בית שערים אורח חיים קצא

עוד ח"ש בכא"פ וזה הוא קושי' לר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת אלא דר"ל ס"ל דודאי אם אין בדעתו לאכול יותר מח"ש הו' שלכד"א ומותר מה"ת ואפי' אוכל אח"כ עוד ח"ש בכא"פ פטור משום דאכילת ח"ש ראשון הי' שלכד"א ובטלה דעתו וא"כ ל"ש חזי לאצטרופי כלל דהא באמת אינו חזי לאצטרופי אבל אם בדעתו לאכול עוד ח"ש בכא"פ זה הוי כד"א לתת בפ"א לתוך פיו רק ח"ש ואסור מה"ת ושפיר מצטרף והיינו כונת הירושלמי מודה ר"ל בעתיד להשלים וא"ש

ומענין לענין כתבת ליישב קושי' פלתי סי' ק"י על ירושלמי דמשני דמשו"ה אין עושי' יו"כ ב' ימים מס' מפני הסכנה א"כ לר"ל דח"ש מותר מה"ת תקשי לא יאכל וישתה רק פחות מכשיעור וקיים עינוי דאו' ומ"מ אין כאן סכנה. וכתבת למ"ש מל"מ פ"א מחמץ בדעת הרא"ם דבהא פליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל דסתם אכילה כ"ש משמע ור"ל סתם אכילה משמע כזית ומשו"ה ח"ש מותר מה"ת וק"ל למ"ש ר"ן פ' יו"כ דכיון דמנעל אסור ביו"כ גם שאר מיני' הוי דרך מלבוש א"כ לר"ל אמאי ח"ש מותר כיון דכזית שלם אסור א"כ ח"ש הוי אכילה אך זה שיבוש דהא יכול לאכול ח"ש היתר לכן לא הוי ח"ש אכילה ולפי"ז ביו"כ דהכל אסור וא"י לאכול רק ח"ש א"כ הוי ח"ש אכילה ואסור מה"ת ומיושב קושי' פלתי. וזה ג"כ טעם ירושלמי דמודה ר"ל ביו"כ. הנה השתא דאתית להכי אינך צריך לפלפולך רק דירושלמי לשיטתו לק"מ קושי' פלתי דביו"כ גם ר"ל ס"ל ח"ש אסור מה"ת יהי' מאיזה טעם שיהי'

אבל דבריך אינם מחוורי' כיון דלר"ל סתם אכילה בכזית א"כ כ"מ שאמרה תורה לא תאכל פירושו כזית ומשו"ה ח"ש מותר וא"כ מה בכך שאינו רשאי לאכול כשיעור מ"מ לא אסרה תורה אלא כזית ולא פחות ומה בכך אם ח"ז הוא דרך אכילה או לא התורה לא אסרה רק כזית שהוא פי' לא תאכל סתם ועוד דגבי יו"כ שיעורא בכותבות שהוא יותר מכזית וגם כזית הוי ח"ש וא"כ ודאי אין לומר דהטעם דח"ש מותר משום דאין זה דרך אכילה וע"כ מותר מטעם אחר וא"כ מה בכך שא"י לאכול כשיעור מ"מ ח"ש מותר מה"ת ועוד דביו"כ לא כתי' כלל אכילה רק ועיניתם או לא תעונה ובפחות מכותבות ליכא יתובי דעתי' ואכתי איכא עינוי ומותר מה"ת אף שא"י לאכול ככותבות יתר דבריך נכונים ואין הזמן להאריך וה' שנותיך יאריך. בטוב ובנמימים. חמדת הימים. כנפש אביך הדוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ק"פ

שיל"ת ב' אויפאלו יום ו' לסדר ולהורות נתן בלבו תרמ"ד לפ"ק

שלום רב, לעוסק בחוקי חורב, ה"ה ידינ"פ הרב הגדול בתורה, קולע אל השערה, חריף ובקי, כמו"ה אברהם צבי נ"י

מכתבו היקר קבלתי וכו' ומה שנתקשה בפי' דברי הכ"מ בפ"י מתרומות הכ"ד על מ"ש הרמב"ם היתה התרומה הקדש לבדק הבית גנבה ואכלה וכו' אבל משלם קרן ושני חומשי' וכו' ולמי משלם אם הי' בה כזית ואין בה שוה פרוטה משלם לכהנים ואם יש בה ש"פ וכו' משלם להקדש וכתב הכ"מ בהכ"ג ומ"מ איכא למידק שהרי אמרו שם בפסחים אי דלית בה ש"פ קרן נמי לא לשלם ואהדר לי' לעולם דאית בי' ש"פ ומשמע דלד"ה כי לית בי' ש"פ קרן נמי לא לשלם ואיך כתב רבינו אם הי' בה כזית ואין בה ש"פ משלם ע"ש. והתפלא כמ"ה הלא בהגמ' קאי בפחות מכזית ובפחות מש"פ ובזה לד"ה קרן נמי לא לשלם מש משא"כ הרמב"ם קאי בכזית ובזה שפיר משלם אפי' אין בו ש"פ דא ודאי קושי' וצ"ע רב

והנלפענ"ד דבחולין צ"ו פליגי ר"י ורבנן באכלו ואין בו כזית דר"י פוטר משום דאכילה כתיב בי' ורבנן האי אכילה דכי אית בי' ד' וה' זיתים ואכל חד כזית מיחייב ור"י מעל כף הירך נפקא וע"ש בתוס' ד"ה ור"י מבואר דמלשון אכילה ילפי' או לפטור בפחות משיעור אכילה ואז לא ילפי' חיוב בשיעור אכילה ומשו"ה צריך לר"י על כף הירך או דילפי' מיני' חיוב בשיעור אכילה ואז לא ילפי' מיני' פטור בפחות משיעור אכילה ומשו"ה לרבנן אפי' באין בו כזית חייב אבל תרתי לא ילפי' מיני' חיוב בשיעור אכילה ופטור בפחות משיעור אכילה. ולפ"ז כאן באכילת תרומה דילפי רבנן בכזית מדכתיב כי יאכל קודש אין ללמוד אלא חדא מתרתי או לחיוב אם יש בו כזית אפי' אין בו ש"פ ואז אין למדי' לפטור ביש בו ש"פ ואין בו כזית או להיפך שאנו למדי' לפטור באין בו כזית אפי' יש בו ש"פ ואז אין לחייב באין בו ש"פ אפי' יש בו כזית אבל ללמוד שניהם א"א לחייב ביש בו כזית אפי' אין בו ש"פ ולפטור באין בו כזית אפי' יש בו ש"פ

אך יש לחלק דהתם בגיד כתיב ע"כ לא יאכלו בנ"י דהיינו אכילה את גיד הנשה דהיינו ברי' וס"ל לר"י כיון דכתיב אכילה וברי' כונת התורה דבעי' שניהם שיהי' כזית ויהי' ברי' וברי' בלא כזית פטור וכזית בלא ברי' נמי פטור אי לאו דכתיב על כף הירך דחייב על כזית בלא ברי' אבל זה נשאר דעל ברי' בלא כזית פטור ורבנן ס"ל דכונת התורה דחייב על אכילה בלא ברי' ועל ברי' בלא אכילה אבל הכא דלא כתיב רק ואיש כי יאכל קודש ופי' אכילה בכזית שפיר ילפינן מיני' לחיוב ולפטור דחייב בכזית אפי' אין בו ש"פ ופטור בפחות מכזית אפי' יש בו ש"פ דהכל תלוי בשיעור כזית דגבי מעשה עברה לא כתיב ש"פ רק אכילה אלא דלאבא שאול האי ונתן דכתיב גבי עונש מיותר וגילה הכתוב דהכל תלוי בש"פ וכי יאכל הוא רק פרט למזיק אבל לרבנן דונתן אינו מיותר רק אתי לדבר הראוי להיות קודש שוב נשאר כי יאכל לשון אכילה כמו בכל איסורי' שבתורה וילפינן מיני' תרתי

והנה המקשן שם בפסחים דפריך אי לית בי' ש"פ אפי' קרן נמי לא לישלם ואי אית בי' ש"פ חומש נמי לישלם ע"כ לא ס"ל כחילוק הנ"ל דכאן ילפינן תרתי מלשון אכילה דא"כ לא הוי פריך מידי כתי' הגמ' רק ס"ל דחדא הוא דילפי' לחיוב ביש בו כזית אפי' אין בו ש"פ אבל לא לפטור ביש בו ש"פ ואין בו כזית ומשו"ה פריך שפיר ואי דאית בי' ש"פ חומש נמי לישלם וס"ל לכ"מ דהמתרץ לא נד מסברת המקשן דלא ס"ל חילוק הנ"ל למילף תרתי אלא ס"ל נמי כסברת המקשן דחדא הוא דילפינן רק דמשני דהאי חדא דילפי' הוא לפטור דאפי' יש בו ש"פ אם אין בו כזית אינו משלם חומש ולפ"ז א"א למילף דביש בו כזית ואין בו ש"פ לחיוב דהא חדא הוא דילפי' כנ"ל וא"כ תקשי לרמב"ם איך מיחייב לשלם אפי' יש בו כזית אם אין בו ש"פ

אלא דהי' אפשר לומר דלא אימעיט פחות מש"פ אלא מחומש ולא מקרן וכונת רמב"ם דמשלם קרן באין בו ש"פ ויש בו כזית אבל ז"א דהרי הגמ' פריך שם אי דלית בי' ש"פ אפי' קרן נמי לא לישלם אלמא דהיכא דאין משלם חומש כדין אוכל תרומה בשוגג אפי' קרן נמי אינו משלם כדין כל ממון שאין בו ש"פ. וזה כונת כ"מ בקושיתו שהרי אמרו שם אי דלית בי' ש"פ קרן נמי לא לישלם ואהדר לי' לעולם דאית בי' ש"פ משמע דלד"ה כי לית בי' ש"פ קרן נמי לא לישלם וכו' כנ"ל וע"ז תי' ואפשר לומר דהאי קס"ד הוא פי' דלא ילפינן אלא חדא. אבל לפום קושטא דמילתא כיון דת"ק יליף מדכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה דהיינו תרומה ואכילה בכזית הרי תלה הכתוב הדבר בכזית ואפי' אינו ש"פ פי' דהתרצן משני דתרווייהו ילפי' מיני' לפטור ביש בו ש"פ ואין כזית ולחיוב ביש בו כזית ואפי' אין בו ש"פ וכחילוק הנ"ל וא"ש

ובדרך פלפול נ"ל דבאמת יש להבין למאי דפסק הרמב"ם שם בפ"י דתרומות ה"ו כמ"ד פסחים ל"ב דלפי דמי' משלם ועי' כ"מ שם א"כ אמאי ביש בו כזית ואין בו ש"פ משלם הא כיון דאין בו ש"פ אינו בר דמי' וכדמקשי' התם למ"ד לפי דמים משלם חמץ בפסח בר דמים הוא ועי' תוס' קידושין נ"ו והארכתי בזה בסוגי' דתרומת חמץ. אבל הדבר פשוט דבאמת גם פחות מש"פ בר דמי' ואסור לגנוב ולגזול פחות מש"פ וכמ"ש הרמב"ם פ"א מגניבה וגזילה ה"ב אלא דאינו מחויב לשלם פחות מש"פ משום דפחות מש"פ מחל אינש וכמ"ש רש"י בע"ז ע"א ע"ב ד"ה ב"נ דגבי ישראל לאו ממונא הוא דמחלי עלי' ע"ש וכיון דתשלומי תרומה א"י למחול כדתנן פ"ו דתרומות מ"א אם רצה כהן למחול א"י למחול שוב גם פחות מש"פ הוי ממון ושפיר כתב הרמב"ם דחייב לשלם

אמנם בטעמא דמילתא דתשלומי תרומה א"י למחול כתבו תוס' פסחים כ"ט ד"ה מאן וכתובות ל' ד"ה זר משום דתשלומי תרומה הוי לכפרה על עבירת וכל זר לא יאכל קודש וחייב לשלם דבר הראוי להיות קודש ועי' ברע"ב פ"ו דתרומות הנ"ל ומשו"ה א"י למחול ולפ"ז קשי' לי מאי פריך שם בפסחים ל"ב אי דלית בי' ש"פ קרן נמי לא לשלם הא קי"ל ח"ש אסור מה"ת כר"י וא"כ נהי דמיירי באין בו כזית מ"מ כיון דח"ש אסור מה"ת צריך לשלם משום כפרה ולפ"ז כיון דבעלמא פחות מש"פ הוי ממון אלא דאין הב"ד נזקקים לפחות מש"פ משום דישראל מחל וכאן כיון דהוא לכפרה א"י למחול ושפיר משלם ואי דא"כ חומש נמי לשלם ז"א דמיעטי' קרא דכי יאכל קודש ואכילה בכזית אבל קרן משלם דלא מיעטי' קרא רק מחומש ולא מקרן כמו דאמרינן בכל איסורי' דלא מיעטי' רק ממלקות ולא מאיסור ועי' במל"מ פ"א מחמץ ה"ז. אך למאי דמסקו תוס' בכתובות הנ"ל דאין הכפרה תלוי רק בהפרשה ולא בנתינה לכהן והא דאין הכהן יכול למחול היינו רק שלא יפריש א"כ פריך שפיר אי דלית בי' ש"פ אמאי משלם ואי לכפרה די בהפרשה

ולפ"ז ליתא למ"ש בטעם הרמב"ם וזה הי' קושי' כ"מ וע"ז תי' דודאי לפי הס"ד דביש בו ש"פ אפי' אין בו כזית חייב חומש הוי ס"ל דבש"פ דיש בו דין ממון תלוי הכפרה בתשלומין לכהן אבל באין בו ש"פ תלוי הכפרה בהפרשה אבל למאי דמסיק דאפי' יש בו ש"פ אינו מחויב בחומש רק בכזית א"כ הכל תלוי בכזית וכיון דביש בו ש"פ וכזית מסתבר דאין לו כפרה בהפרשה עכ"פ ביש לתרומה בעלי' דלא גרע מגזלן וכיון דמחויב לתת הקרן צריך לתת גם החומש וכיון דעכ"ח בש"פ הכפרה תלוי בתשלומין בפחות מש"פ נמי תלוי בתשלומין ולא