בית שערים אורח חיים קצח

סתירה מרש"י ע"ז נ"ד שכתב אבל איתהנויי מוניהו מדרבנן אסור דגם לרש"י גוף החליפי' אינן נתפסי' באי' רק מדרבנן אבל מחליף אסור להנות מחליפי' וצריך להוליך הנאת חליפי' לים המלח וא"כ במכרן וקידש בדמיהן גם הוא נותן לה אבל אין עת האסף פה

והנה אהובי תלמידי שמתי עיני על כל דבריך ולא באתי לסתור דבריך כי נתת' שמחה בלבי שאתה שוקד על התורה ומצאת חן ושכל טוב אבל שמע תלמידי אהובי ימי בחורותיך עברו אל תעפיל לעלות להיות גדול בתורה בלי עמל ויגיעה רק בהבטה בעלמא בדברי אחרוני אחרונים וילקוטו תם כי הלקט מביא לידי שכחה ופוע"ה ולא יגעתי ומצאתי אל תאמין רק בתורה אתה עמל בגפ"ת וראשוני' וטוש"ע ונושאי כליהם ואחרונים המפורסמים והמקובלים במתונות ויישב הדעת תורה ודעת נוטה ואז תצליח את דרכיך ואז תשכיל ויהי' אלקים עמך. ויען כי מכתבי זה יבא לידך אחר יום חתונתך תהי' החתימה מעין פתיחה יהא רעוא שזיווגך עולה יפה ובשעה מצלחת. ותשבע נחת. כנפשך ונפש רבך השמח בהצלחתך החותם בברכת חתנים באושר"ה: עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קפ"ח

בעזה"י ב' אויפאלו עש"ק בחוקותי ל"ג בעומר תרמ"ג לפ"ק

לידידי הרבני המופלג החכם השלם כמו"ה ישראל אונגאר נ"י בק"ק מונקאטש חתן הרופא פיקקלער דשם

הנה ע"ד הקושי' שהק' אותי בשם מרן חת"ס ז"ל וזאת מה שעלה בדעתי בהשקפה ראשונה בהא דאמרי' חולי' ד' חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין והיינו משום חזקה דלא שביק היתירא ואכיל איסורא ואמאי נימא כאן נמצא כאן הי' כמו שחמץ זה נמצא כאן עתה כן הי' כאן בפסח וכדאמרי' כתובות ע"ה ע"ב. ולפענ"ד נראה לחלק בכמה פני'

א) עפמ"ש נקה"כ יו"ד סי' שצ"ח לדחות ראי' טו"ז מפסחים צ"א דבנפל עליו גל ומצאו מת דלא אמרי' אוקמא אחזקת חי עד השתא משום דאזלי' בתר חזקה דהשתא וכתב נקה"כ דל"ד דודאי אם אין לנו זמן ידוע עד אימת הי' בחזקה דמעיקרא ומתי התחיל חזקה דהשתא י"ל דאזלי' בתר חזקה דמעיקרא אבל כאן בנפל עליו גל יש סברא דפסקה חזקה דמעיקרא משעת נפילת הגל להכי מעמידי' אותו משעה זו בחזקה דהשתא עיי"ש וה"נ אני אומר דלא אמרי' כאן נמצא כאן הי' אלא אם אין סברא שנולד מקרה זה ברשות זה יותר מברשות האחר כגון במומין שאין סברא לתלות יותר ברשות האב מברשות הבעל להכי אמרי' כאן ברשות זה נמצאו כאן הי' אבל כאן דיש סברא דלא שביק היתירא וכו' ומחליף א"כ יש סברא לומר דאף דכאן נמצא מ"מ לא הי' כאן בפסח בזה לא אמרי' כלל כאן נמצא כאן הי' וא"ש

ב) נ"ל דלא אמרי' כנוכ"ה אלא בדבר שנולד במקרה כגון מומי' או טריפות ואין אנו יודעים באיזה רשות נולד אמרי' דברשות שנמצא המקרה ברשות זה הי' אבל בדבר הנעשה בידי אדם במתכווין ל"ש לומר כנוכ"ה שהרי במתכווין עשה כן עתה ולא קודם ועי' תשו' צמח צדק סי' מ"ג

ג) נ"ל דדוקא אם הספק נולד מחמת כאן נמצא כמו במומין וטריפות שהספק נולד לנו מחמת מומין וטריפות שמצא עתה ומכח זה אנו באי' לדון אם הי' כאן מעיקרא אז שפיר אמרינן כנוכ"ה ברשות זה אבל כאן אין אנו באי' לדון מחמת שנמצא עתה הוא אחה"פ ואין זה ריעותא כלל ואלו הי' נמצא אצל ישראל כשר לא היינו דני' עליו כלל שהוא חמץ שעעה"פ רק משום שהם עוברי עבירה ומשהי' חמץ בפסח נימא כאן הי' בפסח וכאן נמצא עתה זה לא אמרינן וכאן נמצא כאן הי' אמרי' אבל כאן הי' כאן נמצא לא אמרינן. וקצת דוגמא לזה מה ששמעתי בשם הגאון מהר"מ בנעט לתרץ מ"ש בשו"ע או"ח סי' י"ב דאם נפסקו ב' ראשי' פסול שמא נפסק חוט א' והק' נימא על ראש א' כל דפריש מרובא פריש ותי' הנ"ל דלא מהני מרובא פריש רק להכשיר זה שפירש ולא להכשיר מה שנשאר במקומו וה"נ לא אמרי' כאן נמצא וכו' אלא אם אנו דני' מצד כאן נמצא אבל לא אמרי' כאן נמצא וכו' אם אנו דני' מצד כאן הי'

ד) ואפי' את"ל דכאן הי' כאן נמצא נמי אמרי' מ"מ נ"ל דהיינו דוקא אם הי' כאן בודאי אבל בחמצן של עוברי עבירה לא היינו יודעי' בודאי בפסח שיש להם חמץ רק משום שנמצא עתה נימא שהי' להם גם בפסח חמץ זה וכיון דביארנו דל"ש כאן לומר כאן נמצא וכאן הי' רק כאן הי' וכאן נמצא וכיון שאינו ודאי שהי' ל"ש לומר כאן הי' כאן נמצא דהרי הא דכאן הי' גרע מחזקה שלא נתבררה בשעתה דכתבו תוס' בחולין י"א דלא הוי חזקה דהתם נתברר עכ"פ עכשיו למפרע שהיתה כשירה בשעה שנולדה אבל כאן גם עתה לא נתברר בודאי שהי' לו חמץ בפסח וזה פשוט

ה) נ"ל דדוקא על מקרה שנמצא בדבר ברשות א' אמרי' כאן נמצא המקרה ברשות זה כאן הי' המקרה ברשות זה בדבר זה אבל לומר על חפץ שהוא עתה ברשות זה שהי' מעולם ברשות זה ולא ברשות אחר זה לא שמענו דודאי שכיח מכירה ונתינה שחפץ יוצא מרשות לרשות ודוגמא לזה בשבת ח' דאין איסור רק הוצאה מרשות לרשות ולא הוצאת רשות עיי"ש ברש"י ד"ה רחבה

ו) נ"ל לפמ"ש בחולין נ"א ד"ה המוציא שהקשו מנדה נ"ח בדקה עצמה וחלוקה והשאילתה לחברתה היא טהורה וחברתה תולה בה ומפרש ר"ש דלענין דינא תנן דלא מחייבה חברתה לכבס הבגד ואמאי לא אמרי' כאן נמצאו וכאן הי' וכו' ותי' דגבי חלוק לעולם הוא ברשות הראשונה בעלת חלוק שלא בא ליד השני' בתורת מכר אלא בתורת שאלה ולא שייך למימר ברשות שואלה נמצאת ולא ברשות בעלת חלוק עיי"ש וה"נ אני אומר כיון דקי"ל דחמץ אינו ברשותו של אדם רק לענין בל יראה עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו א"כ א"א לומר כאן נמצא ברשותו כאן הי' ברשות זה בפסח שהרי בפסח ודאי לא הי' ברשות זה דאינו ברשותו רק לענין בל יראה ועתה ל"ש ברשותו לענין ב"י כלל רק רשות גמור וא"ש נכון. ובזה הנני חותם בברכת התורה ולומדי'

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קפ"ט

שיל"ת ב' אויפאלו יום א' נשא תרמ"ט לפ"ק

ישא הרים שלום לתלמידי הרבני החו"ש וכו' מו"ה יודא ווייס נ"י בק"ק נייטרא

מכתבך קבלתי וכו' ומה ששאלת איך לנהוג בסעודה שלישית בע"פ שחל להיות בשבת ועיניך שפיר חזו מ"ש רמ"א סוס"י רצ"א וסי' תמ"ד אלא שראית בביתי שאני נוהג גם לחלק סעודת שחרית לשנים ואמינא לך טעמא דידי ותחילה אשיב על מה שנתקשית בדברי רש"י פסחים י"ג ד"ה מזון שתי סעודות ופירש"י ולא שלש דכל ג' סעודות דשבת ערבית ושחרית ומנחה וע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה ותמהת למה צריך רש"י דע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה ת"ל שהוא חמץ ובין לר"מ ובין ר"י אסור אח"צ עכ"ד ולומר דכונת רש"י באמת דע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה משום איסור חמץ א"א לומר כן דאפי' לר"מ אסור מה' שעות ולמעלה אבל כבר עמד הפנ"י בזה. ולפענ"ד נראה דהנה תמיה לי טובא הרי הא דאסור לאכול ע"פ מן המנחה ולמעלה היינו מנחה קטנה וכמו שפי' רשב"ם שם וכן נראה מדברי רש"י שם בגמ' ד"ה מט' שעות שפי' היינו סמוך למנחה וכן מבואר באו"ח סי' תע"א והרי זמן סעודת שלישית הוא מזמן מנחה גדולה דהיינו משש ומחצה כמבואר באו"ח סי' רצ"א ס"ב וא"כ אי לאו משום איסור חמץ ואי' אכילת מצה בע"פ כל היום הוי שרי לאכול פת בזמן סעודה שלישית דהיינו במנחה גדולה ואיך כתב רש"י דע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה ומצה עשירה באמת מותר לאכול אז ועי' תוס' ר"פ ע"פ ד"ה לא ובאו"ח רס"י תע"א ורס"י תמ"ד. ואנו אין לנו בזה אלא לומר דס"ל לרש"י דבאמת זמן סעודה שלישית אינו אלא מן המנחה קטנה ולמעלה ובאמת גם בתוס' ורא"ש ומרדכי בשבת קי"ח שמהם מקור דין זה דסעודה שלישית הוא דוקא במנחה אינו מבואר שהוא דוקא במנחה גדולה ואפשר דמנחה קטנה קאמרי אלא כלפי מה דס"ל לבה"ג שהביא הר"ן שם דא"צ להיות דוקא ערבית ושחרית ומנחה אלא יכול לחלק סעודת שחרית לשנים ע"ש או אולי אין לה קבע וכמ"ש בחי' ר"ן שם לענין סעודה ד' דר' חידקא ופוסקים הנ"ל פליגי דסעודה ג' צריך דוקא במנחה ס"ל לרבינו ב"י דאין לעשות פלוגתא רחוקה ולדידהו נמי סגי במנחה גדולה אבל מדברי רש"י הנ"ל מוכח בהדי' דבעי לאכול סעודה שלישית דוקא במנחה קטנה ותימא על מרן ב"י שלא הביא דברי רש"י אלו

והנה לכאורה קשי' למה דמבואר בתוס' פסחים ק"א ד"ה ובקידושא דמה שלא הי' מקפיד על סעודת שבת שלא לאכול בלא נר משום שיוכלו לעשות למחר ג' סעודות וכן כתב האשר"י שם ומביא רמ"א רס"י רצ"א א"כ נראה דגם אם סעודה ג' צריך דוקא במנחה מ"מ אם יודע שיאנס אז ולא יוכל לאכול סעודה ג' אוכל שתי סעודת קודם חצות דהרי סעודת ערבית לכ"ע זמנה בלילה ומ"מ יש לה תשלומי' ביום וא"כ ה"נ סעודה שלישית אף דזמנה במנחה מ"מ יש לה תשלומי' קודם הזמן ועי' מגילה ה' דיש שמקדימי' התשלומין קודם הזמן רק בהנך דלא מטי זמן חיוביהו מאחרי' או בט"ב משום דלא מקדימי' פורעניות וכאן מטי זמן חיוביהו דיום הוא שנתחייב בשלשה סעודות כנ"ל א"כ כיון שהוא אנוס וא"י לאכול סעודה שלישית אחר חצות אמאי לא יאכל ב' סעודת קודם חצות לתשלומין והי' לו לשייר מזון ג' סעודות ואף דיכול לקיים במצה עשירה כמבואר בסי' תמ"ד ועי' ברכי יוסף שם בשם רדב"ז מ"מ משום הפסד תרומה הי' ראוי' שיאכלנה בשחרית דגם זה מקרי אונס שלא להפסיד התרומה ועיי' מג"א סי' רע"ד וברכ"י סי' ער"ב: