בית שערים אורח חיים יט

וכופי' אותו עד שתצא נפשו לקיים העשה שלא יהי' פושע נשכר שיהנ' פשיעתו משא"כ התם הוא רוצה לקיים העשה ובמצות חפץ מאוד ובשכר מצותיו אמרי' שלא יקיים כדי שלא יהי' פושע נשכר ואם כנים דברי ודאי לק"מ קושיתו

אלא דלפ"ז תקשי קושי' רשב"א וחינוך בנודר לבטל מצוה נימא עדל"ת ואי כתי' דנדר הוי עול"ת הא תקשי קושי' פר"ד בדרך מצותיך ד"ע ע"ד שהביא שעה"מ שם הא אמרי' בנזיר נ"ח וביבמות ה' דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר כיון דקיל ואיתי' בשאלה וא"כ ה"נ נימא אתי עשה דמצוה ודחי עשה ול"ת דנדר הואיל ואיתי' בשאלה ובפשיטות נ"ל לחלק למ"ש מהרי"ט בתשובה ח"א סי' כ"ג דאיסורי נזיר אינם. לא אי' גברא ולא אי' חפצא מחמת דיבורו אלא איסורי תורה שאסרה על מי שהוא נזיר ולכן לא מהני בהו התפסה ע"ש ולפ"ז בעשה ול"ת דנזיר שהם איסורי תורה לא מה שהוא אסר על עצמו שפיר אמרינן דהנך איסורי תורה קילי משום דישנו בשאלה ויש ביד אדם להתיר אי' אלו אבל באיסורי נדר שהם רק מצד קבלתו ויש לומר דקילי משום דישנו בשאלה שאין זה קולא בהם כלל שהרי אינם איסורי' רק מצד דיבורו שאסר על עצמו וכיון ששואל וחכם עוקר נדר מעיקרא הרי לא קיבל עליו כלל ול"ש לומר שאי' נדר קיל משום שאם אינו איסר על עצמו אינו אסור בו והלא כך הוא מטבע של איסור זה לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה וה"ז כאלו תאמר נבלה אי' קל לפי שאם לא נתנבלה אינה אסורה, אלא דיש להקשות ע"ז לפמ"ש האבני מילואי' בתשו' ט"ו דמ"מ כיון שאסרה תורה כל אלו איסורי' על הנזיר א"כ ממילא כשקיבל עליו נזירות הוי כאלו נדר לאסור עצמו בדברי' אלו חוץ מאי' דרמי' עלי' רחמנא ולהכי כשעובר על א' מהם עובר נמי על בל יחל כדאמרי' בנזיר ל"ח וברמב"ם פ"א מנזירות ע"ש ואי נימא כנ"ל תקשי מאי פריך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה הא על ל"ת דבל יחל ועשה דכל היוצא מפיו יעשה שהוא מצד קבלתו ל"ש ישנו בשאלה כנ"ל ואפ"ה דחי וא"כ ניליף מיני' בעלמא, אך זה שיבוש דהא הוא לא קיבל לאסור על עצמו בדיבורו הרני נזיר רק מה שאסרה תורה על הנזיר וכיון דבמצורע לא אסרה תורה גילוח הנזיר משום דעשה דמצורע דוחה עשה ול"ת דנזיר משום דאיתא בשאלה וקיל ממילא אינו אסור נמי מצד קבלתו אף דעל אי' שיש מצד קבלתו ל"ש איתא בשאלה וכמו"ש אב"מ שם לענין ד"א ע"ש היטב. ובזה יש ליישב קושי' מהרש"א על רש"י שהק' ואע"ג דלאו שאינו שוה בכל הוא אם אין ענין וכו' ותמה מהרש"א הא בנזיר נ"ח אמרי' דנזיר מכהן לא ילפי' דכהן הוי ל"ת שאינו שוה בכל ונזיר הוי שוה בכל, ולפמ"ש י"ל דבאמת יש להבין איך הוי נזיר אינו שוה בכל הא כל איש ואשה יכולי' לקבל נזירות ואסורי' בגילוח אמנם לדעת מהרי"ט א"ש דכיון שהוא אי' תורה והתורה לא אסרה זה אלא בנזיר ולא באחר שפיר הוי אינו שוה בכל, אלא דז"א דהא אסור גם מצד קבלתו ואיכא ל"ת דבל יחל ועשה ככל היוצא מפיו יעשה וזה שוה בכל ואיך נדחה מפני עשה דמצורע אלא דז"א דהא לא קיבל עליו יותר ממה שאסרה תורה וכיון שאי' תורה אינו שוה בכל ועשה דמצורע דוחה שוב אין כאן אי' מפני קבלתו וכנ"ל אלא דמנלן האי סברא מהא דדחי כאן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה וכמוש"ל ולפ"ז א"ש דבנזיר שפיר קאמרי' דנזיר מכהן לא ילפי' דהו"א כהן אינו שוה בכל אבל נזיר שוה בכל מיקרי כיון דאסור גם מצד קבלתו וזה שוה בכל ולכן צריך קנא בנזיר אבל כיון דגלי קרא בנזיר דדחי שפיר י"ל דגלי קרא דדחי משום דהוי אינו שוה בכל וכסברא הנ"ל דלא קיבל על עצמו יותר ממה שאסרה תורה וא"כ כיון דלמאי דפריך כאן דנזיר ישנו בשאלה ע"כ אית לי' האי סברא שפיר ה"ק רש"י הא מצי פריך פירכא דלעיל שאינו שוה בכל ותי' דהוי ילפי' בא"א ענין ולהכי פריך שכן ישנו בשאלה וא"ש

ועוד נ"ל לפ"מ שהבאתי לעיל בשם ב"א דהא דעדל"ת היינו משום דל"ת לא נאמרה במקום עשה אלא די"ל להיפוך דעשה לא נאמרה במקום ל"ת ולהכי צריך קרא דל"ת לא נאמרה במקום עשה ועדל"ת ולפ"ז בעשה ול"ת דנזיר דישנו בשאלה ל"ל דהעשה לא נאמרה במקום ל"ת ועשה דנזיר דהא ישנו בשאלה וא"כ ודאי חל עליו עשה דגילוח מצורע שמחויב לישאל על נזירתו ולגלח והיינו דפריך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ולהכי גלי רחמנא דהל"ת לא נאמרה במקום עשה משום דא"א לומר להיפוך שהעשה לא כאמרם במקום ל"ת שכן ישנו בשאלה וא"כ העשה ודאי נאמרה במקום ל"ת לכן אמרי' דהל"ת לא נאמרה במקום עשה אבל בעלמא כמו די"ל דל"ת לא באמרה במקום עשה כמו כן י"ל להיפוך דהעשה לא נאמרה במקום ל"ת שפיר י"ל דאין עדל"ת דלא כאמרה העשה במקום ל"ת. ולפ"ז בנדר לבטל את המצוה דילפי' בנדרי' ט"ז ע"ב מאיש כ' ידור נדר לד' אפי' יש בנדרו ביטול מצות השם לא יחל דברו ע"ש בר"ן א"כ כתב רחמנא בהדי' דל"ת דבל יחל ועשה דככל היוצא מפיו יעשה נאמרו במקום עשה וא"כ נהי דגם העשה נאמרה במקום עשה ול"ת כיון דישנו בשאלה מ"מ כיון דגם הל"ת ועשה דנדרי' נאמרו במקום עשה שוב אין עדל"ת ועשה ושב וא"ת עדיף כמו דקי"ל כר"י בעירובין ק' דשב וא"ת עדיף אלא דלפ"ז תקשי על גוף קושי' רשב"א וחינוך דליתי עשה דמצה ולידחי עשה ול"ת דנדר הא בגופי' גלי קרא דלא דחי דאפי' כי ידור לד' לבטל מצות ג"כ לא יחל דברו רק ככל היוצא מפיו יעשה. אך ז"א דהרי בקושי' ס"ל דליכא רק ל"ת לחודא א"כ נילוף מהכא בעלמ' דאין עדל"ת וע"ז תי' דכאן הוי עשה ול"ת דבאמת גם בעלמא לא דחי. ובזה י"ל דעת הרמב"ם פ"ג מנדרי' ה"ו שפסק בנדר לבטל אם המצוה של הנדר ואם אכל או ישב או נטל לוקה והק' שעה"מ לדעת ריב"א בחולין קמ"א דהא דאין עדל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחה רק העשה נשאר וא"כ הכא אמאי לקי. ולפמ"ש נכון דכבר הק' נוב"י בהשמטת נוב"י קמא לשי' ריב"א אמאי לא לקי כיון דהעשה אינו נדחה הוי מהב"ע ואינו קיים מצוה כלל וא"כ נשאר הל"ת ותי' דהא דאינו נדחה העשה היינו משום מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אבל כשעבר ועשה לא הוי מהב"ע דאמרינן להיפוך מה אולמא ע"ש ולפ"ז כאן דכתב רחמנא בהדי' ככל היוצא מפיו יעשה דעשה דנדר עדיף משאר מצות עשה ל"ש מה אולמא להיפוך ושפיר הוי מהב"ע ונשאר גם ל"ת ושפיר לקי

וכגוף קושי' רשב"א וחינוך הנ"ל נ"ל לפמ"ש הר"ן בשבועות כ"ד דהנשבע שלא אוכל ד' ימים משו"ה הוי שבועות שוא אף דבידו שלא לאכול ולימות מ"מ כיון דכשיסתכן יהי' מחויב לאכול משום מ"ע דוחי בהם הוי כנשבע לבטל את המצוה דהוי שבועות שוא ע"ש ועיי' כ"מ פ"ה משבועות ה"כ ועיי' נדרי' ט"ו דכמו דשבועות שוא לא חיילה ה"נ נדר שוא אינו חל אלא דנדר שוא אין בו לאו משום שוא כמו בשבועה וא"כ כיון דגלי קרא דנדר חל לבטל מצוה מכ"ח גלי קרא דאין עשה דמצה דוחה ל"ת דנדר דאי דחי א"כ הוי נדר שוא ואיך חייל כלל וא"ש

ומה שתמה אהא דבעי למילף מראשו דעדל"ת ודחי מה ללאו דבהקפה שכן לאו שאינו שוה בכל הא כתב הריטב"א אהא דאמרי' ביבמות ג' ע"ב טעמא דכתב רחמנא עלי' וכו' ל"ת שיש בו כרת מי דחי ותו ל"ת גרידא מנ"ל דדחי וכו' וכתב ריטב"א דבהכי מוכח מ"ל חומרא רבה ומ"ל חומרא זוטא וילפי' מכלאים דעדל"ת שיש בו כרת דאל"כ למאי נפ"מ פריך כאן מנ"ל ולקמן ז' אהא דאמרי' אטו עדל"ת גרידא לאו ל"ת חמור מיני' פירש"י דהא לוקי' עליו ע"ש וא"כ נהי דלאו דהקפה אינו שוה בכל הא עכ"פ לוקי' עליו ומ"ל חומרא רבה ומ"ל חומרא זוטא. עיינתי בריטב"א והוא כתב להיפוך דגבי ל"ת גרידא קאמר מנ"ל משום דפשיטא לי' דדחי אלא דק"ל מנלן אבל בל"ת שיש בו כרת קאמר ל"ת שיש בו כרת מי דחי משום דפשיטא לי' דלא דחי ולא אמרי' מ"ל חומרא רבה ומ"ל חומרא זוטא ע"ש ולקמן דף ז' קאמר רק דתנא דברייתא ס"ל דאיצטרי' לא תבערו דלא נטעה כך לומר מ"ל חומרא רבה ומ"ל חומרא זוטא אבל השתא דכתי' לא תבערו אמרי' שפיר דיש חילוק בין חומרא רבה לחומרא זוטא ובלאה"נ רהיטא דסוגי' כך הוא דיש לטעות גם להיפוך שיש חילוק בין חומרא רבה לחומרא זוטא ואין התחלה לקושיתו. וגם מ"ש בלאו דהקפה כיון דעכ"פ לוקי' לא כן הוא דהא בניקף קיימי' דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה והניקף אינו לוקה דהוי לאו שאין בו מעשה אא"ב סייע בדבר שמטה עצמה אליו להקיפו כמבואר ביו"ד סי' קפ"א ס"ד ושפיר דחי דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה באינו מסייע

ולחדודי בעלמא נ"ל דיש להבין למ"ש מהרש"א בסנהדרי' ס"ד ע"א דמשו"ה אין עונשי' מן הדין דשמא זה שעשה עבירה חמורה אינו מתכפר בעונש המוזהר בקלה ממנו כמו"ש סמ"ג לאוי' מ' בנותן כל זרעו למולך ע"ש וא"כ איך מוכח ממה שלוקי' בל"ת דל"ת חמור דילמא עשה המור ולהכי אינו מתכפר במלקות אלא ראוי' להניחו שיהי' נידון לאח"מ בעונשי' נוראי' כמ"ש כ"מ פ"כ מעדות ה"ב לענין כאשר עשה ע"ש וצ"ל דתנא דברייתא ס"ל כר"י בכריתות ג' דעונשי' מה"ד ועיין תוס' מכות י"ד ד"ה ואידך וע"כ ל"ל האי סברא ושפיר מוכח דלא תעשה חמור משום דלוקי' אמרי' מ"ל חומרא רבה ומ"ל חומרא זוטא אבל למאי דקי"ל אין עונשי' מה"ד שפי' י"ל כקושי' הנ"ל דעשה חמור ומשו"ה דחי ל"ת ושפיר י"ל דוקא ל"ת דקיל שאין בו כרת או אינה שוה בכל אבל ל"ת שיש בה כרת או שוה בכל דחמורה לא דחי וא"ש

ועוד נ"ל דיש להבין אמאי כתב רש"י דחומרא דל"ת היא משום דלוקי' תיפוק לי' משום דלעבור בקו"ע חמיר מלעבור בשב וא"ת כדקאמר ר"י עירובין ק' ור"ה כ"ח ע"ב וגם הא דאין עשה דוחה עשה משום מאי אולמא הוא מה"ט משום דשב וא"ת עדיף ומכש"כ לנוב"י הנ"ל לכן נ"ל דגם כונת רש"י הוא כן דע"כ לעבור בקו"ע חמיר משב וא"ת שהרי לוקי' עליו ובשב וא"ת אין לוקי' ולפי"ז למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקי' לא מוכח כלל דלעבור בקו"ע חמיר ור"י הא ס"ל בשבועות ג' וכמה דוכתי דלאשב"מ לוקי' וא"כ לדידי' ל"ת אינה חמיר כלל ועיי' בתוס' דף ה' לרבנן עכ"ל דניחא לי' לשנויי אפי' אי סברי כר"י ע"ש ולפ"ז לר"י לא מוכח כלל דל"ת חמיר ול"ש מ"ל חומרא רבה ומ"ל חומר' זוטא ושפיר דחי דלאו דהקפה קיל שאינו שוה בכל: