בית שערים אורח חיים קצד

כלום על קושיתך דאכתי דלמא רק פ"ר לא מקרי זמנו קבוע אבל פ"ש דאין לו תשלומין מקרי זמנו קבוע כקושיתך. ועוד דאם פ"ש מקרי אין זמנו קבוע אמאי דחי שבת

ועוד הי' נ"ל דבר חדש דהמעיין ברש"י פסחים פ"ד יראה דהאי דבטמא אין בו משום שבירת עצם אפי' בבא בטומאת צבור היינו משום דטומאה דחוי' היא בצבור ולא הותרה והוי פסול ולפ"מ דמשמע מדברי רמב"ם פ"ד מביאת מקדש הט"ז הא דס"ד ילפי' מהאי דטמאי' יחידי' נדחי' לפ"ש וא"כ קודם שנ' פ' פ"ש הי' גם בפסח הבא בטומאה משום דהא הוי ס"ל דהותרה ולאו פסול הוא

וקושי' מהרש"א הנ"ל תמוה בעיני חדא לפמ"ש תוס' יומא ו' ע"ב ד"ה אמר דכיון דלאו כל ישראל מייתי פסח א' בשותפות מהדרי' אטהרה א"כ י"ל דמשו"ה צריך במועדו גבי פסח ולא הוי בכלל כל ק"ץ משום דלאו כ"י מייתי לי' בשותפות ועוד דהא כל קרבנות צבור הבאים בטומאה אינן נאכלי' בטומאה חוץ מפסח שמתחילתו אינו בא אלא לאכילה כדקתני בפסחים ע"ו וע"ש ברש"י וא"כ משאר קרבנות צבור לא הוי ידעי' דפסח בא בטומאה דהו"א כיון שמתחילתו אינו בא אלא לאכילה אינו בא כלל בטומאה קמ"ל במועדו גבי פסח דבא בטומאה וע"כ אדעתי' למיכלי' שרי' רחמנא וצ"ע [ע"ל סי' שי"ז]

ומ"ש דעדיין קושיתך על הנוב"י במקומה לר"מ הוא דבר בטל דרש"י נקט כן משום ר"י וה"פ בין לר"מ בין לר"י וכו' חמץ אינו אסור מה"ת בב"י לר"י ובאכילה בין לר"מ בין לר"י אלא משש שעות וכו' וכך הוא המדה ודרך הלימוד. ובזה יהי' שלום בחילך. חזק יאמץ בתורה ויראת שמים. וחן וכבוד יתן ד' לך. אורך ימים ושנות חיים כנפשך ונפש אביך הנאמן דוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם

תשובה קפ"ג

שיל"ת ב' אויפאלו ד' ויקרא תרנה"ל

שוכ"ט לחתני אהובי הרב הגדול וכו' מו"ה יוסף צבי סופר נ"י רב בק"ק ה' שאמשאן

אחרי הודיע משלומינו וכו' ואודות שאלתך באיש אשר כואב ברגלו ומתחיל' הי' גם בסכנה ורפואתו ששורה מלח בשפיריטוס ומניח על מכתו אם מותר לעשות רפואה זו בפסח כבר ראו עיניך ביו"ד סי' קנ"ה דמתרפאי' בכל איה"נ של תורה אפי' בחולה שאין בו סכנה שלכדה"נ

אבל מ"ש שטוב יותר ליקח אונדעסטיללירטען שפיריטוס דאז ודאי הוי שלכדה"נ אינו כן ותהי' להיפך כמ"ש צל"ח פסחים כ"א דדוקא דבר שראוי לאכילה אז מקרי שאר הנאות שלכדה"נ כיון שיוכל ליהנות ממנו הנאה יותר חשובה דהיינו אכילה אבל אם עירב בו דבר מר עד שאינו ראוי לאכילה אז עומד לשאר הנאות ומקרי אכילה שלכדה"נ כמ"ש רמב"ם בפ"ה מיסוה"ת ובפי"ד ממ"א הי"א אבל שאר הנאות מקרי כדרך הנאתו ע"ש וא"כ ה"נ מקרי יותר שלא כדה"נ שפיריטוס הראוי' לשתי' מאם אינו ראוי' לשתי'

אלא דמ"מ נ"ל דז"א לפמ"ש המל"מ פי"ד מאבל דהיכי דאכילה והנאה מחד קרא נפקי היכי דנפסל מאכילת אדם ומותר באכילה מה"ת ממילא מותר גם בהנאה מה"ת וכיון שאין בו רק אי' דרבנן מותר להתרפאות אפי' כדרך הנאתן כמבואר בש"ך סי' קנ"ה סקט"ו ואפי' בחולה שאין בו סכנה

אך דא עקא כיון שהשפיריטוס הי' ראוי מתחילה לשתי' צריך לבערו עד שיפסל מאכילת כלב כמבואר סי' תמ"ב ס"ט ועי' במג"א שם סק"א ואפשר דעובר על ב"י מה"ת אף שאינו ראוי לאכילה ועי' פר"ח סי' תס"ו וא"כ אסור לישראל להשהותו בביתו בפסח וא"כ אין תקנה רק ע"ד שכ' מג"א סי' תס"ו בשם כ"מ שימכרנו קודם פסח לעכו"ם והעכו"ם יטבול הסרמטוטי' באונדעסטיללירטען שפיריטוס שלו ויניח ע"ג מכתו

אך במקו"ח שם שדי בי' נרגא כיון שהנכרי נתנו לו להפסידו לגמרי נעשה שלו אף שאינו מכווין להקנותו ע"ש. אבל לפענ"ד למ"ש ר"ן ורשב"א בנדרים ל"ד ע"ב וכן הוא בהלכות הרמב"ן ופי' נמ"י שם דאם אזמני' על הככר גם בשעת אכילה הוא של המזמין ולא של המזומן ע"ש כיון שאינו נותן לו רק ליתנו לתוך פיו א"כ ה"נ כיון שאין העכו"ם נותן לו רק להניחו ע"ג מכתו ואם רוצה ליטלו משם הדין עם העכו"ם ליקחו ממנו בחזקה א"כ גם בשעה שהוא ע"ג מכתו אינו שלו ואינו עובר אב"י ולק"מ. ואפשר לזה נתכווין פמג"ד שם שכ' כיון שאין מתכווין לקנותו רק לרפואה וכו' וא"כ שרי כנ"ל

ואם אינו נבלע בסמרטוטי' שפיריטוס כשיעור יש לצרף שיטת גדולי אחרונים דלענין ב"י ח"ש מותר מה"ת ועי' דג"מ סי' תמ"ב ושג"א סי' פ"א וכיון שאינו ראוי לשתי' כלל אפי' מדרבנן אינו חייב לבער כמ"ש מג"א סי' תמ"ב סק"י ע"ש ויש לצרף גם דעת פנ"י דיי"ש זיע בעלמא הוא לכן נ"ל ע"ד פשוט להתיר לעשות כן מאונדעסטילירטען שפיריטוס של עכו"ם והעכו"ם יעשה הרטי' בביתו ויניחו בעצמו ע"ג מכתו ולא יקנה לו רק לרפואה זו ובזה יצאנו מידי כל החששות, וד' ישמרנו ממשהו חמץ וישמחנו בשמחת יו"ט כנפשך ונפש חמיך דוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קפ"ד

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק ויחי תרס"א לפ"ק

יהי שלום בחילו להמופלג מלא פלג מו"ה וכו'

מכתבו הראשון וגם השני הגיעני וכדי לעורר קנאת סופרי' ירבה חכמה הנני להשיב ומה שהעיר על סתירת הצל"ח דבריש פסחים כתב דבע"פ אחר חצות עובר בעשה דתשביתו ושם דף ו' ד"ה משש כתב דאינו עובר בעשה דתשביתו עד שתחשך. לק"מ ואין כאן סתירה כלל דבדף ו' לא כתב אלא דאינו עובר בע"פ אחר חצות על עשה דתשביתו בכל רגע כמו שעובר בב"י ואם השבית רגע קודם שחשכה לא עבר על עשה זו אבל אם לא השבית עד שחשכה עבר על עשה זו לפי שלא השבית ביום י"ד אחר חצות המני' דמילה בשמיני דאם מל קודם שתחשך לא עבר על עשה דוביום השמיני אף שלא מל עד סוף היום אבל אם לא מל גם בסוף היום ודאי עבר עשה דוביום השמיני ומ"מ יפה כתב בריש פסחים דמשו"ה בחרו בבדיקה ולא בביטול לפי דביטול לא מהני אלא משום דבלאה"נ אינו ברשותו כיון שאסבה"נ וכמ"ש הר"ן ובע"פ אחר חצות דאכתי מותר בהנאה לר"ש לא מהני ביטול ואף דלדידי' אינו עובר בב"י עד הלילה מ"מ כיון דהביטול לא מהני ולא השביתו אפי' בסוף היום עבר על עשה דתשביתו עכ"פ פעם אחד וזה פשוט ואם אולי ימלא בדוחק משמעות הלשון דלא משמע כן אין לדקדק כ"כ בלשונות אחרונים

וגם מ"ש בשם הגאון מבערזאן נ"י דנעלם מן הצל"ח דברי מג"א סי' תמ"ד סקי"א שכתב ועשה דתשביתו חמיר טפי שכל שעתי' עובר עליו ע"ש. לבבי לא כן ידמה דהצל"ח לא כתב דאינו עובר עשה של תשביתו בכל רגע רק בע"פ אחר חצות דאינו עובר עד שיעבור עליו היום ולא השבית אבל אחר שעבר עליו היום ולא השבית שוב עובר על עשה זו בכל רגע וכמ"ש מג"א ואל תתמה ע"ז כי מצינו כזאת ברפ"ק דר"ה דאינו עובר בבל תאחר עד שיעבור עליו ג' רגלי' וכיון שעברו עליו ג' רגלים בכל יום ויום עובר בב"ת. ומכ"ש כאן די"ל דמשהגיע לילה ועובר בכל רגע על ב"י עובר נמי על עשה דתשביתו בכל רגע ורגע ומ"ש מג"א דבכל שעהי' עובר בעשה דתשביתו היינו בפסח ואף דמפשטות הדברים שם נראה דאפי' יכול לחזור אחר המילה קודם הלילה ולבער נמי חוזר קודם המילה כדי לבער חמצו אף דאז אכתי אינו עובר בעשה דתשביתו כל רגע הא לא קשי' דכיון דמשכחת דעובר בעשה דתשביתו בכל רגע דהיינו בפסח עצמו שוב חמירא האי עשה דאפי' בי"ד דאינו עובר בכל רגע נמי דחי עשה אחריתא דקילא דלא משכחת בה שיהא עובר בכל רגע וכעין זה כתבו ראשונים בהאי דכתובות מ' דאי אמרה לא בעינא מי איכא לעשה כלל ומשו"ה אפי' כי אמרה בעינא נמי קילא עשה זו עי' ש"מ שם וכן בהאי דיבמות ה' שכן ישנו בשאלה ומשו"ה אפי' נדר ברבים וע"ד רבים דליתא בשאלה נמי קילא עשה זו משום דמשכחת לה בשאלה וה"נ כיון דעשה דתשביתו משכחת לה שעובר בכל רגע בפסח שוב גם בי"ד דאינו עובר בכל רגע חמירא ודחי עשה אחרת דמילה. וזה מדוקדק בלשון מג"א שכתב ועשה דתשביתו חמיר טפי שכל שעתא עובר עליו והנך תיבות חמיר טפי הם למותר ולא הו"ל למימר אלא ועשה דתשביתו כל שעתא עובר עליו אלא כדכתיבנא דאפי' בזמן שאינו עובר בכל שעתא נמי חמיר משום דיש זמן שעובר בכל שעתא. משא"כ במילה לא משכחת שיהא עובר בעשה בכל שעתא דביום ח' אינו עובר על עשה דביום השמיני עד שיעבור היום ולא מל ואח"כ אין שום מצוה מיוחדת על האב למול כמ"ש מחה"ש שם רק שהוא מחויב למולו כמו שב"ד וכל ישראל מחויבי' ולאו מצוה דילי' הוא ולא רמי' עלי' יותר מעל כל ישראל ועי' תוס' סוכה מ"ב ד"ה מהו דתימא אבל מצוה דילי' של אב אינה אלא ביום ח' ובעשה זו א"א שיעבור בכל שעתא רק פ"א כשעבר יום ח' ולא מל ובזה מיושב מה שקיהה מחה"ש שם על המג"א. וא"כ אין סתירה כלל מדברי מג"א לדברי צל"ח

ומה שביקש' לבאר לו התוספתא ספ"ק דחגיגה וזה תוארה היתר נדרים פירחים באויר וכו' הלכות שבת וחגיגות ומעילות כהררי' התלוי' בשערה מקרא מועט והלכות מרובות אין להם על מה שיסמכו מכאן הי' ר"י אומר צבתא בצבתא מתעבדת קמייתא מאי הוית הא לאו ברי' הות ופותר אין לה מה ענין זל"ז ועי' פסחים נ"ד. הגם כי אין דעתי נוחה כי צעירי ימים יבלו זמנם בחיפוש דברי' מפליאים והלא טוב יותר ללמוד גפ"ת ושאר דברים הצריכים ראשונים ופוסקים מ"מ