בית שערים אורח חיים קצט
Beit She'arim Orach chaim 199 · בית שערים אורח חיים · free full Hebrew text
Open in the reader →אבל לפמ"ש א"ש כיון דעיקר זמנה לדעת רש"י במנחה קטנה א"כ אם אוכל קודם לזה הוי רק תשלומין ומבואר בריש חגיגה דהיכי דפטור בעיקר הזמן ל"ש תשלומין ולפ"ז בשלמא אם עיקר זמן סעודה שלישית במנחה גדולה דשפיר יוכל לקיים גם בע"פ בפת במצה עשירה ועיין בעט"ז סימן תמ"ד ובמגן אברהם סימן תע"א וא"כ יש חיוב עליו גם בע"פ לקיים סעודה ג' בפת דהיינו במצה עשירה ועכשיו משום הפסד תרומה יש לזה תשלומין קודם חצות אבל למ"ש בדעת רש"י דעיקר זמן סעודה ג' במנחה קטנה והרי אסור לאכול בע"פ אפי' מצה עשירה כמבואר סי' תע"א וא"כ ליכא חיובא כלל בעיקר הזמן בע"פ לקיים סעודה ג' בפת דהרי אסור לאכול שום פת בזמן סעודה כ' וכיון דפטור מפת בעיקר הזמן ל"ש תשלומין כלל ושפיר אינו משייר רק מזון ב' סעודות וא"ש ולפ"ז דברי רש"י נכונים. "ולא שלוש" פי' אף דאפי' לאכול שני סעודות שחרית וחדא לתשלומי סעודה ג' כקושי' הנ"ל מ"מ כיון דכל ג' סעודות דשבת ערבית שחרית ומנחה וע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה היינו מנחה קטנה כנ"ל אפי' מצה עשירה וא"כ אין חיוב בעיקר הזמן וממילא אין כאן תשלומין וא"ש. ולפי"ז למאי דפסק המחבר בסי' רצ"א דזמן סעודה ג' משש שעות ומחצה ולמעלה ואז יכול לקיימה בפת במצה עשירה שפיר צריך תשלומין ולאכול קודם חצות ב' סעודות כמוש"ל וכן אני רגיל לדרוש בפרקא שבשחרית יחלק סעודתו לשנים וגם לקיים סעודה ג' כמ"ש רמ"א בבשר ודגים וכן הוא בסדר דינים שלי לפסח
אמנם בדברי רש"י נ"ל עוד דבר חדש למ"ש תוס' פסחים כ"ח ע"ב דגם לר"ש דלפני זמנו בלא כלום מ"מ אסור באכילה מה"ת משש ולמעלה מתשביתו ואך חלק ומשמע תשביתו שלכדה"נ דהיינו אכילה וכן כתב האשר"י שם ע"ש ולר"מ אסור עוד שעה קודם ולר"י שני שעות משום דילמא טעה כמבואר כ"ז בפסחים י"ב ולפ"ז לר"ש כל איסור אכילה לפ"ז הוא משום דבאכילתו מבטל מ"ע דתשביתו וכן הביא פני יושע וצל"ח בכמה מקומות ומעתה נ"ל לשי' הסוברים דלא אמרינן ח"ש אסור מה"ת אלא באיסורי אכילה ולא בשאר איסורי' א"כ כאן דאינו איסור אכילה רק משום ביטול מ"ע דתשביתו ומ"ע זו אינו בח"ש א"כ ח"ש מותר מה"ת ועיין אריכות דג"מ סי' תמ"ב אמנם הוא העלה שם דעכ"פ אסור מדרבנן אבל לפמ"ש השג"א סוס"י פ"א דל"ש חזל"א אלא היכי שע"י הצירוף יתחיל החיוב למפרע שגם ח"ש הראשון סייע לחיוב אבל לענין ב"י אפי' אם ישלים לכשיעור אין החיוב מתחיל אלא מכאן ולהבא ל"ש חזל"א ע"ש מתק סברתו א"כ נראה דאפי' אי' דרבנן ליכא דגם לר"ל דח"ש מותר מה"ת ואסור מדרבנן כמבואר ר"פ יו"כ נראה דהיינו מטעם חזל"א אלא דס"ל דהאי לאו סברא דאו' היא כמ"ש תוס' שבועות כ"ב ד"ה ואבע"א ואפי' לר"י צריך נמי קרא דכל חלב ור"ל ס"ל דקרא לכוי וח"ש אסמכתא רק דחכמים אסרו מה"ט שמא יבא לידי עבירה כשישלים השיעור וכעין שאמרו בנדה ס"ז אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבא לידי ספק אבל היכי שלא יבא לידי איסור למפרע ע"י צירוף ח"ש מותר אפי' גם מדרבנן וא"כ במ"ע דתשביתו ודאי דאינו מחויב בח"ש וכשישלם לכשיעור אז מתחיל חיוב מ"ע ול"ש חזל"א שפיר מותר לאכול ח"ש לר"ש אפי' מדרבנן ואדרבה כשאכלו ודאי לא יבא לידי ביטול מ"ע דתשביתו אפי' יהי' לו אח"כ עוד ח"ש לא יבא לידי מ"ע דתשביתו כיון דח"ש ראשון כבר אינו בעולם
ולפ"ז לב"ש ריש מס' ביצה דחמץ בכותבת א"כ גם תשביתו בכותבת ואי ס"ל כר"ש בלפ"ז מותר לאכול כזית חמץ בע"פ דהוי רק חצי ביצה או שליש ביצה כמבואר בסי' תרי"ב וכותבת הוי קרוב לכביצה עיין יומא ע"ט ע"ב. ועיין בא"ר סי' תרצ"א שהעלה דיוצא בסעודה שלישית בכזית דלא כהמחבר ומג"א והוציא כן ממרדכי וב"ח ומלבושי יו"ט ע"ש ועיין ברכי יוסף שם. ולפ"ז לב"ש משום איסור חמץ הי' יכול לשייר כזית לסעודה שלישית ומשו"ה כתב רש"י טעם שהוא אליבא דכ"ע גם לב"ש דבע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה וא"ש. ובזה יבא שלום ינוח על ראשך. כנפשך ונפש רבך ידידך
יומא טבא לרבנן הוא ידיד נפשי הרבני המופלג בחריפות ובקיאות כש"ת מו"ה שמעון נ"י ליכטענבערג אבן יקרה בקהלתנו ה' מאד יע"א
זעקת עניים שמעתי על אודות המצות אשר נאפו אצל ר' איצק ווייס וכבר דברנו אתמול על צדדי קולא אשר בזה והנה בלילה רעיוני על משכבי סליקו לצדד להיתירא ועיין בסי' תמ"ז ס"ח גבי זיתים ובמג"א ומחה"ש שם והנה לפי דעת הע"ש שם דטעם האיסור בזיתים אף שרמ"א ביו"ד סי' צ"ו ס"ד מתיר בליורנש חתוכי' הוא משום דלענין חמץ בפסח שאני משום דעכ"פ משהו איכא גם אחר ב' ראשונות ובפסח גם משהו אסור ואמרינן דחוזר וניעור אפי' בטעם א"כ ה"ט שייך גם במצות אלו שנתבטל טעם המרדה בראשונים אבל כבר דחה זה מחה"ש שם
אך למה שהעלה מג"א שם כש"ך ליתא להיתר זה. אמנם כבר הק' מג"א למה לא יצרפו כל הזיתים כמו בב' קדירות ביו"ד סי' קי"א ותי' עפ"י דברי הש"ך דבמין בשא"מ אינו מצטרף כל מה שנכנס בגדר הספק ולפ"ז כאן במצות אלו דהוי מב"מ י"ל דהכל מצטרף ובין הכל יש ס' נגד קליפת המרדה
אולם למ"ש מג"א שם דזה דומה לחתיכת בשר שנפלה לכמה קדירות בזאח"ז שאין מצטרפין אין להתיר מכח זה אבל כבר תמה שם מחה"ש עליו ומה שתי' המחה"ש קשה בעיני דממנ"פ שלו ל"ש רק בחתיכה של אי' דאם לא הי' בראשונה ששים נגד הפליטה חענ"כ והי' על הראשונה שם איסור אבל חמץ קודם הפסח ליכא למימר שהי' על הראשונה שם איסור דעדיין היתר הוא ואין לומר דחמץ שמו עליו כמו דאמרי' לענין נ"ט בר נ"ט וכמ"ש מחה"ש שם בסוף דבריו על ענין אחר וז"א דהא לענין חענ"נ לא אמרינן חמץ שמו עליו וכמ"ש מג"א שם סקל"ח
ועכ"פ לפי העולה שם מדבריו אין לומר דכל מצה ומצה אסר קליפת המרדה כדי קליפה רק או שלא פלט רק בראשונות כדי נתינת טעם בקליפת המצה או שפלט בכל אחד ואחד רק משהו ואם פלט רק משהו בכל א' ונתבטל קודם הפסח הרי קי"ל דבטעם בעלמא אינו חוזר וניעור וא"כ יש ס"ס שמא פלט רק משהו בכל א' וכולן מותרות ואת"ל שפלט כדי נתינת טעם בראשונות אמרינן על כאו"א שמא לא זו הוא ודמי לספק שמא לא זו היא ואת"ל זו היא שמא לא שהה שיעור מיל דמהני בחמץ קודם הפסח אף דהוי ספק א' בגופו וספק א' בתערובת כמ"ש מג"א והסכים עמו בפמ"ג
ויען כי יש בזה צדדי קולא שדברנו אתמול דעתי נוטה להתיר בהפסד גדול כזה לעניים מרודי' אלו אותן שנאפו אחרי הצהריים אחרי שהכשירו התנור כי על קליפת התנור אינני רוצה להכניס עצמי בכל הספיקות הנ"ל ואם אין למעלתו להשיב על דברי אז דעתי מוסכמת להתיר רק ימחול להשיב לי בכתב המוקדם האפשרי אם גם דעתו נוטה כן כי השואלים אצים. ידידו לנצח
שיל"ת ב' אויפאלו יום א' לס' תזריע י"ד למבנ"י תרס"ג לפ"ק
שוכ"ט להרבני המופלג, מלא פלג, כמו"ה יצחק שמואל נ"י עהרמאן: בדיאמא
מכתבו הגיעני תמול בש"ק והיום הנני להשיב ונפשו בשאלתו היות כי בעש"ק י"ג ניסן לקח שכן א' פושעי ישראל אשר חנותו פתוח בשבת ויו"ט וגם בפסח כולו חמץ ע"י שלוחו י"ד קילא קמח סולת נאמ. 0. ושילם מ"ד חצי מחירו וחצי השני נשאר חייב וביום ג' אחה"פ שלח לו בחזרה ד' קילא מקמח הנ"ל באמרו שא"צ עוד יותר ונקל הי' בעיניו להחזיר בשביל שלא שילם את הכל והוא מסתפק ושואל אם מותר לו ליהנות מאותו קמח שהחזיר לו ומקום ספיקו יען כתב בקאנטראק אשר מכר חמץ שלו דהיינו כל חמץ שהוא תחת שמו בכ"מ שהוא בעולם אולי גם קמח הזה בכלל
הנה לפענ"ד הדבר פשוט דאפי' הי' מוכר בפירוש קמח זה לא מהני מידי דהרי קי"ל בחו"מ סי' קצ"ח דישראל מישראל משיכה קונה ולא מעות מתקנת חכמים וא"כ קנה זה הלוקה הקמח ורק דמים חייב לו ואיך יכול המוכר למכור דבר שאינו שלו. ואפי' אם נאמר, דקנין דרבנן לא מהני לענין דאו' היינו רק לחומרא ולא לקולא ועוד דז"א אלא דלא אמרי' קנין ב"ד קנין מה"ת למאן דיליף הפקר ב"ד הפקר משמיטה ואינו של הקונה מה"ת אבל עכ"פ הפקירם הפקר שאינו של המקנה וא"כ א"י למכור ולמאן דיליף מאלה הנחלות הוי אפי' קנין מה"ת והוא של הקונה מן התורה וודאי אין המקנה יכול למכור דשא"ש
ועוד דלדעת חת"ס יו"ד סי' ש"י ושט"ז אליבא דרמב"ן אם מכניס דבר הנקנה לביתו הוי קנין מדאו' לא מטעם חצר ולא מטעם יד ולא מטעם שליחות ולא מצד משיכה אלא שכך הי' קנין עוד קודם מ"ת ע"ש
ועוד דבישראל וודאי קונה מטעם חצר, ועוד דמנהג הסוחרי' וודאי כן הוא שקנה מזה שהכניסו לביתו והי' שם כמו ב' שבועות ולדעת חת"ס יו"ד סי' שי"ד הוי סיתומתא קנין מה"ת
ועוד דקי"ל כר"י ב"מ מ"ח ע"ב דערבון כנגד כולו הוא קונה כמבואר בחו"מ סי' ק"ץ ס"י וברסי' כ"ד ואף דבמטלטלי' הוא רק לענין מי שפרע היינו לפי שהפקיעו חכמי' קנין מעות ותקנו דרק משיכה