בית שערים אורח חיים קצו

ולדעת בעה"מ שהביא הטור סי' תמ"ג לר"ש מותר באכילת חמץ עד הלילה ואף איסור דרבנן אין כאן א"כ דילמא ראב"י כר"ש ס"ל וגם לענין אכילת חמץ לא מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר ומה פריך שפיר קאמר לי' וכו' ע"כ. הנה בהשקפה ראשונה עלה בדעתי דלק"מ דהא עכ"פ מצינו יום שמקצתו מחויב בתשביתו ואסור להשהותו ומקצתו אינו מחויב ומותר להשהותו שוב מצאתי בצל"ח במקומו שעמד בקושי' ותי' כנ"ל

אבל לפענ"ד המעיין בפני' בבעה"מ בסוגי' דפסחים ז' יראה להדי' שאסור גם לר"ש באכילה ובהנאה משש ולמעלה מדרבנן מיהת. וז"ל שם ואי אכל לי' מיכל משש שעות ולמעלה עד הערב אינו עובר באכילתו שאין לך השבתה גדולה מזו אבל לכתחילה וכו' ולא שרי' לי' לכתחילה למיכל ולא ליהנות בו אבל אם עבר וקידש חוששי' לקידושי' וכו' והביא ירושלמי דמבואר להדי' מודה ר"ש באיסור שהוא אסור איסורו מהו רי"א איסורו מד"ת [וכדעת תוס' ורא"ש בפסחים כ"ח דתשביתו היינו שלכדה"נ ויש לי אריכות דברים בזה במפרש ירושלמי שם ובנוב"י תנינא שהשיג עליו ואכ"מ להאריך] ר"י ור"י תרווייהון אמרי איסורו מדבריהם עיי"ש מבואר דגם לדעת בעה"מ אליבא דר"ש אסור לכהפ"ח באכילה מדרבנן משש שעות ולמעלה וא"כ שפיר מצינו גם לדידי' יום שמקצתו מותר באכילה ומקצתו אסור ופריך שפיר ופלא בעיני על הגאון צל"ח שלא הרגיש בזה

אלא דא"כ תיקשי על בעה"מ אמאי לא פסק לדרב גידל א"ר דאין חוששין לקידושין אפי' לר"ש ומה בין שש שעות לר"ש לשעה ששית לר"י דהוא ג"כ רק מדרבנן וכמו שהקשה רמב"ן במלחמותיו שם עיי"ש אבל לפענ"ד נראה לפמ"ש בחי' רשב"א קידושין נ"ח דיש דברי' שאסרו חכמים בהנאה ועשאוהו כשל תורה והפקיעו שם בעלי' ממנו ויש דברים אף שאסרו בהנאה מ"מ לא הפקיעו שם בעלי' מיני' עי"ש ולפ"ז בשלמא לר"י דאחר שש שעות אסור מה"ת בהנאה ואפ"ה חייבי' רחמנא בעשה דתשביתו א"כ גם בשעה ששית דאסרו חכמים בהנאה משום שלא יטעה בין שש לשבע ג"כ הפקיעו ממנו שם בעלי' לגמרי כמו בשעה שביעית ולהכי אין חוששין לקידושי' ומ"מ לא ביטלו ממנו עי"ז שא"י לקיים מ"ע דתשביתו בחמץ שלו ועי' סי' תל"ד ס"ב בהג"ה דהרי גילתה תורה דבמה שמופקע החמץ ממנו ע"י איה"נ דחמץ אינו מופקע מידי חיוב תשביתו רק דמחויב בתשביתו מצד שהי' חמץ שלו קודם שבא איסור חמץ אבל לר"ש לדעת בעה"מ שמותר באכילה ובהנאה עד הלילה מה"ת רק חכמים אסרו לאכול וליהנות והיינו רק לכתחלה אבל לא הפקיעו ממנו לגמרי שם בעלי' ע"י הפקר ב"ד ולכן שפיר חוששין לקידושי' דכיון דלא חשו משום שמא יטעה בין שש לשבע דגם בשבע אינו אסור מה"ת לא הפקיעו שם בעלי' וגם לא רצו להפקיע לגמרי דא"כ יהי' בטל ממ"ע דתשביתו ונהי דגילתה תורה בתוך זמנו דמחויב בתשביתו אף דאבה"נ ואינו שלו היינו כד' לתקן לאו דב"י שהוא נל"ע אבל קודם זמנו דאינו עובר בב"י אינו מחויב בתשביתו אם אינו שלו ולכן לא הפקיעו שם בעלי' לגמרי וחוששין לקידושין

ובזה מיושב מה שתמה בישועות יעקב סי' תמ"ג על רמ"א שם שכ' חמצו של עכו"ם אסור ליהנות ממנו ואמאי הא לדעת תוס' אינו אסור רק באכילה מה"ת ולדעת רז"ה מותר מה"ת אפי' באכילה ואפי' לשיטת הר"ן דאבה"נ מה"ת אינו רק משום מ"ע דתשביתו אבל בחמץ של נכרי דליכא תשביתו בשל אחרים למה אבה"נ. ולפימ"ש הרי אפי' לרז"ה דמותר באכילה מה"ת מ"מ אסור מדרבנן אפי' בהנאה מכ"ש לשאר פוסקים וא"כ חזינן דלאו משום מ"ע דתשביתו אסרו חכמים בהנאה וא"כ בשל נכרי נמי וא"ש

ואמנם עוד נ"ל דבר חדש עפימ"ש תוס' שבת כ"ד ע"ב ד"ה לפי שהק' למה אין שורפין תרומה טמאה ביו"ט הא אפשר ליהנות ממנו בשעת שריפה ותי' דהא דמותר ליהנות בשעת שריפה היינו אם שורפו לשם מצוות ביעור אבל אסור ליהנות ולהדליק לצורך עצמו וכיון דמדליק רק לשם מצות ביעור אסור ביו"ט עיי"ש. ולפי"ז אני אומר דהא דס"ל לבעה"מ שמותר באכילת עד הלילה היינו אם אוכלו לשם מצות תשביתו אפי' כדרך אכילה אבל אם אוכלו לשם הנאה ולא לשם מצוות ביעור אסור מה"ת דלהכי אהני מה דאפקי' רחמנא בלשון תשביתו שאסור לאכלו שלא לשם מצות ביעור. ולפי"ז גם לר"ש לדעת בעה"מ שפיר מצינו יום שמקצתו אסור באכילת חמץ ומקצתו מותר מה"ת באוכל שלא לשם מצות ביעור ופריך שפיר ולק"מ. ולפ"ז יצמח דין חדש דגם לבעה"מ אינו מותר באכילה עד הלילה אלא לבעלי' שמקיימין בו מצות תשביתו אבל לאחרים אסור באכילה מה"ת ועי' נוב"י או"ח מהדו"ק סי' ט"ו וא"כ א"ש פסק רמ"א הנ"ל דחמץ של עכו"ם אסור ליהנות בו כיון דבזה ליכא מצות תשביתו א"כ לכ"ע אסור מה"ת. ובזה יתיישבו עוד הרבה קושי' שנתקשו האחרונים על בעה"מ ותו לא מידי כעת. דברי ידידו הדו"ש

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קפ"ז

שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' לס' ויברך אותו שם תרס"ג לפ"ק

אלפי שלומים. מגבהי מרומים לחתן תמים, אהובי תלמידי הבחור כארזים גל אגוזים, חרוץ ושנון, וריח כלבנון. כמו"ה צבי הירש נ"י גראסמאן בק"ק ליסקא

מכתבך מיום ג' ח"ש בא אלי בזמנו ובשורה טובה תדשן עטים כי נתקשרת בקשר חיתן הנעשה יפות וברוך ד' המוציא אסירים בקושרות כי חרות על הלוחות על תקרא חרות אלא חירות שמחתני בכפלים יתן ד' שיהא זוויגך עולה יפה ללמוד תורה בטהרה ותהי' לעטרת צבי ולצפירת תפארה. סימן טוב סימני' דאורייתא ומזל טוב כטל יזל בעזר שפרה לך וחבלים נפלו לך בנעימים. לאורך ימים עדי יבא משיחינו הולך תמים. ועתה באתי על ד"ת כי לא הרשנו עתי עטי עד היום

בקידושין דף נ"ו הקשו תוס' ד"ה המקדש אמאי לא חשיב נמי חמץ בפסח ותי' פנ"י דבהני דחשוב רבותא קמ"ל דאפי' ש"פ להנות שלכדה"נ דמותר מ"מ א"מ מטעם שכתבו תוס' בתי' השני אבל חמץ בפסח א"י להנות שלכדה"נ דהא אסור להשהותו ועובר על ב"י וב"י ואין לו ביעור אלא שריפה ופשיטא שא"מ וכל העובר עליו ישתומם הא חשוב נמי כה"כ ובב"ח דאסורי' גם שלכדה"נ כדאמרי' בפסחי' כ"ה. וכתבת דמובא באחרוני' דאפי' באיסורי' דאסורי' שלכדה"נ מ"מ ח"ש שלכדה"נ מותר והסברת משום דבח"ש ליכא הנחת מיעיו רק הנאת גרונו ובשלכדה"נ ליכא הנאת גרונו לכן מותר וא"כ בכה"כ ובב"ח יכול ליהנות ח"ש שלכדה"נ והוא ש"פ ומ"מ א"מ מה"ט שכתבו תוס' אבל משא"כ בחמץ דלדעת הרבה אחרוני' גם בח"ש איכא אי' ב"י וחיוב תשביתו וא"י ליהנו' אפי' בח"ש שלכדה"נ שפיר לא קחשיב

הנה דברי האחרוני' שכתבת לא שמיע לי ולא ס"ל ואחד אני יודע דעת ראבי' בטור או"ח סי' תרי"ב באוכלי' שאינן ראוי' דח"ש מותר עיי' בב"י שם ושם הסברא פשוטה כיון דח"ש אינו אסור רק משום דחזי לאיצטרופי למלקות וא"כ בשלכדה"נ אפי' לשיטות דאסור מה"ת מלקות ליכא וא"כ ח"ש לא חזי לאיצטרופי למלקות ולהכי מותר אבל בכה"כ ובב"ח דלוקי' שלכדה"נ וא"כ ח"ש חזי לאיצטרופי למלקות וודאי ח"ש אסור מה"ת אפי' שלכדה"נ

ומה שהסברת דבח"ש ליכא הנאת מיעיו עינך הטעתך בגמ' חולי' ק"ג ע"ב באכל ח"ז והקיאו דשם הפי' דליכא הנאת מיעיו בכשיעור אבל איכא הנאת מיעיו בח"ש וכן מבואר שם ברש"י להדיא וגם מה דפשיטא לך דבשלכד"א ליכא הנאת גרונו מוכח משם להיפך דאר"י אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל ח"ז אחר חייב מ"ט הרי נהנה גרונו בכזית וכתב רש"י והא דר"א אר"י פליגא אדר' דימי וכו' חלקו מבחוץ פטור וכו' מבואר דרש"י ס"ל דכאן באמ"ה מיירי ועיי' מהרש"א שם והרי כל אכילת אמ"ה שהוא משהו בשר גידי' ועצמות והוא שלכדה"נ ועיי' פמ"ג בשפ"ד רסי' ס"ב ואפ"ה קאמר הרי נהנה גרונו בכזית

ומאז אמרתי ביישוב דברי פנ"י דלא לשוי' ח"ו כטועה בדבר משנה דאיירי בה דע"כ לא הוצרך לומר דאעפ"י דש"פ בשלכדה"נ א"מ אלא בהני איה"נ שהם מי הנקברי' דאפרן אסור אבל בכה"כ שהוא מן הנשרפי' דאפרן מותר כמבואר שלהי תמורה אעפ"י דאסור שלכדה"נ שפיר אשמעי' אע"ג דיכולה ליהנות באפרה ש"פ אפ"ה אינה מקודשת מטעם שכתבו תוס' דלא סמכה דעתה וכו'. וגבי בב"ח אף דהוא מן הנקברי' כמבואר סוף תמורה וכל הנקברי' אפרן אסור מ"מ נ"ל עפמ"ש דג"מ ביו"ד סי' קכ"ג עמ"ש בשו"ע שם סי"ד החרצנים והזגים של עכו"ם וכן שמרי יין שלהם תוך יב"ח אסורי' בהנאה וכתב ש"ך ס"ק כ"ו וז"ל וכתב ב"י בשם או"ח אם שורפן אפי' תוך יב"ח אפרן מותר עכ"ל והעתיקו ד"מ וצ"ע דהריב"ש סי' רצ"ה כתב דבסתם יינם קי"ל דאפרן אסור כמו עצי עכו"ם וכו' ותי' דג"מ דוודאי אם גוף הדבר אסור כולו באי' ע"ז כמו חטי' שלקחם בשכר יי"נ בע"ז דף ס"ב או יי"ש שנעשה מיי"נ כנדון דריב"ש גם אפרן אסור אבל שמרי יין השמרי' בעצמם אין בהם שום אי' רק משום לחלוחית יין שבהם ומשו"ה להרבה פוסקי' מותרי' אחר יב"ח שכבר כלה כל הלחלוחית ואפי' לר"ת דס"ל דאסור הטעם משום דסובר דלא כלה כל הלחלוחית אבל אם שרפם דודאי כלה כל הלחלוחית יין ונשאר רק אפר השמרי' שפיר אפרן מותר ע"ש ולפ"ז נ"ל גם בב"ח למ"ד אפשר לסוחטו מותר ואין אי' אלא כל זמן שבב"ח מעורבי' זע"ז וא"כ כששורפי' דכלה כל הלחלוחי' ואין בשר וחלב ולא טעמם מעורב זב"ז ועיי' ר"ן חולין קי"א שפיר אפרן מותר וא"כ סד"א דמקודשת באפרן וקמ"ל מתני' דאינה מקודשת אי משום דאפשר לסוחטו אסור וממילא דגם אפרו אסור אי משום דאפי' אפשר לסוחטו מותר ואפרו מות' אפ"ה אינה מקודשת מטעם שכתבו תוס' בתי' השני וא"ש

ומ"ש ליישב בזה קושי' אחרוני' בהא דשאור בכזית וחמץ בככותבת דמאי נ"מ בזה הא לענין אכילה לכ"ע בכזית ולב"י אי לענין