בהם יי"ש רק יין ומיעוטא דמיעוטא דמשתמשי' בהם יי"ש ואזלי' בתר רוב ובפרט אם הוציאו היין קודם פסח. ולפי דעתי העניי' נראה דאסור מכמה טעמים כאשר אבאר

(א) הנה דעת הרמב"ם פט"ו ממא"ס דהא דחמץ בפסח במשהו היינו משום דחמץ הוי דשיל"מ הובאו דבריו ברמ"א יו"ד סי' ק"ב ויש"ש פכ"ה סי' פ"ז הסכים שכן עיקר ומה שתמה עליו הרה"מ בפ"א מחו"מ דא"כ בע"פ אחר חצות נמי לא ליבטל מה"ט ועיי' בכ"מ שם מה שתי'. ולפענ"ד נראה פשוט דכבר העיר ביש"ש שם איך הוי דשיל"מ משום עד שתאכלנו וכו' הא המאכל יתקלקל עיי"ש. אבל הדבר פשוט כיון דבנתערב בימים אחרונים של פסח שלא יתקלקל המאכל ראוי שלא יתבטל משום דשיל"מ ואין כל המאכלי' וכל הזמנים שוין ואיזה גבול תתן לו לכן החמירו חכמים בכל ז' ימי פסח שלא יתבטל משום דשיל"מ. אבל לפני זמנו שודאי יתקלקל המאכל שפיר בטל ול"ה דשיל"מ ומכ"ש דא"ש טפי לפי"ד כ"מ בה' מא"ס שם שכ' דרמב"ם בא לתרץ אמאי לא חשבו ר"י ור"ל בע"ז ע"ג גם חמץ בפסח ותי' משום דהוי דשיל"מ א"כ י"ל דרמב"ם ס"ל באמת דל"ש ה"ט רק בנתערב בימים אחרונים אבל בימים ראשונים הא דלא בטל היינו מטעם כרת ולא בדילי מיני' כדעת רש"י ורא"ש אבל דשיל"מ ל"ה משום דהמאכל מתקלקל ודלא כיש"ש בדעת הרמב"ם ומשו"ה בע"פ בטיל ואפ"ה לא חשבי ר"י ור"ל חמץ בפסח כיון דבימים אחרונים עכ"פ לא בטל מטעם דשיל"מ ולא מצד חומרא

ועוד נ"ל בהקדם מ"ש הרמב"ם פט"ו מה' מא"ס הי"ב דדשיל"מ שייך רק במב"מ ולא במבשא"מ ואל תתמה על חמץ בפסח שהתורה אמרה כל מחמצת לא תאכלו לפיכך החמירו בו ודבריו מחוסרי' ביאור למה החמירו בשא"מ משום דכתיב כל מחמצת וכבר הארכתי בביאור דבריו בחי'. וכעת נ"ל דרשי' בחומש פי' כל מחמצת לא תאכלו אזהרה לאכילת שאור ועי' ברא"ם שם דמחמצת משמע שמחמץ אחרים דהיינו שאור שמחמץ העיסה והוא ממכילתא ועיי' ב"י יו"ד סי' צ"ח בשם מ"כ דשאור ועיסה שני מינים הם ועיי' פר"ח וכו"פ שם ולפי"ז לא משכחת חומרא דדשיל"מ בשאור במב"מ דאין דבר בעולם שיהי' עמו מב"מ אלא בעיסה שלא נתחמצה והשאור מחמיצה כמ"ש בפלתי שם. ובזה בלא"ה לא בטל משום דלטעמא עבידא והוי מעמיד. ולכן עשו חומרא זו דדשיל"מ גם בא"מ כדי שיתקיים חומרא גם בשאור [וידעתי שסברא