בית שערים אורח חיים ר

קונה וא"כ כאן בנותן מקצת דמים ולא עייל ונפיק אזוזי קונה מה"ת בכסף והרי משך וקנה גם מדרבנן וא"כ המוכר א"י למכור כלל הקמח שהי' אצל הלוקח

ולפ"ז אסור ליהנות מקמח זה ואף לדעת נוב"י קמא או"ח סי' כ' דבגזל חמץ ועבר עליו הפסח כיון דאומרי' ביאה"נ הש"ל וא"כ אין כאן קנס לגזלן והנגזל לא עבר אב"י כיון שלא הי' בידו לבערו ול"ש לקנסו א"כ החמץ מותר בהנאה מ"מ כאן ליכא למימר כיון שללוקח לא יהי' קנס כי לא יפרע בעבורו והמוכר לא הי' בידו לבערו א"כ יהי' מותר בהנאה דשאני בהא דנוב"י דד"ת כך הוא שיכול לומר הש"ל אבל כאן ביררנו שהלוקח קנה הקמח והוא שלו ממש וא"כ אסור בהנאה לאחה"פ דר"ש קנסא קניס ומדינא א"י לפרוע חובו בזה אף דממרא רשותך פארי איפרע מ"מ א"י לפרוע באיה"נ ועיי' מג"א סי' ת"מ ובעט"ז שם ואולי גם בדיניהם א"י לפרוע בזה אלא שמעלתו אינו רוצה לבא עמו בדינא ודיינו בשביל דבר מעוט וודאי הקמח אסור בהנאה

אלא דגוף הדבר אם הקמח הוא חמץ כלל שמעתי שעכשיו אין לותתי' כלל בכל ריחים גדולי' וא"כ אינו חמץ כלל ועיי' או"ח סי' תנ"ג ואפי' יש חשש רחוק מתערובת חמץ כ"ש אין בכך כלום ועיי' סוס"י תמ"ז ובמג"א שם וגם הוי סד"ר ולקולא וא"כ עכ"פ מותר למכרו לנכרי, ובזה הנני חותם בשלו' וברכה ידידו

עמרם ת"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קצ"ב

שיל"ת ב' אויפאלו ד' בהר בחוקותי ל"ח למב"י הרנ"ט לפ"ק

שוכ"ט להרבני המופלג כמו"ה יעקב גרינוואלד נ"י ש"ץ ומו"ץ בקהל יראי' דב' טשאבע

שאל בשתים אודות האשה שיש לה מכה באותו מקום ואודות החמאה אשר ניתן בה קמח בעת התכו אותה ובמכירת חמץ לא הוזכרה בפירוש לא בשטר מכירה ולא בע"פ שמוכר לו חמאה ובאיזה שער רק סתם שמוכר לו כל החמץ ועתה עבר עליו הפסח אם אסורה משום חמץ שע"ע הפסח. הנה על דבר המכה אין המלאכה ליום או יומים וצריך עיון ומיתון אבל באחת עלתה לו דנ"ל להתיר החמאה. והגם דמכירה לא מהני ואפי' לדעת י"א שבחו"מ סי' רמ"א ס"ד שבין במכר ובין במתנה יכול להקנות דבר שאינו מסוים היינו דוקא במינו ידוע אבל באין מינו ידוע כמו כאן שלא ידע שמוכר לו חמאה כלל ודאי דלא מהני מכירה ועיין סמ"ע שם סקי"ג וכמבואר בסי' ר"ט ס"ב דהאומר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכו"כ וכו' אין כאן קנין וכו' שהרי א"י מה שיש בו וכו'

אבל כיון שהקמח עצמו אינו חמץ דהרי בשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק המבואר באו"ח סי' תנ"ג ס"ד וכתב טו"ז דלא מחזקי' אי' אפי' במקום שנהגו ללתות החטי' אימר לא לתת בדרך שנתחמץ ע"ש ועיין ח"י שם אות י"ז ואף דמג"א שם סק"ח החמיר ומכ"ש בסולת שכתב תה"ד שמחזיקי' אותו לחמץ גמור מ"מ בח"י אות ט"ז מיקל הרבה ועיין מ"ש שם אות כ"ד בשם תשו' נחלת שבעה ובמחה"ש סק"ח ופר"ח סי' תס"ז ס"ט בנידון דידי' כתב דאיכא ס"ס להתיר חדא אי לתתה או לא ואת"ל לתתה לא כל הבא במי' מחמיץ אלא שהחמיר בנידון דידי' דמוכחא מילתא שודאי לתתוה ע"ש ועיין בפר"ח ס"ב מ"מ השתא הכא שרובן אינן לותתי' החטי' להסולת ולקמח ועיין בח"א כלל קכ"ו אות ג' יש להקל לענין חמץ שעבר עליו הפסח דהוא רק משום קנסא עכ"פ למכור לגוי וכמ"ש הא"ר סי' תנ"ג אות י"ב ועיין אשל אברהם שם סק"ט ואם לא הי' בקמח כזית יש לצרף גם דעת הב"ח שהביא מג"א סי' תמ"ז סקמ"ב דסגי בפריון ע"ש אבל באכילה אסור דטעם חמץ קטעים ע"ש

אלא דיש לעיין כיון שנוהגים לרחוץ החמאה במים א"כ הו"ל מי פירות עם מים וממהר להחמיץ כמבואר סי' תס"ב ס"ב א"כ נתחמץ הקמח כשנתן בתוך החמאה אבל כבר כתב מג"א סי' תס"ב סק"ח בחטה שנפל לשומן אווז רותח שהחמיר בשל"ה דאין להחמיר בהא דהא המי' שהודח בו כבר נתנגב ומכ"ש כשנתבשל אצל האש וכו' ע"ש שהאריך ושמנונית אינו מחמיץ דקי"ל דשום דבר אינו מחמיץ כי אם במים כמ"ש שם. וכן הוא ביו"ד סי' קט"ו ס"ג בחמאה של עכו"ם במקום שאין מנהג אם בשלה עד שהלכו צחצוחי חלב מותרת ע"ש וה"נ כיון שבישל החמאה אצל האש הלכו צחצוחי המים ואפי' אם נאמר דהתם טעמא כמ"ש טו"ז שגם מה שלא הלך בטל במיעוטו ה"נ כבר נתבטלו המים בחמאה קודם שנפל הקמח ומבואר בסי' תס"ב ס"ג דאם נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה מותר ועיין מג"א שם ובהג"ה סק"ו

סוף דבר אם אין חשש לתיתה בקמח החמאה מותרת אפי' באכילה וכגון שיודעים מאיזה ריחים הוא הקמח ובריחים ההיא אין לותתי' או שטחן בעה"ב חטי' בלי לתיתה אפי' יש חשש שאחרי' שוחני' שם תבוא' לתית' דהא יש הרבה ספיקות שמא לא לתתו גם אחרי' ואת"ל תבואה שאינ' לתתו שמאל' נתחמיץ ואת"ל נתחמץ שמא טחנו בה אח"כ הרבה פעמי' לתותה ואת"ל שלא טחנו בה אח"כ שמא יש ס' בתבואה שטחן בעה"ב נגד הקמח שנתערב בו ובכה"ג מותר אחה"פ ומכ"ש במב"מ עיין סי' תמ"ז סי"א ומג"א ואחרונים שם. אבל אם יש חשש לתיתה בקמח גופא לא נ"ל להתיר החמאה באכילה אבל מותר למכרה לעגו"ם. ואם אין בקמח גופא חשש לתיתה יש עוד סניף להתירא דמסתמא נתנו שם הקמח בשעת רתיחה והוי כחליטה ואף שאין אנו סומכים ע"ז אפי' בדיעבד כמ"ש מג"א סי' תנ"ד ס"ד מ"מ סרף קצת מיהא הוי אלא דז"א דדוקא אם סלקוהו מיד מותר אבל כאן הקמח נשאר שם. ובזה שלום בכפלים כנפשו ונפש החותם בשלים

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קצ"ג

שיל"ת ב' אויפאלו ה' שמיני י"א למב"י תרנ"ו לפ"ק

שוכ"ט לכבוד חתני הרב הגדול כמו"ה יוסף צבי נ"י סופר אבדק"ק ה' שאמשאן

שאלתך עם הקאנטראקט בא אלי והנה לברר דבר זה צריך זמן ועיון רב. אך דל הקאנטראקט מכאן הרי קנתה הערלת בכסף וכבר כ' מג"א בסי' תמ"ח בשם מ"ב דאם קנה הנכרי בכסף לחוד או במשיכה לחוד מהני בדיעבד וכן פסק להלכה בחיי אדם שם וכן הסכמת האחרונים ואפי' בתוך הפסח לענין ב"י דאו' וכש"כ לאחה"פ לענין חמץ שע"ע הפסח דהוי דרבנן משום קנסא אלא כיון שלא שילמה כל דמי החמץ רק אדרויף צריך שישכור לה גם המקומות שהחמץ עליו כמ"ש מקו"ח סי' הנ"ל בחידושיו אות ח'. וא"ת כיון שהמוכר כתב בכת"י שמכר לאחר א"י למכור לה א"כ ממנ"פ הוי מכירה או ללוקח שכתב המוכר בכת"י בקאנטראקט או לאשתו ואלו לא היתה אשתו חותמת עצמה שהיא הלוקחת ודאי הי' מהני המכירה לבעלה כיון שהוא כת"י המוכר כמש"כ מקו"ח סי' ואות הנ"ל

ולפענ"ד כיון שאפשר לחתוך חתימת הערלת הלוקחת וגם המעידה וישאר שטר מכירה דמהני עפ"י ד"ת לבעלה שכתב המוכר שמו בשטר בכת"י שפיר מהני השטר וחתימתם הוי רק כטיוטא בעלמא. ואף שהיא נתנה האנגאבע הלא לפי דבריהם בשליחות בעלה עשאה ולא מיבעי' לדעת מ"ב דנכרי לנכרי נעשה שליח ודאי קנה בעלה בשטר וכסף אלא אפי' לדעת מג"א דגם נכרי לנכרי אינו נעשה שליח מ"מ בשליחות הכסף לא בעי' שליחות דמעשה קוף בעלמא הוא דאפי' טלי כספך מעג"ק מהני. ואי שלא קנה בעלה השטר הרי הביאתו לביתו והניחתו שם באיזה מקום ולדעת חת"ס ביו"ד סי' שט"ז הוי זה קנין גם בנכרי אפי' אין חצר קונה בנכרי ע"ש. אלא שא"א להחליט זה בחפזי או עכ"פ יש לסמוך או על המכירה לבעלה או על המכירה לערלת אשתו ממנ"פ

ויש לצרף ג"כ דעת אחרונים שהביא שע"ת סי' תמ"ח דבאונס כה"ג דסבור שהוא מכירה גמורה וגם ביטל דל"ש בי' חשש הערמה וגם הרמב"ם והמחבר מודו דלא קנסוהו בכה"ג ע"ש

ולענין היתר הנאה יש קצת סניף גם דעת בעה"ע שהביא הטור סי' תמ"ח דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אינו אסור בהנאה רק באכילה

לכן נ"ל לפענ"ד מותר למכור החמץ הנזכר בקאנטריאקט מעט מעט לנכרים באופן דל"ש שמא ימכרנה לישראל דבזה יש לנו לצרף עוד דעת רמב"ן דאין אי' מכירה באיה"נ משום דאינו דמיהן והרמי' מותרי' גם למחליף עצמו [הגם שאני מסופק אם שייך סברת רמב"ן בדבר שאינו אסבה"נ מה"ת רק מדרבנן] אבל ישראל לא יהנה גופם מן הדברים שיש בהם חשש חמץ גמור. ובזה הנני חותם בברכה שלימה חמיך דוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קצ"ד

שיל"ת מאדע י"א ניסן הרל"א לפ"ק

צבי תפארת ישראל וקדושו. רכבו ופרשו. הרב הגאון פאר מקדושים. חכם חרשים. נבון לחשים. משמח אלקים ואנשים. ציס"ע. טמיר ונעלם. עה"י כקש"ת מו"ה צבי שליט"א אבדק"ק ליסקא. יהי כבוד ד' חופף עליו כל הימים

נתמלא ביתי כולה אורה במכתב קדשו מיום ה' פ' צו אשר הראני בו חיבה יתירה. ובמקום גדולתו שם ענותנתו לכבדני במנחתו הטהורה ג' מדות חטים שמורה. משעת קצירה. בלולה בחטים