בית שערים אורח חיים כ

ומ"ש ליישב קושי' תוס' במנחות מ"ה דאמרי' כהני' איצטריכא לי' סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגביהו אישתרי נמי נבילה קמ"ל והק' בתוס' גבי כלאים נמי נימא מדאישתרי בעידן עבודה אשתרי לגמרי ונצריך קרא לאסור וכתב ליישב דתוס' יבמות ה' ע"ב ד"ה מכולהי הקשו דנילוף משאר קרבנות צבור דדחי שבת ואפי' עומר ושתי הלחם ותי' דחשיבי התם כולהי תדיר כיון דהוי בכל שבת ואיכא למיפרך שכן תדיר ע"ש ונמ"י בה' ציצית כתב דציצית לגבי תפילי' הו' תדיר ולפ"ז קשי' ל"ל קרא בכלאים בציצת נילוף משאר קרבנות ואי כתי' תוס' הא ציצית נמי תדיר וצ"ל כתי' תוס' ד"ה כולכם דסד"א דעשה דציצית לא דחי כיון שאינה שוה בכל דנשי' פטורות ומהרש"א חידש דאם העשה והל"ת אינו שוה בכל הוי כמו אלו שניהם שוי' בכל וכ"נ מחי' רשב"א בתירוצו כתי' תוס' ד"ה כולכם ולפ"ז אי כהני' מותרי' בכלאי' א"כ גם הל"ת אינה שוה בכל והדק"ל ל"ל קרא בכלאי' בציצית עדל"ת אע"כ דכהני' אסורי' בכלאים שלא בעידן עבודה ומיושב קושי' תוס', והנה במ"ש נמ"י דציצית מקרי תדיר לא אכניס עצמי בזה ועיי' שג"א סי' כ"ח וגם מ"ש תוס' יבמות הנ"ל דמילה מקרי תדיר סותרי' דבריהם בפסחי' ס"ו ד"ה מה לתמיד ע"ש ועיי' זבחי' צ"א אבל קושיתו לק"מ דנמ"י לא כתב אלא דהוי תדיר לגבי תפילי' ומ"מ אפשר דלגבי קרבנות צבור לא מקרי תדיר אלא מצוי ועיי' זבחי' הנ"ל ושג"א הנ"ל

אמנם לפענ"ד נראה דמ"ש תוס' דאיכא למיפרך מה לקרבנות שכן תדיר אין הפי' רק שהעשה הוא תדיר אלא אף גם זאת שדחייתו ול"ת הוא תדיר והוי כמו מצותו בכך עיי' בתוס' ג' ע"ב ד"ה ל"ת ולכן ליכא למילף מיני' בעלמא עדל"ת וזה ל"ש בכלאים בציצית דנהי דהעשה תדירה אבל דחיית הל"ת אינה תדירה שהרי אפשר בכל אופן וגם מ"ש ביישוב קושי' דמסברא מוכח דכלאים אסור לכהני' שלא בשעת עבודה דאל"כ ל"ל קרא למשרי כלאים בציצית נ"ל דז"א דהא אמרי' בעירוכין ג' ע"ב דאיצטריך לאשמעוני' דכהני' חייבי' בציצית דסד"א הואיל דכתי' לא תלבש שעטנז גדילי' תעשה לך מאן דלא אשתרי' כלאי' לגבי' בלבישה הוא דמחייב במצות ציצית והני כהני' הואיל ואשתרי כלאי' לגביהו לא לחייבו קמ"ל נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי ע"ש ולפ"ז שפיר הק' תוס' דגבי כלאי' נמי נימא הואיל ואשתרי בשעת עבודה אשתרי לגמרי ואי דא"כ ל"ל קרא דכלאי' בציצית ז"א דאי אשתרי לגמרי בעי קרא דכהני' פטורי' מציצית דהא אי אשתרי לגמרי באמת כהני' פטורי' כדמוכח בעירוכי' הנ"ל

ומה שתמה על קושי' תוס' יבמות ג' ד"ה ל"ת שהקשו אמאי לא ילפי' דעדל"ת שיש בה כרת מייבום דדחי ל"ת דכרת דהיינו אשת אח ותמה הא לקמן נ"ד אמרי' רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין וכו' א"ק ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא וכו' אלא כנדה מה נדה אעפ"י שיש לה היתר לאחר מכאן בשעת איסורא בכרת אף א"א אעפ"י שיש לה היתר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת ומדברי תוס' שם משמע דקרא דנדה היא איצטריך לאשמעוני' דבייבום הוא רק מטעם עדל"ת שיש בה כרת וא"כ ל"ל דאיצטרך עלי' כדי דלא נילוף מא"א דעדל"ת שיש בה כרת דא"כ יהי' מוכח דטעמי' דייבום משום עדל"ת שיש בה כרת וא"כ למה איצטריך קרא דנדה היא, ואני אומר איך ילפי' מנדה היא דטעם בייבום משום עדל"ת שיש בה כרת הא בנדה היתר גמור הוא לאח"ז וה"נ נילוף בא"א דהיתר גמור הוא לאח"מ אע"פ שבחיי בעלה בכרת, ומדברי תוס' לא משמע מידי דז"ל תוס' שם ד"ה אלא דכיון דשריא רחמנא אח"מ אין סברא לומר דאסירא בחיי' בעלה דלא מסתבר שהי' בא הכתוב לומר דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת אי לאו דמוכח קרא בהדי' ע"ש וכונתם כיון דאין סברא שהוא מטעם עדל"ת דכרת ע"כ דשרי' לאח"מ וא"כ אין סברא דאסירא בחיי בעלה ולהכי פריך מנא לן דאסירא בחיי בעלה ומשני דכתי' נדה היא כנדה ושפי' יש סברא דאסירא מחיים ושרי' לאח"מ כנדה וכמו"ש, והא דאמרי' באמת דהוא רק משום עשה דייבום דוחה אי' א"א היינו משום דגלי קרא היא בהוייתה תהי' ביבמות נ"ה ע"א וא"כ חזי' דא"א אסור לאח"מ וע"כ בא"א מן האב שאין לו בני' הוא מטעם דעשה דייבום דחי וא"כ ליתא לדבריו, ואפי' לדבריו נמי הקשו תוס' שפיר דילמא צריך עלי' דלא נילוף מא"א עדל"ת שיש בה כרת וכיון דכתי' עלי' שאין עדל"ת דכרת שוב הו"א דבייבום אין הטעם משום עדל"ת שיש בו כרת אלא דמחיים נמי לית בה אלא לאו הבא מכלל עשה כדאמרי' שם ביבמות נ"ד להכי איצטריך נדה היא לומר שהטעם משום עדל"ת שיש בה כרת אבל אם לאו עלי' שפיר הוי ידעי' בלא נדה היא נמי דהטעם בייבום משום עדל"ת אבל משום שהוצרך לכתוב עלי' איצטריך נמי נדה היא להכי אבל האמת כמו"ש דמנדה תיא לא ידעי' כלל דייבום הוא מטעם עדל"ת. ושוכן מעוני' יברכנו בברכת השנים דשנים ורעננים עדי נמוף כעים ואל ארובוסיהם כיונים כנפש החותם בברכת התורה

מערם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה י"ב עוד להנ"ל

שיל"ת ב' איפאלא עש"ק תרנ"א לפ"ק

מכתבו שנית מיום ה' דסליחות הגיענו בזמנו ומה שהביא קושי' דורש לציון אהא דמנחות מ"ה סד"א כיון דאשתרי מליקה לגבייהו וכו' דילמא במליקה הטעם משום דעדל"ת, לפענ"ד לפי מה שהשריש הרשב"א בחי' ברכות כ' דל"ש מדל"ת אלא באם אפשר לקיים בשום פעם העשה בלי עבירת ל"ת רק שנזדמן שא"י לקיים העשה בלי עבירת ל"ת אז נקרא עדל"ת אבל אם א"א לקיים בשום פעם העשה בלי עבירת ל"ת זה לא מקרי עדל"ת אלא הותרה ע"ש והיינו דקאמר הואיל ואשתרי מליקה לגביהו דאם לא אשתרי איך צוה התורה כלל בעשה זו הא א"א לקיימה בלי אכילת נבלה ולכן הו"א דאשתרי נמי נבלה קמ"ל דלא אשתרי רק במקום קיום העשה אבל נבלה דעלמא לא אשתרי ועוד דמצות עשה דאכילת קדשי' אינו חיוב אקרקפתא דגברא רק אם יש לו מצוה לאכול אבל קדשי' פסולי' הוי כאין לו ואין עליו מצוה לאכול כלל ול"ש לומר עדל"ת אלא במקום שאם הי' הדין דאין עדל"ת שמוטב לעבור על ל"ת ולא יבטל עשה אבל בנבלה אם לא התירה התורה ולא הי' אוכל קדשי' שהם נבלה אינו מבטל עשה דאכילת קדשי' כלל אלא דליתא לעשה כלל דהוי כאין לו כיון שאסורי' ובהא לא אמרי' עדל"ת וע"כ דאשתרי מליקה לגבייהו. והא דפריך בזבחי' צ"ז גבי יקדש וניתי עשה ולידחי ל"ת כבר נשמר רש"י מזה ופי' ניתי עשה דואכלו אותה דכשירה ולדחי ל"ת דלא תאכל דפסולה ע"ש והיינו דשם אם אינו אוכל מבטל מ"ע דאכילת קדשים כשרים שיש לו מחמת אונס שלא יעבור ל"ת דפסולי' ושפיר שייך עדל"ת אבל בפסולה גופא דאיכא ל"ת ליתא לעשה כלל וא"ש

ומה שתמה על טו"א בר"ה כ"ח שכתב דהא דאין עדל"ת שבמקדש הוא אפי' ל"ת בעלמא אין עשה שהוא במקדש דוחה ע"ש מה יענה למ"ש תוס' יבמות ח' ע"ב ד"ה כולה איך ילפי' מכלאים בציצית עדל"ת שאני כלאים דהותר מכללו אצל בגדי כהונה ותי' דהתם נמי משום עדל"ת הוא ע"ש ואמאי הא אין עשה שבמקדש דוחה ל"ת דעלמא. ועיין תוס' פסחי' פ"ה ע"א ד"ה כשהוא ששינו לשון הגמר' בזבחי' שכתבו בזבחי' יליף מהכא דאין עשה דוחה ל"ת בקדשי' וכו' ומדבריהם למדתי דהאי כללא דאין עדל"ת שבמקדש הוא רק בקדשי' ולדעת טו"א עשה שבקדשי' אינו דוחה שום ל"ת אבל בגדי כהונה אינו קדשי' רק במקדש ושפי' דחי ל"ת רק בקרבנות שייך האי כללא קדשי' אבל בגדי כהונה אינן קדשי' דמותר ליהנות בהם כדאמרי' ביומא ס"ט וכן פסק הרמב"ם פ"ח מכלי המקדש הי"א ואף דאבנט כתב שם דאסור שלא בשעת עבודה היינו משום אי' כלאים

ומה דק"ל על תוס' הנ"ל וכן דעת הרמב"ם סוף הל' כלאים דכלאים דבגדי כהונה מטעם עשה דוחה ל"ת אתאי' עלה א"כ במנחות דאמרינן כלאי' תוכיח שאסורי' להדיוט ומותרי' לגבוה וכו' מה לכלאים שכן מצותו בכך אמאי לא דחי מה לכלאים שכן עדל"ת ולפי דברי רשב"א ברכות שהבאתי לעיל לק"מ דכיון דא"א לקיים בשום פעם בלי דחיית ל"ת נהי דהוא משום עדל"ת אבל אינו דחויה רק הותרה וא"כ שפיר מצינו בכלאים שאסורה להדיוט ומותר לגבוה ושפיר אינו יכול לדחות התוכיח בזה. והא דדחי מה לכלאים שכן מצותו בכך נ"ל דה"פ עפמ"ש תוס' חולין ל"ג שהקשו אהא דנכרי ששבת חייב מיתה וכן נכרי העוסק בתורה ותקשי מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ותי' דבדבר שהוא מצוה לישראל ל"ש מי איכא מידי וה"נ בע' למילף טריפה שאסורה לגבוה ק"ו מהדיוט והיינו נמי מי איכא מידי דלהדיוט אסור ולגבוה שרי והשיב כלאים תוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה ודחי מה לכלאים שמצותו בכך ובדבר שהוא מצוה לגבות ל"ש מא"מ ובזה יבוא שלום וד' יחוננהו דעה ובינה, מפיו דעת ותבונה, כנפש החותם בברכת התורה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה י"ג

שיל"ת ב'. איפאלא יע"א יום ב' ח"ש תרנ"א לפ"ק

שלום רב לבחור חמד המופלג ושנון כ"ה צבי קינצליכער נ"י

מכתבו קבלתי בעש"ק לעת מנחת ערב וכעת אינני מופנה מכל צד להשיב לפלפולא בעלמא ובפרט לדקדק על דברי' הקשורי' חבל בחבל נימא בנימא רק למען לא אשיב פניו ריקם ובפרט בדורינו בעוה"ר אשר בטל כבוד התורה מצוה להלתיב לבות בחורי ישראל לתורה לכן אשיב על איזה דברים בקראי בחפזי מכתבו

ומה שהק' אמאי לא ילפי' דעדל"ת מדאצטריך רחמנא לכתוב יקדש דאין עדל"ת שבמקדש מכלל דבעלמא דח' ול"ל למילף מכלאי'